היה מביא פרק שני
סוטה
יט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
היה נוטל.
דרבי יהודה דריש זאת למעוטי שאינה שותה ושונה על ידי בעל א'
בירושלמי כתיב ולקח הכהן מיד האשה את מנחת
נב א מיי' פ"א מהל'
א) [ע' תוספות סנהדרין
פב: ד"ה המולח וכו'
סוטה הלי"ב [יג]:
אם חזר וקינא לה ודריש תורת לרבות ששותה פעם שניה על ידי
הקנאות וכי על ידו הוא מניף ולא על ידה הוא
א ב מיי' פ"ג מהל' סוטה
ותוספות מנחות יח. ד"ה לא
בעל שני. ומדקאמר ר' יהודה דע"י בעל שני חוזרת ושותה מכלל
מניף אלא מכאן שהוא נוטלה מתוך כלי חול ונותנה בכלי שרת
הלכה יג סמג עשין נז:
וכו' מוכח דגרסתם היה קמץ
דלתנא קמא אפילו בעל א' משקה שני פעמים והיינו דפרכינן ותנא
היינו משמע דלא כפירוש
רש"י דפירש דבעל היה נוטל ומצינו
ב ג ד מיי' שם הלט"ו:
ומלח והקטיר], ב) [לעיל
ח) ג ה (מיי' פ"ד מהל'
יד:], ג) [לקמן כ:],
קמא הא כתיב זאת ומאי קא ממעט
למימר דקידוש המנחה כשירה בהן
❖
ד) [קדושין לו: וש"נ],
סוטה הלכה יז):
מיניה: דכתיב זאת. ומסתברא
מיהו מצוה בכהן ליטול המנחה מידה
דכתיב זאת בשני אנשים ושני בועלין דכולי
ה) [עיין מה שפירשו על זה
ומאחר שהיה נוטלה היה נותנה כמו
דהא מיהת קממעט שלא יקנא לה
תוס' נזיר כד: בד"ה אמר
עלמא לא פליגי דהאשה שותה ושונה דכתיב
שמואל וכו'], ו) קדושין לו:
בעל זה פעם אחרת: שני אנשים
כן לתוך כלי שרת:
תורה אור השלם
תורת כי פליגי באיש אחד ושני בועלין בשני
וכהן מניח את ידו תחתיה. האי
מכות יח: מנחות סא. סוכה
ושני בועלים. לאחר שהשקה זה מת
מז:, ז) [לעיל יד:], ח) ס"א
1. וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִן
אנשים ובועל אחד ת"ק סבר תורת א לרבויי
ונישאת לאחר וקינא לה מבועל אחר:
דאיצטריך תו למיתני וכהן
בזר, ט) ומניח. גירסת
הַמִּנְחָה אֶת אַזְכָּרָתָהּ
כולהי זאת למעוטי איש אחד ובועל אחד
רש"א, י) הא דאמרינן בכל
דכתיב תורת. והא מיהת אתא
וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה וְאַחַר
מניח את ידו תחתיה ולא קתני בסתם
המנחות שטעונות תנופה
יַשְׁקֶה אֶת הָאִשָּׁה אֶת
ורבנן בתראי סברי זאת למעוטי כולהי תורת
לרבויי: ור' יהודה. סבירא ליה
ט)ומכניס את ידו לאשמועינן דתנופה
שתנופה קודמת להגשה
במדבר ה כו
הַמָּיִם:
לרבויי שני אנשים ושני בועלין ור' יהודה
וכו' דאחר שריבה הכתוב ומיעט
בכהן ירושלמי וכהן מניח את ידו
2. וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד
והבאת לרבות כו'. רש"ל,
❖
כ) שייך לע"ב,
הָאִשָּׁה אֵת מִנְחַת
זאת למעוטי תרתי תורת לרבות תרתי זאת
ולא פירש מה ריבה ומה מיעט על
תחתיה ואין הדבר כיעור מניח מפה
הַקְּנָאֹת וְהֵנִיף אֶת
כרחך לא מסרן הכתוב אלא לחכמים
ואינו חוצץ מביא כהן זקן ואפילו
למעוטי תרתי איש אחד ובועל אחד איש
הַמִּנְחָה לִפְנֵי יְיָ וְהִקְרִיב
לפרש לך לפי חכמתם מה ריבה
תימא כהן ילד שאין יצר הרע מצויה
אֹתָהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ:
אחד ושני בועלין תורת לרבויי תרתי שני
הגהות הב"ח
במדבר ה כה
ומה מיעט ומסתברא דריבויא אשני
לשעה תני ר' חייא סוטה גידמת שני
אנשים ובועל אחד שני אנשים ושני
בועלין:
(א) במשנה מניח את ידו
3. יָדָיו תְּבִיאֶינָה אֵת
אנשים קאי ואפילו בבועל אחד ולא
כהנים מניפין על ידיה אבל בגמרא
מתחתיה ומניף הניף:
אִשֵּׁי יְיָ אֶת הַחֵלֶב עַל
הדרן עלך היה מביא
(ב) רש"י ד"ה והגיש וכו'
אשני בועלים ובעל אחד כיון דקינא
דידן אמרינן בסוף פרק ארוסה
הֶחָזֶה יְבִיאֶנּוּ אֵת הֶחָזֶה
כדתני: (ג) ד"ה לר'
לְהָנִיף אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי
לה כבר ונמצאת נקיה נראה הדבר
(לקמן דף כז.) דגידמת לא היתה שותה
❖
יאשיה וכו' בן פדת הוה
היה נוטל את מנחתה מתוך
ויקרא ז ל
יְיָ:
כפיפה
ב
שאדם קנטרן הוא ומתכוין להקניטה
וי"ל דפליגי אי בעינן קרא כדכתיב:
ועוד: (ד) ד"ה הכי קאמר
הניף והגיש. בירושלמי יליף הא
וכו' מי קודם זה או זה
מצרית ונותנה לתוך כלי שרת
הילכך לא שנא מחשד ראשון ולא
❖
או השקאה:
תוס' שאנץ (המשך)
שנא מאחר:
י) דאמר בפרק כל המנחות
ונותנה על ידה וכהן מניח ידו מתחתיה
ג
(א)
(דף ס:) והבאת לרבות מנחת
ובעלים לא הויא חציצה
ומניפה הניף והגיש קמץ א) והקטיר והשאר
הדרן עלך היה מביא
דגזירת הכתוב היא דבעי
העומר להגשה והקריבה לרבות
מוסף רש"י
נאכל לכהנים היה משקה ואחר כך מקריב
ד ב)
שניהם אבל התם גבי שני
היה נוטל את מנחתה. הבעל
מנחת סוטה להגשה וכתיב בתריה
לר' יאשיה דדריה.
שותפין אם אחד מהם
את מנחתה רבי שמעון אומר ג) מקריב את
והרים והיכן הוא תנופה כבר קדמה
דהא אמרינןז) דאין מצות כהונה
שהיה בדורו, אמורא
היה מניח ידו תחת יד
מנחתה ואח"כ היה משקה שנאמר ואחר
כמותו, ויש להבין מכאן
1
חבירו הויא חציצה לפי
במנחות אלא מקמיצה ואילך והגשה
ומהתם יליף נמי דשיריה נאכלין
שעדיין בימי ר"א היה רבי
שאינו גזירת הכתוב שיהו
ישקה את האשה את המים אם השקה ואחר
נמי תחילת קמיצה היא שאין זר קרב
דכתיב בתריה והנותרת מן המנחה
יאשיה בר פלוגתיה דר'
שניהן שותפין ועוד י"ל
כך הקריב את מנחתה כשרה: גמ' אמר
לאהרן וגו': ואחר ישקה מבעי
למזבח אבל קידוש כלי ויציקה ובלילה
ה
ד)
יונתן קיים, להכי איצטריך
דהכא ה"פ דלא מיירי
כ)
למיתני לרבי יאשיה דדריה,
שהכהן מניח ידו תחת
ליה לשרישומו ניכר. פירוש ואע"פ
שטעונות שמן כשר בזר: ונותנה על
ליה רבי אלעזר לרבי יאשיה דדריה לא
לאפוקי ר' יאשיה קשישא
ידה ממש דהוי חציצה
ידה. להניף: וכהן מניח ידו מתחתיה.
שהקריב מנחתה כבר והוא הדין אי
תיתב אכרעך עד דמפרשת לה להא מילתא
(קדושין לו:). בבעלים
ה)
אלא ר"ל שכהן תופס
מנלן. שתהא הסוטה
ובגמרא יליף דתנופה צריכי יד בעלים
שלא כדין עבוד כהנים דלא מחקו
אויר הכלי למטה והבעלים
מנין למנחת סוטה שטעונה תנופה מנא לן
עצמה מניפתה, דלמא לכהן
אוחזים למעלה וליכא
ויד כהן ובעלים דמנחת סוטה היא
למגילה כלל עד לאחר הקרבה
והניף כתיב בה בבעלים מנלן ו) אתיא יד יד
קאמר רחמנא כדכתיב
חציצה כלל וה"נ מניח גבי
האשה: והגיש. לקרן מערבית
דמוחק לה בתר הכי ונראה דלאו
ולקח הכהן מיד האשה וגו'
ביכורים שהכהן היה אוחז
משלמים כתיב הכא ולקח הכהן מיד האשה
2
. ידיו תביאנה.
בשפתיו כלומר בשפת
דרומית (ב) כדתניא בפרק ג' בסדר
דוקא נקט דקרא אתי לרישומו ניכר
(שם)
וכתיב התם ידיו תביאנה מה כאן כהן אף
בבעלים כתיב ובתנופה
הכלי והבעלים למטה וכמו
3
מנחות (דף יט:). וכולהו הנך כתיבי
דכיון דכתיב ומחה ממילא שמעינן
משתעי (שם) בבעלים
כן גבי מנחת סוטה דאמרי'
להלן כהן ומה להלן בעלים אף כאן בעלים
במנחת סוטה תנופה והקרבה קמיצה
אי רישומו ניכר דלאו מחוי הוא דהא
דשלמים כתיב גבי תנופה,
איפכא שיד בעלים יהיה
דכתיב בסיפיה להניף אותו
הא כיצד מניח ידו תחת ידי הבעלים ומניף:
למעלה ויד כהן למטה
והקטרה: והשאר נאכל. שכל
ממעטינהו התם דאין מטילין
תנופה וגו' (סוכה מז:).
וכמו כן פי' פ"ק דקידושין
הנקמצות שיריהן נאכלין דכתיב תורת
קנקנתום לתוך הדיו משום דרישומו
הניף והגיש קמץ וכו' היה משקה ואחר כך
מה להלן בעלים.
גבי הסמיכות והתנופות:
בסתם מנחה (ויקרא ו) וזאת תורת
ניכר והוי כתב שאינו יכול למחוק
דההוא בבעלים משתעי,
הניף והגיש קמץ והקטיר
מקריב את מנחתה: הא אקרבה הכי קאמר
דכתיב יביא את קרבנו לה'
אבל מלח לא קתני דהא
המנחה כו' עד והנותרת ממנה
אלא עיקר קרא לאם הקריב מנחתה
סדר מנחות כיצד הניף והגיש קמץ והקטיר
מזבח שלמיו וסמיך ליה ידיו
פשיטא דכתיב על כל
וגו': ואח"כ מקריב. בגמרא פריך
ואחר כך השקה כשירה כדדריש רבי
❖
תביאינה (מכות יח:).
קרבנך תקריב מלח. וכן
והשאר נאכל לכהנים ובהשקאה גופה
הא תנא ליה והקטיר ומה יקריב
שמעון והשקה קמא והכי אמרינן
במנחות לא קתני מלח
פליגי רבי שמעון ורבנן דרבנן סברי
משקה
אבל לעי' ר"פ היה מביא
עוד לאחר הקטרה: פלוגתא
בירושלמי דלרבנן הקריב מנחתה
קתני לה לפי ששונה
ואח"כ מקריב את מנחתה ורבי שמעון
תוספות שאנץ
דרבנן ור' שמעון בגמרא [ע"ב] ילפינן
ואח"כ השקה כשירה והתם דריש
שם סדר מנחות באריכות.
לה מקראי: גמ' לר' יאשיה
סבר מקריב את מנחתה ואחר כך
משקה
אליבייהו דרבנן ואחר ישקה למערערין
והניף וקמץ קתני הכא
ור' יהודה סבר תורת
לפי שיש מנחות שאינן
לרבויי תרתי פ"ה דאחר
דדריה. אמורא הוא ובדורו של
שנאמר ואחר ישקה: ואם
השקה
וה"ג התם ואחר ישקה על כרחה
1
טעונות תנופה כדאמרי'
שריבה הכתוב ומיעט
ר"א בן פדת (ג) ועוד היה ר'
שלא בטובתה מודה ר"ש לחכמים
ואחר כך הקריב
את מנחתה כשרה:
בפ' כל המנחות באות
ולא פירש מה ריבה
יאשיה שהיה תנא בר פלוגתא דר'
שאם השקה ואחר כך הקריב מנחתה
מצה. וכן יש הרבה מנחות
ומה מיעט ומסתברא טפי
ת"ר
שאינן טעונות קמיצה כגון
דריבויא אשני אנשים קאי
יונתן בכוליה גמרא והיינו דקאמר
שהיא כשירה ומודים חכמים לר'
מנחת כהן ומנחת נסכים:
ואפי' בבועל אחד ולא
לר' יאשיה דדריה דלא תימא לרבי
יאשיה הזקן דלאו אורח
שמעון שאם הקריב את מנחתה ואח"כ השקה שהיא כשירה מה
ב) ומנחתה מתפזרת אבית
בשני בועלין ובעל אחד
הדשן. וק' דעל כרח'
דכיון דקינא לה כבר
ארעא למימרא ליה הכי שגדול וזקן ממנו היה: בבעלים
ביניהון מצוה רבנן אמרי מנחת קנאות היא שהיא בודקתה ור"ש אומר
סבירא ליה להאי תנא
ונמצאה נקייה נראה הדבר
מנא לן. שתהא האשה מניפה עם הכהן דהא קרא
המים הן בודקין אותה מאי טעמא דרבנן מנחת זכרון מזכרת עון
דמקריב מנחתה ואחר כך
שאדם קנטרן הוא ומתכוין
בכהן לחודיה כתיב ולקח הכהן מיד האשה וגו' [במדבר ה]: משלמים.
מאי טעמא דרבי שמעון ובאו בה רבנן אמרי כותב ומוחק ומשקה
משקה דאז קידשה בכלי
להקניטה הילכך לא שנא
שרת דאי סבירא ליה
מחשד ראשון ולא שנא
מתנופת חזה ושוק ואימורין דשלמים: ידיו תביאנה. בבעלים
ומקריב ר"ש אומר כותב ומקריב ומוחק ומשקה כולי עלמא מודו
א)
דמשקה ואח"כ מקריב
מאחר. הבעל דהא
כתיב וגבי תנופה כתיב: מה כאן כהן. בסוטה כתיב כהן
שמחיקה סמוך להשקאה ותו גרסינן התם קרבה מנחתה ואמרה
מנחתה א"כ לא קדשה
אמרינן דאין מצות כהונה
בתנופת מנחתה: הא אקרבה. קודם השקאה דקתני קמץ והקטיר
איני שותה מערערין אותה ומשקה אותה בעל כרחה כרבי שמעון
עדיין בכלי שרת וא"כ
במנחות אלא מקמיצה
תיפוק לחולין ג) וא"כ
ואילך והגשה נמי תחלת
והדר תניא היה משקה: הכי קאמר כו'. הא דתנא רישא הניף
ברם כרבנן כבר שתת השתא אית לך למימרא אף על גב
למה הכי ומ"ק המגלה
קמיצה היא ואין זר קרב
והגיש קמץ והקטיר לאו דוקא קודם השקאה נקט ולא איירי בהשקאה
דלרבנן דרשינן והשקה בתרא לאונס קא
סברי דאונס
ואחר כך אמרה טמאה אני
לגבי מזבח אבל קידוש
כלל אלא איירי בסדר הקרבת מנחת סוטה שכן הוא תנופה והגשה
במחיקת מגילה
תליא מילתא וקרא יתירא
קא
דרשי לאונס:
נשפכין ומנחתה מתפזרת
כלי ויציקה ובלילה כשר
אבית הדשן דמשמע קרא
בזר. ונותנה על ידה ומניף
קמיצה והקטרה והכי קאמר כשבא להקריבה היה נוטלה מתוך
ורבי הקטרה היו משקין אותה
וכהן מניח ידו תחתיה
או אם כל אלה קודמין להשקאה ופליגי בה רבי
שמעון ורבנן:
כפיפה כו' והדר איירי מי קודם (ד) או השקאה קודם כל אלה
דהא מאחרין המחיקה
ובגמ' יליף דתנופה צריכה
בשביל שמא תודה ולא
יד בעלים ויד כהן ובעלים
ה"ג
מחקי לה עד לצורך. וי"ל
דמנחת סוטה היא האשה
דמיירי דנמחקה שלא כדין דסבור דמחקוה קודם הקטרה ולעולם ההשקאה הוי אחר הקטרה: גמ' אמר
ל"ה. ובירושלמי פרי' אמאי לא חיישי' לה להרהורא ומוקי' לה בכהן זקן. אבל ק' דהיכי אמרי' דכהן מניח
ידו מתחת יד הבעלים ומניף והא כי האי גונא הויא חציצה דהכי נמי אמרי' במנחות דאין תנופה בחוברין
ר' אלעזר לר' יאשיה דדריה אמורא היה ובדורו של ר' אלעזר ועוד היה בימי ר' אלעזר בן פדת ר'
פי' בשותפין וקאמר היכי ליעבוד אי לינפו והדר לינפו כלומר דהשותפין יניפו זה אחר זה תנופה אחת אמר
יאשיה תנא בר פלוגתא דר' יונתן בכולי תלמודא והיינו דקאמר לר' יאשיה דדריה דלא תימא לר' יאשיה
רחמנא ולא שתי תנופות ואי מנח דידיה תחת יד חבריה הויא חציצה. וי"ל דלא דמי דהכא כיון דבעי כהן
הזקן דלאו אורח ארעא למימרא ליה הכי שגדול וזקן ממנו היה. ל"ה: לא תיתיב אכרעיך. פי' אל תשב
א) צ"ל הדרן עלך היה מביא: פרק היה נוטל פי' הבעל. ב) שייך למשנה דלקמן דף כ' ע"א. ג) נראה דצ"ל וא"כ היכי קאמר נמחקה המגילה ואח"כ אמרה טמאה אני דהמים נשפכין ומנחתה וכו' דמשמע דקודם הקטרה היו משקין אותה ועוד דהא מאחרין וכו'.