17/15

ט:

המקנא פרק

ראשון

סוטה

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

נחש הקדמוני. נתן עיניו בחוה ובא עליה והיינו דכתיב (בראשית ג) הנחש השיאני לשון תשמיש ונשואין הוא: נטלו הימנו. קומה זקופה:

נח א מיי' פ"ג מהל' סוטה

א) אדר"נ פ"א, ב) לקמן כח.,

❖

ג) [צ"ל לבבות וכ"א במשנה

הלכה טז סמג עשין כו':

יהא מלך. שלכך עשאו ערום מכל: אני אמרתי יהלך בקומה זקופה. מקללתו אתה למד. וכן כל אלה אתה למד מקללתן: קין. נתן עיניו

שבמשניות וכן בע"י אבל

בתאומה יתירה שנולדה עם הבל ששתי תאומות נולדו עמו ח) והיינו דכתיב (בראשית ד) את אחיו את הבל שני אתים שני ריבויים: קרח.

בתוספתא פ"ג איתא גנבות],

על הכהונה ונבלע: בלעם. בממונו של בלק לקלל את ישראל ונהרג במדין שהלך ליטול שכר עשרים וארבעה אלף שנפלו מישראל בעצתוט):

ד) רש"ל מ"ז, ה) [עי' תוס'

תורה אור השלם

לקמן יא. ד"ה מרים],

דואג. אביר הרועים וגדול שבתלמידים

ו) [תוספתא פ"ג], ז) [עי'

1. וַיֹּאמֶר יְיָ אֱלֹהִים אֶל

היה ונתקנא בדוד שראהו נבון דבר

וכן מצינו בנחש הקדמוני שנתן עיניו במה שאינו ראוי לו מה שביקש לא

א)

תוספות מגילה כא.], ח) [ב"ר

הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר

ואיש תואר ומראה פנים בהלכה

כב ז], ט) [סנהדרין קו.],

נתנו לו ומה שבידו נטלוהו ממנו אמר הקב"ה אני אמרתי יהא מלך על כל

אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל

י) [וע"ש צ"ע], כ) [ברש"י

כדכתיב (שמואל א טז) הנה ראיתי בן

חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ

בהמה וחיה ועכשיו ארור הוא מכל הבהמה ומכל חית השדה אני אמרתי

שבע"י יש כאן סה"ד],

וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ:

לישי בית הלחמי וגו' ואמר באגדה

ל) [תהלים נה], מ) [מ"ב ה],

בראשית ג יד

יהלך בקומה זקופה עכשיו על גחונו ילך אני אמרתי יהא מאכלו מאכל אדם

נ) [מ"א ב], ס) [פ"א ה"ח],

דחלק (סנהדרין צג:) דכל הפסוק הזה דואג

2. וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת

עכשיו עפר יאכל הוא אמר אהרוג את אדם ואשא את חוה עכשיו איבה אשית

❖

ע) [ע"ז מו.],

אמרו בלשון הרע: ואחיתופל. נתן

הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה

וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה יִתֵּן יְיָ

בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה וכן מצינו בקין וקרח ובלעם ודואג

עיניו במלוכה כדאמר בחלק (שם קא:י) )

אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה

ואחיתופל וגחזי ואבשלום ואדוניהו ועוזיהו והמן שנתנו עיניהם במה שאינו

ראה אש יוצא מאמתו וכסבור

בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת יְיָ אֶת

הגהות הב"ח

יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ

ראוי להם מה שביקשו לא ניתן להם ומה שבידם נטלוהו מהם: בירך התחילה

שעתיד למלוךכ). ומה שבידו נטלו הימנו

(א) במשנה ויסבו עשרה

במדבר ה כא

צָבָה:

לא יחצו ימיהם ל): גחזי. בממונו של

בעבירה וכו': מנא ה"מ אילימא משום דכתיב בתת ה' את יריכך נופלת ואת

3. וְהִשְׁקָהּ אֶת הַמַּיִם

נערים נושאי כלי יואב ויכו

את אבשלום ולפי שגנב:

נעמן ונצטרע : ואדוניה. באבישג

מ)

וְהָיְתָה אִם נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל

בטנך צבה והכתיב וצבתה בטנה ונפלה ירכה אמר אביי כי לייט לייט תחילה

(ב) שם ויקח יואב שלשה

מַעַל בְּאִישָׁהּ וּבָאוּ בָהּ

ונהרג נ): ועוזיה. בכהונה והצרעת

ירך והדר בטן לייט ומיא כי בדקי כי אורחייהו בדקי בטן ברישא והדר ירך

שבטים: (ג) גמרא בתר

הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים

זרחה על מצחו (דה"ב כו): כי לייט

ישרות עיניו אזל: (ד) שם

וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ

בקללה נמי כתיב 4לצבות בטן ולנפיל ירך ב) ההוא דמודע לה כהן דבטן ברישא

לקה בעזה תחילה תחילת:

כו'. וקללה היא תחלת הפורענות:

וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב

והדר ירך שלא להוציא לעז על מים המרים: מתני' שמשון הלך אחר עיניו

(ה) רש"י ד"ה ואין באחיו

במדבר ה כז

עַמָּהּ:

מיהו כי בדקי מיא כי אורחייהו בדקי.

4. וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים

וכו' בגדולים דמי לנו וכו'

לפיכך נקרו פלשתים את עיניו שנאמר ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו

שבמעיים נכנסות תחילה ומקלקלות

שאין לנו גדול בכבוד

הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן

❖

קבורה כמשה כצ"ל והד"א:

אבשלום נתגאה בשערו לפיכך נתלה בשערו ולפי שבא על עשר פלגשי אביו

אותן ואח"כ נופלות לירך: שלא

וְלַנְפִּל יָרֵךְ וְאָמְרָה הָאִשָּׁה

אָמֵן אָמֵן: במדבר ה כב

להוציא לעז. שיאמרו לא עשו כסדר

לפיכך נתנו בו עשר לונביות שנאמר ויסבו עשרה אנשים נושאי כלי יואב

(א)

5. וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים

האלה ואין פורענות זו על ידן:

ולפי שגנב ג' גנבות לב אביו ולב ב"ד ולב ישראל (שנאמר ויגנב אבשלום

וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו וַיּוֹרִידוּ

ג)

ד)

מוסף רש"י

מתני' שמשון הלך אחר עיניו.

אוֹתוֹ עַזָּתָה וַיַּאַסְרוּהוּ

את לב אנשי ישראל) לפיכך נתקעו בו ג' שבטים שנאמר ויקח שלשה

שלא להוציא לעז על

(ב)

בַּנְחֻשְׁתַּיִם וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית

כדיליף לקמן: על עשר פלגשי אביו.

מים המרים. משום דהוא

הָאֲסוּרִים: שופטים טז כא

שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום וכן ה) לענין הטובה מרים המתינה למשה

כדכתיב בספר שמואל (ב טו)

ויעזוב

6. וַיָּסֹבּוּ עֲשָׂרָה נְעָרִים

אמר לה בקללה ברישא את

שעה אחת שנאמר ותתצב אחותו מרחוק לפיכך נתעכבו לה ישראל ז' ימים

יריכך נופלת וגו' וסוף המים

נֹשְׂאֵי כְּלֵי יוֹאָב וַיַּכּוּ אֶת

עשר נשים פלגשים לשמור הבית:

לבדוק כדרך כניסתן, דכתיב

אַבְשָׁלוֹם וַיְמִיתֻהוּ:

במדבר שנאמר 01 והעם לא נסע עד האסף מרים יוסף זכה לקבור את אביו

לונביות. חניתות: לב אביו ולב ב"ד.

וצבתה בטנה והדר ונפלה

שמואל ב יח טו

ואין באחיו גדול ממנו שנאמר ויעל יוסף לקבור את אביו ויעל עמו גם רכב

דכתיב (שם) אלכה נא ואשלמה את

7. וַיַּעַשׂ אַבְשָׁלוֹם כַּדָּבָר

יריכה, לכך הוצרך להודיע

תחלה שהמים כדרך כניסתן

הַזֶּה לְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר

גם פרשים מי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה משה זכה בעצמות

נדרי וגו' וכתיב את אבשלום הלכו

יבדקוה

יָבֹאוּ לַמִּשְׁפָּט אֶל הַמֶּלֶךְ

(לקמן כח.)

מאתים איש קרואים והולכים לתומם

יוסף ואין בישראל גדול ממנו שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו מי גדול

מקשקשת. בטנ"ט בלע"ז

וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם אֶת לֵב

❖

(נדה מז.).

ואמרינן בסוטה דירושלמי קרואים

ס)

אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל:

ממשה שלא נתעסק בו אלא המקום שנאמר ויקבור אותו בגיא לא על משה

שמואל ב טו ו

מדוד שעל ידי מצות דוד הלכו עמו

בלבד אמרו אלא על כל הצדיקים שנאמר והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך:

8. וַיֹּאמֶר יוֹאָב לֹא כֵן

אמר לו כתוב לי שילכו עמי אותן

גמ' ת"ר שמשון בעיניו מרד שנאמר ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי

אֹחִילָה לְפָנֶיךָ וַיִּקַּח שְׁלֹשָׁה

תוספות שאנץ

שנים שאבחר וכתב לו והיה מראה

שְׁבָטִים בְּכַפּוֹ וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב

היא ישרה בעיני לפיכך נקרו פלשתים את עיניו שנאמר ויאחזוהו פלשתים

וכן מצינו בקין נתן עיניו

אַבְשָׁלוֹם עוֹדֶנּוּ חַי בְּלֵב

חותמו של דוד לשנים והולכים אחריו

הָאֵלָה: שמואל ב יח יד

בתאומה יתירה שנולדה

וינקרו את עיניו איני והכתיב ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא כי אזל מיהא

וכן לשנים אחרים עד שכינס מאתים

9. וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק

עם הבל דשני תאומות

נולדו עמו דכתיב את אחיו

בתר ישרותיה אזל תניא רבי אומר תחילת קלקולו בעזה לפיכך לקה בעזה

וכולן ראשי סנהדראות הרי לב אביו

לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ:

ו)

(ג)

(ד)

את הבל שני אתין ב'

שמות ב ד

ולב ב"ד. ולב אנשי ישראל דכתיב [שם]

תחילת קלקולו בעזה דכתיב וילך שמשון עזתה וירא שם אשה זונה וגו'

01. וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ

ריבויין. קרח על כהונה

בקרב איש להשתחוות וגו' וכתיב מי

ונבלע. בלעם בממונו של

לפיכך לקה בעזה דכתיב 5 ויורידו אותו עזתה והכתיב 81 וירד שמשון תמנתה

לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם

בלק לקלל ישראל ונהרג

לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם:

ישימני שופט בארץ [שם] וכתיב ויגנוב

תחלת קלקולו מיהא בעזה היה ויהי אחרי כן ויאהב אשה בנחל שורק ושמה

במדין כשהלך ליטול שכר

במדבר יב טו

אבשלום את לב אנשי ישראל: ואין

11. וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת

כ"ד אלף שנפלו מישראל

דלילה תניא רבי אומר אילמלא ז)(לא) נקרא שמה דלילה ראויה היתה שתקרא

באחיו גדול ממנו. שהיה מלך. הרי

בעצתו. דואג אביר הרועים

אָבִיו וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל עַבְדֵי

דלילה דילדלה את כחו דילדלה את לבו דילדלה את מעשיו דילדלה את

וגדול שבתלמידים היה

פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ וְכֹל זִקְנֵי

מדה שמדד שנקבר אביו בגדולים ובו

ונתקנא בדוד כדכתיב הנה

אֶרֶץ מִצְרָיִם: בראשית נ ז

כחו דכתיב 02ויסר כחו מעליו דילדלה את לבו דכתיב 12ותרא דלילה כי הגיד

במדה מדדו לו שנקבר הוא

21. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת

ראיתי בן לישי בית הלחמי

לה את כל לבו דילדלה את מעשיו דאיסתלק שכינה מיניה דכתיב והוא לא

בגדולים : מי לנו. לענין כבוד

ואמר בהגדה בפ' חלק כל

(ה)

יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ

הפסוק הזה אמרו דואג

אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד

ידע כי ה' סר מעליו ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו מנא ידעה א"ר

קבורה ליקבר בגדולים גדול מיוסף

בלשון הרע. ואחיתופל נתן

יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם

שלא נתעסק בו אלא משה שהוא גדול

חנין א"ר ניכרין דברי אמת אביי אמר ידעה בו באותו צדיק דלא מפיק שם

עיניו במלוכה כדאמרינן

וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה

מישראל ואין בישראל גדול ממנו.

ראה אש יוצאה מאמתו

שמות יג יט

אִתְּכֶם:

שמים לבטלה כיון דאמר נזיר אלהים אני אמרה השתא ודאי קושטא

31. וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ בְּאֶרֶץ

וכסבור שעתיד למלוך.

הרי שבמדה שמדד לקבור את יוסף

קאמר ויהי כי הציקה לו בדבריה כל הימים ותאלצהו מאי ותאלצהו אמר

גיחזי בממונו של נעמן

מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא

ע"י גדול בה מדדו לו שאין גדול

ונצטרע אבשלום במלכות

יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד

רבי יצחק דבי רבי אמי בשעת גמר ביאה נשמטה מתחתיו ועתה השמרי

ונהרג אדניה באבישג

הַיּוֹם הַזֶּה: דברים לד ו

בכבודו קבור ממשה שלא נתעסק

41. אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ

נא ואל תשתי יין ושכר ואל תאכלי כל טמא מאי כל טמא ותו עד

ונהרג ועוזיהו בכהונה

בו אלא הקב"ה: גמ' בעיניו

מרד.

והצרעת זרחה במצחו.

וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח

השתא דברים טמאים קאכלה א"ר יצחק דבי רבי אמי דברים האסורים בנזיר

ע"י עיניו מרד בבוראו: כי

מה'

ל"ה. גנב לב אביו ולב

וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד יְיָ

בית דין פ"ה שאמר אלכה

ישעיהו נח ח

ויבקע אלהים את המכתש אשר בלחי א"ר יצחק דבי רבי אמי הוא איוה

הוא. שחשק באותה אשה כדי

יַאַסְפֶךָ:

51. וַיֹּאמֶר לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ

ואשלמה את נדרי. וכתיב

להתגרות בפלשתים: והכתיב

וירד

לדבר טמא לפיכך נתלו חייו בדבר טמא ותחל רוח ה' וגו' א"ר חמא בר'

ואת אבשלום הלכו מאתים

הַאֵין בִּבְנוֹת אַחֶיךָ וּבְכָל

שמשון תמנתה. וירא שם

אשה

איש (וא"ת) [ואמרי'

חנינא חלתה נבואתו של יעקב אבינו דכתיב 82 יהי דן נחש עלי דרך לפעמו

עַמִּי אִשָּׁה כִּי אַתָּה הוֹלֵךְ

בירושל' דסוטה] שעל ידי

לָקַחַת אִשָּׁה מִפְּלִשְׁתִּים

מבנות פלשתים ותיטב בעיני שמשון.

במחנה דן א"ר יצחק דבי רבי אמי מלמד שהיתה שכינה מקשקשת לפניו

מצות דוד אביו הלכו עמו

הָעֲרֵלִים וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל

ומעשה של זו שבתמנת קודם למעשה

אמר לו כתוב לי שילכו

אָבִיו אוֹתָהּ קַח לִי כִּי הִיא

כזוג כתיב הכא לפעמו במחנה דן וכתיב התם 92 פעמון ורימון בין צרעה ובין

של זו שבעזה: תחילת קלקולו מיהא

יָשְׁרָה בְעֵינָי: שופטים יד ג

עמי אלו שנים שאבחר

אשתאול אמר ר' אסי צרעה ואשתאול שני הרים גדולים

היו ועקרן שמשון

61. וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי

וכתב לו והיה מראה

בעזה הוה. דההיא דתמנת לאו

חותמו של דוד לשנים

מֵיְיָ הִיא כִּי תֹאֲנָה הוּא

וטחנן זה בזה 03 והוא יחל להושיע את ישראל אמר רבי חמא ברבי חנינא

קילקול הוא כולי האי שלקחה

והולכין וכן לשנים אחרים

מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים וּבָעֵת

הוחל

לו לאשה ולא בא עליה בזנות:

עד שכנס מאתים איש

הַהִיא פְּלִשְׁתִּים מֹשְׁלִים

וכולן ראשי סנהדראות

בְּיִשְׂרָאֵל: שופטים יד ד

שדילדלה. עקרה. כמו אבני הר שנדלדלו ע): מנא ידעה. הלא כמה כזבים

אמר לה קודם לכן ומצאתו שקרן: נכרין דברי אמת. מתקבלין

71. וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן עַזָּתָה

הרי גנב לב אביו ולב

ומיושבין ודבורים על אופניהם. ראתה שערו גדול ולא היה שותה יין והבינה שהדברים האחרונים שאמר לה שבדבר הזה היה כחו גדול אמת הן:

ב"ד. ל"ה: תחלת קלקולו

וַיַּרְא שָׁם אִשָּׁה זוֹנָה וַיָּבֹא

ותאלצהו. לשון דוחק ומצוקה: בשעת גמר ביאה. תאות האדם מרובה: דברים האסורים לנזיר. משרת ענבים כגון נזיר ששרה ענבים במים

מיהא בעזה היה. פ"ה

שופטים טז א

אֵלֶיהָ:

81. וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן תִּמְנָתָה

וההוא דתמנת לאו קלקול

ויש בהם טעם יין דלא נפקא מכל אשר יעשה מגפן היין (במדבר ו): מכתש. מקום קביעות השן: איוה לדבר טמא. לישא בת אל נכר:

הוא כולי האי שלקחה

וַיַּרְא אִשָּׁה בְּתִמְנָתָה מִבְּנוֹת

בדבר טמא. לחי החמור שאלמלא הוא היה מת בצמא: רוח ה'. רוח נבואה ששרתה על יעקב: מקשקשת לפניו. ללוותו באשר הולך:

לו לאשה ולא בא עליה

פְּלִשְׁתִּים: שופטים יד א

91. וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיֶּאֱהַב

בזנות. ל"ה. וכן איכא

הוחל

בירושלמי ואע"ג דגויה

אִשָּׁה בְּנַחַל שֹׂרֵק וּשְׁמָהּ

דְּלִילָה: שופטים טז ד 02. וַתְּיַשְּׁנֵהוּ עַל בִּרְכֶּיהָ וַתִּקְרָא לָאִישׁ וַתְּגַלַּח אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ וַתָּחֶל לְעַנּוֹתוֹ וַיָּסַר כֹּחוֹ מֵעָלָיו: שופטים טז יט 12. וַתֵּרֶא דְּלִילָה כִּי הִגִּיד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְסַרְנֵי

היתה שמא בצינעה בא

פְלִשְׁתִּים לֵאמֹר עֲלוּ הַפַּעַם כִּי הִגִּיד לִי אֶת כָּל לִבּוֹ וְעָלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּעֲלוּ הַכֶּסֶף בְּיָדָם: שופטים טז יח 22. וַתֹּאמֶר פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיִּקַץ מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אֵצֵא כְּפַעַם בְּפַעַם וְאִנָּעֵר וְהוּא לֹא יָדַע כִּי

עליה אבל ההיא דעזה לא

יְיָ סָר מֵעָלָיו: שופטים טז כ 32. וַיַּגֶּד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ וַיֹּאמֶר לָהּ מוֹרָה לֹא עָלָה עַל רֹאשִׁי כִּי נְזִיר אֱלֹהִים אֲנִי מִבֶּטֶן אִמִּי אִם גֻּלַּחְתִּי וְסָר מִמֶּנִּי כֹחִי וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּכָל הָאָדָם: שופטים טז יז 42. וַיְהִי כִּי הֵצִיקָה

היה דרך נשואין אלא דרך

לּוֹ בִדְבָרֶיהָ כָּל הַיָּמִים וַתְּאַלֲצֵהוּ וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ לָמוּת: שופטים טז טז 52. וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא וְאַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טָמֵא: שופטים יג ד 62. וַיִּבְקַע אֱלֹהִים אֶת הַמַּכְתֵּשׁ אֲשֶׁר בַּלֶּחִי וַיֵּצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם

וַיֵּשְׁתְּ וַתָּשָׁב רוּחוֹ וַיֶּחִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ עֵין הַקּוֹרֵא אֲשֶׁר בַּלֶּחִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה: שופטים טו יט 72. וַתָּחֶל רוּחַ יְיָ לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל: שופטים יג כה 82. יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי

92. פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב: שמות כח לד 03. כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה

אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר: בראשית מט יז

הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים: שופטים יג ה