17/3

ג:

המקנא פרק

ראשון

סוטה

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

ורבי

עקיבא א"כ לכתוב לה. תימה לרב חסדא דאמר בפרק

אם כן. דלאו לחובה אתא אלא להך דרשא: לכתוב רחמנא לה

יג א מיי' פ"ט מהל'

א) [פסחים סז: יבמות נד:

ושם נסמן], ב) יבמות עח:

עבדים הלכה ג סמג

ולשתוק. דמשמע לנפש לא יטמא בעמיו כי אם לשארו וגו' ולאחותו

שלשה מינין (נזיר דף מג:) לאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן

❖

קדושין סז:, ג) ע"ז ה.,

עשין רב:

הבתולה לה כלומר לגופה שלם ולא לאיבריה: לא תחיה כל נשמה.

שהוא לאיברים לדידיה לא איצטריך לה לאיברים מאי הוי דריש בלה

ד) שם יומא לה:, ה) לקמן

יטמא ויש לומר הוה דריש לחובה

כדרבי עקיבא ואיידי דכתב

בשבעה אומות כתיב החתי

והגרגשי והאמורי והכנעני והפריזי

לא., ו) לקמן לא:, ז) [דף

ב:], ח) [לענין יוחסין],

והחוי והיבוסי: למשרי אחד מן

יטמא כתב לה:

תורה אור השלם

❖

ט) [צ"ל בהם],

למשרי

אחד מכל האומות.

האומות. משאר שבעים אומות:

ורבי עקיבא א"כ ליכתוב רחמנא לה ולישתוק

1. וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם

שבא על הכנענית. כל ז' אומות

מהכא נפקא לן

יטמא למה לי ש"מ ור' ישמעאל איידי דכתב

לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת

א)

נקראו על שם כנען: והוליד בן.

דבאומות הלך אחר הזכר ח):

אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם

הגהות הב"ח

לה כתב נמי יטמא $

לכדתני דבי ר' ישמעאל

כתיב

תַּעֲבֹדוּ וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי

נמי ט)(ובאחיכם) לכדתנא

דהלך אחר האב ומותר להחיותו לך

(א) רש"י ד"ה בה ולא

דתנא דבי רבי ישמעאל כל פרשה שנאמרה

יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא

דבי רבי ישמעאל. וא"ת

לעבד: דתניא. דלהכי אתא קרא:

בקינוי כו' מיבעי ליה. נ"ב

תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ:

ונישנית לא נישנית אלא בשביל דבר

רצונו של רש"י לומר דהכי

ויקרא כה מו

בעבד גרסי' בבי"ת: וגם מבני

הא אצטריך דדרשינן בפרק איזהו

❖

2. רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים

קא קשיא ליה וקבעי ליה:

שנתחדש בה 1 לעולם בהם תעבודו רשות

התושבים וגו'. לעיל מיניה כתיב

נשך (ב"מ דף עג:) מנין אם ראיתו

הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ

דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר חובה מאי טעמא

נוהג שלא כשורה שאתה רשאי

מאת הגוים אשר סביבותיכם מהם

נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה

כָּל נְשָׁמָה: דברים כ טז

דרבי ישמעאל איידי דכתיב לא תחיה כל

להשתעבד בו וכו' וי"ל אסמכתא

תקנו עבד ואמה אשר סביבות

גליון הש"ס

3. וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים

בעלמא הוא וקנס חכמים הוא כדי

ארצכם ולא מבני ארצכם דשבעה

נשמה איצטריך נמי למיכתב לעולם בהם

גמ' לכדתני דבי ר"י. ב"ק

הַגָּרִים עִמָּכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ

לייסרן:מה עדות אחרונה שאוסרתה

סד ע"ב שבועות יט ע"א

אומות וגם מבני התושבים כל תושב

וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם אֲשֶׁר עִמָּכֶם

תעבודו למישרי אחד מכל האומות שבא

❖

מנחות י ע"א:

אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם

איסור עולם. תימה דהוה מצי למפרך

היינו שבא ממקום אחר ונתיישב כאן

על הכנענית והוליד ממנה בן שאתה רשאי

וְהָיוּ לָכֶם לַאֲחֻזָּה:

וקאמר קרא שמותר לקנות מבניהם

מה לעדות האחרונה שכן רגלים לדבר

ויקרא כה מה

לקנותו ב)דתניא א מנין לאחד מן האומות שבא

4. כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ

אשר יהיו להם מבנות ארצך: מן

שהרי קינא לה ונסתרה:

מוסף רש"י

ת"ל ועד אין בה כל שיש בה.

על הכנענית והוליד ממנה בן שאתה רשאי

בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ

הנולדים בארצכם. בנים הנולדים

מנין לאחד מן

וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה

לקנותו בעבד ת"ל וגם מבני התושבים הגרים

תימה כיון דהוא קינא לה

בארצכם והם בני התושבים דהיינו

האומות. שבעולם שאינן

מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה

מן אומות של ארץ ישראל

עמכם מהם תקנו יכול אף הכנעני שבא על

ונסתרה והשתא אתי עד א' דטומאה

אחרים שנשאו בארצכם נשים אתה

בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב

שאמר הכתוב עליהם לא

מֵאַחֲרֶיךָ: דברים כג טו

רשאי לקנות: ולא מן הגרים בארצכם.

מסתמא בעל שתיק ולא מכחיש ליה

אחת מן האומות והוליד ממנה בן שאתה

5. אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ

תחיה כל נשמה (קדושין

א"כ מאי צריך קרא דעד אחד נאמן

ולא מן הבנים הנולדים לבני ארצכם

סז:) שאינו משבע אומות

רשאי לקנותו בעבד ת"ל אשר הולידו

וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח

ואינו בכלל לא תחיה כל

אפילו טומאה בעלמא בלא קנוי

במקום אחר מבנות שאר אומות

וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד

בארצכם מן הנולדים בארצכם ולא מן

נשמה (יבמות עח:). שבא

יְיָ יַאַסְפֶךָ: ישעיהו נח ח

והביאום לבניהם לגור שם: ולא

וסתירה בכי האי גוונא היה מהימן

6. יִלָּפְתוּ אָרְחוֹת דַּרְכָּם

על הכנענית. שהיא בכלל

הגרים בארצכם ור"ע ממהם תקנו נפקא

באחיכם. עבודת עבד: ה"ג ורבי

כדאיתא בפרק האומר (קדושין דף סו.)

לא תחיה, והוא הדין לחוית

יַעֲלוּ בַתֹּהוּ וְיֹאבֵדוּ:

לעולם בהם תעבודו למה לי לחובה ורבי

ויבוסית, אלא שכולם

איוב ו יח

ישמעאל איידי דכתיב ובאחיכם כתיב

אשתו זינתה בעד אחד וכו' תינח

7. וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף

נקראין על שם כנעני,

ישמעאל בהם ולא באחיכם ור"ע באחיכם

נמי בהם כדתניא כו': קריא. תולעת

לרבא דאמר התם הוה דבר שבערוה

דכתיב ארץ כנען (קדושין

יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ

מסיפא דקרא נפקא ובאחיכם בני ישראל

אלא לאביי דאמר מהימן מאי איכא

של שומשמין האוכלתן. כך הזנות

סז:). שאתה רשאי

לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת

לקנותו בעבד. דשדינן

עִמָּהּ: בראשית לט י

מחרבת את הבית: תוקפא. כעס:

איש באחיו לא תרדה בו בפרך ור' ישמעאל

למימר אלא ע"כ אית לן למימר

8. וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ

ליה בתר זכר ומותר

אידי ואידי. תוקפא וזנותא דאמרינן

דלאביי לא איצטריך קרא אלא היכא

איידי דכתי' ובאחיכם כתי' נמי בהם לכדתנ'

לחיותם (שם) ואי אתה

שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי

דמחרבת את הבית: באיתתא.

מצווה להמיתו דשדינן ליה

דמכחיש אע"ג דקינא לה:

אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא

דבי רבי ישמעאל דתנא דבי ר' ישמעאל כל

נאמר כאן דבר ונאמר להלן

בתר אבוה (יבמות עח:).

נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא

כשהאשה מזנה או כעסנית. לפי שהאשה

פרשה שנאמרה ונישנית לא נישנית אלא

ת"ל וגם מבני

לֹא נִתְפָּשָׂה:

דבר. תימה למה לי

מתעסקת בזנוניה ואינה עושה

התושבים. שבאו מאומות

במדבר ה יג

בשביל דבר שנתחדש בה א"ר חסדא זנותא

9. כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה

אחרים ונעשו אבותם

ג"ש אפילו בלא ג"ש מהיכא תיתי

מלאכתה ולא משמרת ביתה ומפקרת

בביתא כי קריא לשומשמא וא"ר חסדא

תושבים במקומכם (שם)

וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא

את של בעלה למנאפים: קודם שחטאו

ליה דליתהימן בה עד אחד מעדות

ולעיל מניה כתיב ועבדך

תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא

תוקפא בביתא כי קריא לשומשמא אידי

ישראל. בעריות: עם כל אחד ואחד.

אחרונה ליכא למילף דאיכא פירכא:

ואמתך אשר יהיו לך מאת

בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ

הגוים אשר סביבותיכם,

כמה ואידי באיתתא אבל בגברא לית לן בה

בביתו: נסתלקה מהם. מלבא לביתם

סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ

שאינן מז' אומות, מהם

וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ:

דאינו יכול לראות בעבירות שבביתו:

ואמר רב חסדא בתחילה קודם שחטאו ישראל היתה שכינה שורה עם כל

תקנו עבד ואמה, וסמיך

דברים כד א

מקדמתו. לפני מיתתו מכרזת לפניו:

01. לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד

ליה וגם מבני התושבים,

אחד ואחד שנאמר 4 כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך כיון שחטאו נסתלקה

כלומר ולא משאר אומות

מלפפתו. כורכתו: תנן התם. בפ'

בְּאִישׁ לְכָל עָוֹן וּלְכָל

שכינה מהם שנאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך א"ר שמואל בר

ג)

לבדם שאין בהם מערבוב

חַטָּאת בְּכָל חֵטְא אֲשֶׁר

מי שקינא (לקמן לא.) אמאי דקתני אמר

שבע אומות, אלא אף

יֶחֱטָא עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים

נחמני א"ר יונתן כל העושה מצוה אחת בעוה"ז מקדמתו והולכת לפניו לעוה"ב

עד אחד ראיתיה שנטמאה לא היתה

מבניהם שמולידים אותם

אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים

❖

שנאמר והלך לפניך צדקך וכל העובר עבירה אחת בעוה"ז מלפפתו והולכת

תושבים הבאים לגור עמכם

יָקוּם דָּבָר: דברים יט טו

שותה: שהיה בדין. שלא להאמינו אי

ומולידין מן הכנעניות מהם

לפניו ליום הדין שנאמר 6 ילפתו ארחות דרכם יעלו בתוהו ויאבדו ר"א אומר

לאו דכתיב קרא: הראשונה. סתירה:

תקנו (קדושין סז:). מן

קשורה בו ככלב שנאמר ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה לשכב

הנולדים בארצכם. אשר

אין אוסרתה איסור עולם. שאם

ד)

תוספות שאנץ

הולידו בני שאר אומות

אצלה בעולם הזה להיות עמה לעולם הבא תנן התם שהיה בדין ומה עדות

תשתה ותמצא טהורה מותרת לבעלה

ה)

מבנות ארצכם שלידתן

וגם מבני התושבים כל

ולתרומה: אין מתקיימת בפחות משנים.

הראשונה שאין אוסרתה איסור עולם אינה מתקיימת בפחות משנים עדות

בארצכם דהיינו חמותיהם

תושב היינו שבא ממקום

(שם) שאמו מארצכם

כדבעינן למיגמר דבר דבר מממון:

אחר ונתישב כאן ואמר

האחרונה שאוסרתה איסור עולם אינו דין שלא תתקיים בפחות משנים ת"ל

וילדתו שם (יבמות עח:).

קרא דמותר לקנות מבניהם

האחרונה. טומאה שהיא אחר הסתירה:

8 ועד אין בה כל שיש בה וק"ו לעדות הראשונה מעתה ומה עדות האחרונה

ולא מן הגרים

אשר היו להם מבנות

כל שיש בה. כל עדות שיש בה נאמן

בארצכם. שהולידו בני

ארצך. ולא מן הגרים

שאוסרתה איסור עולם מתקיימת בעד אחד עדות הראשונה שאין אוסרתה

ארצכם במקומות אחרים

בארצך בנים הנולדים

כדדרשינן לעיל ז) ועד אין בה תרי

מבנות שאר אומות ובאו

איסור עולם אינו דין שתתקיים בעד אחד ת"ל 9 כי מצא בה ערות דבר ולהלן

במקומות אחרים מבנות

אלא חד וקא אמר אסורה ואטומאה

הבנים לגור כאן אצל

שאר אומות והביאום

הוא אומר על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר מה דבר

קאי דהא מינה סליק והיא נטמאה

אבותם, ובתורת כהנים

לבניהם לגור כאן. ל"ה:

גרסינן ולא מן הכנענים

הכי הוי גירסת הספרים

האמור להלן על פי שנים עדים אף כאן על פי שנים האי מכי מצא בה ערות

ועד אין בה: קל וחומר. שתתקיים

ו)

שבארצכם, כלומר שנולדו

איידי דכתיב בהם כתיב

בעד אחד: תלמוד לומר. באשה

דבר נפקא מבה נפקא בה ולא בקינוי בה ולא בסתירה מיבעי ליה הכי נמי

מן הכנענים (קדושין סז:)

ובאחיכם לכדתנא דבי ר'

מקלקלת כי מצא בה ערות דבר

שנולד במקום אחר, שאמו

ישמעאל וקשה וכי בשביל

קאמר תלמוד לומר בה בה ולא בקינוי בה ולא בסתירה וטומאה בעלמא

מן שאר אומות ואחר כך

שכתוב בהם ולא באחיכם

ולהלן כו': ופרכינן למה לי למיכתב

בלא קינוי ובלא סתירה דלא מהימן עד אחד מנלן נאמר כאן כי מצא בה

בא לגור אצל אביו בארצכם,

כתיב ובאחיכם וכפל את

למילפה בגזירה שוה: בה ולא בקינוי

דרך אשה להיות במקומה

דבריו על חנם ואין חוזר

ערות דבר ונאמר להלן על פי שני עדים

או על פי שלשה עדים יקום דבר

כו' מיבעי ליה. (א) דכיון דכתיב בה

ודרך איש לגלות, הלכך

ואומר כלום. והגיה רש"י

מה דבר האמור להלן עדים שנים אף

כאן עדים שנים תנו רבנן אי זו

הנולדים בארץ ודאי אמו

איידי דכתיב ובאחיכם

מיעוטא הוא ולא גמרי' שאר עדיות

משבעה אומות, אבל

כתיב בהם. וכי תימא מה

היא עדות הראשונה זו עדות סתירה

עדות אחרונה זו עדות טומאה

דאשה מינה וקמו להו במלתייהו

הנולדים במקום אחר ודאי

מועיל גרסא זו מן האחרת

וכמה

אמו משאר אומות,

ככל עדיות שבתורה: הכי נמי

ואומר רבי דהועיל דהא

ומסתברא כי מעטינהו

עתה חזר בו ממה שאמר

קאמר. וגזירה שוה למילתא אחריתי נקט ומתניתין חסורי מיחסרא והכי תנא ליה ת"ל בה ולא בקינוי וסתירה וגזירה שוה לטומאת

קרא היכי דאביו כנעני

לעיל רבי ישמעאל לעולם

אשה דעלמא שלא קינא לה בעלה ובא עד אחד ואמר

אני ראיתיה שנטמאה דלא מהימן והכא הוא דמהימן משום דרגלים לדבר:

(יבמות עח:). מלפפתו.

בהם תעבודו אתא למשרי

מעטפתו, לשון מלבוש, כמו

אחד מן האומות שבא

כדי

(שבת קכט:) מלפפין את

על הכנענית אלא איצטריך

התינוק בשבת (ע"ז ה.). שהיה בדין. שלא יהא נאמן בה עד אחד אם לא מגזירת הכתוב (לקמן לא.). ומה עדות הראשונה.

למדרש בהם ולא באחיכם ולרבי ישמעאל איידי דכתיב ובאחיכם כתיב נמי בהם לכדתנא [דבי ר"י] וכתיב בהם

סתירה, שאין אוסרתה איסור עולם. אלא עד שתשתה, אינה מתקיימת בפחות משנים. כדבעינן למימר מגזרה שוה

תעבודו דהוי דבר שנתחדש בה. וקשה להר"מ דאמאי לא קאמר דאיצטריך בהם ובאחיכם לעשה ולא תעשה

(שם). עדות אחרונה. טומאה (שם). כל שיש בה. כל עדות שיש בה נאמן בה, ובגמרא ילפינן לה דהכי קאמר תרי לית בה

מדכתיב בהם ולא באחיכם [לאו] הבא מכלל עשה עשה ובאחיכם לא תעשה דכי האי גונא בפרק איזהו נשך גבי

אלא אחד וקאמר והיא לא נתפשה למיסרה, אלמא מהימן (שם). בה ולא בקינוי. למאי אצטריך גזירה שוה, הא כתיב גבי

לא תשיך. ועוד דאם נאמרה ונשנית א) דלעולם בהם תעבודו כתיב מקמי קרא דובאחיכם ואינו כגון דאמר לעיל

טומאה ועד אין בה, ומיעוטא הוא, בה עד אחד נאמן ולא בעדות אחרת, והויא לה עדות סתירה כשאר כל עדיות שבתורה

[איידי] דכתב לה כתב לא יטמא דלעולם כתוב הפסוק המיותר באחרונה. [ונראה] לקיים גירסת הספרים איידי דכתב

(שם). וטומאה בעלמא. עד אחד שהעיד על אשה שלא קינא לה בעלה ואמר נטמאת מניין דלא מהימן, ולא אמרינן אטומאת

בהם כתב נמי ובאחיכם לעולם כדפרקינן מהם תקנו נפקא לן למשרי אחד מן האומות שבא על הכנענית ובהם

אשה הימניה רחמנא, לא שנא לאחר קינוי ולא שנא בלא קינוי תלמוד לומר כו', וכי הימניה רחמנא בטומאה שאחר קינוי ויש

איצטריך בהם ולא באחיכם. ואיידי דתנא בהם תנא נמי באחיכם לכדתנא דבי ר' ישמעאל דכל פרשה שנאמרה

עדי סתירה שנים ועד מעיד שנטמאת, שרגלים לדבר (שם).

ונשנית וכו' ואיצטריך למכתב כדדרשי' בב"מ בפ' איזהו נשך גבי רב שעורים באותו שאינו נוהג בשורה מנין

שאתה מותר לשעבד בו ת"ל לעולם בהם תעבודו [ובאחיכם] והיינו דבר שנתחדש בה והתלמוד לא היה חושש

לפרש איזהו דבר נתחדש בה: כדקריא לשומשמא. פ"ה קריא תולעת של שומשמין. וי"א קריא לשון קרי שהוא

חם ושומשמין הוי

מין תולע שקורין פרמייל (דכל דבדקה

ליה

התולע ועי"א קריא לשון קרירות דכל קרקע לו):

א) נראה דצ"ל דאם נאמרה ונשנית בקרא דלעולם בהם תעבודו א"כ למה כתיב הך קרא מקמי קרא דבאחיכם וכו'.