17/19

יא:

המקנא פרק

ראשון

סוטה

תורה אור השלם

מסורת הש"ס

בפרך בפה רך. משכום בדברים ובשכר עד שהרגילום לעבודה: בפריכה. בשברון גוף ומתנים וחזקה: ה"ג בעבודה קשה אמר רבי

א) ס"א רבי עקיבא. רש"ל,

1. וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם

ב) יומא עה., ג) שמה חבלתך

שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן שהיו מחליפין וכו'. וזו היא קשה שלא היו רגילים בכך: ולמאן דאמר . בפרך קמא בפה רך האי בפרך

(א)

בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר

אמן, ד) ס"א ונותן להם.

וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה

בתרא ודאי פריכה היא דהכתיב וימררו: ושופתות. כשמושיבין הסיר על גבי כירה קרי לה שפיתה: אחת של חמין. לרחוץ רגלי בעליהן

רש"ל, ה) ס"א ל"ג,

בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם

בשדה: בין שפתים. בין מצרי השדות מקומות צנועין. מצר גבול השדה גבוה מכאן וחבירו מכאן

וחריץ באמצע: יונה. ישראל שנאמר

ו) [תמורה טז. ע"ש], ז) [דף

אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ:

יב.], ח) [וכ"כ בערוך ערך

יונתי תמתי (שיר ו): עוררתיך.

שמות א יד

❖

2. אִם תִּשְׁכְּבוּן בֵּין

פע א' ע"ש],

שהיתה

לצאת ממעי אמך: חבלתך. לשון

בפרך רבי אלעזר אמר בפה רך רבי שמואל

פועה לולד. פירש

שְׁפַתָּיִם כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה

חבלי יולדה (הושע יג): מנקר. מנקה:

רבינו חננאל ח)לוחשת

בר נחמני אמר בפריכה וימררו את חייהם

בַכֶּסֶף וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק

חָרוּץ: תהלים סח יד

משפר. כמו שעושין לתינוקות ליישב

לחישה ויוצא הולד כמו שעושים

הגהות הב"ח

בעבודה קשה בחומר ובלבנים וגו' אמר

3. מִי זֹאת עֹלָה מִן

את איבריהם ולתקנן שניתקין מצער

אלו עכשיו באזני האשה:

(א) רש"י ד"ה ולמאן

רבא בתחילה בחומר ובלבנים ולבסוף ובכל

הַמִּדְבָּר מִתְרַפֶּקֶת עַל

הלידה: לא כרת שרך. לא היה לך

דאמר נמי בפרך: (ב) ד"ה

אחרים

דּוֹדָהּ תַּחַת הַתַּפּוּחַ

עבודה בשדה את כל עבודתם אשר עבדו

וכלב וכו' הימים הס"ד

מיילדת לחתוך טיבור הולד: למשעי.

עוֹרַרְתִּיךָ שָׁמָּה חִבְּלַתְךָ

ואח"כ מ"ה בן שנפנה

אִמֶּךָ שָׁמָּה חִבְּלָה

בהם בפרך אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן שהיו מחליפין מלאכת

להחליק בשר. כמו חלקת צואריו

כצ"ל ותיבות בן יפונה

יְלָדַתְךָ:

❖

אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים ולמ"ד נמי התם בפה רך הכא ודאי

(בראשית כז) שעיעות: עגולין. כעין

נמחק:

שיר השירים ח ה

4. וּמוֹלְדוֹתַיִךְ בְּיוֹם

ככר עגול: נעשה להן נס: רבבה

בפריכה דרש רב עוירא בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו

א)

הוּלֶּדֶת אֹתָךְ לֹא כַָת שֵָׁךְ

כצמח השדה. גדילים מן הארץ כצמח

ישראל ממצרים בשעה שהולכות לשאוב מים הקב"ה מזמן להם דגים קטנים

ב)

וּבְמַיִם לֹא רֻחַצְתְּ לְמִשְׁעִי

מוסף רש"י

השדה: ותבאי. לבית אביך: הם

וְהָמְלֵחַ לֹא הֻמְלַחַתְּ

וְהָחְתֵּל לֹא חֻתָּלְתְּ: בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים ובאות ושופתות שתי קדירות אחת

שהיתה פועה. שפועה

הכירוהו. שראו שכינתו כבר: זה

של חמין ואחת של דגים ומוליכות אצל בעליהן לשדה ומרחיצות אותן וסכות

ומדברת והוגה לולד כדרך

יחזקאל טז ד

אלי. שראיתי כבר: אלישבע. בת

5. יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמ¢ תֵי

הנשים המפייסות תינוק

אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן ונזקקות להן בין שפתים שנאמר 2 אם

הבוכה (שמות א טו).

עמינדב אשתו של אהרן: שהיתה

אָרֶץ וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי

תשכבון בין שפתים וגו' בשכר תשכבון בין שפתים זכו ישראל לביזת מצרים

חורגו דקנז הוה. וילדה

וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן

פועה לולד. משעשעת אותו כדרך

לו אמו של כלב את עתניאל

מֵחַלְמִישׁ צוּר:

שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ וכיון שמתעברות

שמשחקים לתינוקות בדברים ערבים

(במדבר לב יב).

דברים לב יג

6. עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים

באות לבתיהם וכיון שמגיע זמן מולדיהן הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח

לשעשעו: פועה. צועקת כמו כיולדה

הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם:

אפעה (ישעיה מב): ה"ג וראיתן על

שנאמר תחת התפוח עוררתיך וגו' והקב"ה שולח משמי מרום מי שמנקיר

ג)

תהלים קכט ג

האבנים אמר רבי יוחנן סימן גדול

7. רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה

ומשפיר אותן כחיה זו שמשפרת את הולד שנאמר ומולדותיך ביום הולדת

מסר להן בשעה שכורעת לילד

נְתַתִּיךְ וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי

אותך לא כרת שרך ובמים לא רחצת למשעי וגו' ומלקט להן שני עגולין

ד)

וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים

יריכותיה מצטננות כאבנים ד"א על

אחד של שמן ואחד של דבש שנאמר 5 ויניקהו דבש מסלע ושמן וגו' וכיון

שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ

האבנים כדכתיב וארד בית היוצר

וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה:

שמכירין בהן מצרים באין להורגן ונעשה להם נס ונבלעין בקרקע ומביאין

יחזקאל טז ז

וגו' מה יוצר זה ירך מכאן כו':

8. עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי

שוורים וחורשין על גבן שנאמר 6על גבי חרשו חורשים וגו' לאחר שהולכין

סימן גדול. שלא תטלנו האם ותחביאנו

לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ

היו מבצבצין ויוצאין כעשב השדה שנאמר רבבה כצמח השדה נתתיך וכיון

ותאמר נפל היה זה לכם הסימן של

אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ:

שמות טו ב

שמתגדלין באין עדרים עדרים לבתיהן שנאמר ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי

לידה ואז תטלוהו ותהרגוהו. ד"א

9. וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם

להכי קרי ליה למשבר של אשה אבנים

עדים אל תקרי בעדי עדים אלא בעדרי עדרים וכשנגלה הקב"ה על הים הם

לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר

כדכתיב גבי יוצר כלי חרס אבנים ואשה

שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם

הכירוהו תחלה שנאמר זה אלי ואנוהו ויאמר מלך מצרים למילדות

הַשֵּׁנִית פּוּעָה:

נמי ליוצר דמיא: סדן. עץ עב שעליו

העבריות וגו' רב ושמואל חד אמר אשה ובתה וחד אמר כלה וחמותה מ"ד

שמות א טו

יושב ומגלגל הבצים לעשותן בדפוס

01. וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת

אשה ובתה יוכבד ומרים ומ"ד כלה וחמותה יוכבד ואלישבע תניא כמ"ד

הכלי לפי גדלו וקטנו: סימן גדול מסר

הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל

אשה ובתה דתניא שפרה זו יוכבד ולמה נקרא שמה שפרה שמשפרת את

הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא

להם. וראיתן על האבנים אם בן הוא

וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִיא

הולד ד"א שפרה שפרו ורבו ישראל בימיה פועה זו מרים ולמה נקרא שמה

שם אתן יכולות לראות מיד אם בן הוא

שמות א טז

וָחָיָה:

11. וָאֵרֵד בֵּית הַיּוֹצֵר

פועה שהיתה פועה (ומוציאה את הולד) ד"א פועה שהיתה פועה ברוח הקודש

בלא שום הגבהה: בן פניו למטה.

ה)

וְהִנֵּה הוּא עֹשֶׂה מְלָאכָה

כדרך תשמישו: בת פניה למעלה. כדרך

ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל ויאמר בילדכן את

עַל הָאָבְנָיִם:

תשמישתה. והכי מפרש במסכת נדה

ירמיהו יח ג

העבריות וגו' מאי אבנים א"ר חנן סימן גדול מסר להן אמר להן בשעה

21. וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת

(דף לא.): אליהן. משמע על עיסקי

שכורעת לילד יריכותיה מצטננות כאבנים ואית דאמר כדכתיב וארד בית

הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ

ביאה. לשון ויבא אליה (בראשית כט):

כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ

היוצר והנה הוא עושה מלאכה על האבנים מה יוצר זה ירך מכאן וירך מכאן

ותחיין. הוה ליה למיכתב ולא המיתו

מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת

וסדן באמצע אף אשה ירך מכאן וירך מכאן והולד באמצע אם בן הוא והמתן

הַיְלָדִים: שמות א יז

הילדים ותחיין משמע שהיו מסייעין

31. וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת

אותו א"ר חנינא סימן גדול מסר להן בן פניו למטה בת פניה למעלה 21 ותיראן

להחיותן שהיו טומנות אותן בבתיהן

אֶל פַּרְעֹה כִּי לֹא כַנָּשִׁים

המילדות את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן וגו' להן מיבעי ליה א"ר

ומגדלות אותם: אי נימא חיות ממש.

הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת כִּי

חָיוֹת הֵנָּה בְּטֶרֶם תָּבוֹא

מילדות: כחיה נמשלה. וחית השדה

יוסי בר' חנינא מלמד שתבען לדבר עבירה ולא נתבעו ותחיין את הילדים

אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ:

אינה צריכה למילדת: דכתיב ביה

תנא לא דיין שלא המיתו אותן אלא שהיו מספיקות להם מים ומזון

שמות א יט

41. גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה

כתיב ביה. מי שכתוב בו שנקרא בשם

ותאמרן המילדות אל פרעה כי לא כנשים וגו' מאי חיות אילימא חיות

מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע

בהמה וחיה הרי כתיב בו ושאין

ממש אטו חיה מי לא צריכה חיה אחריתי לאולודה אלא אמרו לו אומה

רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי

כתיב בו הרי כתיב בכל כנסייתן יחד

יְקִימֶנּוּ: בראשית מט ט

זו כחיה נמשלה יהודה גור אריה דן יהי דן נחש נפתלי אילה שלוחה

51. יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ

מה אמך לביא בין אריות רבצה אמך

יששכר 71 חמור גרם יוסף 81 בכור שור בנימין 91 זאב יטרף דכתיב ביה כתיב

שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ

כנסת ישראל כולה נקראת לביאה:

עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ

ביה ודלא כתיב ביה כתיב (ביה) מה אמך לביא בין אריות רבצה וגו'

אהרן ומשה. שיצאו מיוכבד: ותמת

אָחוֹר: בראשית מט יז

61. נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה

ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים רב ושמואל חד אמר

עזובה אשת כלב. והיא מרים. ולקמןז)

הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר:

מפרש למה נקראת שמה עזובה. והאי

בתי כהונה ולויה וחד אמר בתי מלכות מ"ד בתי כהונה ולויה אהרן ומשה

בראשית מט כא

ותמת שנצטרעה: ויקח לו כלב את

71. יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם

ומ"ד בתי מלכות דוד נמי ממרים קאתי דכתיב ותמת עזובה (אשת כלב)

רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם

אפרת. לאחר שנתרפאת חזר ולקחה

ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור וכתיב ודוד בן איש אפרתי

בראשית מט יד

לו. אלמא אפרת קרי מרים וכתיב בדוד

81. בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ

וגו': 42 וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר

בן איש אפרתי: וכלב בן חצרון. פסוק

וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם

ושובב וארדון בן חצרון בן יפנה הוא בן שפנה מעצת מרגלים ואכתי בן

עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי

הוא בדברי הימים: (ב) בן יפונה בן

אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם

וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה: קנז הוא דכתיב 62 וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב ו)אמר רבא חורגו דקנז הוה

שנפנה מעצת מרגלים. תירוצא הוא

דיקא

דקא מתרץ. לעולם בן חצרון הוא

דברים לג יז

91. בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף

ולמה נקרא בן יפונה על שם מעשיו: ה"ג ואכתי בן קנז הוא: חורגו דקנז. בן אשתו של קנז

היה כלב ונמצא עתניאל אחיו מאמו:

בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב

דיקא

יְחַלֵּק שָׁלָל:

בראשית מט כז

02. וְאָמַרְתָּ מָה אִמְּךָ לְבִיָּא בֵּין אֲרָיוֹת רָבָצָה בְּתוֹךְ כְּפִרִים רִבְּתָה גוּרֶיהָ: יחזקאל יט ב 12. וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים: שמות א כא 22. וַתָּמָת עֲזוּבָה וַיִּקַּח לוֹ כָלֵב אֶת אֶפְרָת וַתֵּלֶד

לוֹ אֶת חוּר: דברי הימים א ב יט 32. וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וּשְׁמוֹ יִשַׁי וְלוֹ שְׁמֹנָה בָנִים וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים: שמואל א יז יב 42. וְכָלֵב בֶּן חֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת עֲזוּבָה אִשָּׁה

וְאֶת יְרִיעוֹת וְאֵלֶּה בָנֶיהָ יֵשֶׁר וְשׁוֹבָב וְאַרְדּוֹן: דברי הימים א ב יח 52. לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה: במדבר יג ו

62. וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת עַכְסָה בִתּוֹ לְאִשָּׁה: שופטים א יג