17/2

המקנא פרק

ראשון סוטה

ג.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

רבי

ישמעאל אומר רשות.

אלמא קסברי דאסור לקנאות. כיון דאמרי לשון הטלת קנאה הוא

תימה לרבי וכי לית להו הא דאמר

א) [לעיל ב.], ב) [לעיל ב:

א [מיי' פ"א מהל' סוטה

נדה ג.], ג) זבחים ק.,

הל' יד טוש"ע אה"ע סי'

אלמא אסור: ולמ"ד מותר לקנאות מאי לשון קינוי: ויקנא ה' לארצו.

בשלהי מסכת מכות (דף כג:) שש מאות וי"ג מצות נאמרו

ד) גיטין לח:, ה) [פסחים

קעח סעי' ח יד]:

התרה בילק וחסיל וגזם שלא ישחיתו עוד את ארצו דבשילוח גובאי

למשה מסיני וכי לרבי ישמעאל דאמר רשות בצר להו או לר' עקיבא

ט ב ג מיי' פ"ד מהלכות

סז: יבמות נד: ושם נסמן],

משתעי פרשה לעיל. לארצו על ארצו כמו וישאלו אנשי המקום לאשתו

טפי להו ונראה דבשאר מצות דמפיק ר' ישמעאל מקרא עביד ליה ר'

ו) ב"ק סד: שבועות יט.

סוטה הל' יח [ופט"ו

מנחות י., ז) נזיר מג:,

מהל' אישות הל' יז]

(בראשית כו) על אשתו האתם תריבון

עקיבא אסמכתא ודריש ליה לדרשה

ח) [במדבר ה], ט) צ"ל אמר.

טוש"ע אה"ע סי' קעח

לבעל (שופטים ו): אדם עובר עבירה.

אחריתי בירושלמי אמרי' דר' אליעזר

אלמא קסברי דאסור לקנאות ומאן דאמר

א)

רש"ל, י) [פסחים יח: ועוד

סעיף כא:

אמר חובה ואין להקשות הא אמרינן

כגון אשה פרוצה עוברת בסתר:

י ד מיי' פ"ב מהלכות אבל

י"א פעמים בש"ס],

מותר לקנאות מהו לשון קינוי אמר רב נחמן

❖

כ) [פסחים עז:],

הלכה ו סמג עשין נח

והקב"ה מכריז בגלוי. שנותן בלב

לעיל המקנא דיעבד אין אלמא קסבר

בר יצחק אין קינוי אלא לשון התראה וכן

ולאוין רלה טוש"ע י"ד

אסור לקנאות דתנא דידן דוקא דתני

בעלה לקנאות לה והדבר מתפרסם

סימן שעג סעיף ג:

הוא אומר 1 ויקנא ה' לארצו תניא היה רבי

יא ה מיי' פ"ט מהלכות

בגלוי: ואין עבירה גרסינן: לשון

כי הך לישנא סבירא ליה הכי אבל

הגהות הב"ח

מאיר אומר אדם עובר עבירה בסתר והקב"ה

עבדים הלכה ו טוש"ע

הכרזה. הקב"ה מתכוין להעביר

ר' אליעזר לא סבירא ליה הכי והכי

(א) גמ' אי ס"ד כדכתיבי

י"ד סימן רסז סעיף עט:

מכריז עליו בגלוי שנאמר 2 ועבר עליו רוח

קול: רגלים לדבר. שנטמאת: והא

נמי אמרי' בפ' קמא דקידושין (דף כא.)

יב ו מיי' פ"ב מהלכות

ונסתרה והיא נטמאה

קנאה ואין עבירה אלא לשון הכרזה שנאמר

כי כתיב קינוי בתר סתירה וטומאה.

וגאל את ממכר אחיו ר' אליעזר אומר

ועבר בתר טומאה:

אבל הלכה יד סמג

(ב) תוס' ד"ה ר' ישמעאל

עשין נח ולאוין רלה טור

ויצו משה ויעבירו קול במחנה ריש לקיש

חובה ובפרק השולח (גיטין דף לח:)

דאיתהימן בה עד אחד כתיבח) ונסתרה

ש"ע י"ד סימן שעג סעיף

וכו' וזרועותיה חלוצות

והיא נטמאה ועד אין בה וגו' וסמיך

נמי ט)אמרינן לעולם בהם תעבודו חובה

❖

אמר אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו

מנין ת"ל כי מצא:

ט:

ליה ועבר עליו וגו' אלמא בלא קינוי

ואין להקשות נמי מפ"ב דמכות (דף

רוח שטות א] שנא' איש איש כי תשטה

נמי עד אחד מהימן בטומאה: ועבר

יב.) דאמר ר' עקיבא ורצח גואל הדם

אשתו תשטה כתיב תנא דבי רבי ישמעאל

גליון הש"ס

תורה אור השלם

לכם כל חלוץ. בבני גד ובבני ראובן

רשות מי כתיב ירצח והכא אמרינן

$ מפני מה א האמינה תורה עד אחד בסוטה

גמ' מפני מה האמינה

1. וַיְקַנֵּא יְיָ לְאַרְצוֹ

כתיב שהיה משה מצוה אותם לעבור

וקנא חובה דשאני הכא משום דכתיב

ב)שרגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה ועד

וכו'. עיין מרדכי פרק

וַיַּחְמֹל עַל עַמּוֹ:

❖

עם יהושע את הירדן: תשובו. מוכיח

תרי קינויין אבל קשיא מירושלמי דרבי

הגוזל קמא סי' קל"ח:

יואל ב יח

אחד מעידה שהיא טמאה אמר ליה רב פפא

דלהבא הוא: נכנסה בו רוח. ממרום.

יהושע אמר התם רשות ומפרש טעמא

2. וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה

לאביי והא כי כתיבה קינוי בתר סתירה

אתיא דר' יהושע כבית הילל דבית

ולקמן מפרש רוח טהרה או רוח טומאה

וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִוא

הגהות מהר"ב

נִטְמָאָה אוֹ עָבַר עָלָיו

ע"י שטן הבא להחטיאו להקניט את

הילל אומרים אפי' הקדיחה תבשילו

וטומאה הוא דכתיבה א"ל ועבר וכבר

רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת

רנשבורג

אשתו: רבנן. דבי רב אשי אמרי

לפום כן הוא אמר רשות רצה לקנא

עבר אלא מעתה 5 ועבר לכם כל חלוץ ה"נ

אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא

א] גמ' שנאמר איש איש כי

נִטְמָאָה: במדבר ה יד

רוח טומאה: רוח טהרה. ששונא

יקנא רצה לגרש יגרש והא ר' עקיבא

התם מדכתיב ונכבשה הארץ לפני ה' ואחר

3. וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ

תשטה אשתו. עי'

את הפריצות: ומסתברא כמ"ד. דרוח

מיקל התם טפי מבית הילל ואמר

במהרש"א בח"א שפי'

תשובו משמע דלהבא אלא הכא אי ס"ד

קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר אִישׁ

דקאמר רבי ישמעאל טהרה היא:

התם אפילו מצא אחרת נאה הימנה

דהל"ל כי תטה ומדכתיב

וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד

כדכתיבי ועבר בתר טומאה וסתירה קינוי

❖

תשטה ר"ל לשון שטות:

(א)

מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ

דתניא. דקאמר רבי ישמעאל רשות.

מגרשה ואפי' הכי אמר חובה והתם

וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא:

למה לי תנא דבי רבי ישמעאל אין אדם

פלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא לקמן

בירושלמי פליג רבי אליעזר עליה

שמות לו ו

מקנא לאשתו אא"כ נכנסה בו רוח שנאמר

מפרש טעמייהו: שפיר. אי רשות אי

דר' יהושע ואמר חובה ואמר אתיא

4. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

מוסף רש"י

וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ

חובה: ר' עקיבא אומר חובה. שאסור

ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו מאי

דר' אליעזר כבית שמאי דבית שמאי

לעולם בהם תעבודו

כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה

לשחרר עבדו: בכל התורה. בכל

אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא

רוח רבנן אמרי רוח טומאה רב אשי אמר

רשות. משום דכתיב

בוֹ מָעַל: במדבר ה יב

5. וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ

בשבעה אומות לא תחיה כל

עשה שבתורה א"כ אין לך מצות עשה

א"כ מצא בה ערות דבר מצא בה

רוח טהרה ומסתברא כמאן דאמר רוח

נשמה, איצטריך למיכתב

אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי יְיָ עַד

לרבי ישמעאל חובה: דתניא לא

דברים כעורים לגרשה אינו יכול

טהרה דתניא וקנא את אשתו רשות דברי ר'

מבני התושבים לעולם בהם

הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו

גרסינן אלא הדר ונקיט למילתייהו

שלא מצא בה ערוה לקיימה אינו

תעבודו, להתיר אחד משאר

מִפָּנָיו: במדבר לב כא

ישמעאל ר"ע אומר חובה אי אמרת בשלמא

6 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם

אומות הבא על הכנענית

לפרושי כל חדא באפי נפשה: כלפי.

יכול שמצא בה דברים כעורים לפום

שהיא משבעה אומות

רוח טהרה שפיר אלא אי אמרת רוח

אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי

כן הוא אמר חובה והא תניא משום

כמו אחרי שאמרה תורה שאסור להביא

והוליד בן שאתה רשאי

רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן

טומאה רשות וחובה לעיולי לאיניש רוח

עצמו לידי שנאה ותגר: יכול אף זה

בית שמאי אין לי אלא היוצאת משום

לקנותו בעבד (גיטין לח:).

כָּל חָלוּץ לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי

לה מיטמא. כשהיא

טומאה בנפשיה גופא וקנא את אשתו רשות

כן. שיראה את אשתו עוברת על דת

ערוה מנין היוצאת משום דראשה

יְיָ וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ

שלמה, ואין מיטמא

לִפְנֵיכֶם וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת

יהודית נסתרת עם שכיניה לא יקנא

פרוע וצדדיה מפורמין וזרועותיה

דברי רבי ישמעאל ורבי עקיבא אומר

לאיבריה. שאם נפרד

אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה:

לה. כלפי לשון כנגד: תלמוד לומר

חלוצות (ב) ת"ל כי מצא בה ערות דבר

ממנה אבר, בין בחייה בין

במדבר לב כט

חובה ג) 7לה יטמא רשות דברי רבי ישמעאל

7. וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה

במותה, אינו מיטמא לה,

וקנא. אם רצה לקנא הרשות בידו.

אמר רבי מנא קיימת כאן בעדים

ור"ע אומר חובה לעולם בהם תעבודו

לפי שאין אדם מיטמא לא

הַקְּרוֹבָה אֵלָיו אֲשֶׁר לֹא

ומשום דאי לא כתיב קרא הוה

וכאן שלא בעדים ותימה לפי הירושלמי

לה ולא על אחד משאר

הָיְתָה לְאִישׁ לָהּ יִטַּמָּא:

ד) רשות דברי רבי ישמעאל ר' עקיבא אומר

אמינא דאסור הוא דא"ר ישמעאל

כיון דתליא קינוי בגירושין הוה ליה

קרובין על אבר מן החי,

ויקרא כא ג

חובה אמר ליה רב פפא לאביי ואמרי לה רב

8. וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם

לפי שאינו יכול להחזירו

הכא רשות אבל בכל מצות עשה

למיתני סוטה בתר גיטין ובתר סוטה

לכמות שהיה מתחילה,

לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת

משרשיא לרבא לימא ר' ישמעאל ור' עקיבא

שבתורה לא אמר הכי: קינוי אחרינא

נזיר כסדר פרשיות ובתר נזיר נדרים

והוא הדין נמי לאבר מן

אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם

בכל התורה כולה הכי פליגי דמר אמר

כתיב. ועבר עליו רוח קנאה וקנא

המת, שאין בין אבר מן

ובתר נדרים כתובות:

תַּעֲבֹדוּ וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי

לא נשנית אלא בשביל דבר

המת לאבר מן החי אלא

יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא

רשות ומר אמר חובה א"ל הכא בקראי

את אשתו והיא לא נטמאה חד לרשות

בשר הפורש

(שם).

תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ:

שנתחדש. תימה לרבי היכא

וחד לחובה: ורבי ישמעאל. אמר

פליגי וקנא את אשתו רשות דברי רבי

ויקרא כה מו

9. לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ

לך איידי דבעי למיכתב והיא

דאיכא למדרש כי הכא אמאי לא

ישמעאל רבי עקיבא אומר חובה מ"ט דר'

בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת

נטמאה והיא לא נטמאה שספק

דרשינן לה כדאמר י) גבי קל וחומר

ישמעאל סבר לה כי האי תנא דתניא רבי

עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו

הוא בידינו ואעפ"כ אסרה הכתוב

מילתא דאתיא מקל וחומר טרח

ויקרא יט יז

חֵטְא:

אליעזר בן יעקב אומר כלפי שאמרה תורה

01. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה

מספק כתב נמי וקנא אחרינא.

וכתב לה קרא ואפילו הכי היכא

9 לא תשנא את אחיך בלבבך יכול כגון זו

אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי

ואף ע"ג דמצי למיכתב הכי ועבר

דאיכא למדרש דרשינן כ)וכן בפרק כל

אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם

ת"ל ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו

עליו רוח קנאה וקנא את אשתו

שעה (פסחים דף כד:) כל היכא דאיכא

לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו:

ויקרא כא א

ור"ע קינוי אחרינא כתיב ורבי ישמעאל

והיא נטמאה או לא נטמאה אפילו

למדרש לא מוקמינן ליה בלאוי יתירי:

לה יטמא מצוה. ונ"מ לעוסק

11. כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב

הכי אורחיה דקרא לחזור ולשנות

איידי דבעי למיכתב והיא נטמאה והיא לא

ה)

אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ

את האמור מפני דבר אחר המתחדש

במצוה כדאמרינן בסוף פרק

נטמאה כתיב נמי וקנא את אשתו לכדתנא

וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו:

ויקרא כא ב

בכפילתו: איצטריך למיכתב לה יטמא.

משוח מלחמה (לקמן דף מד.) ולטמאותו

דבי רבי ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל

ו)

לומר שמותר ליטמא לקרובים הללו:

בעל כרחו אם לא ירצה לטמאות

כל פרשה שנאמרה ונישנית לא נישנית אלא

מכי אם לשארו נפקא. לנפש לא יטמא

כדאמרי' בפרק טבול יום (זבחים ק.)

בשביל דבר שנתחדש בה לה יטמא רשות

בעמיו כי אם לשארו הקרוב אליו

מעשה ביוסף הכהן וכו':

דברי רבי ישמעאל ר' עקיבא אומר חובה מ"ט

לאמו ולאביו וגו' ולאחותו הבתולה

ורבי

דר' ישמעאל איידי דכתי' אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא

וממילא שמעינן דמיטמא לאלו:

לה יטמא. אם מתה ואינו מטמא

יטמא בעמיו איצטריכא למיכתב לה יטמא ור' עקיבא מכי אם לשארו נפקא

לאיבריה אם

אחד מאלו מוכה

לה יטמא למה לי לחובה

ורבי ישמעאל ז)לה מיטמא ו ואין מיטמא לאיבריה

שחין ואיבריו

נופלין אין

מיטמא

ורבי

להן דקיימא

לן

בהעור

והרוטב

(חולין דף קכח:) אבר מן

החי

מטמא כאבר מן המת

ואיצטריך לה

למעוטי איבריה:

אם