17/18

המקנא

פרק

ראשון סוטה

יא.

מסורת הש"ס

תורה אור

השלם

ולעולם

מדה טובה מרובה ממדת פורענות. וא"ת הא מצינו

מקים וגו'. הציב אבשלום אותה עצה וקיימה מצבת דבריו של

א) [יומא עו. סנהדרין ק:],

1. כֹּה אָמַר יְיָ הִנְנִי מֵקִים

ב) בס"א: לדעה, ג) עירובין

הקב"ה כדכתיב לעולם ה' דברך נצב (תהלים קיט). ויקרא למצבת על

מדת פורענות גדולה ממדת טובה דכתיב איכה ירדוף

עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ

נג., ד) [נ"א וחרבו שלופה

וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ

אחד אלף ושנים יניסו רבבה (דברים לב) גבי מדת פורענות וגבי

שמוכ) גרם לאותה רעה שתקרא על שמו. ויקרא לה יד אבשלוםכ) כך היא

בידו (במדבר כב)],

וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ וְשָׁכַב עִם

נקראת: וישלחהו מעמק חברון. ביוסף משתעי קרא כששלחו

מדה טובה כתיב ורדפו מכם חמשה מאה (ויקרא כו) וי"ל דעדיין גבי

ה) [זבחים קטז. ע"ש],

נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ

ו) [סנהדרין סט. ע"ש],

הַזֹּאת: שמואל ב יב יא

יעקב אצל אחיו והוא תחילת סיבת

מדת פורענות מיירי רדיפה ולא

(ד)

ז) שם קו., ח) [שם וקד.

2. וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה

ירידת ישראל למצרים: של אותו

הריגה אבל הכא דכתיב ורדפו מכם

דכתיב הנני מקים עליך רעה מביתך כיוצא

ע"ש], ט) [יבמות סג.],

אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת

צדיק שקבור בחברון. אברהם: אינו

חמשה סיפא דקרא ונפלו אויביכם

י) [גירסת הערוך בערך

בדבר אתה אומר 2 וישלחהו מעמק חברון

שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי

פיתום מתמסמס], כ) [ש"ב

כן. דיותר ממה שהוא מודד מודדים

לפניכם לחרב. מספר הישר:

דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק

א"ר חנינא בר פפא בעצה עמוקה של אותו

יח], ל) [בהעלותך י כט],

חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה:

מרים

לו: דבאותה מדה. דוגמא מעין

ס) המתינה למשה שעה אחת.

מ) [שמות יב], נ) [צ"ל הבנין

בראשית לז יד

צדיק שקבור בחברון דכתיב 3 ידוע תדע כי

אותו ענין. ומיהו יותר ממה שעשה

לאו דוקא נקט שעה אלא

וממית. רש"ל], ס) [שייך

3. וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ

גר יהיה זרעך כי אמר אין לי בן ולא הוו ליה

לעיל ט: במשנה ודע דמלשון

תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ

שליש שעה או רביע דקתני בתוספתא

משתלם דמדה טובה מרובה בתשלומין

תוס' שהעתיק התוי"ט

בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם

בני והכתיב 5 ויולדו לאבשלום שלשה בנים

ממדת פורענות: אמור לחכמה.

מדה טובה מרובה ממדת פורענות

נראה דמיד אחר סוף דיבור

וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת

ובת אחת אמר רב יצחק בר אבדימי שלא

על אחת חמש מאות אבל קשיא לרבי

שהיא אצל הקב"ה ומפיו שנאמר כי ה'

דלעיל שסיים מספר הישר

שָׁנָה: בראשית טו יג

4. וְאַבְשָׁלֹם לָקַח וַיַּצֶּב

כתבו תוספת אבל קשיא לרבי

היה לו בן הגון למלכות רב חסדא אמר

והא במרגלים נפרע מהם יום לשנה

יתן חכמה מפיו דעת ותבונה (משלי ב):

והא במרגלים נפרע מהם

לוֹ בְחַיָּיו אֶת מַצֶּבֶת אֲשֶׁר

דלא כתיב וימת. מלך מצרים וימלוך

יום לשנה אם כן היתה מרובה

גמירי כל השורף תבואתו של חבירו אינו

וכו'], ע) [ישוב נכון תמצא

בְּעֵמֶק הַמֶּלֶךְ כִּי אָמַר אֵין

❖

תחתיו אחר: ונתחכם למושיען.

בתוי"ט],

מדת פורענות ממדה טובה של

לִי בֵן בַּעֲבוּר הַזְכִּיר שְׁמִי

מניח בן ליורשו ואיהו קלייה לדיואב דכתיב

וַיִּקְרָא לַמַּצֶּבֶת עַל שְׁמוֹ

לבקש לנו חכמה כנגדו: במה

מרים ע) ועוד בפ"ק דחגיגה (דף ה:)

ויאמר אל עבדיו ראו חלקת יואב אל ידי

וַיִּקָּרֵא לָהּ יַד אַבְשָׁלֹם עַד

נידונם. שלא יוכל לדון אותנו בו

דדרש רבי יוחנן אותי יום יום ידרושון

הַיּוֹם הַזֶּה:

הגהות הב"ח

ולו שם שעורים לכו והציתוה באש ויציתו

שידענו מדרכיו שמדד מדה כנגד מדה

שכל העוסק בתורה אפילו יום אחד

שמואל ב יח יח

(א) רש"י ד"ה כי באש וכו'

עבדי אבשלום את החלקה באש: וכן לענין

5. וַיִּוָּלְדוּ לְאַבְשָׁלוֹם

לדור המבול ולאנשי סדום: כי באש

כאילו עוסק כל השנה כולה וכן

גמול הס"ד ואח"כ מ"ה

שְׁלוֹשָׁה בָנִים וּבַת אַחַת

הטובה מרים וכו': מי דמי התם חדא שעתא

ה' נשפט. וכן ישיב לנו גמול (א):

במדת פורענות כתיב (במדבר יד)

נדונם במים כל הבן

וּשְׁמָהּ תָּמָר הִיא הָיְתָה

הילוד וגו' הס"ד:

הכא שבעה יומי אמר אביי אימא ולענין

שבשלו. לשון ויזד יעקב נזיד (בראשית

במספר הימים אשר תרתם את הארץ

אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה:

(ב) ד"ה יושבי וכו' יעבץ

שמואל ב יד כז

כה): באותה עצה. דנתחכמה לו:

מ' יום וגו' אלמא דכי הדדי נינהו:

הטובה אינו כן א"ל רבא הא וכן לענין

6. וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו רְאוּ

אדם גדול וכו' ישראל

יושבי יעבץ. תלמידי יעבץ. אדם

שהיתה

לאמר אם ברך: (ג) ד"ה

(ב)

הטובה קתני אלא אמר רבא הכי קתני וכן

חֶלְקַת יוֹאָב אֶל יָדִי וְלוֹ

שממסכנות וכו' דאמר מר

גדול בתורה היה כדכתיב (דה"א ד)

שָׁם

שְׂעֹרִים

לְכוּ

לענין הטובה דבאותה מדה ולעולם מדה טובה מרובה ממדת פורענות

א)

ביבמות כל העוסק:

וְהַצִּיתוּהָ בָאֵשׁ וַיַּצִּתוּ

ויקרא יעבץ לאלהי ישראל אם

(ד) תוס' ד"ה לעולם וכו'

7ותתצב אחותו מרחוק א"ר יצחק פסוק זה כולו על שם שכינה נאמר ותתצב

עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם אֶת

❖

ברך תברכני בתורה והרבית את

ברדיפה ולא בהריגה:

הַחֶלְקָה בָּאֵשׁ:

דכתיב ויבא ה' ויתיצב וגו' אחותו דכתיב אמור לחכמה אחותי את מרחוק

שמואל ב יד ל

גבולי בתלמידים וגו' ויבא אלהים את

7. וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק

דכתיב מרחוק ה' נראה לי לדעת דכתיב כי אל דעות ה' מה דכתיב מה ה'

ב)

אשר שאל (תמורה טז.): תרעתים.

לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ:

מוסף רש"י

אלהיך שואל מעמך יעשה דכתיב כי לא יעשה [ה'] אלהים דבר לו דכתי' ויקרא

מפרש בספרי ששמעו תרועה בהר

שמות ב ד

ל)

8. וַיָּבֹא יְיָ וַיִּתְיַצַּב וַיִּקְרָא

מדה טובה מרובה. רבה

לו ה' שלום: ויקם מלך חדש וגו' רב ושמואל חד אמר חדש ממש וחד אמר

סיני. ל"א תרעתים על שם שהיו

ג)

על חברתה, מדה טובה

כְפַעַם בְּפַעַם שְׁמוּאֵל

יושבים בשערי ירושלים: שמעתים.

שנתחדשו גזירותיו מאן דאמר חדש ממש דכתיב חדש ומאן דאמר שנתחדשו

מרובה על הרעה חמש

שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל

מאות בה, שבמדה טובה

ששמעו מצות אביהם. דבבני יונדב

דַּבֵּר כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ:

גזירותיו דלא כתיב וימת וימלוך אשר לא ידע את יוסף דהוה דמי כמאן דלא

נאמר (שמות לד) נוצר חסד

שמואל א ג י

בן רכב משתעי קרא והם היו מבני

ידע ליה כלל ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל תנא הוא התחיל בעצה

9. אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי

לאלפים ובמדת פורענות

בניו של יתרו כדמפרש ואזיל המה

הוא אומר על שלשים ועל

אָתְּ וּמֹדָע לַבִּינָה תִקְרָא:

תחילה לפיכך לקה תחילה הוא התחיל בעצה תחילה דכתיב ויאמר אל עמו

רבעים (יומא עו.).

הקנים: סוכתים. על שם שהיו

משלי ז ד

ומשפחות סופרים.

01. מֵרָחוֹק יְיָ נִרְאָה לִי

לפיכך לקה תחילה כדכתיב 71ובכה ובעמך ובכל עבדיך 81הבה נתחכמה לו

יושבים בסוכות כדכתיב (ירמיה לה)

והאי קרא מפרש ליה כולי

וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ

להם מיבעי ליה א"ר חמא ברבי חנינא באו ונחכם למושיען של ישראל במה

ונשב באהלים. וקרי להו משפחת

בסיפרי בפרשת ויאמר

עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד:

משה לחובב (סנהדרין קד.).

נדונם נדונם באש כתיב כי הנה ה' באש יבא וכתיב כי באש ה' נשפט וגו'

ירמיהו לא ב

סופרים דהיינו סנהדרין וכן תרעתים

המה הקנים. וקינים אלו

11. אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ

זקני שער: ועלינו מן הארץ מבעי

בחרב כתיב [ ובחרבו את כל בשר] אלא בואו ונדונם במים שכבר נשבע

ד) 02

ה)

בניו של יתרו, דכתיב ובני

גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק

ליה. יגרשונו מן הארץ מאי ועלה

קיני חותן משה, ובניו של

הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם שנאמר כי מי נח זאת לי וגו' והן אינן יודעין

מִפִּיכֶם כִּי אֵל דֵּעוֹת יְיָ

יתרו הן הן בניו של רכב,

וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת:

הלואי שיצאו שונאיהם מארצם הואיל

שעל כל העולם כולו אינו מביא אבל על אומה אחת הוא מביא אי נמי הוא

דכתיב הקינים הבאים

שמואל א ב ג

ויראים מפניהם: מלבן. כמין דפוס

21. וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְיָ

מבית אבי בית רכב, וכתיב

אינו מביא אבל הן באין ונופלין בתוכו וכן הוא אומר 22 ומצרים נסים לקראתו

שבו עושין הלבנים שממלאין אותו

(ירמיה לה) ולבית הרכבים

אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי

והיינו דא"ר אלעזר מאי דכתיב כי בדבר אשר זדו עליהם בקדירה שבישלו

אמר ירמיהו כי כה אמר ה'

אִם לְיִרְאָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ

טיט ומחליקין אותו והיא הלבנה:

וגו' יען אשר שמעתם על

לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו

בה נתבשלו ו)מאי משמע דהאי זדו לישנא דקדירה הוא דכתיב 42ויזד יעקב נזיד

ותלו לו לפרעה. דעליה קאי קרא

מצות יהונדב אביכם וגו'

וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת

א"ר חייא בר אבא א"ר סימאי שלשה היו באותה עצה בלעם ואיוב ויתרו

לא יכרת איש ליונדב בן

ומיניה סליק ויאמר אל עמו וגו'

ז)

יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ

רכב עומד לפני כל הימים,

וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: דברים י יב

בלעם שיעץ נהרג איוב ששתק נידון ביסורין יתרו שברח זכו מבני בניו

הבה נתחכמה לו וגו' וישימו עליו

ח)

31. כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי

ואמרינן בסיפרי אפשר

שרי מסים: אסטניס. מפונק

שישבו בלשכת הגזית שנאמר ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים

נכרים הם ונכנסין להיכל,

אֱלֹהִים דָּבָר כִּי אִם גָּלָה

והרי כל ישראל לא נכנסו

ואינו יכול לעשות מלאכה: שרי

סוֹדוֹ

אֶל

עֲבָדָיו

שמעתים סוכתים המה הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב וכתיב ובני קיני

להיכל, אלא שהיו יושבין

עמוס ג ז

הַנְּבִיאִים:

מסים דבר שמשים. רידוי של שומה

חתן משה וגו': ונלחם בנו ועלה מן הארץ ועלינו מיבעי ליה א"ר אבא בר

41. וַיִּבֶן שָׁם גִּדְעוֹן מִזְבֵּחַ

בסנהדרין ומורין בדברי

שמרגילין ומשימין לעבודה. אותו

תורה. מ"ר (שם). ותולה

לַיְיָ וַיִּקְרָא לוֹ יְיָ שָׁלוֹם עַד

כהנא כאדם שמקלל את עצמו ותולה קללתו בחבירו וישימו עליו שרי מסים

קללתו בחבירו. והרי

מלבן שתלו לו היה לישראל רידוי

הַיּוֹם הַזֶּה עוֹדֶנּוּ בְּעָפְרָת

הוא כאילו כתב ועלינו מן

עליהם מיבעי ליה תנא דבי ר' אלעזר בר' שמעון מלמד שהביאו מלבן ותלו לו

אֲבִי הָעֶזְרִי:

של השמה: למען ענותו לפרעה.

הארץ והם יירשוה (שמות א

שופטים ו כד

לפרעה בצוארו וכל אחד ואחד מישראל שאמר להם איסטניס אני אמרו לו

בשביל סבלותם דישראל שיטו שכם

י). מבשרתן כן ירבה

51. וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל

וכן יפרוץ. אתם אומרים

כלום איסטניס אתה יותר מפרעה שרי מסים דבר שמשים (לבנים) למען ענותו

לסבול: שמסכנות את בעליהן.

מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת

פן ירבה ואני אומר כן

שמות א ח

יוֹסֵף:

ירבה (שם א יב). שעל ידי אותן הערים ואותה עבודה

בסבלותם [ענותם מיבעי ליה] למען ענותו לפרעה בסבלותם דישראל ויבן

❖

61. וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה

נסתכנו מצרים ליטבע בים:

ערי מסכנות לפרעה רב ושמואל חד אמר שמסכנות את בעליהן וח"א

עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב

וְעָצוּם מִמֶּנּוּ:

שממסכנות. מדלדלות כדכתיב

שממסכנות את בעליהן דאמר מר כל העוסק בבנין מתמסכן את פיתום ואת

ט)

שמות א ט

תוספות שאנץ

וינצלו את מצרים מ) ובשביל עבודה

71. וּבְכָה וּבְעַמְּךָ וּבְכָל

רעמסס רב ושמואל חד אמר פיתום שמה ולמה נקרא שמה רעמסס שראשון

זו אירע להן. ולהאי לישנא לא

יעבץ אדם גדול היה

עֲבָדֶיךָ

יַעֲלוּ

ראשון מתרוסס וחד אמר רעמסס שמה ולמה נקרא שמה פיתום שראשון

י)

בתורה. תרעתים מפרש

הַצְפַרְדְּעִים:

גרסינן דאמר מר (ג) כל העוסק

בספרי ששמעו תרועה בהר

שמות ז כט

ראשון פי תהום בולעו 82וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ כן רבו וכן פרצו

בבנין מתמסכן. ומאן דגריס לה

81. הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן

סיני ל"א תרעתים על שם

מיבעי ליה אמר ר"ל רוח הקדש מבשרתן כן ירבה וכן יפרוץ: ויקוצו מפני בני

מתרגמינן להך דרב ושמואל נמי

שהיו יושבין בשערי (ב"ד)

יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה

[ירושלים] תרעתים זקני

מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא

ישראל מלמד שהיו דומין בעיניהם כקוצים ויעבידו מצרים את בני ישראל

אכל בניינים של כל אדם מסכנות

שער. שמעתים ששמעו

עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ

פעמים שנופל מהבנין ומתנ) ממסכנות

בפרך

מצות אביהם דבבני יונדב

וְעָלָה מִן הָאָרֶץ:

בן רכב משתעי [קרא] והם

שמות א י

שמביא את האדם לידי עניות

91. כִּי הִנֵּה יְיָ בָּאֵשׁ יָבוֹא

היו מבני בניו של יתרו.

דאמר מר כל העוסק בבנין מתמסכן: ראשון

ראשון

מתרוסס. כשהיו בונין קצת היה מתרוסס ונופל וחוזרין ובונין

סוכתים על שהיו יושבין

וְכַסּוּפָה

מַרְכְּבֹתָיו

והוא נופל: פי התהום בולעו. נבלע בארץ:

רוח

הקדש מבשרתן. לישראל ואומר למצרים

אין מועיל לכם כן

בסוכות כדכתיב ונשב

לְהָשִׁיב בְּחֵמָה אַפּוֹ

באהלים. וקרי משפחות

ירבה תמיד וכן יפרוץ: ויקוצו היה דומה להן.

כאילו

עיניהם וגופם מלאים קוצים בראותם את

ישראל פרים ורבים:

וְגַעֲרָתוֹ בְּלַהֲבֵי אֵשׁ:

סופרים דהיינו סנהדרין

ישעיהו סו טו

בפרך 02. כִּי בָאֵשׁ יְיָ נִשְׁפָּט

ל"ה: שמסכנות לבעליהן.

שעל ידי אותן הערים ואותה עבודה נסתכנו מצרים לטבוע בים: מסכנות מדלדלות כדכתיב וינצלו את מצרים. ובשביל עבודה זו וּבְחַרְבּוֹ אֶת כָּל בָּשָׂר וְרַבּוּ חַלְלֵי יְיָ: ישעיהו סו טז 12. כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ

אירע להם. ולהאי לישנא לא גרסינן לה דאמר מר כל העוסק בבנין מתמסכן. ומאן דגרס ליה להך מתרגם להן דרב ושמואל אכל כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ: ישעיהו נד ט 22. וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם

הבניינים של כל אדם מסכנות שנופל מהבנין וממית: ממסכנות שמביאין את האדם לידי עניות דאמר מר כל העוסק וכו'. ל"ה: נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר יְיָ אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם: שמות יד כז 32. עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְיָ מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר

זָדוּ עֲלֵיהֶם: שמות יח יא 42. וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף: בראשית כה כט 52. וּמִשְׁפְּחוֹת סֹפְרִים

62. וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבַּר יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם: שופטים א טז 72. וַיָּשִׂימוּ

יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים שׂוּכָתִים הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב: דברי הימים א ב נה

82. וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: שמות א יב 92. וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ: שמות א יג

עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס: שמות א יא