יב:
המקנא פרק
ראשון סוטה
תורה אור השלם
מסורת הש"ס
אגם. של עצי ערבה וקנים דקין והוא קנה וסוף דקרא [ישעיה יט ו]. קנה קנים סוף ערבה דקה: לרחוץ. לטבול שם לשם גירות: וכן הוא אומר וכו'.
א) מגילה טו:, ב)מגילה טו:
1. וְהֶאֶזְנִיחוּ נְהָרוֹת דָּלֲלוּ
וברכות נד:, ג) [בכורות
שהשב ומתנקה מעונו קרוי רחוץ: לשון מיתה. כדמפרש ואזיל שהיו ממחות בידה הצלתו של צדיק: דאמר מר. גבי שרביט הזהב דאחשורוש
וְחָרְבוּ יְאֹרֵי מָצוֹר קָנֶה
מד.], ד) [סנהדרין קא:],
וָסוּף קָמֵלוּ: ישעיהו יט ו
במסכת מגילה ט): בשיני רשעים. דעוג מלך הבשן במסכת ברכות בתחלת פרק הרואה י): שריבבתה. לשון דאישתרבובי: שראתה עמו שכינה.
ה) מגילה יג: קדושין לח.,
2. אִם רָחַץ אֲדֹנָי אֵת
את אחיו (בראשית מב): נער. גדול משמע: בעל מום. והוא
לוי ונפסל בקול לעבודת השיר: ואין
והאי את לשון עם כמו לא שלח יעקב
ו) [צ"ל אמר הקב"ה כ"א
צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן וְאֶת דְּמֵי
בע"י], ז) [צ"ל ותלך העלמה
אחר נופל. ליאור שאותו היום בטלו
יְרוּשָׁלִַם יָדִיחַ מִקִּרְבָּהּ
אר"א וכו'], ח) מגילה יד.,
בְּרוּחַ מִשְׁפָּט וּבְרוּחַ
בשבילי
גזירתם: וכי יאמרו אליכם. העובדי
אגם כדכתיב קנה וסוף קמלו ותרד בת פרעה
נצלתם כולכם. תימה
1
ט) [דף טו:], י) [דף נד:],
ישעיהו ד ד
בָּעֵר:
כוכבים דרשו כמותינו אל האובות:
כ) [שמות יד], ל) [דברים
3. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי
אדרבה בשבילו נגזרו
לרחוץ על היאור א"ר יוחנן משום ר' שמעון
לד], מ) [יהושע א], נ) [שם],
המצפצפיםוהמהגים. נביא קרי להו לשון
הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי
הגזירות שראו אצטגניני פרעה יש
בן יוחי מלמד שירדה לרחוץ מגלולי אביה
ס) [שם ד], ע) [דברים לא],
בְּכֹרָה: בראשית כה לב
גנאי שהם (ב) מצפצפין כעגורים
לומר הוא היה הראשון המושלך ליאור
❖
פ) [במדבר יא],
4. וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה
וכן הוא אומר 2 אם רחץ ה' את צואת בנות ציון
ומהגים כיונים מוציאין קול בגרונם
וגזירה ראשונה אם בן הוא והמתן
לִרְחֹץ
עַל
הַיְאֹר
וגו' ונערותיה הולכות וגו' א"ר יוחנן אין
4
וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד
ואין יודעין מה אומרים כך דרך
אותו לא בשבילו היתה אלא משום
הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה
הליכה זו אלא לשון מיתה וכן הוא אומר
הגהות הב"ח
איצטגנינין אינן רואין אלא סימן אבל
ונלחם בנו ודרך אנשים להלחם:
בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת
הנה אנכי הולך למות ותרא את התיבה
לא פירושו של כל דבר: ראו.
(א) גמ' דקא בעת לאצולי:
3
4
סרח
אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ:
(ב) רש"י ד"ה המצפצים
שמות ב ה
אצטגניני פרעה: שמושיען של ישראל
בתוך הסוף כיון דחזו דקא (א)
בעו לאצולי למשה אמרו לה גבירתנו מנהגו
5. קוּמָה יְיָ הוֹשִׁיעֵנִי
וכו' שהם אינם אלא
כו'. והך מילתא לאו ר' אלעזר קאמר
של עולם מלך בשר ודם גוזר גזירה אם כל העולם כולו אין מקיימין אותה
מצפצפים כעגורים:
אֱלֹהַי כִּי הִכִּיתָ אֶת כָּל
(ג) ד"ה שירה וכו' מצרים
לה דקרא לאו אמצרים קאי אלא גמרא
אֹיְבַי לֶחִי שִׁנֵּי רְשָׁעִים
בניו ובני ביתו מקיימין אותה ואת עוברת על גזירת אביך בא גבריאל
❖
אחריהם אור:
תהלים ג ח
שִׁבַּרְתָּ:
קאמר לה וקאי אהא דאמרינן לעיל
וחבטן בקרקע ותשלח את אמתה ותקחה ר' יהודה ור' נחמיה חד אמר ידה וחד
6. וְכִי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם
ואין אחר נופל וכדרבי אלעזר דאמר
דִּרְשׁוּ אֶל הָאֹבוֹת וְאֶל
אמר שפחתה מ"ד ידה דכתיב אמתה ומ"ד שפחתה מדלא כתיב ידה ולמ"ד
שאין יודעים מה הוגין הילכך ראו
הַיִּדְּעֹנִים הַמְצַפְצְפִים
מוסף רש"י
שפחתה הא אמרת בא גבריאל וחבטן בקרקע דשייר לה חדא דלאו אורחא
וְהַמַּהְגִּים הֲלוֹא עַם אֶל
המצרים ולא ידעו מה ראו: כיון
דאישתרבב
כו'.
אֱלֹהָיו יִדְרֹשׁ בְּעַד הַחַיִּים
דבת מלכא למיקם לחודה ולמאן דאמר ידה ליכתוב ידה הא קמ"ל דאישתרבב
דשדיוה למשה במים. כל זמן שהיה
נשתרבבה אמתה אמות
אֶל הַמֵּתִים:
הרבה (שמות ב ה). וכן
אישתרבובי דאמר מר וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה וכן אתה
ישעיהו ח יט
ביאור אין לקות גדולה מזו ובטל הסימן
א)
7. הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר
אתה מוצא בשיני
של לקייה: רגלי. בשבילי כמו ויברך
מוצא בשיני רשעים דכתיב שני רשעים שברת ואמר ריש לקיש אל תיקרי
ב)
5
רשעים. עוג מלך הבשן
רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְיָ
ה' אותך לרגלי (בראשית ל): בשבילי
במסכת ברכות פרק
וַיִּקָּדֵשׁ בָּם: במדבר כ יג
שברת אלא שריבבתה ותפתח ותראהו את הילד ותרא מיבעי ליה א"ר יוסי
8. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה שֵׁשׁ
הרואה (נד:) שעקר הר בת
נצלתם. שביטלו מצרים את גזירתם:
ברבי חנינא שראתה שכינה עמו והנה נער בכה קרי ליה ילד וקרי ליה נער
ג' פרסי להשליכו על
מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הָעָם
שירה על הים. בכ"א בניסן נאמרה
ישראל ונתנו על ראשו ושלח
תנא הוא ילד וקולו כנער דברי רבי יהודה אמר לו רבי נחמיה ג) א"כ עשיתו
אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ וְאַתָּה
כדתניא בסדר עולם מרעמסס לסוכות
הקב"ה נמלים ונקבוהו
אָמַרְתָּ בָּשָׂר אֶתֵּן לָהֶם
למשה רבינו בעל מום אלא מלמד שעשתה לו אמו חופת נעורים בתיבה
ונכנס בצוארו, בקש
וְאָכְלוּ חֹדֶשׁ יָמִים:
ומסוכות לאיתם ומאיתם לפני פי
לשומטו ונשתרבבו שיניו
במדבר יא כא
אמרה שמא לא אזכה לחופתו ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה מנא
החירות הרי ג' ברביעי ויוגד למלך
9. אֶת מִי יוֹרֶה דֵעָה וְאֶת
לכאן ולכאן (מגילה טו:).
ידעה א"ר יוסי ברבי חנינא שראתה אותו מהול זה א"ר יוחנן מלמד שנתנבאה
מצרים כי ברח העם חמישי וששי רדפו
אלא שריבבתה. לשון
מִי יָבִין שְׁמוּעָה גְּמוּלֵי
אשתרבובי אשתרבוב, ירדו
מֵחָלָב עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם:
שלא מדעתה זה נופל ואין אחר נופל והיינו דאמר רבי אלעזר מאי דכתיב
מצרים (ג) אור שביעי ירדו לים
וגדלו למטה (ברכות נד:).
ישעיהו כח ט
שנאמר ויאר את הלילהכ) לשחרית אמרו
וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים
01. וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה
בשבעה באדר מת.
6
שנאמר (יהושע ד) והעם
שירה ויום שביעי היה ויו"ט אחרון של
אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף
צופין ואינם יודעין מה צופין מהגים ואינן יודעים מה מהגים ראו שמושיען
עלו מן הירדן בעשור לחדש
בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים
פסח היה: דאמר מר בשבעה באדר
של ישראל במים הוא לוקה עמדו וגזרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו
הראשון, צא מהם למפרע
אַחֲרֶיהָ
בְּתֻפִּים
מת משה. בפ"ק דקידושין (דף לח.)
שלשים יום באבלו של משה
וּבִמְחֹלֹת: שמות טו כ
כיון דשדיוה למשה אמרו תו לא חזינן כי ההוא סימנא בטלו לגזירתייהו והם
ושלשה ימים שהכינו להם
ילפינן לה מקראי דכתיב ויבכו בני
אינן יודעין שעל מי מריבה הוא לוקה והיינו דאמר רבי חמא ברבי חנינא
צידה, שנאמר (שם א) הכינו
ד)
ישראל את משה בערבות מואב שלשים
לכם צידה כי בעוד שלשה
מאי דכתיב המה מי מריבה אשר רבו המה שראו איצטגניני פרעה וטעו
יום וכתיב משה עבדי מת ועתה קום
7
ל)
ימים אתם עוברים וגו',
הרי בשבעה באדר מת
והיינו דקאמר משה שש מאות אלף רגלי וגו' אמר להן משה לישראל
עבורמ) וכתיב כי בעוד שלשת ימים אתם
8
משה, ובשבעה באדר
עוברים את הירדן וגו' נ) וכתיב והעם
בשבילי נצלתם כולכם ר' חנינא בר פפא אמר אותו היום עשרים ואחד בניסן
נולד משה. דכתיב
עלו מן הירדן בעשור לחדש
(דברים לא) בן מאה
היה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם מי שעתיד לומר שירה
ועשרים שנה אנכי היום,
הראשוןס) צא מהן ל"ג למפרע תמצא
על הים ביום זה ילקה ביום זה רבי אחא בר חנינא אמר אותו היום ששה בסיון
היום מלאו ימי ושנותי
שבשבעה באדר מת משה ומנין
(מגילה יג:). כשהיא
היה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מי שעתיד לקבל תורה מהר
שבשבעה באדר נולד שנאמרע) ויאמר
אחות אהרן. ועדיין לא
סיני ביום זה ילקה ביום זה בשלמא למ"ד בששה בסיון משכחת לה ג' ירחי
נולד משה (שם יד.).
אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי
ה) דאמר מר בשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד משה ומשבעה באדר
היום וגו' מה ת"ל היום היום מלאו ימי
ועד ששה בסיון תלתא ירחי אלא למ"ד בעשרים ואחד בניסן היכי משכחת
ושנותי: שלשה ירחי. היו והן ג' חדשים
שהצפינתו: רובו של ראשון. לא חסר
לה אותה שנה מעוברת היתה רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם
אלא ז' ימים ורובו של ג' דהיינו ניסן
ותאמר אחותו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות
ואמצעי שלם אדר השני שלם: מאי שנא
ומאי שנא מעבריות מלמד שהחזירוהו למשה על כל המצריות כולן ולא ינק
מן העבריות. דקאמרה לה מכלל
ו) אמר פה שעתיד לדבר עם השכינה יינק דבר טמא והיינו דכתיב 9 את מי
דמצריות לא ניחא לה: דבר טמא. זו
יורה דעה וגו' למי יורה דעה ולמי יבין שמועה לגמולי מחלב ולעתיקי משדים
שאכילתה דברים טמאים והתינוק
ותאמר לה בת פרעה לכי ז) וגו' א"ר אלעזר מלמד שהלכה בזריזות כעלמה ר'
טועם בחלבה כל מה שתאכל כדאמרי'
שמואל בר נחמני אמר העלמה שהעלימה את דבריה ותאמר לה בת פרעה
ביומא (דף עה:) גבי לשד השמןפ): את מי
היליכי את הילד הזה אמר רבי חמא בר' חנינא מתנבאה ואינה יודעת מה
יורה דעה. למי לימד הקב"ה תורה למי
שגמל והפריש עצמו מחלב טמא ונעתק
מתנבאה היליכי הא שליכי ואני אתן את שכרך א"ר חמא בר' חנינא לא דיין
מן השדים הטמאים כמו ויעתק משם
לצדיקים שמחזירין להן אבידתן אלא שנותנין להן שכרן ותקח מרים הנביאה
01
(בראשית יב): שהלכה בזריזות כעלמה.
אחות אהרן וגו' אחות אהרן ולא אחות משה אמר רב עמרם אמר רב ואמרי
ח)
שכל כחה עליה. כמו חזק ואמץ (דברים
לה אמר רב נחמן אמר רב מלמד שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן תקיף ועלם: שהעלימה את דבריה.
לא)
ואומרת
שלא אמרה שהיא אחותו ושהיא מביאה
את אמו: היליכי את
הילד. הרי ליך
שליך: שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן. עד שלא נולד משה והיינו הנביאה אחות אהרן:
מאי