יח:
היה מביא פרק שני סוטה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שומרת
יבם שזינתה אסורה ליבמה. פי' אפי' לרבנן דאמרי
שומרת יבם וכנוסה. ואם היתה יבמתו וכנסה וקינא לה ונסתרה
מח א ב ג מיי' פ"ד
א) יבמות פא. צב: צה. צו.
גיטין פ:, ב) [יבמות י:
מהל' סוטה הלי"ז:
קידושין תופסין בחייבי לאוין ופליגי אדר"ע הכא מודו
מגלגל עליה שבועה שלא נטמאת כשהיא שומרת יבם. שומרת יבם
מט ד מיי' פ"ב מהל'
וש"נ], ג) [תוספתא פ"ב
מצפה וממתנת ליבם שייבמנה כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית לז)
כדאמר בהאשה רבה (יבמות דף צב:) דכתיב בה לא תהיה אשת
ע"ש], ד) [דברים כד],
יבום הל"כ [ופ"ד
יד): אמן שלא נטמאתי. היינו קבלת
המת החוצה לאיש זר לא תהא בה הויה לזר אלמא דקרא משוי לה
לא תשמור על חטאתי (איוב
ה) [כלומר מאי נפקא
מהל' סוטה הל' יז] סמג
מיניה], ו) בירושלמי שלפנינו
עשין ב טוש"ע אה"ע סי'
כערוה דלא תפסי בה קידושין משום
שבועה ואם נטמאתי יבאו בי היינו
הגי' כך את האשה שהיא
קנט סעי' ג:
דאגידא ביה והויא כארוסתו שזינתה:
קבלת אלה כדרך שהשביעה כדאמר
ושומרת יבם וכנוסה אמן שלא נטמאתי ואם
נ ה ו ז מיי' פ"ד מהל'
אסורה לביתה טמאה היא
אמרי
במערבא לית הילכתא כרב
לעיל בגמרא [ע"א] משביעני עליך שלא
ועיין שם בפ"מ, ז) גירסת
סוטה הלכה יז:
נטמאתי יבואו בי ר"מ אומר אמן שלא
א
❖
נא ח מיי' פ"א מהל'
רש"א,
המנונא. בסוף פ"ק
נטמאת ואם נטמאת יבאו ביך והיינו
נטמאתי אמן שלא אטמא הכל שוין שאין
❖
ב
סוטה הלי"ב:
פירושו דאמן על השבועה אמן על
דסנהדרין (דף יז:) מפרש דאמרי
מתנה עמה לא על קודם שתתארס (א) ולא
האלה דתניא ברישא: אמן שלא
במערבא היינו רבי ירמיה ונראה
תורה אור השלם
על אחר שתתגרש נסתרה לאחד ונטמאת
אטמא. שאם תטמא לאחר זמן
אע"ג דפסיק דלית הילכתא כרב
תוספות שאנץ
1. זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת
ואח"כ החזירה לא היה מתנה עמה ג זה
המנונא הילכתא כוותיה דאמר
מים מערערין אותה לאחר שתטמא
גמ' הא מני ר' עקיבא היא
אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת
הכלל כל שתבעל ולא היתה אסורה לו לא
כדתניא בברייתא בגמרא: ולא על
בהאשה רבה (יבמות דף צב:) דרב
דאמר אין קידושין תופסין
אִישָׁהּ וְנִטְמָאָה:
❖
היה מתנה עמה: גמ' אמר רב המנונא
בחייבי לאוין באשה שהיא
במדבר ה כט
אחר שתתגרש כו'. ואפילו לר"מ
סבירא ליה דאין קידושין תופסין
א)
על המקדשה בלאו ורבנן
דאמר מתנה על העתיד: ונטמאת.
ביבמה ושמואל מספקא ליה ואמר
שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה ממאי
פליגי עליה ואמרי בחייבי
בעניותינו צריכה גט ופסיק אמימר
בגירושיה דאינה נאסרת עליו לחזור
כריתות הוא דלא תפסי
מדקתני שומרת יבם וכנוסה אא"ב אסירה
הגהות הב"ח
אלמא בחייבי לאוין תפסי.
כשמואל ורב גידל אמר רב חייא
לו אלא א"כ נישאת על ידי קידושין
משום הכי מתנה בהדה אלא א"א לא אסירה
(א) במשנה קודם
אבל לר' עקיבא משוי
בר יוסף אמר רב נישואין יש בה
דכי כתיב (דברים כד) לא יוכל בעלה
שתתארס (ולא על אחר
חייבי לאוין חמורות לענין
היכי מתנה בהדה והתנן זה הכלל כל שאילו
שתתגרש נסתרה לאחד
בזנות כדרב המנונא וכן ר' יוחנן
הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה
איסוריהו כחייבי כריתות
תיבעל ולא תהא אסורה לו לא היה מתנה
ונטמאת ואח"כ החזירה לא
שהולד ממזר ולגבי ליאסר
ור' ינאי סבירא להו התם דאין
אחר קידושין ונישואין כתיב כדכתיבד)
היה מתנה עמה) תא"מ
על בעלה נמי כי היכי
עמה אמרי במערבא לית הילכתא כרב
ד
קידושין תופסין ביבמה ופשיט לה
והיתה לאיש אחר ושנאה האיש
ונ"ב גירסת רש"י ולא על
דהבא על אשת איש שהיא
האחרון: גמ' שזינתה. כשהיא
אחר שתתגרש ותסתר
המנונא אלא הא דקתני שומרת יבם וכנוסה
בכרת אוסרה על בעלה
ר' יוחנן ממתני' דלאחר שיחלוץ
לאחד ותיטמא ואח"כ
הבא על שומרת יבם נמי
שומרת יבם: אסורה ליבמה. כאשה
ליך יבמיך וא"ל רבי ינאי אי לאו
הא מני ר"ע היא דאמר אין קידושין תופסין
ב)
יחזירנה לא היה מתנה
שהיא בלאו דלא תהיה
דדלאי לך חספא מי משכחת מרגניתא
שזינתה תחת בעלה שאסורה לבעלה:
עמה ויש גורסין ולא
אשת המת אוסרה על
בחייבי לאוין ומשוי לה כי ערוה בעי רבי
משנתגרשה ונסתרה
יבמה. ל"ה. אבל אליבא
מדקתני שומרת יבם. שמשביעה על
תותיה וא"ל ר"ל לר"י אי לאו דקלסך
ירמיה מהו שיתנה אדם על נישואין הראשונים
לאחד ונטמאה ואח"כ
דרבנן אע"ג דאיכא מאן
גברא רבה ה"א מתני' ר"ע היא
זנות שזינתה כשהיא שומרת יבם:
החזירה לא היה מתנה
דאמר בהאשה רבה דאין
על נישואי אחיו מהו ת"ש זה הכלל כל
אי אמרת בשלמא. זנתה נאסרת
ומיהו ר"ל לא פליג אדר' יוחנן דהא
עמה פי' אם השביעה
א) ביבמה אלא מ"מ לאו
שתיבעל ולא תהא אסורה לו לא היה מתנה
אחר שהחזירה לא היה
משני לאוין בערוה ולא
מוקי התם באותו הפרק (דף צה.)
עליו משום הכי מתנה ע"י גלגול
מתנה עמה על מה שזינתה
תהא אסורה לו כיון שאין
עמה ה הא אסירה ה"נ דמתנה ש"מ: ר"מ
הא דקתני ומה במקום שבא על
אף על אותו זנות אלא אי אמרת
אחר הגירושין קודם
ממזר מיבמה. מהו שיתנה
אומר אמן שלא נטמאתי וכו': תניא לא
כו': אין קידושין תופסין. לאשה
האיסור קל נאסר האוסר בשומרת
ג)
שהחזירה והמדפיס עירב
על הנישואין הראשונים
שתי הגירסאות יחד ועיין
פ"ה כגון גירשה והחזירה
כשאמר ר"מ אמן שלא אטמא שאם תטמא
יבם וכדרב המנונא ובסוף ההיא
האסורה על המקדשה בלאו ורבנן
בפי' דר' עובדיה וברמב"ם
וקינא לה ונסתרה מהו
גמרא ובשילהי החולץ (שם דף מט:)
פליגי עליה ואמרי בחייבי כריתות
מים בודקין אותה מעכשיו אלא לכשתטמא
פ"ד דסנהדרין: (ב) גמ'
ו
לגלגל עליה זנות אם זינתה
שתתגרש ותיסתר לאחד
אמרינן נמי אביי מספקא ליה אי
הוא דלא תפסי אבל בחייבי לאוין
קודם שגירשה שיבדקוה
מים מערערין אותה ובודקין אותה בעי רב
ותיטמא ואח"כ יחזירנה
המים הללו. על נישואי
כרב אי כשמואל ובפ' הזורק בגיטין
תפסי. אלמא לר"ע משוי חייבי לאוין הא יחזירנה:
❖
אשי מהו שיתנה אדם על נישואין האחרונים
אחיו כגון מת אחיו בלא
(דף פ:) פליגי לישני דגמרא אי
חמורות לענין איסוריהם כחייבי
בנים וכנסה היבם וקינא לה
השתא מיהא לא אסירה ליה או דילמא
ונסתרה מהו לגלגל עליה
מתני' הוה תיובתא לרב המנונא אי
כריתות שהולד ממזר ולגבי לאסור
זימנין דמגרש לה והדר מהדר לה ת"ש הכל
זנות שתחת אחיו. ואי
מוסף רש"י
הוה סייעתיה והתם מצי למידחי
על בעלה נמי כי היכי דהבא
קשיא דממתני' מצי
שוין שלא היה מתנה עמה לא על קודם
סייעתיה כי הכא לאוקמיה מתניתין
על אשת איש שהיא בכרת אסורה
ושומרת יבם וכנוסה.
למפשט דהא תנן במתני'
כלומר ואם היתה יבמתו
שתתארס ולא על אחר שתתגרש (ב) נסתרה
ארוסה ונשואה ושומרת
כר"ע אלא דדחי לה מלישנא דמתני'
על בעלה כן הבא על שומרת יבם
וכנסה, היבם משקה אותה
יבם וכנוסה ופ"ה דמתני'
גופיה בירושלמי מפרש היאך קילס
נמי שהיא עליו בלא תהיה אשת המת
לאחד ונטמאת ואח"כ יחזירנה לא היה מתנה
ומשביעה אף על סתירה
לאו בחדא איתתא קאי
רבי ינאי לרבי יוחנן שקרא עליו
החוצה לאיש זר (דברים כה) אוסרה
שנסתרה בעודה שומרת
שישקנה יבם וישביענה על
ז הא יחזירנה ותיטמא ה"נ דמתני ש"מ ת"ר
יבם, ומים בודקין אותה על
נישואין ואירוסין של אחיו
על יבמה: ומשוי לה. לחייבי לאוין:
הזלים זהב מכיס בני אל יליזו מעיניך
זאת תורת הקנאות מלמד שהאשה שותה
1
שתיהן, דהא אי זנאי
אלא מילי מילי קתני אם
כי ערוה. דכרת: נשואין הראשונים.
חכם בני ושמח לבי תן לחכם ויחכם
בעודה שומרת יבם אסורה
הבעל משקה מתנה עמה
ושונה רבי יהודה אומר זאת שאין האשה
עוד ישמע חכם ויוסף לקח א"ל ר"ל
כגון גירשה והחזירה וקינא לה
עליו, וכר' עקיבא מוקמינן
על ארוסה ואם היבם
שותה ושונה אמר ר' יהודה מעשה והעיד
לה דאמר אין קידושין
משקה אותה מתנה עמה
ונסתרה: [על נשואי אחיו] מהו.
בתר כל אלו פסוקי קילוסיה יכול הוא
תופסין בחייבי לאוין,
שומרת יבם וכנוסה. ל"ה:
לפנינו נחוניא חופר שיחין שהאשה שותה
פתר ליה כר"ע ותו דחי ליה התם
לגלגל זנות שתחת אחיו דהא דתנן
דמשוי לה יבמה לשוק
ושונה וקיבלנו עדותו בשני אנשים אבל
כאשת איש, וכי היכי דאשת
ויתיבניה מה איכפת לו ממזר גבי
במתני' ארוסה ונשואה שומרת יבם
א) נראה דצ"ל אפי' למ"ד
איש מיתסרא אגברא בזנות,
דאין קדושין תופסין ביבמה
לא באיש אחד וחכ"א אין האשה שותה
קינוי התורה אמרה וקנא את אשתו
וכנוסה לאו בחדא אתתא קאי שישקנה
שומרת יבם נמי מיתסרא
מ"מ לא שאני משאר לאוין
אפילו מקצת אשתו ולפום מסקנא
יבם וישביענה על האירוסין ונישואין
ושונה בין באיש אחד בין בב' אנשים ות"ק
איבמה, וכיון דמיתסרא בת
ולא הוי כערוה ולא תהא וכו'.
קינוי היא (יבמות נח.)
דהתם משמע דלית הילכתא כרב
של אחיו אלא מילי מילי קתני אם
נמי הכתיב זאת ורבנן בתראי נמי הא
כנוסה שייך למיתני גבי
המנונא והכי גרס התם שומרת יבם
הבעל משקה מתנה עמה על ארוסה
כתיב תורת אמר רבא באיש אחד ובועל אחד
יבמה, שומרת יבם ממתנת
שזינתה ר"א אומר מותרת לביתה
ונשואה ואם היבם שכנסה משקה
ומצפה ליבום, כמו שמר
האשה שותה ושונה
דכ"ע לא פליגי דאין
ח
את הדבר, להכי שייך לשון
ר' יהושע בן לוי אומר אסורה לביתה
מתנה עמה שומרת יבם וכנוסה:
דכתיב
כניסה כדכתיב (דברים כה)
הא אסירה הכי נמי דמתנה. וזו
א"ר ינאי שומרת יבם שזינתה מותרת
לא תהיה אשת המת החוצה
לביתה ותני כן ונעלמה מעיני אישה ולא מעיני יבמה רבי יעקב בן
נאסרת עליו בזנות נישואין הראשונים לעולם וכן בזנות נישואי אחיו
לאיש זר, אלא יבמה יקחנה
לאשה בביתו (קדושין כז:).
כדאמר בפ"ק (לעיל דף ב.) ואם מת חולצת ולא מתייבמת: לא כשאמר
זבדי בשם ר' אבהו מעשה היה וכהנת היתה והותרה לביתה א"ר
שומרת יבם שזינתה
ר"מ אמן שלא אטמא. עלתה על דעתו שתבדק עכשיו על העתיד:
יוסי בר בון אף לא מכות אין בה לפי הירושלמי משמע דפליג רבי
אסורה ליבמה. כאשת
מערערין אותה. חוזרין לה לתוך גרונה כאדם הנחנק ע"י משקה
ינאי ארבי ינאי הא דאמר בהאשה רבה א"ר ינאי בחבורה נמנו וגמרו
איש שזינתה לבעלה (יבמות
פא.). דאמר אין
נראה כעושה ערער והוא לשון זעקת שבר יעוערו (ישעיה טו): על
אין קידושין תופסין ביבמה גרסי' הכי בירושלמי א"ר שמואל לא כן
קידושין תופסין בחייבי
נישואין אחרונים. לר"מ דאמר מתנה על העתיד מהו שיתנה עמה
א"ר ינאי נמנו שלשים וכמה זקנים מנין שאין קדושין תופסין וכו':
לאוין. בהחולץ (יבמות
מהו שיתנה אדם על נישואין האחרונים. ירושלמי א"ר ינאי פשיטא
בגלגול שבועה שלא תטמא אם יגרשנה ויחזירנה ותטמא: ואחר כך
מד:) בברייתא המחזיר
גרושתו ר"ע אומר אין לו
יחזירנה. טעמא דתטמא בימי גירושיה דלא מיתסרא עליה הא תטמא
שאדם מוחל על קינוי גירש כמי שמחל היך ה) עבידא קינא לה
בה קדושין (כתובות
לאחר חזרה הכי נמי דמתני עכשיו: תורת הקנאות. תורה אחת לכל
וגירשה החזירה ונסתרה אי תימא גירש כמי שמחל צריך לקנאות לה
כט:) או: דקתני (יבמות נ:)
חלץ ועשה בה מאמר אין
הקנאות שבכולן יעשה לה כתורה הזאת: רבי יהודה אומר זאת.
פעם שניה אי תימא גירש כמי שלא מחל אין צריך לקנאות לה פעם
לאחר חליצה כלום, כלומר
מיעוטא הוא זאת ולא אחרת: חופר שיחין. להכניס מים לעולי רגלים
שניה אבל אם קינא לה ונסתרה וידע בה וגירשה והחזירה ונסתרה
אין המאמר תופס בה דקם
בשדות ובדרכים: בשני אנשים. אם מת בעלה זה שהשקה ונישאת
שתתה ולא בדקו אותה המים טהורה היא או מאחר שאין המים
ליה השתא בלא יבנה, ואמר
בודקין את האשה טמאה היא ואסורה לביתה: אין האשה שותה
בגמרא (שם נב:) תניא רבי
לאחר וקינא לה והיא נסתרה וקבלנו עדותו של נחוניא שישקנה השני
ו)
אומר אין הדברים הללו
ושונה. ירושלמי כורכמית תוכיח ששתתה ושינתה ושילשה לפני שמעיה
דרבי אמורים אלא לדברי ר"ע
קבלנו
עדותו בשני אנשים. צ"ע בפ"ק דקידושין
ואבטליון:
(דף יח.) דמוקמינן התם הא דקתני בגניבתו כיון שנמכר פעם אחת
שהיה עושה חלוצה כערוה
(קדושין סח.).
שוב אי אתה רשאי למוכרו בשני בני אדם אבל באדם אחד נמכר ונשנה ז) [ולפירוש רש"י התם ניחא שפיר כיון שנמכר פעם אחת
וכו'] מתוספת רבי: ורבנן בתראי הכתיב תורת. וא"ת הא דרשינן ליה בפ"ב דכריתות (דף ט:) שאדם מביא קרבן אחד אפילו
הדרן עלך היה מביא
אם קינא לאשתו על ידי אנשים הרבה וי"ל דהתם מיירי קודם ששתתה קינא לה מפלוני ונסתרה וקינא לה מפלוני ונסתרה וכן פעמים
הרבה משקה בפעם אחת על כולן ומביא מנחה אחת על כולן ונפקא לן מקנאות אבל הכא דרשינן תורת לשותה ושונה שחזר וקינא לה
לאחר שתיה ונסתרה שחוזרת ושותה שנית:
הדרן עלך
היה מביא
היה