יד:
היה
מביא פרק
שני סוטה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
ה א מיי' פי"ג מהל' מעשה משום מגילה הא אימחיקא. היה קשה לרבי והאמרי' לעילמ)
משקה. המים ואח"כ מקריב מנחתה ופלוגתא היא בפרק היה נוטל
א) [לקמן יט.], ב) תוספתא
פ"א דמנחות, ג) ס"א ל"ג,
הקרבנות הלי"ב:
(דף ז:) דלאחר [שנמחקה] מגילתה מאיימין עליה שתשתה ונראה
(לקמן דף יט.). ומיהו כל זמן שלא קרבה מנחתה אינה נבדקת דכתיב
ו ב מיי' שם פי"ב הלכה ט
ד) סוכה נ: מנחות כח:, ה) [שם
דעל כרחך אית לן למימר דר"א לית ליה איום שתשתה אפי' אחר
מזכרת עוןי) ואע"פ ששתתה מניחין אותה בידה כדי ליגעה ותודה והשתא
ובזבחים צו:], ו) סוכה נ. מנחות
והל' יג:
מחיקת מגילה ומדלא פריך נהי דמשקה ואחר מקריבה אימא דלאחר
ודאי משום חסיון הוא דאי
משום מגילה הא אימחיקא לה (ב):
ז ג מיי' שם הלי"ד:
ז. [עח: צ.], ז) מנחות יט: זבחים
ח ד מיי' שם פי"ג הלי"ב:
סג:, ח) [זבחים נט.], ט) מנחות
קלתות. כעין סלים. אדם מביא
מחיקה לאלתר היה נוטל המנחה מעל
ט ה מיי' פ"א מהל' בית
ו., י) [במדבר ה], כ) [דף כח:],
הבחירה הלי"ח: ידיה ש"מ דפשיטא ליה דעד שעת א)
מנחתו לעזרה מתוך ביתו בקלתות
משקה ואח"כ מקריב את מנחתה דאי
ל) בס"א: דתנן, מ) [לקמן יט:
❖
וכו': ונותנה. בעזרה בכלי שרת.
הקרבה היה מניחה על ידיה אם כן
י ו מיי' פ"ג מהל' פסולי
ועי' בתיו"ט ד"ה כדי ליגעה],
משום מגילה הא אימחיקא לה: כל המנחות
המוקדשין הל"כ:
למאן דאמר מאיימין עליה שתשתה
קס"ד שצריך לתתה ע"מ כן שיהא
כו': ורמינהו סדר מנחות כיצד אדם מביא
❖
יא ז מיי' שם פי"א הל"ג:
ב) א
דעתו שיקדשנה הכלי: ומגישה.
אית לן למימר דסבירא ליה מקריב
מנחה מתוך ביתו בקלתות של כסף ושל
תורה אור השלם
מנחתה ואח"כ שותה דכבר נקרבה:
מגיע את הכלי לקרן מערבית
טעונה זהב ונותנה לתוך כלי שרת ומקדשה בכלי
1. וְכִי תַגִּשׁוּן עִוֵּר לִזְבֹּחַ אֵין
דרומית. ולקמן יליף לה מקראי: ודיו.
תוספות שאנץ
רָע וְכִי תַגִּישׁוּ פִּסֵּחַ וְחֹלֶה
שרת ונותן עליה שמנה ולבונתה ומוליכה אצל כהן וכהן מוליכה אצל
לקמן מפרש מאי היא (ג) ומאי
ואחר כך מקריב מנחתה
אֵין רָע הַקְרִיבֵהוּ נָא
מזבח ומגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן ודיו ומסלק את
תיסק אדעתין דנבעי טפי: ומסלק
ופלוגתא היא בפ' היה נוטל
לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא
ומיהו כל זמן שלא קירבה
פָנֶיךָ אָמַר יְיָ צְבָאוֹת:
הלבונה לצד אחד. בתוך הכלי עצמו
הלבונה לצד אחד וקומץ ממקום שנתרבה שמנה ונותנו לתוך כלי שרת
מנחתה אינה נבדקת דכתיב
מלאכי א ח
ולקמן מפרש טעמא דכולה מתניתא:
ומקדשו בכלי שרת ומלקט את לבונתה ונותנה על גביו (ומעלה אותו
2. וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן
ג)
מזכרת עון ואע"פ ששתה
שנתרבה שמנה. ממקום שהיא
משהין אותה בידה כדי ליגעה
מִנְחָה לַיְיָ סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ
לגבי מזבח) ומעלהו ומקטירו בכלי שרת ומולחו ונותנו על גבי האישים
ותודה. וכהן מוליכה אצל
וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְנָתַן עָלֶיהָ
נבללת יפה בשמן: ונותנו לכלי
קרב הקומץ שיריה נאכלין ורשאין הכהנים ליתן לתוכה יין ושמן ודבש
מזבח ומגישה בקרן מערבית
ויקרא ב א
ב
ג
לְבֹנָה:
שרת. שני. ולקמן מפרש טעמא:
3. וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן
דרומית אבל בלילה לא חשיב
ואין אסורין אלא מלחמץ קתני מיהא בקלתות של כסף ובקלתות של זהב
על גבי האישים. על האש: ליתן
משום דאין בלילה מעכבת
הַכֹּהֲנִים וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא
אמר רב פפא אימא בכלים הראויין לכלי שרת מכלל דכפיפה מצרית לא
דהא תנן אם לא בלל כשר.
ד
קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל
לתוכה. ליתן לתוך השירים: בכלים
וא"ת והא במנחות בפ'
כָּל לְבֹנָתָהּ וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן
חזיא כמאן דלא כרבי יוסי ברבי יהודה דתניא כלי שרת שעשאן של עץ רבי
ד)
הראויין לכלי שרת. אם היה מקדישן:
הקומץ רבה אמרינן וקמץ
אֶת אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה
פוסל ור' יוסי בר' יהודה מכשיר אפי' תימא רבי יוסי ברבי יהודה אימר דא"ר
הכהן מקמיצה ואילך מצות
רבי פוסל. [במנחות] כ) ובמסכת סוכה
אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיְיָ:
ה)
ה
א)
כהונה ואפי' הכי ממעטי
ויקרא ב ב
יליף טעמא בפרק החליל (דף נ:):
יוסי בר' יהודה בחשובין בפחותין מי אמר (א) לית ליה לר' יוסי בר' יהודה
4. וְהֵבֵאתָ אֶת הַמִּנְחָה
יציקה ובלילה דמקמי הגשה
בחשובין. בכלי עץ חשובין: הקריבהו
הוו ואמאי נקט מקמיצה
1 הקריבהו נא לפחתך: ונותנה לכלי שרת ומקדשה בכלי שרת: שמעת מינה
אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מֵאֵלֶּה לַיְיָ
ב)
ואילך וי"ל דאיתיה אמ'
נא לפחתך. סיפא דקרא הירצך
וְהִקְרִיבָהּ אֶל הַכֹּהֵן וְהִגִּישָׁהּ
כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת אימא נותנה בכלי שרת לקדשה בכלי
ו) ו
במסכת ואילך מצות כהונה
אֶל הַמִּזְבֵּחַ: ויקרא ב ח
או הישא פניך: אין מקדשין אלא
5. וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה
היה מכשרי קמיצה בזר והא
שרת: ונותן עליה שמנה ולבונתה: שנאמר 2 ויצק עליה שמן ונתן עליה
מדעת. שהנותנו בהן צריך שיתננו
דכתיב כהן אצל הגשה היינו
הַקְרֵב אֹתָהּ בְּנֵי אַהֲרֹן לִפְנֵי
לבונה: ומוליכה אצל כהן: דכתיב והביאה אל בני אהרן וגו': וכהן מוליכה
3
שאין זר יכול ליקרב אצל
יְיָ אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ:
לשם כך. וא"ת הרי מנחה קדושה
המזבח דכתיב והזר הקרב
ויקרא ו ז
אצל מזבח: דכתיב 4 והגישה אצל המזבח: מגישה בקרן דרומית מערבית כנגד
ועומדת שהקדישה בפה קדושת פה
6. וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן
יומת אבל קמיצה אימר
חודה של קרן ודיו: מנלן דכתיב וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן
אינה אלא קדושת דמים ואינה קדושת
שכשרה בזר להכי נקט
5
הַכֹּהֲנִים וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא
מקמיצה ואילך מצות כהונה.
קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל
לפני ה' אל פני המזבח ותניא לפני ה' יכול במערב ת"ל אל פני המזבח אי
הגוף ואינה נפסלת בטבול יום ובלינה
ז)
וא"ת אמאי לא קאמר
כָּל לְבֹנָתָהּ וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן
ואם נטמאת נפדית קדשה בכלי
אל פני המזבח יכול בדרום ת"ל לפני ה' הא כיצד מגישה בקרן דרומית
מתנופה ואילך מצות כהונה
אֶת אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה
קידשה קדושת הגוף ונפסלת בטבול
ואפי' הכי ממעטי יציקה
אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיְיָ:
מערבית כנגד חודה של קרן ודיו רבי אלעזר אומר יכול יגישנה במערבה
דמקמי תנופה היה וי"ל דלאו
ויקרא ב ב
יום ובלינה ואין לה פדיון: נותנה
של קרן או לדרומה של קרן אמרת כל
מקום שאתה מוצא שני מקראות
7. וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ
מילתא היא דהא בשאר
לקדשה. התורה הצריכתו ליתנה
מנחות אין תנופה כמו
מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ
אחד מקיים עצמו ומקיים דברי חבירו
ואחד מקיים עצמו ומבטל דברי
שפירשו בהדיא במנחות (דף
בכלי שרת כדי שיקדשנה הכלי ואפילו
וְאֵת כָּל הַלְּבֹנָה אֲשֶׁר עַל
חבירו מניחין את שמקיים עצמו ומבטל
חבירו ותופסין את שמקיים עצמו
ס.) אבל קמיצה דהויא בכל
הַמִּנְחָה וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחַ
אינו מתכוין לכך: ונותן עליה. הזר
המנחות נקט לה. הקרב אותה
רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ לַיְיָ:
ומקיים חבירו כשאתה אומר לפני ה'
במערב ביטלתה אל פני המזבח
❖
שמן ולבונה ואין צריך כהן לכך
בני אהרן לפני המזבח יכול
ויקרא ו ח
בדרום וכשאתה אומר אל פני המזבח
בדרום קיימתה לפני ה' במערב
במערב יגיענה לדופן מערבי
דכתיב ויצק עליה שמן וגו' והדר
של מזבח דהיינו לפני ה'
והביאה אל בני אהרן וגו': וזאת
הא כיצד מגישה לדרומה של קרן והיכן
קיימתה אמר רב אשי קסבר האי
שההיכל היה למערב והמזבח
הגהות הב"ח
תורת המנחה. כל המנחות במשמע:
לדרומו ל"ב אמה ממוצע
תנא ח) כוליה מזבח בצפון קאי מאי ודיו א"ר אשי איצטריך ס"ד אמינא תיבעי
(א) גמ' מי אמר וכי לית לה
באמצע העזרה וכן ההיכל
הקרב אותה בני אהרן וגו' יכול
הגשת מנחה גופה קמשמע לן ואימא הכי נמי אמר קרא והקריבה אל הכהן
לר' יוסי: (ב) רש"י ד"ה
באמצע זה מול זה ל"ב אמה
במערב. יגיענה לדופן מערבי של
משקה וכו' אימחיקא לה
ההיכל וכותלו חללו כ'
וגו' והגישה אל המזבח מה הקרבה אצל כהן בכלי אף הגשה אצל
מזבח דהיינו לפני ה' שההיכל במערב
הס"ד ואח"כ מ"ה אדם מביא
וכותליו ו' אמה עובי ועובי
מזבח בכלי: ומסלק את לבונתה לצד אחד: כי היכי דלא תקמוץ בהדי
וכו' בקלתות וכו' קלתות כעין
כותל צפוני שש ושש לכותל
והמזבח בחצר ל"ב אמה רחבו ממוצע
סלים הס"ד ואח"כ מ"ה
דרומי נמצא מערבו של מזבח
מנחה כדתנן ט) זקמץ ועלה בידו צרור או גרגר מלח או קורט לבונה פסול:
באמצע העזרה וכן ההיכל ממוצע
ונותנה וכו' שרת ומקדשה
[לפני ה'] דאין מפסיק בינו
וקומץ ממקום שנתרבה שמנה: מנלן דכתיב מסלתה ומשמנה מגרשה
קס"ד שצריך: (ג) ד"ה ודיו
באמצע העזרה זה מול זה ל"ב אמה
לבין ההיכל דאילו אולם
6
❖
וכו' אמאי תיסק:
שלפני היכל פתוח הוא ורחבו
ומשמנה: ונותנו
לתוך כלי שרת ומקדשו בכלי שרת: למה לי הא
היכל וכתליו חללו כ' וכתליו ו'
כ' אמה ככל חללו של היכל.
אמה עובי כותל צפוני וששה לכותל
קדשה חדא זימנא
מידי דהוה אדם דם אע"ג דקדישתיה סכין בצואר בהמה
ל"ה. אל פני המזבח בדרום
דרומי נמצא מערבו של מזבח לפני
פי' משום דכתיב ושחט אותו
מוסף רש"י
הדר מקדיש ליה
בכלי שרת הכא נמי לא שנא: ומלקט את לבונתה
על ירך המזבח צפונה. וכיון
ה' דאין מפסיק כלום בינו לבין
דכתיב 7 ואת כל הלבונה אשר על המנחה: ומעלהו
ונותנה על גביו:
לפני ה'. הקרב אותה בני
דהוי ירך לצפון א"כ הוי פניו
ההיכל דאילו אולם שלפני ההיכל
אהרן לפני ה', היינו שמגיעה
לדרום. כנגד חודה כל מה
ומקטירו
למזבח (זבחים סג:). יכול
שיכול לקרבו כלפי מערב
פתוח הוא ורחבו עשרים אמה ככל
במערב. בקיר מערבי של
ובלבד שיהי' שם קצת דרום
חללו של היכל: כנגד חודה. כל מה שיכול לקרבו כלפי מערב ובלבד שיהא שם קצת דרום משום אל פני המזבח דאי לאו כנגד חודה ליכא לפני
מזבח דהיינו לפני ה', כנגד
משום אל פני המזבח דאי לאו
ה' כלל שהרי זויות ההיכל כולם כנגד זויות המזבח: ר' אלעזר אומר כו'. דורשו למקרא בענין אחר וכך דורשו מתוך שנאמר לפני ה' אל פני
פתח ההיכל, דהיכל במערב
כנגד חודה ליכא לפני ה'.
(מנחות יט:). ת"ל אל פני
שהרי זויות ההיכל כולה בעד
המזבח יכול יגישנה לאחד מהן רצה למערב רצה לדרומה. וה"ג לה בת"כ [צו פרשתא ב]: או לדרומה של קרן אמרת. כך תשיבני: כל מקום שאתה מוצא
המזבח. ופני המזבח זה
זויות המזבח. כולי מזבח
כו'. דכיון דאפשר לקיים את שניהם תו לא תוקמה רצה זה עושה רצה זה עושה אלא תפוס המקיים את שניהם: קיימתה לפני ה'
דרום שהכבש בדרום (שם
בצפון קאי בחלק צפוני של
במערב הא כיצד מגישה לדרומה של קרן ה"ג לה בת"כ [שם]. לדרומה של קרן ולא בעי כנגד חודה: והיכן קיימתה. הלא חוץ לכנגד זויות
וזבחים סג:). רבי אלעזר
עזרה [ולית ליה] דמזבח
אומר. מאחר שפרט לך
מכוון כנגד היכל וכותליו.
ההיכל הוא: קסבר האי תנא. ר' אלעזר: כוליה מזבח בצפון קאי. בחלק צפוני של עזרה ולית ליה דמזבח מכוון כנגד ההיכל וכתליו נמצא
הכתוב בהגשתה שתי רוחות,
נמצא כותל דרומי של מזבח
דרומו של מזבח כנגד אמצע פתח ההיכל הלכך יגישנה אל פני המזבח בדרום ובלבד שיהא סמוך למערב נמצא מקיים את שניהם. וה"ה
יכול לאיזה מהן שירצה (זבחים
כנגד אמצעי פתח ההיכל
נמי אם היה מזבח משוך מעט מכנגד זויות דרומית ההיכל ולצפון שיהא דרומו של מזבח כנגד ההיכל הוה מצי לקיים את
שם). כוליה מזבח בצפון
הלכך יגישנה אל פני המזבח
קאי. ופתח היכל באמצע
בדרום ובלבד שיהא סמוך
שניהם דכנגד ההיכל קרינן ביה לפני ה' ובלבד שיגיש סמוך לקרן דהיינו אצל מערב. והא דנקט למשמע מינה כוליה מזבח בצפון
עזרה וכיון דכל המזבח בחצי
למערב ונמצא מקיים את
קאי משום דג' מחלוקות הן בדבר זה ר' יהודה אית ליה מזבח מכוון כנגד היכל וכתליו בפ"ק דיומא (דף טז.) ור"א בן יעקב
עזרה עומד מצד צפון,
שניהם וה"ה נמי אם היה
אישתכח דקיר דרומית של
אית ליה כוליה מזבח בדרום קאי דאמר צפוני שהוא צד פנוי מכלום ור' יוסי הגלילי אית ליה כוליה מזבח בצפון קאי בזבחים בפ'
מזבח משוך מעט כנגד זוית
מזבח כלה לפני פתח ההיכל
ההיכל ולצפון שיהא דרומה
קדשי קדשים (דף נט.) הלכך לר"א דהכא דשמעי' ליה ע"כ דקאמר זוית דרומית של מזבח לפנים מכנגד זוית של היכל הוא ופליג אדר"י
ונקרא דרומו של מזבח לפני
של מזבח כנגד ההיכל הוה
ואדר"א בן יעקב מוקמינן ליה כר' יוסי הגלילי דס"ל דכוליה מזבח בצפון ולא מוקמינן ליה במחלוקת רביעית: מאי ודיו. מאי תיסק
ה' (מנחות שם) נמצא דרומו
מצי לקיים את שניהם דכיון
של מזבח כלה לנגד הפתח
אדעתיה דנבעי טפי: מנחה גופה. ולא הכלי שהיא בה אלא יכוף הכלי שיהא נוגע סולת למזבח: פסול. משום דהוה קומץ חסר:
דכנגד ההיכל הוה קרי ביה
וקרינן נמי בצד דרומו לפני
לפני ה'. ובלבד שיהא סמוך
סכין. הוי כלי שרת דתניא ל) (יומא דף יב:) כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן: הדר מקדש ליה בכלי.
ה' (זבחים שם). קמץ ועלה
לקרן דהיינו אצל מערב והאי
שמקבלו בכלי שרת כדכתיב וישם באגנות (שמות כד): ואת כל
הלבונה. גבי הקטרה כתיב דמקטר קומץ ולבונה כי הדדי:
בידו צרור. נמצא קומץ חסר
דנקט (בפ"ק דיומא ר'
מקום הצרור וכן מלח או
אליעזר אית ליה) למשמע
ה"ג
לבונה (מנחות ו.). הדר
מיניה דכולי מזבח בצפון קאי
משום דג' מחלוקות הן בדבר זה ר' יהודה אית ליה מזבח מכוון כנגד ההיכל וכותליו בפ"ק דיומא ור' אליעזר בר' יעקב אית מקדיש ליה בכלי שרת. הדר בעי לקבוליה וקדושיה בכלי זימנא אחריתא (זבחים יג:). הכא נמי לא שנא. קומץ נמי אע"ג
דקדשה מנחה כולה בכלי בעי לקדושי קומץ זימנא אחריתא (שם).
ליה כולי מזבח בדרום קאי דאמר צפונה שיהא פנוי מכלום. ור' יוסי הגלילי אית ליה כולי מזבח בצפון קאי כדאמר בפ' קדשי
הקדשים הילכך לר"א דהכא דשמעי' ליה ע"כ דאמר דרומו של מזבח לפנים מכנגד זוית של היכל הוא ופליג אדר' יהודה
ואדר' אליעזר בן יעקב אוקי' ליה כר' יוסי הגלילי דסבי' ליה כולי מזבח בצפון ולא מוקמי ליה במחלוקת רבי' ל"ה. אע"ג דקדשי' סכין חדא זימנא הדר מקדש ליה בכלי שרת משמע מהכא דהסכין הוי קדוש וק' מההוא דפ"ק דחולין דקאמר כגון שבדק
קרומית של קנה והכא אמר דצריך שיהא קדוש וקרומית לא הוו קדוש. וי"ל דלא ק' מידי דההיא דהתם אתיא כר' יוסי בר' יהודה דמכשר כלי שרת שעשאן של עץ אבל לעולם בעי' שהסכין הוי קדוש וראיה מיהא דאמרי' חומר בסכין מכלי שרת שהסכין
אינו טעון תוך וכלי שרת טעון תוך ואי הוה אמרי' דאין צריך שיהא הסכין קדוש אמאי לא קאמר דסכין אינו קדוש וכלי שרת מקודש אלא ש"מ דלעולם סכין בעי' כלי שרת כדפרש"י ודלא כפי' ה"ר [אפרים] דפי' דלגבי שחיטת קדשים לא בעי כלי שרת
א) נראה דצ"ל ואמאי לא אמר נמי מהגשה ואילך מצות כהונה ואפי' הכי.
ב) נראה דצ"ל וי"ל דאי לאו קרא דוקמץ הכהן היה מכשיר וכו' אבל קמיצה הוה אמינא שכשרה בזר וכו'.