17/20

המקנא

פרק

ראשון סוטה

יב.

מסורת הש"ס

תורה אור השלם

דיקא נמי דכתיב. קרא אחרינא. כי משתעי בכלב לא קריה בן קנז כדכתיב בעתניאל [שופטים א] אלא הקניזי מאנשי ביתו ומגידוליו של קנז: עזובה

א) צ"ל פניו. יעב"ץ, ב) [צ"ל

1. עַל כֵּן הָיְתָה חֶבְרֹון

ואחר כך וכ"א בילקוט

שהכל עזבוה. שמתחילה חולנית היתה כדקרי לה הכא יריעות [דה"א ד] ולקמן קרי לה נמי חלאה [דה"א ג] ועזובה שעזבוה כל בחורי ישראל מלישא אותה:

לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי

ובע"י], ג) [צ"ל שגזר. כ"א

לְנַחֲלָה עַד הַיֹּום הַזֶּה יַעַן

והא מיסב נסבה. כדכתיב ותמת עזובה ויקח לו וגו' [שם] אלמא איתתיה הואי: לשם שמים. כגון זו שהיתה חולה ונשאה לשם שמים שבדק באחיה

בע"י], ד) נ"א וישב, ה) [צ"ל

אֲשֶר מִלֵּא אַחֲרֵי יְיָ אֱלֹהֵי

בנים דומין לאחי האם בב"ב ביש נוחלין (דף קי.): ליריעות. בלי תואר אדמומית דמחמת חוליה

אהרן ומשה וראה אותם צדיקים ורוב

לה וכ"א בילקוט ובע"י],

יִשְׂרָאֵל: יהושע יד יד

ו) ב"ב קכ., ז) ב"ב קכג.,

2. וּלְאַשְׁחוּר אֲבִי תְקוֹעַ

היתה ירקרוקת: בוניה. אלו שמות

ח) בס"א בר זבידא,

הָיוּ שְׁתֵּי נָשִׁים חֶלְאָה

אחרים

בעלה שבנאה ועשאה מבונה כשאר

דיקא נמי דכתיב הקניזי ש"מ עזובה זו מרים

אומרים נולד כשהוא

ט) [לקמן יג.], י) [חולין

וְנַעֲרָה:

נשים בנישואין ובנים ישר ושובב

צא.], כ) [סנהדרין צט:],

מהול. ומקשים מדקאמר

ולמה נקרא שמה עזובה שהכל עזבוה

דברי הימים א ד ה

ל) [דה"א ב], מ) [מגילה

3. וּבְנֵי חֶלְאָה צֶרֶת

וארדון ל): שיישר את עצמו. מלטעות

ר"מ טוב שמו מכלל דאחרים לאו

מתחילתה הוליד והלא מינסב הוה נסיב לה

יג.], נ) [ס"א שנבראת],

וְצֹחַר וְאֶתְנָן:

את טעות המרגלים: ששיבב את

היינו ר"מ ובשלהי הוריות (דף יג:)

ס) [תנחומא ויקהל ד],

דברי הימים א ד ז

א"ר יוחנן כל הנושא אשה לשם שמים מעלה

עצמו. מעצתן. לשון הבת השובבה

ע) [ב"ב דף קכג.],

4. וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ

אמר דאסקוה לר"מ אחרים ובפ"ק

עליו הכתוב כאילו ילדה יריעות שהיו פניה

פ) [בראשית מו],

לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד

(ירמיה לא) יוצאנית ומורדת. $ והכי נמי

דברכות

בגמרא מאימתי

(דף ט:)

צ) [בראשית מו], ק) [צ"ל

הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל

דומין ליריעות ואלה בניה אל תקרי בניה

קרי ליה מרד בקרא אחרינא על שם

קורין שמע בשחרית (ד) אפליגו ר"מ

והא], ר) [וע' תוס' שם ט:

הַבַּת תְּחַיּוּן:

אלא בוניה ישר שישר את עצמו שובב

שמרד בעצת מרגלים : שרדה ביצרו.

ד"ה אחרים וע"ע תוס' ע"ז

מ)

שמות א כב

ואחרים וא"ר שראה בקונטרס צרפת

5. וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי

סד: ותוס' ב"ב טו: ד"ה

שהיה מסיתו לטעות עמהן: שהושחרו

ששיבב את יצרו וארדון שרדה את יצרו

שמועות שקיבל מאלישע בן אבויה

❖

וי"א],

וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי:

פניו. שקבל עליו תעניות הרבה

ואיכא דאמרי על שהיו פניה דומין לורד

קבעום בשם אחרים מפני שהיה

א)

שמות ב א

6. וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ

שינצל מעצת מרגלים: שנעשה לה

שמו אחר אבל שאר שמועות קבעום

ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים חלאה

וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר:

כאב. להתעסק בה ברפואות ומזונות

הגהות הב"ח

בשמו ולא מסתברא דהא לרבי נתן

ונערה אשחור זה כלב ולמה נקרא שמו

איוב כב כח

הצריכין לחולה: שתקע את לבו לאביו

אסקו יש אומרים ואית לך שכל

(א) רש"י ד"ה בת מאה

7. מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת

אשחור שהושחרו פניו בתעניות אבי שנעשה

וכו' את יוכבד כבר היתה:

שבשמים. שלא להיות בעצת מרגלים:

אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּ

שמועותיו קבעו כך ולר"מ נמי עשו

(ב) ד"ה אחזו וכו' הקטנים

לה כאב תקוע שתקע את לבו לאביו

תהלים קיג ט

יָהּ:

חלאה. חולי: ולבסוף נערה.

כיוצא בו אלא נראה דלאחר דאסקוהו

שהיו מחבלים: (ג) ד"ה

8. וְשֵׁם אֵשֶׁת עַמְרָם

שבשמים היו שתי נשים נעשה מרים כשתי

שנתרפאה מחליה וחזרה בתואר פנים

אחרים חזר בו ואמר נולד כשהוא

דבר רך וכו' והוא נתקל

יוֹכֶבֶד בַּת לֵוִי אֲשֶׁר יָלְדָה

באבן הוא נישוף ונשבר

נשים חלאה ונערה לא חלאה ונערה הואי

כנערה: ובני חלאה. ובנייני חלאה

אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם

מהול וכן בפ' קמא דברכות ר):

אבל דבר רך נתקל ונזדקר

וַתֵּלֶד לְעַמְרָם אֶת אַהֲרֹן

חמר

נ) שנבנית ונתרפאת משובחין היו

אלא בתחילה חלאה ולבסוף נערה ובני

מבחוץ וזפת מבפנים. פירש

לאחוריו: (ד) תוס' ד"ה

וְאֶת מֹשֶׁה וְאֵת מִרְיָם

להיות צרת וצהר ואתנן: צרה

אחרים וכו' אפליגו ר"מ.

רבי בשם ר"ש בר קלונימוס

אֲחֹתָם: במדבר כו נט

חלאה צרת וצהר ואתנן צרת שנעשית צרה

9. וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן

נ"ב עיין בב"ב דף טו ודף

לחברותיה. מתקנאות ביופיה: מוליך

זה וזה בתוך התיבה והחמר היה מכסה

לחברותיה צהר שהיו פניה דומין כצהרים

צג בתוס' ד"ה מאן י"א

וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא

אתנן לאשתו. שהיה מתאוה למשכב

❖

את הזפת אבל מבחוץ לא זיפפה שלא

שם תירצו קושיא זו:

אתנן שכל הרואה אותה מוליך אתנן לאשתו

וַתִּצְפְּנֵהוּ

שְׁלֹשָׁה

נשים: אף על עמו גזר. דרש רבי

שמות ב ב

ירגישו כי הגומא דומה לקנה היאור

יְרָחִים:

ויצו פרעה לכל עמו א"ר יוסי בר' חנינא אף

01. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת

תנחומא ס) יום שנולד משה אמרו

ולא יבחינו התיבה בתוך קנה היאור:

הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל

על עמו גזר ואמר ר"י בר' חנינא שלש גזירות

גליון הש"ס

איצטגניניו היום נולד מושיען של

בשבילי

אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין

גזר בתחילה אם בן הוא והמתן אותו ולבסוף

רש"י ד"ה ששיבב את

ישראל ואין אנו יודעים אם מצרי הוא

ב)

הַחֹשֶׁךְ: בראשית א ד

11. וְלֹא יָכְלָה עוֹד

עצמו כו' וה"נ קרי ליה

כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו ולבסוף אף על עמו גזר וילך איש מבית

או יהודי ועמד וקיבץ כל עמו ובקש

❖

מרד. דה"א ד יח:

הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת

מהן ליתן לו הנולדים בו ביום וגזר

לוי להיכן הלך אמר רב יהודה בר זבינא שהלך בעצת בתו תנא עמרם

גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר

אף על עמו: בתחילה והמתן אותו.

וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת

גדול הדור היה כיון (שראה שאמר) פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה

ג)

הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל

מוסף רש"י לא הושיב שומרים אלא סמך על

תשליכוהו אמר לשוא אנו עמלין עמד וגירש את אשתו עמדו כולן וגירשו

שְׂפַת הַיְאֹר: שמות ב ג

המילדות: תשליכוהו. שהושיב שומרין

וקרי לה בת. אשה הוה

21. אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים

את נשותיהן אמרה לו בתו אבא קשה גזירתך יותר משל פרעה שפרעה לא

ליה למיכתב, ומנלן דבת

וקסדורין לדבר: ולבסוף על עמו.

שׁוּעָלִים קְטַנִּים מְחַבְּלִים

מאה ושלשים היתה, דא"ר

גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות פרעה לא גזר

כְּרָמִים וּכְרָמֵינוּ סְמָדַר:

כדפרישית. וכיון שעבר היום ועדיין

חמא בר' חנינא זו

שיר השירים ב טו

אלא בעוה"ז ואתה בעוה"ז ולעוה"ב פרעה הרשע ספק מתקיימת גזירתו ספק

רואין איצטגניניו שלא לקה העמיד

יוכבד כו'. ובת לוי

דקאמר קרא היינו בת לוי

אינה מתקיימת אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימת שנאמר ותגזר אומר

הגזירה עד יום שהושלך ליאור: גדול

ממש, בתו של לוי, והא דלא

הדור היה. והיו הכל נשמעין לדבריו:

ויקם לך עמד והחזיר את אשתו עמדו כולן והחזירו את נשותיהן ויקח ויחזור

ד)

קחשיב לה בהדיא לפי שלא

על הזכרים ועל הנקיבות. שלא יולידו

באה למצרים אלא בבטן

מיבעי ליה א"ר יהודה בר זבינא שעשה ה) לו מעשה ליקוחין הושיבה באפריון

אמה ולידתה בין החומות,

לא זכר ולא נקיבה: אלא בעולם

ואהרן ומרים מרקדין לפניה ומלאכי השרת אמרו אם הבנים שמחה את בת

כלומר בתוך מצרים, ומשום

הזה. שנולדים ומתים וחוזרים וחיים

דקאמר בדרך גבי הורתה,

לוי ו) אפשר בת מאה ושלשים שנה הויא וקרי לה בת ז)דא"ר חמא בר' חנינא

הן לעוה"ב. אתה גזרת בעולם הזה

קאמר נמי בין החומות גבי

זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות שנאמר אשר ילדה אותה ללוי

לידתה (רשב"ם ב"ב קכ.).

ובעולם הבא שכיון שאינם נולדים

אשר ילדה. קרא יתירא

במצרים לידתה במצרים ואין הורתה במצרים א"ר יהודה ח) שנולדו בה סימני

אינן באין לעולם הבא: בת מאה

הוא דהא כבר כתיב בת לוי

נערות ותהר האשה ותלד בן והא הות מיעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא א"ר

(שם קכ.). לידתה

ושלשים. כדמפרש ואזיל שנולדה

במצרים. כשנכנסו לתוך

יהודה בר זבינא מקיש לידתה להורתה מה הורתה שלא בצער אף לידתה

בירידתן למצרים וישראל עמדו שם

החומה ילדתה והיא

ר"י שנה ומשנולד משה לא נתעכבו

שלא בצער מכאן לנשים צדקניות שלא היו בפיתקה של חוה ותרא אותו כי

השלימה מנין שבעים

(במדבר כו נט). אלא

אלא פ' שנים כדכתיב ומשה בן

טוב הוא תניא ר"מ אומר טוב שמו ר' יהודה אומר טוביה שמו רבי נחמיה

משעה דאהדרה. שמנו

שמונים שנה וגו' בדברם אל פרעה

אומר הגון לנביאות אחרים אומרים נולד כשהוא מהול וחכמים אומרים בשעה

לה המצריים מיום

(שמות ז) ואותה שנה יצאו נמצא

שהחזירה והיא ילדתו לששה

שנולד משה נתמלא הבית כולו אור כתיב הכא ותרא אותו כי טוב הוא

ט)

חדשים ויום אחד, שהיולדת

שעברו מירידתם עד שנולד משה ק"ל

לשבעה יולדת למקוטעין

וכתיב התם וירא אלהים את האור כי טוב ותצפנהו שלשה ירחים דלא מנו

שנה וכשהחזיר עמרם את יוכבד (א)

והם בדקו אחריה לסוף

מצרים אלא משעה דאהדרה והיא הות מיעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא ולא

היתה מעוברת ממשה כדאמרינן לקמן

תשעה (שמות ב ג).

יכלה עוד הצפינו אמאי תצפניה ותיזיל אלא כל היכא דהוו שמעי מצראי

בשמעתין: דאמר רבי חמא. ביש

נוחלין ע): זו יוכבד. בפרטן של יורדי

דמתיליד ינוקא ממטו ינוקא התם כי היכי דלישמעינהו ומעוי (בהדיהו)

מצריםפ) אתה מוצא שבעים חסר אחת

דכתיב 21 אחזו לנו שועלים שועלים קטנים וגו' 11 ותקח לו תבת גומא מאי

ובכללן אתה אומר הבאה מצרימה

שנא גומא א"ר אלעזר מיכן לצדיקים שממונם חביב עליהן יותר מגופן וכל

י)

שבעים צ) זו יוכבד שהשלימה מנינן

כך למה לפי שאין כ) פושטין ידיהן בגזל רבי שמואל בר נחמני אמר דבר

בכניסתן לעיר: סימני נערות. חזרה

רך שיכול לעמוד בפני דבר רך ובפני דבר קשה ותחמרה בחמר ובזפת

לימי עלומיה באורח כנשים ובתואר

תנא חמר מבפנים וזפת מבחוץ כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע ותשם בה

פנים ופשטו הקמטים: ק) והיא הות

את הילד ותשם בסוף רבי אלעזר אומר ים סוף רבי שמואל בר נחמני אמר

מיעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא.

אגם

מקמי דאהדרה כדלקמן: מקיש

לידתה וכו'. לא נכתב הריון זה

אלא לדרוש כך: בפיתקה של חוה. בגזר דין שלה ושטר גזירות קללתה דעצבון והריון: הגון לנביאות. ראתה ברוח הקודש שעתיד

[להיות הגון] לנבואה: ותצפנהו שלשה ירחים. שלשה חדשים יכלה להצפינו שלא הלכו המצרים לבדוק אחריה אלא לסוף תשעה חדשים

משהחזירה והיא הוה מיעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא ומהכא נפקא לן: אמאי תצפניה ותיזיל. מאחר שצפון במסתרים היה

כדכתיב ותצפנהו מה יש לה לדאג: ומעוי התם. וצועק שם ודרך תינוק לצעוק כששומע קול תינוק חבירו: אחזו לנו שועלים.

בת קול אומר למי הים אחזו לנו שועלים הקטנים (ב) המחבלים את הכרמים בהיותם סמדר בעוד הפרי קטן: שחביב עליהן ממונן.

שדמיו מועטין ואף על פי שהיה משתמר גופו יותר בשל עצים שקשים וחזקים: דבר רך. בזה הוא משתמר יפה מן הכל לפי שהדבר

ריח רע. של זפת:

הקשה כשהמים

מוליכין אותו בחזקה

(ג) הוא נתקל

והוא נישוף ונשבר אבל דבר קל

נתקל ונזדקר באבן לאחוריו:

אגם