17/24

המקנא פרק

ראשון סוטה

יד.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

מפני

מה נקבר מול בית פעור כדי לכפר על מעשה פעור.

גסטרא. מושל כמה שאמר

קומוס דוכוס ושלטון וחבירו ריהטון

ס א מיי' פ"א מהל' דעות

א) [ברכות כו: תענית ז: ח.

סנהדרין צה:], ב) בס"י

הל"ה [ו] סמג עשין ז:

קורטון גסטרא (ברכות דף לב:): ויברך אלהים את יצחק. ניחמו על

ומדרש אגדה בכל שנה ושנה בעת שחטאו ישראל בבנות

❖

א ב מיי' פ"ג מהל' סוטה

ליתא,

אביו וברכו ברכת אבלים: דבר הבא מן העור.

של צמר הוא:

מואב באותו פרק בית פעור עולה למעלה כדי לקטרג ולהזכיר

הלי"ב סמג עשין נ:

שהעור נהנה ממנו. של פשתן שאדם

לובש סמוך לעורו: תחילתו

עון וכשהוא רואה קברו של

משה חוזר ושוקע שמשה רבינו שקעו

ג [מיי' שם הל' יג]:

ב ד ה מיי' פי"ב מהל'

גמילות חסדים. הלביש ערומים:

בקרקע עד חוטמו וכל שעה שעולה

הגהות הב"ח

מעשה הקרבנות הל"ז

ולפושעים יפגיע. בשביל פושעים

חוזר ונשקע למקום ששקעו משה

גסטרא

של בית פעור הראנו היכן משה

(א) גמ' על מעשה פעור

ופ"ג מהל' סוטה הלי"ג:

הפגיע: הערה. הריק:

רבינו. מתוספת רבי:

ג ו ז מיי' פ"ג מהל'

ואמר ר' חמא בר חנינא

קבור עמדו למעלה נדמה להם למטה למטה

מפני מה נסתתר קברו של

סוטה הלי"ב ופי"ב

הדרן עלך המקנא

נדמה להם למעלה נחלקו לשתי כיתות

הדרן עלך המקנא

משה מעיני בשר ודם מפני

מהל' מעשה הקרבנות

שגלוי וידוע לפני הקב"ה

הלכה ב:

אותן שעומדים למעלה נדמה להן למטה

מביא

היה

ד ח מיי' פ"ז מהל' תמידין

את מנחתה. אין סדר

מביא את מנחתה.

הבעל

שעתיד ביהמ"ק ליחרב

למטה נדמה להן למעלה לקיים מה שנאמר

❖

ומוספין הלי"א [יב]:

ולהגלות את ישראל מארצם

כדכתיב והביא את

קרבנה

המשנה וסדר הפרשה

שמא יבאו לקבורתו של

1ולא ידע איש את קבורתו ר' חמא בר' חנינא

כפיפה

עליה

מכוונין שהרי כך סדר הפרשה קינא

וגו' (במדבר ה):

משה באותה שעה ויעמדו

אמר אף משה רבינו אינו יודע היכן קבור

מצרית.

לה ונסתרה מעלה האשה ומביא

סל של נצרי דקל

זרדים

בבכיה ויתחננו למשה

תורה אור השלם

ויאמרו לו משה רבינו

שגדילין סביב הדקל: כדי ליגעה.

כתיב הכא ולא ידע איש את קבורתו

את מנחתה הכהן מביא פיילי של

1. וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ בְּאֶרֶץ

עמוד בתפלה בעדנו ועומד

מפרש טעמא: תחילתן

חרס ונותן לתוכו חצי לוג מים מן

בגמרא

וכתיב התם וזאת הברכה אשר ברך משה

משה ומבטל את הגזירה

מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא

וסופן. השתא משמע כשמביאה

מפני שחביבים צדיקים

הכיור ונותן בו עפר מעמיד האשה

יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד

איש האלהים וא"ר חמא ברבי חנינא מפני

במיתתם יותר מבחייהם

הַיּוֹם הַזֶּה: דברים לד ו

בשער נקנור ואוחז בבגדיה וסותר

מביתו מביאה בכלי שרת לעזרה:

מה נקבר משה אצל בית פעור כדי לכפר

2. וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר

שכן אתה מוצא בשעה

וסופה בכלי שרת. קודם קמיצה:

את שערה ונותן את המנחה על

שהיו ישראל במדבר וסרחו

בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים

על מעשה פעור ואמר רבי חמא ברבי

במעשיהם ועשו עגל קצף

כל המנחות טעונות שמן ולבונה.

ידיה וביד הכהן מים המרים ומשביע

אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי

חנינא (א) מאי דכתיב אחרי ה' אלהיכם

הקב"ה על ישראל ואמר

דברים לג א

מוֹתוֹ:

ומתנה עמה וכותב את המגילה

כדכתיב ויצק עליה שמן ונתן עליה

3. אַחֲרֵי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם

למשה הרף ממני ואשמידם

תלכו וכי אפשר לו לאדם להלך אחר

ומוחק ומשקה ונוטל מנחתה מתוך

לבונה (ויקרא ב). ולקמיה [דף טו.] פריך

כמה צדיקים היו באותו

תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת

הדור וכמה חסידים משה

שכינה והלא כבר נאמר כי ה' אלהיך

והאיכא מנחת חוטא: וזו אינה

כפיפה מצרית ונותן לתוך כלי שרת

מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ

ואהרן ויהושע אלדד ומידד

תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ

טעונה. דכתיב בה לא יצוק עליה

מניף ומגיש קומץ ומקטיר ולא ידענו

אש אוכלה הוא אלא להלך אחר מדותיו

וע' זקנים ושאר חכמים

תִדְבָּקוּן: דברים יג ה

שמן וגו' (במדבר ה): באות מן

למה שינה התנא הסדר ואם סדר

4. כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ

ותלמידים ולא עשה

של הקב"ה מה הוא מלביש ערומים דכתיב

בשבילם ולא ביטל הגזירה

החטין. דכתיב סלת חטים תעשה

התנא דוקא או סדר הפרשה:

אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא:

ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור

כדי ליגעה. שהרי היתה נתונה

אלא בשביל משה ואמר ר'

דברים ד כד

אותם (שמות כט): מנחת העומר.

❖

5. וַיַּעַשׂ יְיָ אֱלֹהִים לְאָדָם

חמא בר חנינא מאי דכתיב:

וילבישם אף אתה הלבש ערומים הקב"ה

באה מן שעורים. במסכת מנחות

על ידה עד גמר כל הסדר

וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר

ביקר חולים דכתיב וירא אליו ה' באלוני

וַיַּלְבִּשֵׁם: בראשית ג כא

(דף סח:) ילפינן לה מקראי: באה

כדי שתחזור ותודה ולא שייך למימר

6. וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹנֵי

ממרא אף אתה בקר חולים הקב"ה ניחם

מוסף רש"י

גרש. דכתיב גרש כרמל תקריב את

דדריש טעמא דקרא אלא היכא

מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח

אבלים דכתיב ויהי אחרי מות אברהם

מנחת בכוריך (ויקרא ב) ובמסכת

דנפקא לן מינה מידי דמרבי מיניה

דבר הבא מן העור.

הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם:

כגון צמר הארנבים שהוא

בראשית יח א

ויברך אלהים את יצחק בנו אף אתה נחם

מנחות (דף סו:) אמרינן במנחת

וקרא סתמא כתיב וכולל הכל ואנו

7. וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת

רך וחם ועשה להם כתנות

העומר הכתוב מדבר: גרש.

דורשין טעמו ואומרים זהו הטעם

אבלים הקב"ה קבר מתים דכתיב ויקבר

ממנו (בראשית ג כא).

אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים

הדרן עלך המקנא

בשעורים מובחר שבו מנופה בי"ג

של פסוק הואיל וטעמו בשביל כך

אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיֵּשֶׁב יִצְחָק

אותו בגיא אף אתה קבור מתים: כתנות עור

לאשתו

עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי:

נפה כעין סולת חטים: קמח. הכל

איכא דוקא כגון לא תחבול בגד

רב ושמואל חד אמר דבר הבא מן העור

בראשית כה יא

גמ'

וכל כך

מעורב כמו שנטחן:

אלמנה משמע בין עניה ועשירה

8. לָכֵן אֲחַלֶּק לוֹ בָרַבִּים

וחד אמר דבר שהעור נהנה ממנו דרש ר'

למה. למה אנו טורחין ליגעה:

וקאמר ר"ש טעמא דקרא שאם אתה

וְאֶת עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל

שמלאי תורה תחלתה גמילות חסדים וסופה

תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת

על עוברי רצונו. שאם זינתה

ממשכן אותה אתה משיא לה שם רע

נַפְשׁוֹ וְאֶת פֹּשְׁעִים נִמְנָה

גמילות חסדים תחילתה גמילות חסדים

עברה על רצונו של מקום ורוצה

בשכינותיה מתוך שאתה משיב לה

וְהוּא חֵטְא רַבִּים נָשָׂא

דכתיב ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות

שתודה שלא תיבדק: קסבר. האי

העבוט ונאמר עניה דוקא אין

וְלַפֹּשְׁעִים יַפְגִּיעַ:

ישעיהו נג יב

תנא דאמר משום דחסה הוא:

ממשכנין אותה (ב"מ דף קטו.): 9. וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא

עור וילבישם וסופה גמילות חסדים דכתיב

משקה

אי

ויקבר אותו בגיא דרש רבי שמלאי מפני מה

חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי

נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ:

נתאוה משה רבינו ליכנס לא"י וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך אלא כך אמר

שמות לב לב

01. וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל

משה הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא"י אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי

בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל

אמר לו הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר מעלה אני עליך כאילו עשיתם שנאמר לכן אחלק לו

תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה

וְאַל תִּפְגַּע בִּי כִּי אֵינֶנִּי

ברבים ואת עצומים יחלק שלל תחת אשר הערה למות נפשו ואת פושעים נמנה והוא חטא רבים נשא

❖

שֹׁמֵעַ אֹתָךְ: ירמיהו ז טז

ולפושעים יפגיע לכן אחלק לו ברבים יכול כאחרונים ולא כראשונים ת"ל ואת עצומים יחלק שלל כאברהם

יצחק ויעקב שהן עצומים בתורה ובמצות תחת אשר הערה למות נפשו שמסר עצמו למיתה שנאמר 9ואם

תוספות שאנץ

אין מחני נא וגו' ואת פושעים נמנה שנמנה עם מתי מדבר והוא חטא רבים נשא שכיפר על מעשה

גסטרא דוכוס ושלטון

העגל

ולפושעים יפגיע שביקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה א) ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר

וחבירו בברכות (ד' לב)

ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי:

ריהטון קרטין גיסטרא:

היה מביא את מנחתה

הדרן עלך המקנא לאשתו

כדכתיב והביא את קרבנה

עליה. בתוך כפיפה מצרית

היה מביא את מנחתה בתוך כפיפה מצרית ונותנה על ידיה כדי ליגעה כל המנחות תחילתן וסופן בכלי שרת

וכו'. צורי של דקל

זרדין שגדילין סביב הדקל

כדי ליגעה ולאו. משום

וזו תחלתה בכפיפה מצרית ג וסופה בכלי שרת דכל המנחות טעונות שמן ולבונה ה וזו אינה טעונה לא

תנופה היא. דלא כתיב

שמן ולא לבונה כל המנחות באות מן החטין וזו באה מן השעורין מנחת העומר אע"פ שבאה מן השעורין

תנופה בפרשה עד אחר

היא היתה באה גרש וזו באה קמח ר"ג אומר כשם שמעשיה מעשה בהמה כך קרבנה מאכל בהמה: גמ' תניא

ונתן על כפיה אלא

כדי ליגעה ובגמ' מפרש

אבא חנין אומר משום רבי אליעזר (וכל כך למה) כדי ליגעה כדי שתחזור בה אם ככה חסה תורה על

ב)

טעמא: היא היתה גרש

פ"ה ממובחר שבו מנופה

עוברי

רצונו קל

וחומר

על

עושי רצונו

וממאי משום

דחסה הוא דילמא כי

היכי דלא תימחק מגילה קסבר

בי"ג נפה כעין סלת חיטים.

משקה

ל"ה: גמ' קסבר משקה