טו:
היה מביא פרק שני סוטה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איכא
למפרך מה למצורע.
דשמעיה לרבי
מאיר דאמר כו'. בפ"ק (לעיל דף ח:) גבי במדה שאדם
הא סוגיא כרב אחא בריה דרבא
טז א מיי' פ"ג מהל'
א) [לעיל ט.], ב) [נזיר לח.],
ג) [במשנה שבמשניות פיילי
סוטה הל"ט סמג
מודד: עניה. לא האכילתו מעדנים למה מביאה מאכל בהמה:
דאמר בפרק המפלת (נדה דף כג.) לרבי ישמעאל כל ג"ש
עשין נז:
וכ"כ הערוך שהוא כוס
אלא היא עשתה מעשה בהמה. שהפקירה עצמה לתשמיש למי ז)שאינה
שאינה מופנה כל עיקר למידין ומשיבין ולפי המסקנא דיליף ליה
יז ב מיי' שם הל"י:
בלשון יון וכ"א בפירוש הרב
בן זוגה: מתני' היה מביא. הכהן: פילי. כוס של מים: מן
מבכלי לא תיקשה נמי לרב יהודה דאמר כ) אין למידין כל עיקר:
יח ג מיי' שם הל"ט:
דברטנורה והתי"ט],
מה מים שלא נעשתה בהם מלאכה.
יט ד מיי' פי"א מהל'
ד) זבחים כב:, ה) [מתוך
הכיור. דכתיב מים קדושים (במדבר
טומאת צרעת הלכה
מ"ש תוס' ד"ה והא התם
וא"ת כיון דמי כיור הן מי לא
ה) ואין קדושים אלא שנתקדשו בכלי
דשמעיה לר' מאיר דקאמר היא האכילתו
א)
א סמג עשין רלז:
וכו' מוכח שהיה גרסתם רבי
הכי תניא בסיפרי ח): כשם שממעט.
עסקינן שקדש ממנו כבר יש לומר
אליעזר], ו) זבחים סב: יומא
ה [מיי' שם]:
מעדני עולם לפיכך קרבנה מאכל בהמה
כ ו מיי' פ"ה מהל' ביאת
טו: יז: מה. נח:, ז) [צ"ל
אפי' אם קידש בהן ל)שיצק מן הדדין
רבי יהודה בכתב המגילה לקמן
א"ל התינח עשירה עניה מאי איכא למימר
מקדש הלי"ב ועי' בכ"מ
שאינו וכן הגיה התוי"ט],
שבו לא היתה מלאכה גבי נטילה דתנן
במתני' ט) כך ממעט כאן במים:
ח) [נשא ה יז], ט) [ד' יז.],
בפ"ג מהל' סוטה הל"ט:
אלא כשם שמעשיה מעשה בהמה כך קרבנה
כא ז ח מיי' פ"ג מהל'
ומקום היה שם. ניכר מתוך שאר
בפ"ק דידים (מ"ג) עשה בהן מלאכה
י) גי' רש"ל, כ) [שם כב:],
מאכל בהמה: מתני' היה מביא פילי
ב) א
ג)
ל) שלא יצק מן וכו'.
סוטה הל"ט וע"ש
רצפת ההיכל: טבעת קבועה בה.
או ששרה בהן פתו פסולין ואפ"ה קתני
❖
בכ"מ:
מהרש"א וכ"ה בנ"י,
של חרס ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור
(שם מ"ה) מים שנחתום מטבל בהן את
לאחזה בטבעתה ולהגביהה מבין
[ט מיי' פ"ה מהל' ביאת
ר' יהודה אומר רביעית כשם שממעט בכתב
מקדש הל' יב]: הגלוסקין פסולין ושהוא מדיח בהן
הרצפה שהיא כולה באבני שיש:
כב י מיי' פי"א מהל'
כדי שיראה. צריך ליתן שיעור
כך ממעט במים נכנס להיכל ופנה לימינו
ידיו כשירין אלמא דלא חשיב מלאכה
תורה אור השלם
ב
טומאת צרעת הל"א
סמג עשין רלז: הדחת ידים אלא הדחת כלים ומי
שיהא נראה וניכר על פני המים:
ומקום היה שם אמה על אמה וטבלא של
1. וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם
כג כ מיי' פי"ד מהל'
ונתן אל המים. מדלא כתיב ונתן
נחתום כדקתני התם:
קְדֹשִׁים בִּכְלִי חָרֶשׂ וּמִן
שיש וטבעת היתה קבועה בה כשהוא מגביה
ומה מים שלא נשתנו. תימא
נשיאות כפים הלי"ג:
הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע
במים אלא אל המים משמע שלא
כד ל מיי' פ"ד מהל'
ונוטל עפר מתחתיה ונותן כדי שיראה על
הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן
יהא נבלע בתוכן: גמ' מאי טעמא
דמאחר דמי כיור הן ומי
סוטה הלי"ג:
אֶל הַמָּיִם: במדבר ה יז
המים שנאמר 1 ומן העפר אשר יהיה בקרקע
❖
כה מ מיי' שם הלי"ב:
2. וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת
דרבי ישמעאל. דבעי חדשה: גמר
כיור כשירין במי מקוה ומי מקוה
המשכן יקח הכהן ונתן אל המים: גמ' תנא
הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל כְּלִי
ממצורע. ושחט את הצפור האחת
שנשתנו מראיהן כשר כדתנן במסכת
חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים:
פילי של חרס חדשה דברי רבי ישמעאל
ג
❖
כלי חרש וגו': שלא נעשה
מקואות פ"ז (מ"ג) דמי צבע אין
אל
ויקרא יד ה
תוספות שאנץ
מאי טעמא דרבי ישמעאל גמר כלי כלי
בהן מלאכה. דהא חיים כתיב:
פוסלין המקוה בשינוי מראה ועוד
פיילי כוס בספל אדירים
לר' ישמעאל. דפרכת הא אליביה:
תימה לרבי מאי שנא דהכא אמר
ממצורע מה להלן חרס חדשה אף כאן חרס
ד
מתרגמי' בפיילי: כדי
הגהות הב"ח
הכי
נמי. דבעינן מים חיים לסוטה
מה מים שלא נשתנו ובפרק ב'
שיראה על פני המים צריך
חדשה והתם מנלן דכתיב 2 ושחט את הצפור
(א) רש"י ד"ה ומן וכו' אי
ליתן שיעור כדי שיהיה
דמסכת ע"ז (דף לז:) לא מסיק
דהא מן הכיור הוא נוטל ושמעינן
האחת אל כלי חרש על מים חיים מה מים
הוה כתיב ומן העפר
נראה וניכר על פני המים
הכי גבי בישולי עובדי כוכבים ונראה
ליה לר' ישמעאל בעלמא דאמר מי
אשר יהיה במשכן ולא
דכתיב ונתן אל המים
חיים שלא נעשתה בהן מלאכה אף כלי שלא
דהכא נמי אסמכתא בעלמא הוא
כיור מי מעיין הן דהיינו חיים:
הוה כתיב בקרקע משמע
מדלא כתיב ונתן במים
אי מה להלן מים חיים
נעשתה בו מלאכה
ה
דאינו מקפיד אלא שיכניס
אלא אל המים משמע
משאר מימות הן. אם רצה ליתן
וליכא אלא פסולא דרבנן:
העפר להיכל כצ"ל ונ"ב
נתאכמו והחזירן לתוך כבשן
שצריך שיבא העפר אל
אף כאן מים חיים לרבי ישמעאל הכי נמי
לתוכו מי מקוה יתן: איכא למיפרך.
נראה שרש"י ז"ל קא
המים שלא יהא נבלע
דאמר ר' יוחנן מי
כיור רבי ישמעאל אומר
האש מהו. תימה מ"ש
בהא גז"ש דרבי ישמעאל דגמר כלי
ד)
מפרש האי יכול כו' דה"ק
בתוכו ל"ה. לא שנו לרבנן
אילו לא נאמר בקרקע אלא
דמתני' דלא בעי חדשים
כלי ממצורע: מה למצורע שכן טעון
מי מעיין הן וחכ"א משאר מימות הן איכא
דקא מבעיא ליה הכא בנראה וחוזר
ו
ומן העפר אשר יהיה
אלא שלא נתאכמו פניו על
כו'. לפיכך כלי שלו חדש תאמר
ונראה והא בפ' לולב הגזול (סוכה
למיפרך מה למצורע שכן טעון עץ ארז ואזוב
במשכן יקח הייתי אומר
פני האור. דומיא דמים
בסוטה שאין בה כל אלו: אמר
יתקן מבחוץ ויכניס ת"ל
דף לג:) קא מבעיא לן ולא אפשיט
ואע"ג דלא גמירי ממצורע
ושני תולעת אמר רבה אמר קרא בכלי חרס
בקרקע המשכן ואילו לא
מיהו מינה ובה גמרי כלי
רבה וכו' בכלי שאמרתי לך כבר.
ועוד מאי שנא מהא דאמר בזבחים
כלי שאמרתי לך כבר אמר רבא לא שנו אלא
נאמר אשר יהיה אלא ומן
דסוטה ממי דסוטה ונהי
פ"ב (דף יח:) בגדי כהונה שהיו
הכי משמע ליה לרבה מדלא כתיב
העפר אשר בקרקע המשכן
דמי סוטה לרבנן לאו חיים
שלא נתאכמו פניו אבל נתאכמו פניו פסולין
ז
יקח הייתי אומר דיחפור
נינהו דמכשרי בשאר
מקורעין או מטושטשין ועבד עבודתו
ולקח כלי חרש ונתן בו מים וכתיב
בקרדומות ת"ל אשר יהיה
מאי טעמא דומיא דמים מה מים שלא נשתנו
מימות מיהא לא נשתנו
ח
פסולה ואפי' הכי אם כיבס טשטוש
בכלי חרש משמע שכבר הוזכר כלי
ופי' רש"י דמדלא כתיב
וכלי נמי בעינן דלא
אף כלי שלא נשתנה בעי רבא נתאכמו
וגיעול שלהן חזרו להתירן כדמייתי
זה במקום אחר ואמר רחמנא הכא
ומקרקע המשכן יקח ולאו
נשתנה. תניא אידך פליגא
דוקא הך לישנא קאמר
והחזירן לתוך כבשן האש ונתלבנו מהו מי
אקמיתא דלעיל ותנאי הוא
ברייתא פרק המזבח מקדש (שם דף
שבאותו כלי שאמרתי לך במקום אחר
רש"י אלא ה"ה ומן העפר
כדקתני בה פלוגתא דתנאי
קח אותם ומאי ניהו דמצורע: לא
פח.) בגדי כהונה אין עושין אותן
אמרינן כיון דאידחו אידחו או דילמא
אשר בקרקע המשכן יקח
והך דלעיל מתוקמא כאיסי
שנו. רבנן דמתני' דבעו חרס
מעשה מחט אלא מעשה אורג נתגעלו
כמ"ש תחילה דאין חילוק
בן מנחם: מן העפר אשר
ט כיון דהדור הדור ת"ש רבי ה) אלעזר אומר
בין מ"ם דומן העפר אשר
יהיה במשכן מדלא כתיב
ומכשרי בישן: אלא שלא נתאכמו.
אין מכבסין אותן לא בנתר ולא באהל
עץ ארז ואזוב ושני תולעת שהפשיל בהן
בקרקע לבין מ"ם
ומקרקע המשכן יקח אינו
הושחרו פניו על ידי האור: דומיא
ופרכינן הא במים מכבסין אמר אביי
דומקרקע אידי ואידי
מקפיד אלא שיכניס להיכל
קופתו לאחוריו פסולין והא התם הדרי
דמים. אע"ג דלא גמרי ממצורע
ה"ק הוגעו למים מכבסין אותן בנתר
משמעו דיקח מן הקרקע
מלמד שמתקן מבחוץ
ומפשטי התם דאיקלוף איקלופי: נכנס
י
שבמשכן ממש אלא דרש"י
ומכניס בפנים ל"ה. איסי
אלמא דמכבסין אותן ולא אמר
מיהו מינה ובה גמרי כלי דסוטה
הכא לשון קצרה נקט
דנדחו. מ"ר: והא התם הדרי
בן יהודה אמר לרבות בית
להיכל ופנה לימינו וכו': מ"ט ו) דאמר
ממי סוטה ונהי דמי סוטה לרבנן
ומהרש"ל בהגהותיו הגיה
עולמים:
מר כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא
ומפשטי. פרש"י מדלא קתני שנעשה
בלשון רש"י כאן ואי אפשר
לאו חיים נינהו דמכשרי בשאר מימות
כ
ליישבו: (ב) ד"ה אי
דרך ימין: מקום היה שם אמה כו':
בהן מלאכה ש"מ אמלאכה לא קפיד
מיהת לא נשתנו וכלי נמי בעינן דלא
בקרקע וכו' דמדלא
נשתנה: החזירן לכבשן. של יוצר
אשינוי קפיד וקשיא לרבי מתוספתא
תנו רבנן ומן העפר אשר יהיה יכול יתקן
כתיב: (ג) ד"ה ומן העפר
אשר יהיה מדלא כתיב
דנגעים פרק אין מצורע ר'
שמצרפים בו את הקדרות של חרס
מבחוץ ויכניס תלמוד לומר בקרקע המשכן
ומקרקע כצ"ל ותיבת
חדשות: שהפשיל קופתו לאחוריו.
אליעזר אומר עץ ארז ואזוב
❖
אי בקרקע המשכן יכול ל יחפור בקרדומות
במשכן נמחק:
ושני תולעת שנאמר בתורה שלא
מדלא קתני שנעשה בהן מלאכה ש"מ
תלמוד לומר אשר יהיה הא כיצד מ יש
נעשית בהן מלאכה אלמא דמלאכה
אמלאכה לא קפיד אשינויא קפיד
שם הבא אין שם תן שם תניא אידך ומן
מוסף רש"י
ואלו נתעקמו במשאוי: והא [התם]
פוסלת בהן לר' אליעזר גופיה:
העפר אשר יהיה וגו' מלמד שהיה מתקן
דהדרי ומפשטי. וקתני פסולין אלמא
לרבות
פילי של חרס. כלי גרוע
של חרס שבו היה נותן
מבחוץ ומכניס בקרקע המשכן איסי בן יהודה אומר להביא קרקע
כיון דאידחו אידחו: דאיקלוף. שעל
עפר מקרקעית המשכן,
ידי המשוי נתקלפו מקליפתן דשינויא
שילה
כדכתיב ומן העפר אשר
דלא הדר הוא: דאמר מר. בסדר יומא (דף נח:) ובשחיטת קדשים (זבחים דף סב:) ויליף לה מפונים פונים [דה"ב ב] דשנים עשר בקר דים שעשה שלמה: ומן
יהיה בקרקע המשכן,
להשקות את הסוטה (נזיר
העפר אשר יהיה בקרקע המשכן. אי (א) לא היה כתיב בקרקע י)[הוה בעינן מקרקע המשכן ממש אבל השתא דכתיב בקרקע] משמע דאינו מקפיד
לח.).
אלא שיכניס העפר להיכל: יכול יתקן. יזמין עפר מבחוץ ויכניס בהיכל ודיו בכניסתו: ת"ל בקרקע. בקרקעיתו: אי בקרקע. קא דרשינן ולא
כתיב אשר יהיה יכול לא מצא שם עפר תיחוח נוח לינטל יחפור שם בקרדומות ת"ל אשר יהיה (ב) ומדלא כתיב ומקרקע המשכן יקח
ש"מ לא הקפיד אלא שיהא מונח בקרקעית המשכן שעה אחת הא כיצד יש שם עפר תיחוח הבא משם: אין שם תן שם. על הקרקעית
וחוזר ונוטלו ונותנו לתוך המים: תניא אידך. פליגא אהך קמייתא ותנאי היא כדקתני בה פלוגתא דתנאי והך דלעיל מיתוקמא כאיסי
בן מנחם: (ג) מן העפר אשר יהיה במשכן. מדלא כתיב מקרקע המשכן יקח אינו מקפיד אלא שיכניס להיכל מלמד שמתקן
מבחוץ ומכניס מבפנים להיכל ונותן אל המים וא"צ להניחו בקרקע ההיכל: בקרקע המשכן איסי בן יהודה וכו'. בקרקע המשכן
למאי אתא כיון דילפינן מאשר יהיה דא"צ ליטלו מעל גבי קרקעית: איסי בן יהודה אומר להביא קרקע בית עולמים ה"ג
לה בסיפרי [נשא ה יז]. ולא גרס לרבות שילה ונוב וגבעון ובית עולמים דשילה משכן הוא ולא צריך לרבויא דהוא עיקר הכתוב ונוב וגבעון
אין משקין בהן סוטות דהא במה הואי ולא הוה שם ארון אלא מזבח הנחושת לבדו ולא קרבה בהן מנחת סוטה ולא שום חובת יחיד שאין
לה זמן קבוע כדאמר בשחיטת
קדשים (זבחים דף קיז.) ובמגילה (דף ט:) אבל בית עולמים הוצרך
לרבות שלא תאמר משכן נאמר ולא
מקדש. בית המקדש שבירושלים
קרי
ליה בית עולמים לפי שאין
אחר קדושתו היתר במקום אחר
ושוב
לא שרתה
שכינה במקום אחר:
אינו