טז:
היה מביא פרק שני סוטה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאי
הוי עלה. תימה מאי קא בעי כיון דלאו שיורא הוה אם כן
כדלעת מני. הא דקתני מגלחו תגלחת שניה כראשונה רבי עקיבא
לא א מיי' פי"א מהל'
א) [שבועות כו.],
ב) [תוספתא פ"א ע"ש],
טומאת צרעת הל"א
היא: מאי הוה עלה. דבעיין דלעיל [ע"א] אם אין שם עפר מהו שיתן
תפשוט וי"ל דלא איתבריר להו האי דשיירא אי משום טעמא
כדפרי' ולאו שיורא הוא אי משום דתנא נחת לשיורא: מביא מים
ג) [ר"ה יג.], ד) תמורה יב:
סמג עשין רלו רלז:
שם אפר: ה"ג מביא רקבובית ירק ומקדש רקבובית ירק הוא דהוי
לב ב ג מיי' פ"ד מהל'
ע"ש [תוספתא דפרה פ"ו],
עפר וכו' ולא גרס ולא היא: ומקדש. נותנו ו)במקום והמקום מקדשו
שדם צפור ניכר בהם וכמה רביעית ורבנן ההוא לגופיה. קשיאלרבי
ה) [פסחים לד:], ו) במקום
סוטה הלי"ב:
לג ד מיי' שם פ"ג הל"י:
פי' במשכן. רש"ל, ז) [צ"ל
ונוטלו ונותנו למים: עפר
הכא אמר דרבנן פליגי עלה ובפ' ג'
וחוזרו
לד ה מיי' פ"ט מהל'
אחר ד"ה לא תפיק],
סוטה.
מינין (נזיר דף לח.) קא חשיב ליה
דכתיב (במדבר ה) אל המים
כדלעת מני ר"ע היא דדריש ריבויי ומיעוטי
א)
ח) [במדבר ה], ט) [שם],
פרה אדומה הל"א
בהדי עשר רביעיות מחמש חיוריתא
שיראה עליהן מדלא כתיב (ב)
י) [במדבר יט], כ) [עי'
סמג עשין רלג:
דתניא 1והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו
לה ו מיי' פ"ד מהל' יבום
בר"ש דאיכא דגרסי הכי
ורוק יבמה. לעיני הזקנים
וקא פריך התם ותו ליכא והא איכא
במים:
ריבה את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו מיעט
וחליצה הל' ז סמג
במשנה שם אכן לפנינו איתא
ומייתי מתניתין דהכא היה מביא
דכתיב
לעיני הזקנים וחלצה וירקה
עשין נב טוש"ע אה"ע סי'
רביעית וע' תוס' מנחות פח.
ואת כל שערו יגלח חזר וריבה ריבה ומיעט
(דברים כה): (ג) ואפר פרה. דגזירה
פיילי של חרס וכו' ומשני בפלוגתא לא
ד"ה רביעית], ל) רביעית
קסט סעי' לח ובסדר
וריבה ריבה הכל מאי ריבה ריבה דכוליה
מים למצורע פי' היה מביא
חליצה סעי' נג ובפירוש סדר
קא מיירי והא דמצורע נמי פלוגתא
שוה גמירי מהדדי עפר סוטה ואפר
מים שדם צפור ניכר בהם
חליצה סעי' עו עז עח:
גופיה ומאי מיעט א מיעט שיער שבתוך החוטם
פרה כדלקמן: אף דם צפור. של
היא וקא חשיב ליה ונראה דהא
לו ז מיי' פי"א מהל'
וכמה רביעית אתי כר'
מאי הוי עלה ת"ש דאמר רב הונא בר אשי
פלוגתא דהכא לא דמיא לפלוגתא
מצורע ששוחטו אל כלי חרס על מים
טומאת צרעת הל"א
ישמעאל וא"ת כו' וי"ל כו'
❖
סמג עשין רלו רלז:
והד"א. מהרש"ל,
אמר רב אין שם עפר מביא רקבובית ירק
דמייתי התם כגון נוטלין לידים לאחד
חיים וצריך שלא יתן מים אלא כשיעור
ב
לז ח מיי' פ"ד מהל'
שיהא דם צפור ניכר בהן: ת"ל מים
ואפילו לשנים ור' יוסי דפליג התם
ומקדש ולא היא רקבובית ירק הוא דהואי עפר
סוטה הלי"ב:
ג
לח ט י מיי' פ"ט מהל'
גרס. ולא גרס במים דהא על המים
בפ"ק דמסכת ידים (מ"א) ואמר לא סגי
אפר לא הואי עפר: כדי שיראה על המים: תנו
הגהות הב"ח
פרה אדומה הל"א
החיים כתיב בקרא: וכמה הן
ליה לשנים ברביעית דבעי לאחרון נמי
❖
(א) גמ' ת"ל מים כצ"ל
רבנן ב) שלשה צריכין שיראו דעפר סוטה ה ואפר
סמג עשין רלג:
רביעית. כדמפרש לקמן: בצפור
רביעית וכן במתניתין היה מביא
ז)
ואות ב' נמחק: (ב) רש"י
פרה ורוק יבמה משום רבי ישמעאל אמרו
ו
ד"ה עפר וכו' כתיב ונתן
דרור. שיערו חכמים שאין במינה
פיילי של חרס דת"ק דרבי יהודה
במים: (ג) ד"ה ואפר צ"ל
אף דם צפור מאי טעמא דרבי ישמעאל
תורה אור השלם
לא סגי ליה ברביעית וכן גבי ביטול
גדולה שמדחה את המים ולא קטנה
❖
קודם ד"ה ורוק:
דכתיב וטבל אותם בדם הצפור וגו' ותניא
מי רגלים דקאמר תנא קמא כל שהוא
שנדחת מפני המים שהן רביעית:
2
1. וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
בדם יכול בדם ולא במים ת"ל (א) במים אי
אטביל בדם ובמים. ואפי' אין ניכר:
אבל הכא רבנן מודו בפחות מרביעית
יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ אֶת
רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת
גליון הש"ס
קרא אחרינא כתיב. ששוחט לתוך
לא אפשר ואי בעי סגי ברביעית
מים יכול במים ולא בדם ת"ל בדם הא כיצד
עֵינָיו וְאֶת כָּל שְׂעָרוֹ
מיהו לכתחילה מביא חצי לוג כדתנן
המים והרי הן מעורבין מעיקרא:
גמ' ורבנן אל כלי וכו'.
מביא מים שדם ציפור ניכר בהן וכמה
יְגַלֵּחַ וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו
ז
עיין רש"י פסחים ד' לה
ולינקטינהו לוורידים. יאחזם בין
בריש פרק י"ד דמסכת נגעים כיצד
וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם
רביעית ורבנן ההוא לגופיה דהכי קאמר
ע"א ד"ה מעלה וצ"ע:
ויקרא יד ט
וְטָהֵר:
אצבעותיו שלא יצא מהן דם: גדולה
מטהרין את המצורע היה מביא
תוד"ה מביא וכו'
2. וְלָקַח אֶת עֵץ הָאֶרֶז
רחמנא אטביל בדם ובמים ורבי ישמעאל אם
ומדחת את המים. שאין מים ניכר
פיילי של חרס חדשה ונותן לתוכה
דממשותו ניכר. תמוה לי
וְאֶת הָאֵזֹב וְאֵת שְׁנִי
כן לכתוב רחמנא וטבל בהם בדם ובמים
הא לרבנן לא בעי היכר דם.
הַתּוֹלַעַת וְאֵת הַצִּפֹּר
מפני רוב הדם: לא תפיק נפשך
כ)חצי לוג מים חיים והא דתנן בפ' שתי
ונהי דדרשא וטבל בדם
הַחַיָּה וְטָבַל אֹתָם בְּדַם
למה לי לניכר ורבנן אי כתב רחמנא וטבל
לבר מהילכתא. כל דברי חכמים
מדות (מנחות דף פח.) רביעית מה
צריך לגופה מ"מ הא הדם
הַצִּפֹּר הַשְּׁחוּטָה וּבַמַּיִם
בהם הוה אמינא האי לחודיה והאי לחודיה
שנקבעו אל תהרהר אחריהן: הקדים
היתה משמשת רביעית מים למצורע
בטל ולא מתקיים בדם וכן
ל)
הַחַיִּים וְהִזָּה אֶל הַבַּיִת
ר' ישמעאל היא: מביא מים
לר"י נפיק רק מיתורא והא
שֶׁבַע פְּעָמִים:
עפר למים בסוטה פסול. כדכתיב
כתב רחמנא בדם ובמים לערבן ור' ישמעאל
בלא"ה צריך ממשות ניכר
ויקרא יד נא
שדם ניכר בהם וכמה רביעית.
ונתן אל המים ח) אלמא מים ברישא
לערבן קרא אחרינא כתיב ושחט את הצפור
3. וְשָׁחַט אֶת הַצִפֹּר
שלא יתבטל. ובעיקר
3
קושיתם י"ל דהא דם במים
וא"ת וכי אינו ניכר ביותר מרביעית
וכתיב ועשה לה הכהן את כל התורה
הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל
האחת וגו' ורבנן אי מההוא הוה אמינא
הוי אינו מינו ובבציר מס'
מַיִם חַיִים: ויקרא יד נ
והא תנן בפ"ז דמסכת מקואות (מ"ה)
הזאתט) דבעינן כסדר הכתוב בפרשה:
לישחטיה סמוך למנא ונינקטינהו לוורידין
4. וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר
עדיין שם דם עליו דהאוכלו
מה להלן. בסוטה מצותו לכתחילה
ומייתי לה בגמרא בכמה דוכתי
חייב משום דם. ורק בדם
שְׂרֵפַת הַחַטָּאת וְנָתַן
ולקבליה לדם במנא אחרינא קמ"ל בעא
הפר דהוי מין במינו דדין
בשילהי פ"ק דשחיטת חולין (דף כו.)
עפר אל המים כדכתיב בה אף כאן
עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי:
❖
ביטולו ברוב כיון דטעמן
מיניה ר' ירמיה מר' זירא גדולה ומדחת
במדבר יט יז
ובפ"ק דמכות (דף ג:) ג' לוגין מים
בפרה עפר אל המים מצותו כן
שוה: ד"ה קטנה כו'.
את המים קטנה ונדחית מפני המים
שנפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן
לכתחילה ולא תימא ונתן עליו דוקא
אהיכר מים. אהיכר דם
❖
כצ"ל:
מהו א"ל לאו אמינא לך לא תפיק נפשך
דמשמע עפר לכתחילה: ומה כאן.
כמראה יין אלמא דאפילו יין ניכר בג'
ג)
תוספות שאנץ
לוגין וכ"ש דם דסומק טפי י"ל ניכר
בפרה הקדים עפר למים כשר
לבר מהילכתא בצפור דרור שיערו רבנן אין
מביא רקבובית ירק ומקדש
כדמפרש ואזיל: והתם מנלן. גבי
דקאמר ממשותו של דם ולאו בשינוי
(דקטנית) [רקבובית] ירק
לך גדולה שמדחת את המים ואין לך קטנה
מוסף רש"י
הוא דהוי עפר כו'. ולא גרס
מראה דעלמא (מ"ר) והשתא לא
פרה דאם הקדים עפר למים כשר:
שנדחית מפני המים ת"ר הקדים עפר למים
ד)ח
לא תפיק נפשך לבר
ולא היא כפ"ה. נראה
מים חיים אל כלי. משמע מים לצד
תיקשה מה שהיה תמיה רבי נמי
מהילכתא. לפקפק
הטעם משום דקא בעי מאי
פסול ור' שמעון מכשיר מ"ט דרבי שמעון
הכלי ולא עפר חוצץ בינתיים: ורבנן.
מהא דקאמרינן בהקומץ רבה (מנחות
בשיעור חכמים (ר"ה יג.).
הוי עלה ומייתי עלה ת"ש
דכתיב ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת
הקדים עפר למים. גבי
4
משמע שבא להוכיח
דף כב.) ופרק גיד הנשה (חולין דף
דאמרי לעיל בסוטה הקדים עפר
סוטה, הקדים עפר
האמת מיהו דבכך אין
ותניא אמר ר"ש וכי עפר הוא והלא אפר הוא
צח:) לרבי יהודה דיליף למין במינו
למים פסול אמרי לך בפרה נמי
שבקרקע למים בכלי
למוחקו דמצינו בכמה
שינה הכתוב במשמעו לדון הימנו גזירה שוה
(תמורה יב:). דכתיב. גבי
דאינו בטל ממאי דכתיב ולקח מדם
פסול דאל כלי דוקא דמשמע מים
מקומות דבעי מאי הוי עלה
מי חטאת ולקחו לטמא כו'
ומדחי ליה ולא פשיטא
נאמר כאן עפר ונאמר להלן עפר מה להלן
הפר ומדם השעיר הדבר ידוע שדמו
ברישא והא דכתיב ונתן עליו מים י)
(שם). נאמר כאן. במי
ולא מידי: מים שדם צפור
של פר מרובה משל שעיר אלמא דמין
לערבן לאחר שנתן אפר אל המים
עפר על גבי מים אף כאן עפר על גבי מים
חטאת, עפר, ונאמר
ניכר בהם וכמה רביעית.
כאן. בסוטה, עפר, מה
במינו לא בטיל ורבנן אמרי עולין
צריך להפך המים עליו ולערבן: ה"ג
מכאן נראה דל"ג במשניות
ומה כאן הקדים עפר למים כשר אף להלן
בסוטה עפר על המים,
דמס' נגעים חצי לוג.
ואימא עליו דוקא אל כלי שתהא
אין מבטלין זה את זה והא הכא דהוה
הקדים עפר למים כשר והתם מנלן תרי קראי
כדכתיב ומן העפר אשר
דקאמר כיצד מטהרין את
חיותן בכלי. ואימא עליו דוקא שיהא
מין שלא במינו והדבר ידוע שהמים
יהיה וגו'. אף כאן במי
המצורע מביא פיילי של
כתיבי כתיב עליו אלמא אפר ברישא וכתיב
חטאת עפר ע"ג מים, וזו
חרס חדשה ונותן לתוכה
מרובין על הדם ואפילו הכי כתיב בדם
עפר תחילה. והא דכתיב מים חיים אל
היא הכשר מצוותה
מים חיים אל כלי אלמא מים ברישא הא כיצד
חצי לוג של מים חיים ול"ג
וי"ל כיון $ דממשותו ניכר הרי הוא
כלי לאו למימרא שיהו המים לצד הכלי
לכתחילה (שם). וכתיב
חצי לוג דהכא משמע דלא
בעין: קטנה ונדחית מפני
רצה זה נותן רצה זה נותן $ ורבנן אל כלי דוקא
ט
אלא למימר שיהא חיותן בכלי שלא
מים חיים אל כלי.
בעי אלא רביעית. וי"ל
דמשמע דהמים יהיו נתונין
דשפיר גרסי' ליה התם חצי
עליו לערבן ואימא עליו דוקא אל כלי שתהא
המים מהו. תימה אליבא דמאן
יטול מן המעיין בכלי אחר ויתן לתוך
י
אל הכלי ולא אל העפר,
לוג ונעמיד כרבנן כר'
קא מיבעיא ליה אי לרבי ישמעאל
זה אלא בכלי זה ישאבם מן המעיין:
חיותן בכלי מה
מצינו בכל מקום
ה)
דאל כלי משמע עפר
ישמעאל דהכא דס"ל דבעי
מה מצינו בכל מקום. בסוטה:
פשיטא דפסול דהא בעי שיהא דם
ברישא פסול (שם). עליו
בסוטה חצי לוג וילפי'
מכשיר למעלה אף
כאן מכשיר למעלה:
לערבן. ונתן עליו לאו
מצורע מסוטה מג"ש דכלי
מכשיר למעלה. עפר הוא המכשיר
צפור ניכר אי לרבנן הא לא קפדי
מתני'
למימרא דאם הקדים עפר
כלי. ולא נראה דבמנחות
$ אהיכר מים ונראה דהא בעיא לא
את המים לבדוק אותה וכן דם צפור של
כשר, אלא למימרא להזהר
פ' ב' מדות סתם לן תנא
מצורע שמכשיר את המים
להזאה אף כאן עפר מכשיר את המים:
לשון ספיקא אלא שהיה תמיה על דברי ר' ישמעאל דאמר רביעית
שלאחר שיתן העפר למים
א) דר' יהודה דאמר רבי'
יערבם באצבעו יפה ויחזיר
של מצורע דקאמר כתיב
לעולם דם צפור ניכר בהן והא פעמים שאינו ניכר שהמים מדחין אותו
מתני'
המים שתחתיו עליו (שם)
.
חצי לוג לסוטה ורבי'
כגון קטנה ופעמים שאין המים ניכרין כגון גדולה והיכי קים לרבנן לשעוריה בצפור שיהא דמה ניכר לעולם ברביעית דומיא דפ"ק דר"ה
ואימא עליו דוקא.
למצורע אלמא משמע דלא
דאפר קודם למים כדכתיב
(דף יג.) דאמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא מי קים להו לרבנן בין שליש לפחות משליש אמר ליה לאו אמינא לך לא תפיק נפשך לבר
ילפי' להו מהדדי וכן
מהלכתא וכו': שינה הכתוב במשמעו. תימה לרבי וכי שינוי הוא שנקרא אפר עפר והכתיב (מלכים ב כג) וישרוף אותה
ונתן עליו מים, ואל כלי
משמע בנזיר פ' ג' מינין
להכי אתא שתהא חיותן
דקא חשיב עשר רביעיות
בנחל קדרון וידק לעפר וכן ואכות אותו טחון היטב עד אשר דק לעפר (דברים ט) וי"ל אותן שלא נעשית אפר ע"י שריפה אלא צריכין
בכלי. שלא ימלאם בכלי
הן וקחשיב רביעית
אחר ויערם לכלי זה, אלא
דמצורע ופרי' התם
כתישה נקראין עפר אבל פרה עיקר מצות שריפתה לאפר אע"פ שאם היו שם אודין היו כותשין אותם כדאיתא בספרי וכדתנן בפ"ג דפרה
כלי זה יתן לתוך המעיין
שינה
והאיכא נמי רבי' דסוטה
הכתוב במשמעו. תימה וכי
נשרפה חובטין אותה במקלות משום אודין שלא נעשו אפר מיהו עיקר מצות שריפתה לאפר הוא:
וילקחו (צ"ל ויקלחו)
המים
ומשני בפלוגתא לא קא
מפני כך שינה והאמר בפרק כיסוי הדם (חולין דף פח:) דלכך שינה אליבא דב"ה ללמד שאפר נקרא עפר וי"ל תרתי שמע מינה:
לתוכו (שם) ומשני מה
מיירי אלמא משמע דליכא
מצינו בכל מקום
מאן דפליג גבי רבי'
האלות
מכשיר למעלה. כגון
דמצורע מדקא חשיב ליה
בסוטה עפר למעלה שהוא המכשיר את המים והוי למעלה, דכולי עלמא מודו דמצוה להקדים המים כדכתיב ומן העפר וגו',
מן העשר רביעיות ולא ילפי' מצורע מסוטה על כן ל"ג במשניות חצי לוג כדפרישי': וכי עפר היא והלא אפר היא. אע"ג
אף כאן מכשיר למעלה. הלכך בע"כ סיפיה דקרא לגופיה ורישא לדרשה לערבן (שם).
דאמרי' בפ' כסוי הדם דנפקא להו לב"ה מהכא שמכסין באפר משום דאפר איקרי עפר ולא אמרי דשינה לר"ש דהכא מ"מ
לא משני הקרא לקרות אפר עפר ואין הלשון משמע כן. מה מצינו בכל מקום מכשיר למעלה בתורה עפר הוא המכשיר
א) נראה דצ"ל סתם לן תנא כת"ק דר"י דקאמר התם חצי לוג מים לסוטה ואעפ"כ תני התם רביעית למצורע אלמא וכו'.