היה מביא פרק שני סוטה
טו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
טעונה
נסכים. א"ל דאינה טעונה נסכים משום דאינה בנדר
ה"ג ומקטירו ס"ד. ולא גרס אטו בכלי שרת מקטר ליה. והכי קא
יב א מיי' פי"ב מהל'
א) פסחים סה: יומא סז:,
ב) מנחות כו:, ג) [זבחים כח.
מעשה הקרבנות
קשיא ליה מקטירו ס"ד והרי עדיין לא מלחה וסיפא קתני ומולחו
ונדבה די"ל ה"פ בדין הוא מאחר שהוא חוטא היה צריך
צא. חולין קלב:], ד) יבמות
הלכה יג:
ונותנו על גבי האשים אלמא השתא הוא דמקטר ליה: אלא אימא
לעונשו להביא קרבן גדול אבל בכור ומעשר אינו בדין:
יג ב מיי' שם הלי"ד:
מ. שבועות טו: [מנחות
סבר
לה כרבי אלעזר
הקפר. הכא משמע דרבי שמעון ורבי
מעלהו להקטירו בכלי שרת. כלומר
מעלהו בכלי שרת להקטירו
יד ג מיי' שם הל"ז:
נה.], ה) מנחות ו., ו) [יבמות
טו ד ה מיי' שם פ"ב
צב: וש"נ], ז) ערכין טז.
לאחר שימלחנו: קרב הקומץ למר
אלעזר הקפר סבירא להו דאפילו
שבועות ח. [כריתות כו.],
הלכה [ב] ג סמג
כדאית ליה וכו'. קרב הקומץ דקתני
נזיר טהור חוטא הוא דהא נזיר טמא
ומקטירו בכלי שרת בכלי שרת מקטיר ליה
❖
א)
ח) נזיר יט. וש"נ, ט) [קדושין
עשין קפב:
דמתיר שירים באכילה מאימת חשיב
היה מביא חטאת העוף ועופות אינם
כב:], י) גירסת רש"א אכתי,
אלא אימא מעלהו בכלי שרת להקטירו:
כ) [ע' בערוך ערך המר
קריבה להתיר שירים לרבי יוחנן
טעונים נסכים כדאיתא בפרק שתי
ומולחו ונותנו על גבי האישים דכתיב וכל
1
דרבינו סעדיה גריס כמין
תוספות שאנץ
כדאית ליה משתיצת האור ברובו ולרבי
מדות (מנחות דף צ:) והכי איתא בהדיא
הומר שכן בלשון ארמי אומר
קרבן מנחתך במלח תמלח וגו': קרב הקומץ
חנינא משתשלוט בו ואפילו מעט:
נמי בפרק קמא דנדרים (דף י.)
מאי אהמרך ע"ש וע"ע תוס'
ומביא ראיה מההיא
שיריה נאכלין: מנלן דכתיב והקטיר הכהן
2
קדושין כב: ותוס' חולין
דחולין דבדק בקרומית של
למשחה. גבי מתנות כהונה כתיב
ובפרק ג' דנזיר (דף יט.) דאף על
❖
קלד:],
קנה דהוה עץ. ויש לדחות
את אזכרתה וגו' וכתיב 3 והנותרת מן המנחה
(במדבר יח) לך נתתים למשחה: לא תאפה
גב דקרא בנזיר
טמא כתיב אנן
אותה [ראיה] כמו
לאהרן ולבניו קרב הקומץ למר כדאית ליה
חמץ חלקם וגו'. אפילו חלקם שירים לא
אפילו נזיר טהור קאמרינן דקסבר
שפירשתי דסבירא ליה כר'
יוסי בר' יהודה. ועוד היה
ולמר כדאית ליה דאיתמר הקומץ מאימתי
רבי אלעזר הקפר חוטא הוא והיינו
תאפה חמץ דדרשינן ליה האי חלקם
תורה אור השלם
ב)
מביא ה"ר אפרים ראי'
דקרא נמי לפניו אלא תאפה: מנחת
טעמא דכתב קרא בנזיר טמא הואיל
מתיר שיריים באכילה רבי חנינא אמר
1. וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ
מפרק איזהו מקומן
חוטא. הבא על חטא דמטמא מקדש
ושנה בחטא וקשה משמעתא קמייתא
שחיטתן בצפון וקיבול
בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְלֹא
משתשלוט בו האור רבי יוחנן אמר
דמן בכלי שרת בצפון
תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית
ושבועת העדות ושבועת ביטוי דכתיב
דנזיר (דף ב:) דתנן אהא נאה הרי
משתיצת האור ברובו: ורשאין הכהנים ליתן
ומדנקט גבי קבלה כלי
א
אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל
התם ואם לא תשיג ידו לשתי תורים
זה נזיר ודלמא אתנאה לפניו במצות
שרת ולא נקט גבי שחיטה
כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח:
לתוכו יין ושמן ודבש מאי טעמא אמר
וגו' (ויקרא ה): ה"ק וכו'. כלומר
קאמר אמר שמואל שתפוס בשערו
דלא אמר שחיטתן בכלי
ויקרא ב יג
קרא למשחה לגדולה כדרך שהמלכים
2. וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן
שרת בצפון ש"מ
ג)
לא קתני מילתא באנפי נפשיה אלא
ואמר אתנאה נזירא עביד מילתא
דבשחיטה לא בעי כלי
הַכֹּהֲנִים וְקָמַץ מִשָּׁם
אוכלין: ואין אסורין אלא מלחמץ דכתיב
כרוך ותני הכי כל המנחות טעונות
דעבירה ואמרינן ליה נאה אין אפילו
שרת. ומיהו אינה ראיה
מְלֹא קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ
לא תאפה חמץ חלקם א"ר שמעון בן
דהא דלא תני שחיטתן
שמן ולבונה ובאות חטין כלומר
רבי אלעזר הקפר דאמר נזיר חוטא
וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כָּל לְבֹנָתָהּ
ד)
4
בכלי שרת בצפון כמו דתני
וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת
ושאינם טעונות באות מיהת חטין
הוא הני מילי גבי נזיר טמא דאיידי
לקיש אפילו חלקם לא תאפה חמץ: כל
ב
וקיבול דמן בכלי שרת
אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּׁה
ובאות סולת כלומר חדא מהני
דבעי מיסתר דילמא אתי למיעבר
משום דבקבלה צריך
המנחות כו': וכל המנחות טעונות שמן
רֵיחַ נִיחֹחַ לַיְיָ:
שיהא הכלי בצפון אבל
ויקרא ב ב
מעליותא אית בהו כיצד מנחת חוטא
על נזירותיה אבל נזיר טהור לאו
ולבונה והאיכא מנחת חוטא דרחמנא
ג
3. וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה
בשחיטה לא צריך. מקטירו
אע"פ שאינה טעונה וכו': שלא יהא
חוטא קרינן ביה ואם תאמר שמואל
ס"ד ה"ג רש"י ז"ל ולא
אמר 5 לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה
לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו קֹדֶשׁ
חוטא נשכר. להקל במנחתו יותר
סבירא ליה התם אליבא דרבי אלעזר
גרס אטו בכלי שרת מקטר
קָדָשִׁים מֵאִשֵּׁי יְיָ:
לבונה הכי קאמר כל המנחות טעונות
ליה. והכי קא קשיא ליה
ויקרא ב ג
משאר מנחות: חטאת חלב. כל
הקפר דנזיר טהור לאו חוטא וסתמא
4. לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ
והרי עדיין לא מלחן והרי
שמן ולבונה ובאות מן החיטין ובאות סלת
חטאת סתם קרי חטאת חלב דבתר
דגמרא דהכא ודפ"ג דנזיר (דף יט.)
אחרי כן תני ומולחו ונותנו
חֶלְקָם נָתַתִּי אֹתָהּ מֵאִשָּׁי
מנחת חוטא אף על פי שאינה טעונה
חלב כתיב כל חלב וכל דם לא
לאו כשמואל וסתמא דמתניתין דקרי
על גבי האשים אלא אימא
(א)
קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא
מעלהו על מנת להקטירו
כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם:
שמן ולבונה באה מן החטין ובאה סלת
תאכלו (שם ג) וכתיב בתריה פרשת
ליה נאה אליבא דרבנן דאמרי לאו
בכלי שרת לאחר שימלחנו
ויקרא ו י
חטאת: נסכים. סולת למנחה ועשרון
חוטא לפום סתמא דגמרא י) אם כן
מנחת העומר אע"פ שהיא באה מן השעורין
5. וְאִם לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ
ובמנחות (דף כו ע"א) קאמר
לכבש יין ושמן רביעית ההין כמו
תיקשה דשמואל אדשמואל דאמר
כי הכא ומקטירו בכלי
לִשְׁתֵּי תֹרִים אוֹ לִשְׁנֵי בְנֵי
טעונה שמן ולבונה ובאה גרש וזו אינה
שרת ולא פריך כי הכא ופי'
יוֹנָה וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ
שמקריבין לעולה ושלמים: ומפני מה
פרק קמא דתענית (דף יא.) כל היושב
טעונה לא שמן ולא לבונה ובאה מן
במסכת יומא פ' שני שעירי
אֲשֶׁר חָטָא עֲשִׂירִת
אינם טעונות. דכתיב בפרשת נסכים
בתענית נקרא חוטא סבר לה כרבי
(דף סז). נזיר נמי חוטא הוא.
הָאֵפָה סֹלֶת לְחַטָּאת לֹא
השעורין ובאה קמח תניא אמר ר"ש בדין
ה)
פי' שציער עצמו מן היין.
(במדבר טו) לפלא נדר או בנדבה
אלעזר הקפר ותענית כנזיר טהור
יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן
הוא שתהא מנחת חוטא טעונה שמן ולבונה
וא"ת ליקשי מאשם נזיר
עָלֶיהָ לְבֹנָה כִּי חַטָּאת
הבא בנדר ונדבה טעון נסכים ואין
הוא דאמרינן בפ"ק דנדרים (דף י.)
❖
דהוה ליה למימר דתהא
ויקרא ה יא
הִיא:
שלא יהא חוטא נשכר ומפני מה אינה
חטאת ואשם טעונים נסכים: חטאתו
רבי אלעזר הקפר אומר וכו' מכאן
טעונה נסכים דאינה באה
טעונה שלא יהא קרבנו מהודר ובדין הוא
על חטא כדאמר התם
ואשמו של מצורע. איתרבו בהדיא
שיושב בתענית נקרא חוטא והתם
בכריתות (דף כז ע"א) אשם
הגהות הב"ח
לנסכים במסכת מנחות בפרק שתי
מיירי בנזיר טהור כדפרישית ומדמי
שתהא חטאת חלב טעונה נסכים ו) שלא
נזיר לבטלה אתי. וי"ל
מדות (דף צא.): על שבעה דברים
ליה יושב בתענית והשתא אית לן
(א) רש"י ד"ה חטאת וכו'
דכיון דלבטלה קא אתי
יהא חוטא נשכר ומפני מה ד אינה טעונה
❖
כתיב דכתיב כל חלב:
אינו טעון נסכים:
נגעים באין. ומפרש להו בערכין בפרק
למימר דסתמא דגמ' דנדרים נמי
שלא יהא קרבנו מהודר אבל חטאתו של
יש בערכין (דף טז.): מנגעיה איכפר
דמדמי יושב בתענית לנזיר טהור דלא
מצורע ואשמו ה טעונין נסכים לפי שאין באין
ליה. יסורים ובשת של נגע כפרו לו
כשמואל דאיהו הוה מדמי ליה דוקא
לעזי רש"י
על חטא איני והאמר רבי שמואל בר
ז)
על אותו חטא: וכי קא מייתי קרבן
לנזיר טמא לפי שמצער את עצמו
❖
בוטו"ן. כפתור.
נחמני אמר רבי יונתן על שבעה דברים
לאישתרויי בקדשים הוא דמייתי.
מכל דבר שהרי יושב בתענית
נגעים באין וכו' התם מנגעיה הוא דאיכפר
שיש טומאות שהצריכן הכתוב כפרה
ומתחרט כנזיר טמא שמתחרט משום
ליה כי מייתי קרבן לאשתרויי בקדשים
לטהרתן זב וזבה ויולדת ומצורע ונזיר
צער דבעי מיסתר נזירותיה אבל נזיר
מוסף רש"י
שנטמא: חטאת נזיר. שמביא במלאת
טהור אינו צער מיהו תיקשה דשמואל
הוא דקא מייתי אלא מעתה חטאת נזיר
הקומץ מאימתי מתיר
כו'. דכתיב קדש קדשים
ימי נזרו חטאת ועולה ושלמים: נזיר
אדשמואל דאמר בפ"ק (לעיל דף יא.)
תהא טעונה נסכים לפי שאינה באה
מאשי ה', אין להן חלק
חוטא הוא. שציער עצמו מן היין:
דיושב בתענית נקרא חוטא ובפרק
על חטא סבר לה כרבי אלעזר הקפר
אלא לאחר אשי ה' בת"כ
חומר. בוטו"ן בלע"ז והוא של זהב
החובל (ב"ק דף צא:) פריך ואין
(מנחות כו:). למשחה. לך
דאמר נזיר נמי חוטא הוא: רבן גמליאל
ח)
נתתים למשחה, מתרגמינן
וחותמים בו שני
צוארי חלוק לנוי:
אדם רשאי לחבול בעצמו והתניא
לרבו, והיינו לגדולה (זבחים
דשמעיה אומר כשם כו': תניא אמר להן
יכול נשבע להרע לעצמו וכו' מה
צא.) במתנות כהונה
רבן גמליאל לחכמים סופרים הניחו לי ואדרשנה כמין חומר
ט)
הטבה רשות אף הרעה רשות ומוקי
כתיב בויקח קרח לך
נתתים למשחה, כל מתנות
דשמעיה
לה שמואל ביושב בתענית דהוא רשות
שנתתי לך בכהונתך נתתי
ועוד קשיא מפרק בתרא דכריתות (דף כו.) דאמר [חטא] שאין אנו מכירין בו אלא המקום יום הכפורים מכפר וקא פריך ספק נזיר
לך לגדולה כדמתרגמינן
שעבר עליו יום הכפורים לא נייתי דהא כפר עליה יום הכפורים ומשני לכל חטאתם ולא לכל טומאתם ולרבי אלעזר הקפר מאי איכא למימר
לרבותא (חולין קלב:). לא
תאפה חמץ חלקם.
נזיר כי מייתי קרבן לאו לכפרה מייתי אלא לאחולי עליה נזירות טהרה א"נ למישרי נפשיה ביין אלמא דקרבן נזיר לר' אלעזר הקפר לאו
להכי סמיך חלקם ללא
לכפרה אתי והכא משמע משום דבא על חטא אינה טעונה נסכים והכי אמר נמי בפ"ג דנזיר (דף יט.) דחטאת העוף לר' ישמעאל בא
תאפה חמץ, לומר אפילו
על חטא דאע"ג דבעל מיעקר עקר מייתי ואכתי הוה מצי למיפרך התם לר' שמעון דהכא ולר' ישמעאל מספק נזיר לר' ישמעאל
שירי מנחה שהם חלקם
של כהנים לא תאפה
מספק נזיר טמא לר' שמעון אפי' מספק נזיר טהור ובפרק קמא דשבועות (דף ח.) נמי לא מתרץ כמו בכריתות דלאו משום כפרה
חמץ ומהתם נפקא (יבמות
סבר
לה כרבי אלעזר הקפר. תימה לי אמאי תלי מילתיה בר' אלעזר הקפר והא איהו גופיה אומר נמי בפ"ק
אתי:
מ.). שלא יהא קרבנו
מהודר. שלא תהא המנחה
דנדרים (דף י.) אבל בנזירות לא התנדבו שלא יקראו חוטאין שנאמר וכפר עליו מאשר חטא וי"ל אגב שיטפיה דנקט בכל דוכתא
הכי נקט נמי הכא כי האי לישנא: כמין חומר. פי' רבי הילל מרגלית ענין אחר בושם כמו חומרתא דפילון (שבת דף סב.) בשמים מעורבין
נאה (מנחות ו.). כמין
חומר. צרור המרגליות
תרגום בלולה דפילא ענין אחר פי' רבינו סעדיה גאון כמין המעשה דבלשון ארמית אומר אדם
לחבירו מה חמרך כלומר מה מעשיך כ):
וצרור הבושם תלוי בצואר
לתכשיט (קדושין כב:).
איכא