היה מביא פרק
שני סוטה
יז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
האלות
מתני' (ג) מואם
לרבות קללות הבאות מחמת ברכות. תימה לרבי דהכא
לא שכב איש אותך. ואם לא שטית טומאה וגו'
לט א מיי' פ"ג מהל'
א) [ברכות טו:], ב) [פסחים
כב: קדושין נז. ב"ק מא:
סוטה הל"ח סמג
שהן קללות הבאות מחמת ברכות דמשמע הא אם שטית
דריש ר"מ ה"י דהאלות ובפ"ק דהוריות (דף ה.) אמר
מנחות יא: בכורות ו: נזיר
עשין נו:
לא הנקי ואת כי שטית טומאה תחת אישך וכי נטמאת וגו' יתן ה'
ור"מ קהל הקהל לא דריש ותו איכא למיתמה דר"י דריש הכא ה"י
מ ב מיי' שם פ"ד הל"ח
סה: נדה לה.], ג) [ברכות
אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך וגו' ובאו המים המאררים וגו'. וכך
דריבויא למעט והתם דריש קהל הקהל לרבויא ותו קשיא דר' יהודה
❖
טו: ע"ש], ד) שבועות לו.
סמג שם:
ע"ש קדושין סב., ה) חולין
אדרבי יהודה דהכא משמע דלא דריש
הן סדורין בפרשה אלא שוהשביע הכהן
פח:, ו) [בילקוט רמז פ"ג
מתני' בא לו לכתוב את המגילה מאיזה
את האלות ובפ"ק דמנחות (דף יא:)
את האשה בשבועת האלה ואמר
איתא עפר סוטה ואפר
תורה אור השלם
הכהן לאשה מפסיק בראש יתן ה'
אמר ר"י סבר את נ) [כל הלבונה]
פרה], ז) חולין פט., ח) חולין
מקום הוא כותב (א) 1 א מואם לא שכב איש
1. וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן
פט. ברכות ו. נז. מנחות לה:
אותך ואינו כותבו דאינו אלא צוואה
לרבות [קורט] אחר ס):
וגו' ואת כי שטית תחת אישך ואינו כותב
[מגילה טז:], ט) [מנחות
אמר רבי תנחום הנקי כתיב.הכא
וְאָמַר אֶל הָאִשָּׁה אִם לֹא
שמצוה הכהן להשביע וגם בסוף
מג:], י) האלות לרבות
והשביע הכהן את האשה וכותב יתן ה'
שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ וְאִם לֹא
ובאו המים המאררים במעיך לצבות
פרש"י דתדרוש הכי טומאה
הקללות כו'. מהרש"ל,
שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת
אותך לאלה ולשבועה ובאו המים המאררים
כ) [קדושין סא.], ל) [במדבר
אִישֵׁךְ הִנָּקִי מִמֵּי הַמָּרִים
בטן ולנפיל ירך אינו כותב סוף
תחת אישך חינקי אבל בסוף פרק
לב], מ) בס"א: הנקי,
הַמְאָרֲרִים הָאֵלֶּה:
האלה במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך ואינו
המקרא ואמרה האשה דהיינו קבלה
שבועת העדות (שבועות דף לו.) פירש
נ) רש"ל, ס) [וע' תוספות
במדבר ה יט
כותב ואמרה האשה אמן אמן רבי יוסי אומר
שהאשה תקבל עליה שבועה ואין זו
הנקי בלא יו"ד כמו חנקי וקאי אקרא
2. וְכָתַב אֶת הָאָלֹת
מנחות יא: ד"ה ורבי שמעון
❖
מיישבים קושיא זו],
הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר
מן האלות: לא היה מפסיק.
לא היה מפסיק ר' יהודה אומר כל עצמו
דבתריה ואת כי שטית דמשמע הכי
א)
וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים:
חנקי ממים המרים האלה ואת כי
משהתחיל אם לא שכב איש אותך
אינו כותב אלא יתן ה' אותך לאלה ולשבועה
במדבר ה כג
3. וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר
שטית והתם אמר כי לית ליה לר"מ
עד אמן אמן שהיה כותב צוואה
וגו' ובאו המים המאררים האלה במעיך
הגהות הב"ח
הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר
מכלל לאו אתה שומע הן בממונא
דוהשביע הכהן את האשה וקבלה
וגו' ואינו כותב ואמרה האשה אמן אמן:
(א) במשנה מאם לא:
אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר
דואמרה האשה אמן אמן: כל עצמו.
באיסורא אית ליה וסוטה איסורא
גמ' במאי קא מיפלגי בהאי קרא קמיפלגי
(ב) גמ' מיעוטא היא והא
וָאֵפֶר: בראשית יח כז
לית ליה: (ג) רש"י ד"ה
4. אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ
דאית ביה ממונא הוא ונשאל רבי והא
לישנא בעלמא הוא. יזהר בעצמו שלא
2 וכתב את האלות האלה הכהן בספר ר"מ
מאם לא וכו' אלא שמה
נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר
יהא כותב אלא אלות לבדו ואפילו
בפ"ק דנדרים (דף יא.) אמר בגמרא
שהשביע וכו' ואינו כותבו
לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי
סבר אלות אלות ממש האלות לרבות קללות
אם לא שכב איש אותך והנקי לא
מאי לחולין לא חולין ליהוי אלא
וכו' שמצוה לכהן:
הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם:
(ד) ד"ה שהתכלת וכו'
הבאות מחמת ברכות אלה למעוטי קללות
בראשית יד כג
היה כותב וכ"ש והשביע הכהן ואינו
לקרבן מני מתני' אי ר"מ הא לית
❖
ואיצטריכו:
5. וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ
כותב ואמרה האשה אמן אמן שהוא
ליה מכלל לאו והכי דייק נמי בסוף
שבמשנה תורה האלה למעוטי צוואות
כִּי שֵׁם יְיָ נִקְרָא עָלֶיךָ
סוף המקרא הזה: גמ' אלות ממש.
הפרק (שם יג:) ובריש פרק שני
וְיָרְאוּ מִמֶּJָ: דברים כח י
וקבלות אמן ורבי יוסי כולהו כדקאמרת את
6. וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי
יתן ה' אותך ובאו המים המאררים
(דף יד.) אע"ג דאיסורא גרידתא הוא
לעזי רש"י
לרבות צוואות וקבלות ור"מ אתים לא דריש
ב)
יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו
האלה במעיך וגו': קללות הבאות
והשיב רבי דהתם נמי איסורא דאית
❖
גלי"ד [גלו"ד]. דבק חזק.
ור' יהודה כולהו במיעוטי דריש להו אלות
כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר
וכו'. הנקי ממי המרים: אלה.
ביה ממונא הוא שאסר ממונו על
וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר:
חבירו: מפני שהתכלת דומה
אלות ממש האלות למעוטי קללות הבאות
שמות כד י
מיעוטא הוא: שבמשנה תורה.
7. וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר
מחמת ברכות אלה למעוטי קללות שבמשנה
מוסף רש"י
לים. בירושלמי דפ"ק דברכות מגיד
דאי כתב קרא וכתב את האלות
עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן
תורה האלה למעוטי צוואות וקבלות ורבי
בספר הוה משמע אלות שבמשנה
שהתכלת דומה לים והים דומה
הנקי כתיב. בלא יו"ד
ג)
סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל
למידרשיה
כמקראו
דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת
מאיר מ"ש האי ה"י דמרבי ביה ומאי שנא
תורה יככה ה' בשחפת דאלה איקרו
לעשבים ועשבים לרקיע ורקיע לכסא
לשבועה ראשונה אם לא
כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו
דכתיב והיה בשמעו את דברי האלה
והכסא לספיר וכתיב ואראה והנה
❖
האי ה"י דמעיט ביה ה"י דגביה דריבויא
שכב תהא נקייה, ובמסורת
מִלְמָעְלָה: יחזקאל א כו
הזאת וגו' (דברים כט): צוואות.
נמי מידריש אשבועה
(על) [אל] הרקיע וגו' (יחזקאל י):
ריבויא היא ה"י דגביה דמיעוטא מיעוטא (ב)
אינו כותב וכו' על הנייר אלא על
קמייתא למישדייה אקרא
והשביע הכהן את האשה דלא תימא
והא לית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע
דבתריה ולמימר חנקי ואת
תוספות שאנץ
המגילה. תימה בפ' המוציא
לא ידלג הילכך איצטריך למעטינהו:
כי שטית, כלומר אם שטית
הן אמר רבי תנחום הנקי כתיב דריש
ד)
תתחנקי
.
וקבלת אמן. ולקמיה פריך מ"ש האי
את המים לבדוק אותה
(שבת דף עח:) דתנן קלף כדי לכתוב
(קדושין סב.)
בשכר כו' אם מחוט
ר"ע איש ואשה זכו שכינה ביניהן לא זכו אש
וכן דם צפור של מצורע
ה"י דמרבה ביה ומ"ש האי ה"י
עליו פרשה קטנה שבתפילין שמע
ועד שרוך נעל. שלא
שמכשיר המים להזאה אף
אוכלתן אמר רבא ודאשה עדיפא מדאיש
דממעט ביה: כולהו. ריבויא
ישראל אמאי לא קתני פרשת סוטה
רצה ליהנות מן הגזל.
כאן בפרה עפר מכשיר
שרוך, רצועה (חולין פט.).
(מ"ט) האי מצרף והאי לא מצרף אמר רבא
את המים. ל"ה: אלא
כדקאמרת אלות אלות ממש י)האלות
דשיעור זוטא טפי אור"י דפרשת
חוט של תכלת. לציצית,
למעוטי קללות של משנה
הקללות הבאות מחמת ברכות אלה
סוטה לא שכיח כפרשת תפילין
מפני מה אמרה תורה הבא עפר לסוטה
ורצועה של תפילין.
תורה דאי כתב וכתב
למעוטי שבמשנה תורה ושבתורת
ואמרינן התם (דף עח.) כל מילתא
לקשור (שם). בשלמא
את האלות האלה בספר
זכתה יוצא ממנה בן כאברהם אבינו דכתיב
רצועה של תפילין.
ה"א אפי' דמשנה תורה.
כהנים אבל ה"י דהאלה לא תדרוש
דשכיח ולא שכיח אזול רבנן בתר
ביה עפר ואפר לא זכתה תחזור לעפרה
3
איכא הנאה דכתיב ויראו
שכיח לקולא: לא על הלוח ולא
יככה ה' בשחפת ובקדחת.
למעוטי צוואות וקבלות דאתא את
ממך (שם). אלו תפילין
דאלה איקרו דכתיב והיה
ה)דריש רבא בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי
על הנייר אלא על המגילה. תימה
ורבינהו וה"י דהאלה אורחיה הוא:
שבראש. אות הן לכל כי
בשמעו. ולא תימא דלא
עפר ואפר זכו בניו לב' מצות אפר פרה ועפר
ו)
שם ה' נקרא עליך (שם)
דלג להכי איצטריך קרא
ור"י כולהו. ההי"ן דקרא מעוטי
אמאי לא מרבינן כל מילי מוכתב
שכתוב בהם רוב השם שי"ן
למעוטינהו אבל לא קאמר
סוטה והאיכא נמי עפר כיסוי הדם התם
דריש להו: דלגבי ריבוי. דהאלות
כדאמרינן פרק שני דגיטין (דף כא:)
ודל"ת (מנחות לה.). מאי
למעוטי אותן של תורת
הכשר מצוה איכא הנאה ליכא דרש רבא
היא. מאי הנאה איכא
דקאי אוכתב: דלגבי מיעוט. אלה
ספר אין לי אלא ספר מנין לרבות כל
ז)
כהנים לפי שלא הוצרך
(חולין פט.). מה נשתנה
למעט לפי שהוא לשון
בשכר שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד
דמיעוטא הוא אלה ולא אחרות:
דבר ת"ל וכתב מ"מ אם כן מה
4
תכלת. שהזקיקתה תורה
רבים אך אותן של משנה
והא לית ליה לר"מ מכלל לאו אתה
ת"ל ספר מה ספר שאין בו רוח
שרוך נעל זכו בניו לב' מצות חוט של תכלת
לציצית (שם) שיחדו הקב"ה
תורה שהן לשון יחיד
למצוה זו (מנחות מג:).
שומע הן. דשמעינן ליה דבעי תנאי
חיים ורבנן אי כתב בספר
איצטריך קרא למעוטינהו.
ורצועה של תפלין בשלמא רצועה של תפלין
שהתכלת דומה לים.
צואות וקבלות צואות
כפול דתנן כ) ר"מ אומר כל תנאי
כדאמרת אלמא כל היכא דכתיב
דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא
שהחלזון מן הים הוא עולה
וכתב לה קבלות ואמרה
5
שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו
בספר
אחת לשבעים שנה ומראית
האשה אמן אמן. ור' יהודה
עליך ותניא ר"א הגדול אומר אלו תפלין
ח)
דמו דומה לים, וים אנו
כולהו במיעוטי דריש להו
תנאי דכתיב ביה אם יעברו ואם לא
רואין שדומה לרקיע ורקיע
שבראש אלא חוט של תכלת מאי היא דתניא ט) היה ר"מ אומר מה
והקשה ה"ר אלחנן דהכא
יעברו ל) הא לא כפליה מכלל לאו לא
לספיר וספיר לכסא הכבוד,
משמע דלא דרי' ר' יהודה
נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע
תשמע הן: א"ר תנחום הנקי כתיב.
דכתיב ותחת רגליו כמעשה
[את] דלא פליג אדר' מאיר
לבנת הספיר, והוא כעצם
אלא מוסיף עליו ובפ"ק
ורקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו
בלא יו"ד דמשתמע הנקי אם לא
6
השמים, אלמא שמים
דמנחות דרי' את גבי ואת
שכב ותדרוש הכי טומאה תחת אישך
כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר וכתיב כמראה אבן ספיר
7
דומים לספיר, וספיר הוא
כל הלבונה וצ"ל דאת
דמות כסא: מתני' ב אינו כותב לא על הלוח ולא על הנייר ולא על
חנקי מ): זכו. ללכת בדרך ישרה שלא
כסא הכבוד, דכתיב כמראה
דהכא לא דרי' אבל בעלמא
אבן ספיר דמות כסא,
דרי' להו: והא שמעי' לר'
יהא הוא נואף ולא היא נואפת: שכינה
הדיפתרא
וכשהקב"ה מסתכל בכסא
מאיר דאמר מכלל לאו
ביניהם. שהרי חלק את שמו ושיכנו
הכבוד שלו נזכר במצוה זו
לא תשמע הן דתניא ר'
ביניהן יו"ד באיש וה"י באשה: לא זכו אש אוכלתן. שהקב"ה מסלק שמו מביניהן ונמצאו אש ואש: ודאשה עדיפא מדאיש. אש של
שהיא כנגד כל המצות (שם)
מאיר אומר כל תנאי שאינו
או: שהתכלת דומה לים,
כתנאי בני גד ובני ראובן
אשה קשה וממהרת לאכול וליפרע משל איש: מאי טעמא האי מיצרף. אש של אשה נוחה להדליק מהר שאין אות של שם מפסיק אלא
שנעשו בו נסים לישראל,
אינו תנאי אם יעברו אם
מחובר הוא ונקרא אש אבל של איש אין אותיות של אש מצטרפות יחד שהיו"ד של שכינה מפסקת: הנאה ליכא. ואין זה קיבול שכר.
ורקיע לכסא הכבוד ומתוך
לא יעברו הא לא כפליה
כך יזכר היושב על הכסא,
אבל כאן יש הנאה בסוטה לתת שלום ושלא ירבה ממזרים בישראל אם זונה היא ואם נקתה ונזרעה זרע ומבטלת לעז מעל בניה ואפר
מכלל לאו לא תשמע הן.
ועוד נאה לישראל שיהא
ל"ה. זכו שכינה ביניהם
פרה לטהרן ולזכות את ישראל ממעשה העגל: בשכר אם מחוט ועד שרוך נעל. שהבריח עצמו מן הגזל: חוט של תכלת. כנגד מחוט
דמות כסאו עליהם, שנאמר
שהרי חלק הקב"ה שמו
ורצועה של תפילין כנגד שרוך דהיינו רצועה: בשלמא רצועה של תפילין. קיבול שכר הוא דאיכא הנאה כדכתיב וכו' אבל חוט של תכלת
ותחת רגליו וגו' דהיינו
ושכנו ביניהם יו"ד באיש
רקיע, וכתיב ספיר ובכסא
של ציצית מאי הנאה איכא: מה נשתנה תכלת. שהזקיקו הכתוב לציצית: שהתכלת דומה לים כו'. בא ללמדנו שכל המקיים מצות ציצית
וה"א באשה לא זכו אש
כתיב ספיר, אלמא רקיע
אוכלתן שהקב"ה מסלק
כאילו הקביל פני שכינה והכי תניא לה בספרי [סוף שלח]. (ד) דאיצטריכו כל הני משום דלא אשכחן קראי אלא ברקיע שדומה לכסא הכבוד הילכך
כמראה כסא, ותכלת לים
שמו מביניהם ונמצאו אש
תכלת דומה לים וים דומה לרקיע דתכלת לא דמי לרקיע כל כך אלא דומה לדומה כמו תכלת דומה למראה הים ואנן קחזינן דים דומה
וים לרקיע אנן קחזינן
ואש. ודאשה עדיפא אש
(מנחות מג:).
של אשה נוח לדלוק
למראה הרקיע: ורקיע דומה לכסא הכבוד. קראי קדריש דכתיב ברקיע כמעשה לבנת הספיר וכתיב בכסא הכבוד כמראה אבן
וממהרת לאכול לפי שאין
ספיר דמות כסא: מתני' לוח. של עץ: נייר. של עשבים שכותשין ומדבקין אותן בדבק שקורין גלי"ד ועושין כמו עור:
אות של שם מפסיקתן
דיפתרא
אלא מחובר הוא אבל אש
של איש אינו מחובר יחד
לפי שאות של שכינה מפסיקתם. ל"ה. הנאה ליכא ואין זה קיבול שכר אבל כאן יש הנאה בסוטה לתת שלום ושלא ירבו ממזרות בישראל אם זונה היא. ואם נקתה ונזרעה זרע ומבטלת לעז מעל בניה וכן אפר פרה איכא הנאה לטהר ולזכות ישראל ממעשה
העגל. ל"ה: מפני שהתכלת דומה לים בא ללמד שכל המקיים מצות ציצית כאילו מקביל פני שכינה והכי תני לה בספרי ואיצטריכו כל הני משום דלא אשכחי' קרא אלא ברקיע הילכך תכלת דומה לים וים דומה לרקיע מפני דתכלת לאו לרקיע כל כך אלא דומה
לדומה כמו תכלת קרוב למראה הים ולפי' מזכירין יציאת מצרים בפרשת ציצית לפי שהתכלת דומה לים והקב"ה שיושב על כסא הכבוד עשה לנו נסים בים. ועוד התכלת דומה לים שאנו עושין שליש גדיל ושני שלישי ענף וכן עשה הקב"ה בקע הים בשליש
אמצעי ועשה מן הים ג' שלישים שאם יבקענה בשליש התחתון צריך שירדו למטה בתוך הים ואם יבקענה בשליש העליון צריך שיעלו למעלה דק"ל גודשא תילתא והבקיעה בשליש האמצעי לא למעלה ולא למטה על כן ייסד הפייט א) פנו כאן וכאן שליש רום
א) הוא ביוצר ליום אחרון של פסח.