17/22

המקנא

פרק

ראשון סוטה

יג.

מסורת הש"ס

תורה אור השלם

סרח

בת אשר נשתיירה מאותו הדור. תימה והלא מכיר ויאיר

מאי שנא מעיקרא. דאקדמינהו למצרים מקמי אחי יוסף ומאי שנא

א) [לעיל יב.], ב) ס"א ל"ג,

1. וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק

ג) [עירובין נג.], ד) [ר"ה

לבסוף דכתיב הוא ואחיו והדר וכל העולים אתו: וכי. דרך לאסוף

בן מנשה נולדו בימי יעקב והיו מבאי הארץ למה לא שאלם

לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ:

כו. חולין צב. ע"ש], ה) [ע'

שמות ב ד

אטדין ולעשות מהן גורן: שמקיפין לו אטד. גדר של קוצים: שלשים

משה והם היו מבני בניו של יוסף י"ל שסוד הגאולה נמסר לסרח

2. וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת

תוס' גיטין נה: ד"ה

וששה כתרים. י"ב נשיאים דישמעאל וכ"ג אלופים נמנו בעשו. וא"ת

כדאיתא בפירקי ר"א (פרק

מח) וכיון שבא משה הלכו זקני ישראל

ביהודה],ו)[תוספתאפ"ד],

אָבִיו וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל

ז) [פירוש בבית הקברות של

כ"ה הן תימן וקנז נמנו ב' פעמים

אצלה לפי שכבר נכשלו על ידי בני

עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ

מלכים והיו שם ארונות

וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ מִצְרָיִם:

וא"ת קרח נמנה ב' פעמים שני קרח

אפרים שיצאו שלשים שנה לפני

ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את

הרבה ולא היה משה יודע

בראשית נ ז

הן אחד מבני אליפז ואחד מבני

הקץ ונמלכו עתה בה ואמרה להם

3. וְכֹל בֵּית יוֹסֵף וְאֶחָיו

איזהו. ערוך ערך קברנט ב],

ישראל וכיון שנולד משה נתמלא כל

א)

ח) [בראשית מט],

אהליבמה. ומ"מ ל"ה הן וכתרו של

מה לשון אמר לכם המושיע הזה

וּבֵית אָבִיו רַק טַפָּם

הבית כולה אור עמד אביה ונשקה על

ט) [בראשית נ], י) צ"ל אשר

וְצֹאנָם וּבְקָרָם עָזְבוּ

יוסף הרי ל"ו: קא מעכב. שלא

אמרו לה פקוד פקדתי אמרה

לא יעלה מאת המשפחות

ראשה אמר לה בתי נתקיימה נבואתיך וכיון

בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן:

יקברוהו שם: אמר. קרית ארבע

להם א"כ הוא הוא לכך הלך

וגו' ולא, כ) צ"ל באה,

בראשית נ ח

שהטילוהו ליאור עמד אביה וטפחה על

❖

ל) ס"א לאלישע,

4. וַיָּשָׁב יוֹסֵף מִצְרַיְמָה

גם משה אצלה. מתוספת רבי:

שמה שאינה מחזקת אלא ד' זוגות.

הוּא וְאֶחָיו וְכָל הָעֹלִים

ראשה אמר לה בתי היכן נבואתיך והיינו

הא דא"ר יצחק לאו מלתא דעשו היא

סמליון

אִתּוֹ לִקְבֹּר אֶת אָבִיו

דכתיב ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו לידע מה יהא בסוף

אלא גמרא קאמר ליה למימר טעמא

אַחֲרֵי קָבְרוֹ אֶת אָבִיו:

הגהות הב"ח

בראשית נ יד

נבואתה: יוסף זכה וכו': מאי שנא מעיקרא דכתיב ויעל יוסף לקבור

דעיכובא דודאי כן הוה כדברי עשו

(א) גמ' שבאו שם בני

5. וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד

שאינה מחזקת אלא ח' קברים: איהו.

את אביו ויעלו אתו כל עבדי פרעה וגו' והדר וכל בית יוסף ואחיו ובית

עשו: (ב) שם ואי לא

אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן

איעסק ביה יוסף אחיו מי

יעקב: קברה ללאה בדידיה. בחלק

וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל

אביו ומאי שנא לבסוף דכתיב וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו והדר וכל

לא הוו: (ג) רש"י ד"ה ואי

וְכָבֵד מְאֹד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו

המגיעו כדכתיב ושמה קברתי את

העולים אתו לקבור את אביו א"ר יוחנן בתחילה עד שלא ראו בכבודן של

לא וכו' ובקבורתו כתיב

אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים:

לאה : זבינתיה. כשמכרת הבכורה:

ח)

אחרי כצ"ל ותיבת ומסקנא

בראשית נ י

ישראל לא נהגו בהן כבוד ולבסוף שראו בכבודן נהגו בהן כבוד דכתיב

נמחק: (ד) ד"ה נתעסקו

6. וַיָּבֹא יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק

נהי דזבינתי לבכורתי. ולא אטול פי

❖

5 ויבאו עד גורן האטד וכי גורן יש לו לאטד א"ר אבהו מלמד שהקיפוהו

בביזה וינצלו את מצרים:

אָבִיו מַמְרֵא קִרְיַת

שנים אלא כמוהו: פשיטותא מי

הָאַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן אֲשֶׁר

כתרים לארונו של יעקב כגורן זה שמקיפים לו אטד שבאו בני עשו

זביני. חלקי בחלק פשוט לא מכרתי:

(א)

גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק:

ובני ישמעאל ובני קטורה תנא כולם למלחמה באו כיון שראו

בראשית לה כז

א"ל אין. פשיטותיך נמי זבנת חלקך

מוסף רש"י

7. אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר

במערה זו לגמרי שכך אמר אבינו

כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב נטלו כולן כתריהן ותלאום בארונו

כגורן זה שמקיפין לו

הִנֵּה אָנֹכִי מֵת בְּקִבְרִי

בשעת מיתה אשר כריתי לי ואין

אטד. המוקף סייג של

של יעקב תנא שלשים וששה כתרים נתלו בארונו של יעקב ויספדו

אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ

קוצים (בראשית נ י). אשר

כירה אלא לשון מכירה כמו ואכרה

כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי

שם מספד גדול וכבד מאד תנא אפי' סוסים ואפילו חמורים (מאילו מאילו)

ב)

כריתי לי. קניתי, דיעקב

וְעַתָּה

אֶעֱלֶה נָּא

לי בחמשה עשר כסף (הושע ג):

זבנה מעשו (חולין צב.) כמו

כיון שהגיעו למערת המכפלה אתא עשו קא מעכב אמר להן 6ממרא קרית

וְאֶקְבְּרָה אֶת אָבִי

❖

הבו איגרתא. הראו שטר מכירה:

אשר קניתי (בראשית נ ה).

וְאָשׁוּבָה: בראשית נ ה

הארבע היא חברון ואמר רבי יצחק קרית ארבע ארבע זוגות היו אדם וחוה

ג)

8. נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה

יקירן אודניה. כבדו אזניו משמוע:

הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר:

אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה איהו קברה ללאה בדידיה והאי דפייש בראשית מט כא

מאי האי. למה אינכם קוברין

תוספות שאנץ

דידי הוא אמרו ליה זבינתה אמר להו נהי דזביני בכירותא פשיטותא מי

אותו: שקיל גולפיה. מקל כמו

9. יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה

תאנא ל"ו כתרים נתלו

נָקָם פְּעָמָיו יִרְחַץ בְּדַם

זביני אמרו ליה אין דכתיב בקברי אשר כריתי לי וא"ר יוחנן משום ר"ש בן

גולפי טובי בלע מאבימי בערכין

בארונו של יעקב י"ב

הָרָשָׁע: תהלים נח יא

(דף כב.): ואי לא איעסק ביה יוסף

יהוצדק אין כירה אלא לשון מכירה שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה

01. עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ

ד)

נשיאים דישמעאל וי"ד

אחיו מי לא הוי מיעסקי ביה.

דאלופי בני עשו הכתובים

מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר

אמר להו הבו לי איגרתא אמרו ליה איגרתא בארעא דמצרים היא ומאן

בסדר וישלח. ומבני

עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי

כלומר היאך הניחוהו אחיו ליוסף

ניזיל ניזיל נפתלי דקליל כי איילתא דכתיב נפתלי אילה שלוחה הנותן

קטורה זמרן ויקשן מדן

וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם לָמָה

ליטול לו את השם לבדו של קבורת

ומדין ישבק ושוח הרי

אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם

אמרי שפר א"ר אבהו אל תקרי אמרי שפר אלא אמרי ספר חושים בריה

ששה ויקשן ילד את שבא

אֶחָד: בראשית כז מה

אביהם וכי פרקו מעליהן העול ולא

11. וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו

דדן תמן הוה ויקירן ליה אודניה אמר להו מאי האי ואמרו ליה קא מעכב

ואת דדן. ושבא תלה כתרו

חשו לו ואם לא נתעסק בו הוא הם

של אביו. ומדין הוריש

אַרְצָה כְּנַעַן וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ

האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים אמר להו ועד דאתי נפתלי מארעא

לא היו עסוקין בו והכתיב וישאו

כתרו לה' בניו. א) חנוך

בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה

דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון שקל קולפא מחייה ארישיה נתרן

ועיפה ועפר ואבידע

אותו בניו אלמא אף הם היו עסוקין

אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת

ה)

ואלדעה הרי ה' כתרים הרי

הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת קֶבֶר

במשאו (ג) וקבורתו ומסקנא כתיב

עיניה ונפלו אכרעא דיעקב פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך והיינו דכתיב

י' בני קטורה ל"ו כתרים.

מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי עַל פְּנֵי

אחרי קברו את אביו תלה הכתוב

ט)

מַמְרֵא: בראשית נ יג

והשתא אתי שפיר דקתני

ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע באותה שעה נתקיימה

21. חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת

לעיל אתו בני עשו

בו שהוא היה עיקר הדבר: אמרו.

נבואתה של רבקה דכתיב למה אשכל גם שניכם יום אחד ואע"ג דמיתתן

וישמעאל ובני קטורה

וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט:

אחיו ביניהן הניחו לו להתעסק בו

משלי י ח

ודלא כפ"ה דלא היה לו

לא ביום אחד הואי קבורתן מיהא ביום אחד הואי ואי לא (ב) עסק ביה יוסף

כנגד כולנו: כבודו. של אבינו

31. וַיְהִי הָאֶחָד מַפִּיל

להזכיר כלל בני קטורה

אחיו לא הוו מעסקי ביה והכתיב וישאו אותו בניו ארצה כנען אמרו הניחו

דפ"ה י"ב נשיאים

הַקּוֹרָה וְאֶת הַבַּרְזֶל נָפַל

במלך יותר מבהדיוטות שיוסף מלך

דישמעאל וכ"ג אלופים

אֶל הַמָּיִם וַיִּצְעַק וַיֹּאמֶר

לו כבודו במלכים יותר מבהדיוטות: מי לנו גדול מיוסף כו': ת"ר בא

הוא: נתעסקו בביזה. (ד) של

נמנו בעשו וא"ת כ"ה הם

אֲהָהּ אֲדֹנִי וְהוּא שָׁאוּל:

וראה כמה חביבות מצות על משה רבינו שכל ישראל כולן נתעסקו בביזה

מצרים: כדי שיתברכו מימיו. תמיד

תימן וקנז נמנו ב' פעמים.

וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים

וא"ת קרח נמנה ב' פעמים

אָנָה נָפָל וַיַּרְאֵהוּ אֶת

והוא נתעסק במצות שנאמר חכם לב יקח מצות וגו' ומנין היה יודע

לפי שאין ארץ מצרים שותה ממי

ו)

[שני קרח הוי] אחד מבני

הַמָּקוֹם וַיִּקְצָב עֵץ וַיַּשְׁלֶךְ

גשמים אלא שכולה עשויה יאורים

משה רבינו היכן יוסף קבור אמרו סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור הלך

אליפז ואחד מבני

שָׁמָּה וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל:

❖

וחריצים מנילוס עד סוף המדינה

מלכים ב ו ה-ו

אהליבמה מ"מ ל"ה הם

משה אצלה אמר לה כלום את יודעת היכן יוסף קבור אמרה לו ארון של

וכתרו של יוסף [הרי ל"ו]

כמה פרסאות ונילוס עולה ומשקה

מתכת עשו לו מצרים וקבעוהו בנילוס הנהר כדי שיתברכו מימיו הלך משה

כפ"ה: שקל קולפא

ומתברך וממלא אותן יאורים ומשקין

מחייה. תי' דירו' בכתובות

תוס' שאנץ (המשך)

ועמד על שפת נילוס אמר לו יוסף יוסף הגיע העת שנשבע הקב"ה שאני

אמרי דמסורה היא בידם

מהן השדות והיינו דכתיב (זכריה יד)

גואל אתכם והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל אם אתה מראה עצמך

של מתכת והשתא ניחא

דיהודה קני ליה לעשו

והיה י) אם לא יעלה מכל משפחות

שלא הלך אצלה אלא

שנא' ידך בעורף

מוטב אם לאו הרי אנו מנוקין משבועתך מיד צף ארונו של יוסף ואל

וגו' לא עליהם יהיה הגשם ואם

שפגעה בו והגידה לו

אויביך. ב) ויכול להיות

הדבר. ארון של מתכת יש

שאותו בשעה שהרג לעשו

תתמה היאך ברזל צף שהרי כתיב ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל

משפחת מצרים לא תעלה ולא כ)תבא

וקבעוהו בנילוס. וכי דרכו

לשניהם והרגו אותו. אמרו

ולא עליהם ואין

כתיב כאן הגשם

אל המים וגו' אהה אדוני והוא שאול ויאמר איש האלהים אנה נפל ויראהו

של מת להלך עם השכינה

סרח בת אשר נשתיירה.

אלא ולא עליהם יהיה אותו נהר

במדרש יש ששמו עצמות

וא"ת הרבה נשתיירו

את המקום ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל והלא דברים ק"ו ומה אלישע

יוסף בתוך עור של כבש

מאותו הדור כדתניא בפ'

שהן שותין ממנו ויונתן בן עוזיאל

תלמידו של אליהו ואליהו תלמידו של משה צף ברזל מפניו מפני משה

ונכנסה בו באותו עור רוח

יש נוחלין. יאיר בן מנשה

תרגם ולא עליהם תיסק נילוס: ויהי

חיים והיינו דכתיב נוהג

ומכיר בן מנשה נולדו בימי

רבינו על אחת כמה וכמה רבי נתן אומר ז) בקברניט של מלכים היה קבור

האחד מפיל הקורה וגו'. בתלמידי

כצאן יוסף: קיים זה מה

מנשה ולא מתו עד שנכנסו

הלך משה ועמד על קברניט של מלכים אמר יוסף הגיע עת שנשבע

שכתוב בזה פי' במכילתא

ישראל לארץ. ומכיר ודאי

אלישע כתיב במלכים: והוא שאול.

מפ' כתיב הכא אנכי וכתיב

נולד בימי יעקב וגם יוסף

הקב"ה שאני גואל אתכם והגיעה שבועה שהשבעת את ישראל אם אתה

השאילוהו לו: תלמידו של משה. ולא

ביוסף התחת אלהים אנכי.

גדל את בניו כדכתיב גם

מראה עצמך מוטב ואם לאו הרי אנו מנוקין משבועתך באותה שעה

שלמד מפיו אלא תורתו של משה למדו

כתיב הכא לא יהיה לך

בני מכיר בן מנשה יולדו

אלהים אחרים וכתיב בזה

על ברכי יוסף ולא היה

ל) לאליהו: בקברניט של מלכים.

נזדעזע ארונו של יוסף נטלו משה והביאו אצלו וכל אותן שנים שהיו

את האלהים אני ירא. כתיב

הולך אצלה לשאול היכן

בקברות של מלכים. ולשון יוני הוא:

ישראל במדבר היו שני ארונות הללו אחד של מת ואחד של שכינה

הכא זכור. וכתיב הכא

הוא מכל הגדולים שבדור.

וטבוח טבח והכן ואין

וי"ל דאיתא במדרש

קיים

מהלכין זה

עם זה והיו

עוברין ושבין אומרים מה טיבן של שני ארונות

והכן אלא לשבת שנא'

דאגדה שיגע בו משה ג'

הללו אמרו אחד של מת

ואחד של שכינה וכי מה דרכו של מת להלך עם שכינה אמרו

והיה ביום הששי והכינו.

ימים עד שפגעה בו סגולה

כל י' הדברים ולא תשנא

סרח בת אשר אמרה לו מה

קיים את אחיך ולא תקום ולא

אתה מבקש אמר לה ארונו

תטור וחי אחיך עמך ל"ה:

של יוסף אמרה לו ארון

את מספר ימיך אמלא ואם

א) ומה שלא חשב נמי כתרו של דדן נראה משום דיקשן הי' הבכור והירושה חזרה אליו ובזה ניחא נמי דלא חשיב בני דדן. ומיהו בלא"ה ניחא די"ל דמפרש כפי' התרגום אונקלוס ע"ש.

ב) אולי צ"ל ויכול להיות ששניהם הרגו לעשיו באותו שעה.

זכה מוסיפין לו