היה מביא פרק
שני סוטה
טז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לרבות
נוב וגבעון שילה ובית עולמים. רש"י גורס להביא
אינו צריך. לרבות בית העולמים: ומה טומאה קלה. ליכנס
כו א מיי' פי"ד מהל'
א) [חולין פח:], ב) [סוכה
נד. וש"נ], ג) נגעים פי"ד
שחיטה הלי"א סמג
בטומאת הגוף למקדש שאינה במיתת ב"ד אלא כרת לא חלק
קרקע בית עולמים ושיבש הגירסא שילה נוב וגבעון
מ"ב ע"ש, ד) [שם משנה ג],
עשין סד טוש"ע יו"ד סי'
הכתוב בין מקדש למשכן שנאמרו בפרשת פרה אדומה שני פסוקים
משום דנוב וגבעון אין משקין בהן סוטות משום דהויא מנחת יחיד
ה) [שבועות כו.], ו) [נשא ה
כח סעי' כג:
כי את מקדש ה' טמא (כי) את משכן ה' טמא (במדבר יט): לא כל
שאין קבוע לה זמן ותימה ששיבשה משום קושיא זו דילמא קסבר איסי
כז ב מיי' פ"ה מהל'
יז], ז) בס"א: ומעמדו,
ח) [רש"ל מ"ז], ט) [חולין
נזירות הלי"א:
שכן. שהושוו מקדש ומשכן לבודקה
בן יהודה כרבי יהודה דאמר בפרק
כח ג מיי' פ"ד מהל'
פח:], י) [גיטין יט.], כ) גי'
ולבערה מתוכן: א"כ מה ת"ל
בתרא דשחיטת קדשים (זבחים ד' קיז.)
שילה נוב וגבעון ובית עולמים איסי בן
רש"א אפר ע"ש, ל) ד"ה
גירושין הל' ב ג
בקרקע שלא יביא מתוך קופתו.
כל שהצבור והיחיד מקריבין באהל
והכא במילף וכו', מ) [וע"ע
סמג עשין נ טוש"ע אה"ע
מנחם אומר אינו צריך ומה בטומאה קלה
תוס' חולין כד. ד"ה יכול],
סי' קכד סעי' א ב:
מועד שבמדבר מקריבין באהל מועד
לתוך כלי ויכניס להיכל אלא
לא חלק הכתוב בטומאת אשת איש חמורה
כט ד מיי' פי"א מהל'
נ) [וע"ע תוס' מנחות יח:
שבגלגל ואין חילוק ביחיד אלא במתו
מקרקעיתו יטול ואם אין שם יביא
ד"ה מניין ותוס' קידושין
טומאת צרעת הל"א
לא כ"ש א"כ מה ת"ל בקרקע המשכן שלא
שבראש גגו והשתא הוצרך לרבות
ויניח שם ואח"כ יטלנו ונתקיים אשר
טז: ד"ה והא ותוס' יבמות
סמג עשין רלו רלז:
יביא מתוך קופתו איבעיא להו אין שם עפר נוב וגבעון משום דבמה הוו:
❖
ל ה מיי' שם הל"ב:
ג: ד"ה למעוטי ותוס'
יהיה ונתקיים בקרקע כדדרשינן לעיל.
כתובות נא: ד"ה חמשה
ובית
מהו שיתן אפר אליבא דבית שמאי לא
העולמים. מקשינן אמאי
ובספרי ו) לא תני הכי להך ברייתא
ותוס' גיטין נ: ד"ה אין
תיבעי לך דאמרי לא מצינו אפר שקרוי
ואומר אני מדרש שני הוא בפנים
איצטריך לרבות בית
מוציאין ותוס' ב"ק צה. ד"ה
תורה אור השלם
חמשה ועוד שם: ד"ה
עפר כי תיבעי לך אליבא דבית הלל דאמרי
אחרים: פלוגתא דב"ש וב"ה
העולמים והאמר בפ"ב דשבועות
❖
1. וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי
שלשה],
בשחיטת חולין (דף פח:) גבי כיסוי
(דף טז:) דמשכן אקרי מקדש ומקדש
מצינו אפר שקרוי עפר מאי אע"ג דאיקרי
א)
יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר
הדם אליבא דב"ה דאמרי אפר קרוי
אקרי משכן ואי לא הוה כתיב אלא
בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד
עפר הכא בקרקע המשכן כתיב או דילמא
חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל
עפר דכתיב (במדבר יט) ולקחו לטמא
(כי) את משכן ה' טמא הוה נמי מקדש
הגהות הב"ח
האי בקרקע המשכן לכדאיסי בן יהודה
וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ
מעפר שרפת החטאת וב"ש אומרים
בכלל הכא נמי נימא הכי ובריש
(א) רש"י ד"ה התורה
ויקרא יז יג
בֶּעָפָר:
ולכדאיסי בן מנחם הוא דאתי ת"ש דא"ר
2. כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר
אמרה תער צ"ל קודם ד"ה
עפר שריפה נקרא עפר סתמא לא
מסכת עירובין (דף ב.) דנפקא לן
יוחנן משום ר' ישמעאל בשלשה מקומות
התורה אמרה ספר:
לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד
אקרי: הכא בקרקע המשכן כתיב.
שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות
(ב) ד"ה ארנב"י וכו'
מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר
הלכה עוקבת מקרא התורה אמרה בעפר
וקרא יתירא הוא דהא אתרבי מאשר
ההיכל פסולים במקדש משום דמקדש
1
והלכה עוקבת הס"ד
לַיְיָ קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע
ואח"כ מ"ה הא עוקבת
והלכה בכל דבר התורה אמרה בתער
שְׂעַר רֹאשׁוֹ: במדבר ו ה
יהיה דאין צריך לחופרו משם הילכך
אקרי משכן ואע"ג דושחטו פתח
א
2
❖
3. כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה
מוספת:
למעוטי אפר אתא ולמידרש דבעינן
אהל מועד במשכן כתיב ולפי גירסת
והלכה בכל דבר התורה אמרה ספר
ב
3
וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא
דומיא דקרקע המשכן: עוקבת.
הספר הזה אתי שפיר דהוי מצי למימר
והלכה ג בכל דבר ואם איתא ליחשוב נמי
תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא
מקפחת את עקבו מעמדוז) ועוקרת.
עיקר ריבויא לא הוה צריך אלא משום
בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ
מוסף רש"י
האי ב) תנא ושייר ומאי שייר דהאי שייר שייר
סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ
בג' מקומות הלכה למשה מסיני באה
נוב וגבעון ובית עולמים נקט אגב
עוקבת. כורתת (איוב לז
מצורע דתניא 4 והיה ביום השביעי יגלח את
וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ:
❖
ועוקרת את הפסוק: התורה אמרה
שיטפיה אבל ר"י פירש האי דאיצטריך
.
דברים כד א
ד, עי"ש)
כל שערו כלל את ראשו ואת זקנו ואת גבות
4. וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
בעפר. לענין כסוי הדם ולא הכשיר
הכא לרבות בית עולמים משום דכתיב
יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ אֶת
עיניו פרט ואת כל שערו יגלח חזר וכלל
דבר אחר: והלכה בכל דבר. המגדל
קרקע משמע היכא דאיכא קרקע
רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת
תוספות שאנץ
כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט
צמחים כגון (הגיר ו) הזרניך והסיד
לאפוקי בית העולמים דהואי ריצפה
ח)
עֵינָיו וְאֶת כָּל שְׂעָרוֹ
ה"ג רש"י ז"ל [ולא
יְגַלֵּחַ וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו
וחרסית ולבינה שכתשה ט): התורה
מה פרט מפורש מקום כינוס שער ונראה
ולא מסתברא משום דמריבויא
גרס] לרבות נוב וגבעון
וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם
אמרה ספר. לענין גט כריתות:
דקרקע מרבינן בית העולמים דאי
❖
אף כל מקום כינוס שער ונראה מה רבי
ושילה ובית עולמים משום
ויקרא יד ט
וְטָהֵר:
והלכה בכל דבר. שכתבו עליו על
לא הוה כתיב קרקע לא הוה בית
דשילה משכן הוא ולא
י)
רבי שיער הרגלים מאי מיעט מיעט דבית
צריך לריבויי דהא עיקר
עלה של זית על הנייר ועל הלוח:
העולמים בכלל ולפירושו לא הוה
השחי ודכוליה גופיה והלכתא ד מגלח כדלעת
הכתוב ביה כתיב ונוב
תוס' שאנץ (המשך)
(א) התורה אמרה תער. לא יעבור
צריך למיכתב קרקע כלל ועוד קשיא
וגבעון אין משקין בהן את
דתנן בא לו להקיף את המצורע מעביר
ג)
על ראשו בנזיר: והלכה בכל דבר.
של זית ועל הנייר ועל
הסוטות דהא במת יחיד
מפ' טרף בקלפי (יומא דף מד.) דמייתי
תער על כל בשרו וקתני סיפא וביום
הלוח כשר. התורה אמרה
היא. ולא היה שם ארון
ד)
דתנן (נזיר דף לט.) נזיר שגילח בין
ברייתא וכל אדם לא יהיה באהל מועד
תער לא יעבור על ראשו
אלא מזבח הנחשת לבדו
השביעי מגלחו תגלחת שניה כתגלחת
ה
בזוג בין בתער או שספסף כל שהוא
אין לי אלא אהל מועד שבמדבר שילה
והלכה בכל דבר כדתניא
ולא קרבה בהן מנחת סוטה
ראשונה אמר רב נחמן בר יצחק כי קא
נזיר שגילח בין בזוג בין
ולא שום חובת יחיד שאין
חייב. וא"ת אין זו עקירה אלא תוספת
ובית העולמים מנין אלמא דשילה לא
בתער או שספסף כל שהוא
לה זמן קבוע כדאמרי'
איברא עקירה היא שמלקין אותו על
הוה בכלל אהל מועד וכן בית
חשיב הלכה עוקבת מקרא הא עוקבת
חייב. וכל הני ג' מקומות
בשחיט' קדשים ובמסכת
כך ואסור להכות את ישראל בחנם
העולמים ובפ"ק דעירובין (דף ב.)
הוי עוקרת ועוקבת והקשה
מגילה אבל בית עולמים
מדרבנן היא רב פפא אמר כי קא חשיב
בקונטרס גבי נזיר אין
הוצרך לרבות שלא תאמר
שהרי אמרה תורה (דברים כה) לא
אמר דבית העולמים הוה בכלל אהל
הלכה עוקבת ועוקרת הא עוקבת ומוספת
זה עקירה איברא עקירה
משכן נאמר ולא מקדש
יוסיף פן יוסיף. ואע"ג דבכולהו קראי
מועד ושחטו פתח אהל מועד הואיל
היא שמלקין אותו על
ל"ה. אינו צריך לרבות
היא רב אשי אמר הא מתניתא מני ה) רבי
דרשי' בשחיטת חולין (דף פח:)
ובגיטין
ומקדש איקרי משכן וכן בפרק הוציאו
כך ואסור להכות ישראל
בית עולמים ומה בטומאה
ישמעאל היא דדריש כללי ופרטי
על חנם שהרי אמרה
קלה שהיא ליכנס בטומאת
(דף כא:) ובנזיר (דף לט:) לר' ישמעאל
לו (יומא דף נג.) רב ששת אמר אין לי
תורה לא יוסיף פן יוסיף.
הגוף במקדש שאינה מיתת
כדלעת
לא משמע ליה קראי דוכתב לה
אלא אהל מועד שבמדבר שילה ובית
וא"ת מאי קאמר עוקבת
ב"ד אלא כרת לא חלק
עולמים מנין ת"ל וכסה : ואם איתא ליחשב נמי הא. תימה
דמרבינן מיניה לרבות כל דבר דריש ליה בכתיבה מתגרשת ואינה
אנן דרשי' להו כולהו
הכתוב בין משכן למקדש
מ)
בכלל ופרט דבכולהו איכא
שנ' בפרשה פרה אדומה
מתגרשת בכסף כדדרשינן לה התם וכן כולן אלא אהלכה למשה
היכי מצי למיפשט מדר' ישמעאל והא סבירא ליה כבית שמאי דאפר
ריבוי דקראי בגיטין ובנזיר
[שני פסוקים] את (מקדש)
מסיני סמכינן וקראי אסמכתא בעלמא הוא הלכך שאר מדרשים
לא איקרי עפר ואליבא דבית שמאי לא קמיבעי' ליה אלא אליביה דב"ה
ובכסוי הדם ומאי קאמר
[משכן] ה' טמא. וכתיב
ריבויין דכל התורה כולה לא חשיב להו ר' ישמעאל כהלכה עוקבת
א"כ ה"נ אפר בכלל משמעותא דעפר משום דהכא בקרקע כתיב:
עוקבת הא מקראי נפקי'
את מקדש ה' טמא לא כ"ש
תנא ושייר. ואי קשיא היכי מצי למימר תנא ושייר והא שלשה קתני
להו. וי"ל דסבירא ליה
שהושוו מקדש למשכן
מקרא אלא הני תלת. ובמסכת קידושין ירושלמי [פ"א סוה"ב] מצאתי משנה זו
לר' ישמעאל דכולהו הני
לבודקה ולבערה מתוכן
דר' ישמעאל ואין תער מן השלשה אלא מרצע והכי תניא התם
ואמר בפ"ק דקידושין (דף טז:) גבי הענקה וכי תימא הכא נמי
ריבויין איצטריכו להו
ל"ה. אליבא דב"ש לא
כדמפרש התם קרא דוכתב
תיבעי לך דאמרי לא מצינו
התורה אמרה ספר והלכה בכל דבר התלוש התורה אמרה עפר והלכה
תנא ושייר והא ארבעה קתני ונראה דהתם דוקא כיון דנחת למניינא
דמרבי' מיניה לרבות
אפר שקרוי עפר פלוגתייהו
דוקא הוא משום דקתני בסיפא ואי אתה יכול לומר ארבעה באחד מהן
בכל דבר המגדל צמחים התורה אמרה מרצע [שמות כא] והלכה אמרה אפי'
כל דבר איצטריכא ליה
גבי כיסוי הדם. ואומר ר"ת
סול וסירה והוא נראה בעיני מאד דהך דתער מוספת הוא: ואם
כו' ואם איתא דמיתת האב נמי מוציאה היה יכול לומר ארבעה באשהנ):
למדרש בכתיבה מתגרשת
דהא דקאמר ב"ש דאפר
ואינה מתגרשת בכסף וכן
לא הוי עפר היינו באפר
איתא. דאפר נמי כשר ליחשב נמי דבהא הלכה עוקבת מקרא
מאי
כולן. אלא הל"מ הם וקרא
של אוכלין כגון אפר פרה
דהתורה אמרה עפר והלכה אמרה אף אפר וממשמעותיה לא משמע לן דהא לרבי ישמעאל כ) עפר לאו ממשמעותיה ממש נפקא ליה
אסמכתא בעלמא הילכך
אבל אפר דעצים מודו
לענין כיסוי הדם: תנא ושייר. לא חשבינהו לכולהו מקומות: שייר מצורע. בתגלחת שניה שהוא צריך שני תגלחות דכתיב וכבס
שאר מדרשים ריבויין דכל
דהוי עפר ומכסין בו. ומ"ה
התורה כולה לא חשיב להו
כתב ר"ת הכי משום דק"ל
המטהר את בגדיו וגו' והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו וגו' בתגלחת ראשונה לא כתב כלל ופרט אלא את כל שערו סתם דמשמע
ר' ישמעאל בהלכה עוקבת
הא דקאמר פ"ק [דביצה]
כל גופו זרועותיו ושוקיו ובית השחי שיהא כל גופו חלק כדלעת ובתגלחת שניה כתוב בכלל ופרט דמשמע מקום כינוס שיער שיהא
מקרא כי אם אלו הג'
גבי פלוגתא דב"ש וב"ה
שם קיבוץ שיער הרבה למעוטי זרועותיו ושוקיו שאינו מכונס ונראה למעוטי בית השחי: שיער הרגלים. דאותו מקום ולישנא
כפ"ה ופי' באורך. ועוד
הכל מודים בדקר נעוץ
פ"ה דבירושלמי דמסכת
מבעוד יום ובאפר כירה
מעלייתא נקט: והלכה מגלח כולו כדלעת. אף בתגלחת שניה קתני דמגלח כל גופו: כדתנן. במסכת נגעים (פי"ד מ"ב): להקיף. לגלחו
קידושין מייתי משנה דר'
שהוא מן המוכן פי' ומותר
כולו. לשון לא תקיפו פאת ראשכם (ויקרא יט): מעביר תער על כל בשרו. ובתגלחת ראשונה קאי: ה"ג וקתני סיפא וביום השביעי
ישמעאל ואין תער מן הג'
לכסות בו. ומ"ה פי' דאפר
מגלחו תגלחת שניה כתגלחת ראשונה. ולא גרסינן יגלחנו שתהא תגלחת וכו' דלאו אקרא קאי אלא לשון המשנה ומגלחו תגלחת שניה
אלא מרצע דהכי תניא
לא הוי [עפר] דקאמר
התם התורה אמרה מרצע
ב"ש. י"ל דמיירי באפר
כתגלחת ראשונה תנן בה. אלמא שניה נמי כדלעת דהא תנא ליה בתגלחת ראשונה מעביר תער על כל בשרו: אמר רב נחמן בר
והלכה אפי' סיל וסירה
של אוכלין והכי נמי לענין
יצחק. מצורע לא שיורא הוא דכי קא חשיב הלכה עוקבת מקרא כגון ספר תער עפר דכתיב בהדיא והלכה עוקבת (ב) מוספת על
ומקדח ומכתב ופי' נראית
סוטה מיבעיא ליה באפר
המקרא: רב אשי אמר הא מתניתא. דקתני מקום כינוס שיער ונראה: דדריש. כל התורה כולה בכלל ופרט כדאמרינן בשבועות
בעיני דהך דתער תוספת
של אוכלין. ולפי פי' רש"י
היא ל"ה: תנא ושייר
דפי' התם דהא דקאמר
בפ"ג (דף כו.) רבי ישמעאל שימש את רבי נחוניא בן הקנה שהיה דורש את כל התורה בכללי ופרטי ור"ע שימש את נחום איש גם זו
וא"ת אמאי לא פריך והא
מודים לא קאי אלא אדקר
שהיה דורש כל התורה בריבויי ומיעוטי. וכבר פירשתי כל משמעות כלל ופרט וריבוי ומיעוט וחילוקן במס' סוכה בפ' החליל (דף נ: ל) ):
בג' קתני כדפריך בפ"ק
נעוץ ולא אאפר כירה
דקידושין גבי ד' מעניקין
דאפי' באפר כירה פליגי
כדלעת
להם ג' באיש וג' באשה
ב"ש ואמרי שאין מכסין
ואי אתה יכול לומר ד' באחד מהם ופרי' וניתני נמי מיתת האב וכי תימא תנא ושייר והא ד' קתני וה"נ הוה ליה למפרך הכא. וי"ל
בו ולפי זה אתי שפיר הכא דמיבעי ליה לענין סוטה בכל מיני אפר: בג' מקומות התורה עוקבת את המקרא פ"ה עוקבת מקפחת
דהתם היינו טעמא משום דקת' ואי אתה יכול לומר ד' באחד מהם מ"ה פריך ליה והא ד' קתני אבל הכא לא שייך למימר הכי והא
את עקבו והעמדתו ועוקרתו אישטלוני"ר בלע"ז: התורה אמרה בעפר לענין כיסוי ולא הכשר דבר אחר והלכה בכל דבר המגדל
דפריך במכות תנא ח' לאוין קתני ואת אמרת תנא ושייר ה"נ הוה ליה למפרך הכא היינו משום דנחית למניינא לאפושי לאוין:
צמחים הגיר והגור וסיד וחרס ולבינה שנכתשה. התורה אמרה ספר לענין כריתות ולא ד"א והלכה בכל דבר שאפי' כתבו על העלה