היה
מביא פרק שני
סוטה
יח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
על שני דפין. כדפין של ספר תורה העשויין עמודים: כתב אות
פסולה מיתיבי כתבה על שני דפין והניח בשני
סיפין פסולה הא
מד א מיי' פ"י מהל'
א) [גיטין כ:], ב) [פי' נתן
הסיב במים ובלע הסיב למים
סוטה הל"ח:
אחת ומחקה. על המים וחזר וכתב אות שלאחריה ומחקה עד שהשלים
בסף אחד כשירה ראויה לשני סיפין קא אמר אלמא דשני דפין
מה ב מיי' שם הל"י:
כמין ספוג ונתן הסיב בפיה
את כולה פסול דכתיב את כל התורה עד שתהא כולה כאחד: לשמה.
דקאמר שמואל בנחתכין זה מזה קאמר שאין מעורין להכי מפרש
ג [מיי' שם פ"ג הל' ח
ומוצצת למים. ערוך ערך סב
בספר לעצמו דכתיב ועשה לה לשמה: מחיקה נמי. בכוס לשמה
נמי הכא שני דפין שאינן מעורין ופירש ר"י הא דאמר נמי בפ' ראוהו
ב], ג) קדושין כז: יבמות נח.,
ופ"ד הל' יא]:
ד) [פירוש נכון דכיצד ילפינן
ד [מיי' שם פ"ג הל"י]
ב"ד (ר"ה דף כו.) אפי' לרבנן
לעצמה שיהא ניכר המחיקה שהיא
כל אותן דחשיב הכא מן חד
ופ"ד הל' יא:
לשמה: השקה בסיב. שהוא חלול
דאמרי קרן פרה פסול כיון דאית בה
כתבה על שני דפין פסולה ספר אחד
א
א)
מו ה ו ז מיי' שם פ"ד
אמן יתירה תמצא בתוס'
כדרך שהתינוקות שותין: שיש עמה
גילדי כשנים ושלש שופרות דמי ואע"ג
הלכה יא:
יבמות נח. ד"ה שומרת
אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים בכתב
❖
מז ח מיי' שם הלי"ז:
ותוס' קדושין כז: ד"ה אמן],
אלה. דכתיב בחדא מינייהו בשבועת
דמחברי התם נמי דרכו להוסיף בכל
אות אחת ומחק אות אחת וכתב אות אחת
ה) שבועה שיש עמה אלה
שנה גלד אחד והרי הוא כמביאו
האלה. ולקמיה מפרש היכי דמי:
כו'. מהרש"ל, ו) גירסת
ומחק אות אחת פסולה דכתיב 1 ועשה לה
משביעני עליך. בשם ומזכיר שם:
משופר אחר ומדבקו לזה כדתנן דיבק
רש"א ולאו דוקא, ז) ולא
תוספות שאנץ
הכהן את כל התורה הזאת בעי רבא כתב
אמרינן דשמא אות' שהקריב
שלא נטמאת. שאת אומר אמת שלא
שברי שופרות פסול מפני שמתחילתו
כולה חטאת שמא עולה או
על שני דפין פי' כדפין
ב' מגילות לשתי סוטות ומחקן לתוך כוס
לא היתה ברייתן בבת אחת וניכר
נטמאת היינו שבועה א] שאין עמה
איפכא משום דאמר ברירה
של ספר תורה שקורין
אחד מהו כתיבה לשמה בעינן והאיכא או
אלה: שאם נטמאת יבואו ביך. המים
כו'. מהרש"ל, ח) צ"ל מחלל,
התוספת ולא מהני חיבורו ודומה כאילו
ג
קולנייש בלע"ז. פסולה
ט) [צ"ל לתוכה], י) [שייך
ומיירי שאינן מחוברין יחד
לצבות בטן כו' והיינו אלה: אמר רבא
דילמא בעינן נמי מחיקה לשמה ואם תמצא
גט שכתבו על ב' דפין ותפרן יחד
❖
לע"ב],
אבל אם הן מחוברין השני
אלה לחודיה קיימא כו'. שבועה ואלה יש
דפסול ו) דאהא דוקא כשכתב חצי
לומר בעינן נמי מחיקה לשמה מחקן בב'
ד
דפין שפי' קרי' ליה ספר
כאן ושניהן על האשה וקרא כתיב
מגילת סוטה על דף זה וחציה על דף
אחד. השקה בסיב שהיא
כוסות וחזר ועירבן מהו מחיקה לשמה בעינן
חלולה כדרך שהתינוקות
בשבועת האלה שהשבועה של אלה:
אחר אמרינן דחשיב שני ספרים וה"ה
תורה אור השלם
והאיכא או דילמא הא לאו דידה קא שתיא
שותין בגבעולי קנבוס
משביעני עליך שאם נטמאת יבואו
אם כתב לה שתי מגילות ומחקו לתוך
1. אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר תַּעֲבֹר
ל"ה. יש ספרים דגרסי
והא לאו דידה קא שתיא ואם תמצא לומר
ביך. דאיכא השתא
שבועת
כוס אחד וכן גבי גט אם נתן לה שני
בסיב או בשפופרת מהו
ה) (א)
עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת
הא לאו דידה קא שתיא והא לאו דידה קא
כעין קליעה שעושין
ה
אִשְׁתּוֹ וְהֶעֱמִיד אֶת
האלה שמשביע את האלה שתחול:
גיטין אע"ג דכל חד וחד שלם הוא
נקבים כמין סל א) ולאו
הָאִשָּׁה לִפְנֵי יְיָ וְעָשָׂה לָהּ
שתיא חזר וחלקן מהו יש ברירה או אין
שבועה ליכא. על האשה וקרא כתיב
וספר אחד בפני עצמו פסולין ולא
דומה לשפופרת: מתני'
הַכֹּהֵן אֵת כָּל הַתּוֹרָה
❖
ברירה תיקו בעי רבא השקה בסיב מהו
במדבר ה ל
אמן שלא שטיתי ארוסה
והשביע את האשה: משביעני עליך
מיגרשא בתרוייהו משום שנים או
הַזֹּאת:
ו
ב)
ונשואה על ידי גלגול
שלא נטמאת ואם נטמאת יבואו
שלשה ספרים כדאמרינן בפ' שור
בשפופרת מהו דרך שתיה בכך או אין דרך
שבועה הוא מגלגל עליה
ביך. משביעני עליך שיהא אמת
שנגח (ב"ק דף מ.) כופר אחד אמר
זנות של אירוסין ואע"ג
שתיה בכך תיקו בעי רב אשי נשפכו מהן
הגהות הב"ח
דלא היה בו קינוי ומכאן
מה שאמרת בפנינו שלא נטמאת
רחמנא ולא שנים או שלשה כופרין
ונשתיירו מהן מהו תיקו א"ר זירא אמר רב
ז
(א) רש"י ד"ה משביעני
מפקי' דגלגול שבועה מן
❖
ואם נטמאת יבואו ביך המים דקיימא
ובפרק לולב הגזול (סוכה דף לה.)
וכו' שבועה של אלה:
התורה. ומאן דמוקי לה
ב' שבועות האמורות בסוטה למה אחת
שבועה אאשה שלא נטמאת ואאלה
לינקוט תרתי תלת פרי אחד אמר
התם ב) למילתא אחריתי
קודם שנמחקה מגילה ואחת לאחר שנמחקה
שתחול: מתני' אמן על האלה
מפיק גלגול שבועה מאמן
רחמנא ולא שנים או שלשה פירות ואין
הגהות מהר"ב
מאיש זה אמן מאיש
מתקיף לה רבא תרוייהו קודם שנמחקה
וכו'. לכך הוצרכה לכפול: ארוסה
להקשות מאי שנא משנתן שופר בתוך
אחר: ולא מאחר שתתגרש
רנשבורג
מגילה כתיבן אלא אמר רבא אחת שבועה
ונשואה. על ידי גלגול שבועה
שופר אם קול פנימי שמע יצא ולא
ותסתר לאחד ואחר כך
א] רש"י ד"ה שלא נטמאת
יחזירנה ה"ג ואפי' לר'
שיש
עמה אלה ואחת שבועה שאין עמה
הוא מגלגל עליה
זנות של אירוסין
חשיב ליה כשני שופרות דהתם בשמיעה
וכו' שבועה שאין עמה.
מאיר דאמר מתנה על
אע"פ שלא היה בו קינוי. ומכאן
תליא מילתא והוא לא שמע אלא קול
אלה היכי דמי שבועה שיש עמה אלה
מלת שאין נמחק ונ"ב שיש
העתיד ונטמאת בגירושיה
הפנימי:חזר וחלקן מהו יש ברירה
❖
כצ"ל. רש"ל:
לגלגול שבועה מן התורה:
דאינה נאסרת עליו לחזור
אמר
רב עמרם אמר רב משביעני עליך
לו אלא א"כ נשאת על
או אין ברירה. האי לא דמי לברירה
שומרת
שלא נטמאת שאם נטמאת יבואו ביך
ידי קידושין דכי כתיב לא
דמדלה מן הבור פלוגתא דר' אליעזר
יוכל בעלה הראשון אשר
מוסף רש"י אמר רבא אלה לחודה קיימא ושבועה לחודה קיימא אלא אמר רבא
שלחה וגו' לאחר קידושין
ב"י ורבנן בשור שנגח (ב"ק דף נא:)
על מה היא אומרת
משביעני עליך שאם נטמאת יבואו ביך אמר רב אשי אלה איכא
שבועה
ונישואין כתיב כדכתיב
דהתם לא הוכר חלקו של אחד מהן
אמן אמן. תרי זימני
והלכה והיתה לאיש אחר
ליכא אלא אמר רב אשי
משביעני עליך שלא נטמאת ואם נטמאת
לעולם אבל הכא הוכר הכתב ונתערב
לרבות כל הני (יבמות נח.).
ושנאה האיש האחרון
יבואו ביך: מתני' על מה היא אומרת אמן אמן אמן על האלה
אמן על האלה. ירכך
אמן על
ל"ה. ואית דגרסי ולא
וכן ברירה משני לוגין שאני עתיד
ג)ח
ד)
נופלת וגו', אמן על
מאחר שתתגרש ותנשא
להפריש דמייתי בפ' מרובה (שם דף
השבועה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר אמן שלא שטיתי ארוסה
ונשואה
השבועה. שהיה משביעה
לאחר ול"נ דכיון דאין
סט:) נמי לא הוכר המעשר מעולם
הכהן ואומר משביעני עליך
האיש מנוקה מעון דלוקה
ושומרת
שלא נטמאת, כדכתיב
משום לאו דלא יוכל ואין
וכן לכולהו ברירות דמייתי בפ' כל
והשביע אותה (קדושין
קידושין תופסין בה אין
הגט (גיטין דף כה.) אבל דמי לברירה דמייתי בבכל מערבין (עירובין דף לז.) שתי נשים שלקחו קיניהן בעירוב או שנתנו דמי קיניהן
כז:).
המים בודקין את אשתו.
לכהן איזה שירצה יקריב חטאת ואי זה שירצה יקריב עולה אע"ג דהוכרו מתחילה דמי כל אחת לא אמרי' זו מתכפרת במה שנקח מדמי
אבל קשה הכא משמע
כיון שהיא גרושה לא
חבירתה או שתי קינין של אחת יקריב כולן לעולה ושל חבירתה לחטאת א"נ איפכא ז) דאמרי' ברירה ואע"ג דדחי ליה התם כשהתנו מיהו
נאסרה בזנות על בעלה
חזינן דקא מייתי לה אשאר ברירות אלמא דליכא לאיפלוגי בין ברירה שהוכרה מתחילה לשאר ברירות וכן בפ' הוציאו לו (יומא דף נה.) דמייתי
אם יחזירנה. ותימה דפ"ק
מתני' ר' יהודה אומר לא היו מביאין שופרות לקיני חובה מפני התערובות ומסיק משום תערובות דמי חטאת שמתה בעליה וקא פריך ונברור
דמגילה [דף טו] קאמר גבי
אסתר וכאשר אבדתי מבית
ד' זוזי ונשדי במיא והנך לישתרו ר' יהודה לית ליה ברירה מנלן ומייתי ההיא דהלוקח יין מבין הכותים ומסיק מדתני איו אלמא דמדמי ברירה
אבא כך אבדתי ממך
דאם בא חכם למזרח אע"ג דליכא היכרא מעיקרא לברירה דארבעה זוזי דהוכר מעיקרא א"כ רבא מאי קא מבעיא ליה דלא פשיט מהני
דעד עכשיו באונס ועכשיו
ומהא נמי דתנן בפ' בתרא דמס' מעילה (דף כא:) פרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא הראשונה
ברצון ואמאי לא גרשה
מרדכי כדאיתא הכא. וי"ל
מעל דברי ר"ע וחכ"א עד שיוציא את כל הכיס אלמא לר"ע אית ליה ברירה כי האי גוונא דאמר בפרוטה ראשונה הוברר הדבר שפרוטה
משום דגט צריך עדים
ראשונה שעלתה בידו היא היתה של הקדש שנפלה מיהא לא איתבריר לן התם במאי פליגי ומהא נמי ליכא למפשט דמייתי בבכורות
והיה ירא מרדכי פן
יודע הדבר לאחשורוש
פרק הלוקח בהמה (דף כב:) סאה תרומה טמאה שנפלה לק' חולין ר"א אומר תירום ותירקב שאני אומר היא סאה שעלתה היא
ומ"ה לא גרשה וכן פי'
סאה שנפלה ה"נ נימא שהמחק של לאה יגיע ללאה דהתם מקילינן בדרבנן דמדאורייתא חד בתרי בטל וריב"א הקשה בפ' הוציאו לו
בפ"ק דמגילה.
(יומא דף נה:) אהא ונברור ד' זוזי דתניא בתוספתא דמעילה (פ"א) נזיר שהפריש מעות ואמר אלו לחטאתי ואלו לעולתי ואלו לשלמי
א) אולי צ"ל ולאו שפופרת
ונתערבו הרי לוקח בהן ג' בהמות בין ממקום אחד בין משלשה מקומות ח)מכלל דמי חטאת וכו' ודוקא בכי האי גוונא שרי אבל
ממש קאמר אלא דומה
ליקח שליש המעות וליקח בהן בהמה לחטאת ונימא הוברר הדבר דאלו הוו דמי חטאת לא אמרי' מיהו מכל הני הוה מצי רבא
לשפופרת.
למיפשט ועוד תימה אי אית לן למימר ברירה כי האי גוונא אם כן כל התערובות שבעולם יחזור ויחלק משום ברירה ועוד אמאי לא
ב) ר"ל ביבמות דף נח דמיירי
בהשקאה דארוסה ממש
פשיט ליה מפרק קמא דראש השנה (דף יג:) דקיימא לן דיש בילה לשמן ויין נמצא דאין ברירה בדבר לח ובפרק התערובות (זבחים דף פ.) מייתי ליה
ונכנסה לחופה ולא נבעלה
פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן צלוחית של חטאת שנפל ט)לתוך מים וכו' ונראה דהכא קא מבעיא ליה מי אמרינן לא קפיד קרא אלא אמחיקה מן
ע"ש. ועי' בתוס' קדושין כז
המגילה שתהא נכרת לתוך המים שלה אבל לתוך כוס אחד איכא למימר כל חדא שתייא מים דלאו דידה לאו מחיקה נכרת היא חזר וחלקן
ע"ב ד"ה ה"ג.
הרי מים של כל אחת ניכרין מי אמרינן ברירה וכו' הרי הובררו מימיה או דילמא אין ברירה כלומר ברירת מים בשעת מחיקה בעינן
אבל על תערובת דיו של כתב המגילה לא קפדינן שהרי בשעת מחיקה בטל הכתב ולא תלי מילתא אלא במחיקה לתוך מים המבוררין לצרכה
וקא מבעיא ליה אי מיא לא בדקי לה משום דלא נמחקה כהלכתה אי משום דטהורה היא: בעי רבא השקה בסיב מהו. ליכא למיפשט מהא
דאמר רבא בפרק ערבי פסחים (פסחים דף קטו:) כרכן בסיב אף ידי מצה לא יצא אלמא אין דרך אכילה בכך דהתם מפסיק הסיב בין
המצה ובין בית הבליעה אבל הכא דלא מפסיק קא מיבעיא ליה: על מה היא אומרת אמן אמן. בפרק שלישי דמסכת שבועות (דף כט:) כל
העונה אמן כאילו מוציא שבועה מפיו ובפרק שבועת העדות (שם דף לו.) אמן יש בו קבלה יש בו שבועה ויש בו האמנת דברים:
אמן
י) שלא אטמא. ירושלמי לא שהיה ר"מ אומר המים בודקין אותה מעכשיו אלא המים פקודים בה לכשתטמא המים בודקין אותה למפרע:
שומרת