יז:
היה מביא
פרק שני סוטה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בספר כ"ע מודו דמרבינן כל מילי בר מדבר שיש בו רוח חיים מיהו לפי' ר"ת לא קשיא מידי דפי' התם בכלל ופרט וכלל דרשינן ליה ז)דחזר
מא א מיי' פ"ג מהל'
א) [לקמן כ. עירובין יג.],
ב) [לקמן יט:], ג) רש"ל,
סוטה הל"ח ופ"ד
וכתב ונתן לה (ספר כריתות) אבל הכא כלל ופרט הוא ואין בכלל אלא מה שבפרט א"נ התם קרא יתירא הוא דקא דריש משום דכתיב תרי
ד) [שבת עט.], ה) [דברים
הל"ט סמג עשין נו:
זימני וכתב לה ספר כריתות ובירושלמי מקשה ליה נמי הכא כתיב ספר והכא כתיב ספר הכא את אומר כל דבר שהוא בתלוש והכא את אומר
מב ב ג ד מיי' שם פ"ד
כא], ו) צ"ל כולה. רש"ל,
הכין שנייא היא הכא דכתיב בספר אבל בגמרא דידן לא אמר התם הכי דאמר אי כתיב בספר כדקא אמרת דהוי מרבינן כל מילי דתלוש בר
ז) וכתב לה כלל ספר כריתות
הל"ז:
❖
מג ה מיי' שם הל"ח:
פרט ונתן חזר וכלל אבל הכא
מדבר שיש בו רוח חיים ירושלמי תניא
כו'. מהרש"ל, ח) [בסנהדרין
ר"א בן שמוע אומר אין כותבין על
הדיפתרא אלא על המגילה שנאמר בספר
דיפתרא. עור שאינה מעובד ד) כל
1
לד:], ט) הואיל ואין צריך
עורות בהמה טמאה אמר ר"ש מכיון
לשרטטן. מהרש"ל, י) [צ"ל
צרכה דמליח וקמיח ולא עפיץ שהיו
ואינו כותב לא בקומוס ולא בקנקנתום ולא
א
תוספות שאנץ
יציאות השבת], כ) לא תירץ
דאיתמר למחיקה ניתנה למה אינו
מעבדין הקלפים בעפצים שקורין
בכל דבר שרושם אלא בדיו שנאמר ומחה
א)
מאי איכא למימר כו'.
מימות ונפקא ליה מדכתיב
כותב תני ר"א [בר שמעון] אומר רואה
גלי"ש: בספר. קלף: קומוס. שרף
גמ'
מהרש"ל:, ל) [וע"ע תוס'
בלב ים וק"ל דלבו
כתב שיכול (א) למחות:
אמר רבא
אני את דברי ר"א בן שמוע מדברי
גיטין ו: ד"ה אמר ותוס'
האילן ומתיכו במים וכותב הימנו:
של אדם הוי בשליש
מגילת סוטה שכתבה בלילה פסולה מ"ט
ב
מנחות לב: ד"ה הא],
גופו: כתבה אגרת
אבא שמא תאמר איני שותה ונמצא
קנקנתום. וויטריאול"ו או אורדימנ"ט
❖
מ) שייך לדף שאח"ז,
בלא שרטוטין. בספר
אתיא תורה תורה כתיב הכא 2 ועשה לה
השם גנוז על עור בהמה טמאה ותו
קורין אותו: ולא בכל דבר שהוא רושם.
אמר רחמ' והל"מ הוא
הכהן את כל התורה הזאת וכתיב התם על
התם ר' לוי בר סיסי בעי קמיה רבי
3
דספרים צריכין שרטוט:
ונבלע בקלף ואינו יכול למחוק וקומוס
פי התורה אשר יורוך ועל המשפט מה משפט
מגילת סוטה מהו שתטמא את הידים
תורה אור השלם
וקנקנתום עבדי רושם: אלא בדיו.
שלנו של שרף: גמ' משפט ביום.
א"ל הרי זו שאלה א"ר יוסי אינה
ביום אף מגילת סוטה ביום כתבה למפרע
1. וְכָתַב אֶת הָאָלֹת
ג
שאלה כלום גזרו על הספרים שיטמאו
בסנהדרין (דף לד:) נפקא לן מוהיה
הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר
פסולה דכתיב וכתב את האלות האלה כי
וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים:
את הידים לא מפני קדושתן וזו
ביום הנחילוה): למפרע. ירך ולנפיל בטן
דכתיבא $ ב) ד כתבה קודם שתקבל עליה שבועה
במדבר ה כג
למחיקה נתנה לא צריכא [דלא]
לצבות במעיך וכו' כסדר הזה או
2. אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר תַּעֲבֹר
ו)
פסולה ג) [שנא'] והשביע ואחר כך וכתב
הואיל ונתנה למחיקה:
עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת
אחד מהן היפך והשאר כתב כהילכתן:
שנאמר ומחה כתב שיכול
ה כתבה איגרת פסולה בספר אמר רחמנא
אִשְׁתּוֹ וְהֶעֱמִיד אֶת
האלה. משמע כמו שהן סדורין
הָאִשָּׁה לִפְנֵי יְיָ וְעָשָׂה לָהּ
כתבה
למחוק. בירושלמי אי
בפרשה: אגרת. בלא שרטוט: בספר
הַכֹּהֵן אֵת כָּל הַתּוֹרָה
במדבר ה ל
מחה יכול במשקה או במי פירות ת"ל וכתב הא כיצד כתב שיכול אמר רחמנא. והלכה למשה מסיני שהספרים צריכין שרטוט:
הַזֹּאת:
3. עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר
לימחק ואיזו זו דיו שאין בו קנקנתום והא תני אם מחק מתוך
על יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר
הספר כשר תיפתר כהדין תניא דתנא אמר ר"מ כל ימי שהיינו למדין אצל ר' ישמעאל [לא] היינו נותנין קנקנתום לתוך הדיו:
יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא
מה משפט ביום אף מגילת סוטה ביום. כל מעשה סוטה ילפינן מהכא בפ"ב דמגילה (דף כ:) דהשקאה ביום רש"י פי' מה משפט ביום
תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר
יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל:
בסנהדרין נפקא לן מוהיה ביום הנחילו את בניו ולא מסתברא דהא ע"פ התורה כתיב גבי זקן ממרא דמשתעי בדיני נפשות והאי
❖
דברים יז יא
קרא דביום הנחילו משתעי בדיני ממונות אלא מוהוקע אותם לה' נגד השמש נפקא לן התם ח) דביום ונראה לי דכל דין סוטה בין גמר
בין תחילה פסול בלילה דומיא דדיני נפשות ולא כדיני ממונות דתחילת דין ביום אבל גמר דין אפילו בלילה: דכתיב וכתב את
הגהות הב"ח
האלות האלה כדכתיבא. תימה לר"י לקמן בפרק ואלו נאמרין (דף לב:) ואיתא נמי בריש פ"ב דמסכת ברכות (דף יג.) ובמסכת מגילה
❖
(א) גמ' שיכול להמחות:
(דף יז:) דק"ש לא יקראנה למפרע לרבנן מוהיו ולרבי מדברים הדברים ורבנן דברים הדברים לא משמע להו הילכך איצטריך והיו שלא
יקראנה למפרע ואמאי לא נפקא להו מהאלה כי הכא הדברים האלה כדכתיבא וי"ל כיון דקיבלו וגמירי מרבותינו דשמע אית לן למדרש
בכל לשון שאתה שומע אייתר לך והיו שלא יקראנה למפרע והאלה דרשי להו לדרשא אחריתי: קודם שתקבל עליה שבועה פסולה.
גליון הש"ס
ירושלמי ר' קרוספא אמר איתפלגון ר' יוחנן ור"ל חד אמר משביע ואח"כ כותב וחד אמר כותב ואח"כ משביע ומפרש טעמא כדי
גמ' כתבה קודם שתקבל.
לסמוך שבועה להשקאה והתם משמע דבהכי פליגי מ"ד משביע ואח"כ כותב אית ליה חוקה ותורה מעכב על הסדר ומאן דאמר כותב
עיין לקמן דף כ ע"א
ואח"כ משביע אית ליה אע"ג דמעכב אינו על הסדר ותימה א"כ כמאן ס"ל לא כר"י ולא כר' נחמיה בפ' הוציאו לו (יומא דף ס.)
❖
תד"ה א"ר ירמיה:
דמשמע דכ"ע סבירא להו היכא דכתיב חוקה מעכב נמי על הסדר ותמה רבי דבפרק ד' מיתות (סנהדרין דף מט:) אמר רבא אמר רב
סחורה אמר רב הונא כל מקום ששנו חכמים דרך מנין אין מוקדם ומאוחר חוץ משבעה סממנין רב פפא סבא משמיה דרב אמר אף ד'
לעזי רש"י
מיתות ואידך בפלוגתא לא קא מיירי רב פפא אומר אף סדר יומא ואידך ההוא לחומרא בעלמא דמשמע הא לאו הכי הוה חשיב ליה
גלי"ש. עפצים (גידולים
ואמאי לא חשיב סדר סוטה דהא איהו אמר הכא כתבה קודם שתקבל עליה שבועה פסולה ומשמע בירושלמי דבעי כל הפרשה על הסדר
טפיליים בעלה האלון).
ונראה דלא חשיב אלא היכא דשנוין על הסדר אבל סדר סוטה אינה נישנית על הסדר שהרי אין סדר המשנה וסדר הפרשה מכוונין
וויטריאול"ו [וידריאו"ל].
כמו שפירשנו בראש הפרק וסדר הפרשה עיקר אבל סדר המשנה אפילו למצוה בעלמא לא ולהכי לא אמר נמי התם דאמר זהו סדר
ויטריאול (חומצה גפרתית).
תמיד לאפוקי ממצות חליצה אבל לאפוקי מסדר סוטה ליכא למימר דאפילו בדיעבד נמי לא: כתבה איגרת פסולה. רש"י פירש אגרת
אורדימנ"ט [אדרימינ"ט]
❖
צבע שחור.
בלא שרטוט בספר אמר רחמנא והלכה למשה מסיני שהספרים צריכין שרטוט ואי קשיא מאי איריא משום דנקראת ספר תיפוק לי
דבלאו הכי אסור לכתוב שום פסוק בלא שרטוט דאמרי' בפ"ק דגיטין (דף ו:) אמר רב יוסף מאן לימא לן דר' אביתר בר סמכא הוא
ועוד הא איהו דשלח ליה לרב יהודה בני אדם העולים משם לכאן הן קיימו בעצמם ויתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו וכתב ליה
מוסף רש"י
בלא שרטוט וא"ר יצחק שתים כותבין שלש אין כותבין ואמרינן בסוף פרק מצות חליצה (יבמות דף קו:) אמר אביי האי מאן דכתב גיטא
כתב שיכול להמחות.
וקנקנתום רישומו ניכר
דחליצתא לכתוב הכי אקרינוה לדידה ממאן יבמי עד יבמי ופירוש משום דלא מצי למכתב שלש תיבות רצופין בלא שרטוט כדמסיק מר
מאד (ערובין יג.). קודם
זוטרא שירטט וכתב ליה לכולה פרשתא מתקיף לה מר בר רב אידי והא לא ניתן ליכתב והילכתא כמר זוטרא אע"ג דלא ניתן ליכתב תריץ
שתקבל עליה שבועה
אי לאו משום דנקראת ספר ה"א אע"ג דאסור לכתוב בלא שירטוט המגילה עצמה אינה פסולה קמ"ל דפסולה ונראה שלא היו המים
פסולה. דכי כתיב וכתב
את האלות, אחר קבלת
בודקין על ידה מיהו לא ידענא אם שרטט אותה בין שיטה לשיטה לאחר כתיבה אע"ג דבשעת כתיבה כתב באיסורא אי המגילה כשירה
שבועה כתיב (לקמן יט:).
בהכי או לא והא דאמרי' בהקומץ רבה (מנחות דף לב:) ובמגילה (דף יח:) הלכתא מזוזה צריכה שירטוט אבל לא תפילין נראה דהכי הילכתא
גמירי לה דאין לו לשרטט תפילין דאי לא תימא הכי אלא הא דפסיק אבל לא תפילין דלא מיפסלי אי כתבן בלא שרטוט מיהו צריך
לשרטט משום דאסור לכתוב בלא שרטוט א"כ הא דמקשה התם מהא דתפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה שאין מורידין אותו מקדושה
חמורה לקדושה קלה טעמא דאין מורידין אבל משום שרטוט לא ומשני תנאי היא אי הוה מצי לשרטט להו הוה מצי למימר במשורטטין
אלא ש"מ דהכי גמירי לה דלא מצי לשרטט להו אבל ר"ת פירש הא דאמרי' שלש אין כותבין היינו אם לא שרטט כלל אבל אם שרטט בד'
פיאות הגליונים אע"פ דלא שרטט בין שיטה לשיטה חשוב שירטוט אפי' לענין ס"ת אלא משום זה אלי ואנוהו (שמות טו) צריך לשרטט
בין כל שיטה ושיטה וכן מוכיח בפ"ק דמגילה (דף טז:) דברי שלום ואמת מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה ופירש ר"ח דלאו היינו
ס"ת אלא מזוזה ולישנא דאמיתה משמע כיחידה של תורה דהיינו מזוזה דיש בה עול מלכות שמים וכן עיקר דאי ס"ת ממש משתעי ההוא
קרא דואמת א"כ הא דגרסינן בפ"ב דמגילה (דף יט.) מגילה נקראת ספר ונקראת אגרת נקראת ספר שאם תפרה בפשתן פסולה מאי
איריא משום ספר תיפוק ליה משום ואמת ונימא צריכה שירטוט ותפירה כאמיתה של תורה אלא ש"מ לשרטוט דמזוזה איצטריך דהתם
תפירה ליכא ולענין תפירה נקראת ספר והשתא לא תקשי הא דפסקינן בהקומץ רבה (מנחות דף לב:) ובמגילה (דף יח:) הילכתא מזוזה
צריכה שרטוט תפילין אין צריכין שרטוט ומקשה מהא דתפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין הא משום שרטוט לא ומשני
תנאי היא מדלא משני במשורטטין ש"מ דאפי' מנהג ליכא ט) הואיל וכן אין צריך לשרטטן דגרסינן בירושלמי בפרק י) במה מדליקין כל
הפטור בדבר ועושהו נקרא הדיוט השתא י"ל הא דאין צריכין שרטוט היינו בין השיטין אבל בד' פיאות צריכין שרטוט דלא גריעי משלש
אין כותבין מיהא לפירושו לא תירץ כ)מאי איצטריך למימר גבי מגילת סוטה דפסולה בלא שרטוט כיון דאפילו ס"ת הוא סגי ליה בשרטוט
לארבע פיאות מצאתי בתוספות רבינו יב"א במסכת גיטין שמעתי מר' אליהו הצרפתי שהיה אומר מה שאנו כותבים בכתבים בלא שרטוט
ליכא למיחש דלא כתבינן לשום פסוק אלא לאמירה בעלמא לפרוס בשלום בלשון עברי או לדבר בו בלשון צח אבל כשכותב שמביא אותו
לשום פסוק כי האי גוונא אסור למכתב בלא שרטוט ולא ידענא מנלן לכתוב בפירושים פסוקים בלא שרטוט כשמביא לשום פסוק ל):
כתבה
על שני דפין פסולה. מקשים לפירוש רש"י [שפי'] בדפין של ס"ת מפרק בתרא דגיטין (דף פז:) דתנן שייר מקצת הגט וכתבו בדף
מ)
השני והעדים מלמטה כשר ולא חשיב ליה שני ספרים כיון דמעורה כדאמרי' בפרק שני דגיטין (דף כ:) אהא הרי זה
גיטך והנייר שלי אינה מגורשת וכו' בעי רב פפא בין שיטה לשיטה בין תיבה לתיבה מהו וקפריך ותיפוק ליה משום דספר אחד אמר רחמנא
ולא שנים לא צריכא דמעורה ובהקומץ רבה (מנחות דף לג.)
גבי
מזוזה אמר נמי אמר רב
יהודה אמר שמואל כתבה על שני דפין
פסולה