יט:
היה נוטל פרק שלישי סוטה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ורבי
יהודה אומר כלבוס של ברזל מטילין לה לתוך פיה.בפרק
ה"ג ת"ר והשקה מה ת"ל והלא כבר נאמר והשקה שאם נמחקה
ד א מיי' פ"ד מהל' סוטה
א) לעיל יז:, ב) [ר"ה ה.
וש"נ], ג) [לקמן כ.],
הל"ד:
כו'. ולא גרסינן בתרא ברישא וקמא בסיפא [שאין זה לשון ברייתא]
ד' מיתות (סנהדרין דף נב.) פליגי ר"י ורבנן במצות הנשרפין
ו)
ה ב מיי' שם הל"י ופ"ג
ד) [תוספתא פ"ב],
שם הלכה י: דתנן נותנין סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו זה מושך אילך
ופי' משובש הוא וטעה בוהלא כבר נאמר דמשמע שזה נאמר מתחילה.
ה) [לקמן כ:], ו) גי' רש"א,
וזה מושך אילך עד שפותח את פיו
וזורק את הפתילה לתוך פיו
והכי פירוש סדר המקראות
כך הוא וכתב ומחה והשקה והניף (א)
ז) לא שתשתה מיד אחר
[ג מיי' שם פ"ד הל' ז]:
❖
המתיקה אלא הא כו'.
ר"י אומר אם מת בידם לא היו
המנחה והקריב דהיינו הגשה וקמץ
מהרש"ל, ח) רש"ל, ט) צ"ל
מקיימין בו מצות שריפה אלא פותח
והקטיר ואחר ישקה את האשה את
ת"ר והשקה מה ת"ל והלא כבר נאמר
קודם ד"ה ור"י. מהרש"ל,
פיו בצבת וכו' ותימה לר"י מאי
המים והדר תו כתיב השקאה שלישית
י) והשקה קמייתא לגופו
והשקה שאם נמחקה מגילה ואומרת איני
מוסף רש"י
וא"ל שבברייתא כו' בעל
שנא הכא דלרבי יהודה בכלבוס
והשקה את המים והיתה אם נטמאה
שותה מערערין אותה ומשקין אותה בעל
א
כדי נסבה. מידי דלא
הגמ' הוא שהשקה בתרא
והתם בצבת ופי' ר"י דהכא נמי
וגו'. וקא"ר עקיבא והשקה את
❖
איצטריך למתניה ותנייה
כו'. מהרש"ל,
כרחה דברי רבי עקיבא ר"ש אומר ואחר
❖
בכדי (קדושין ה:). היו פותחין פיה בצבת אלא לאחר
האשה דכתיב קודם הקטרת המנחה
ישקה מה ת"ל והלא כבר נאמר והשקה אלא
שפותחין פיה בצבת היו מטילין
מה ת"ל והלא כבר נאמר אחר הקטרת
לאחר כל מעשים כולן האמורין למעלה מגיד
הגהות הב"ח
לתוכה כלבוס שלא תוכל לחזור ולקפוץ
המנחה והשקה את המים וההוא
תוספות שאנץ
ג' דברים מעכבין בה עד שלא קרב הקומץ
(א) רש"י ד"ה ה"ג וכו'
פיה ורבנן מודו נמי [הכא] דאין
דוקא הוא ואין הראשון דוקא
ח)
והניף את המנחה:
אלא תעמוד. ה"ג ת"ר
ועד שלא נמחקה מגילה ועד שלא תקבל
דמדכתיב ואחר ישקה את האשה
פותחין פיה על ידי סודרין דהתם
(ב) ד"ה אחר כל וכו'
והשקה מה ת"ל ול"ג
ש"מ השקאה אחר הקטרה היא ומה
טעם דרבנן משום דשריפה חמורה
עליה שבועה עד שלא קרב הקומץ ר"ש
וכתיבה ומחיקה וקמיצה
בתרא ברישא וקמא בסיפא
והקטרה מגיד כצ"ל:
ת"ל והשקה את האשה אחר המחיקה
מחנק והיו מקרבין מיתתו ע"י חנק
שאין זה לשון ברייתא.
לטעמיה דאמר מקריב את מנחתה ואח"כ
(ג) ד"ה רבנן סברי וכו'
ועוד בספרי תני לה להך
ללמדך שאם נמחקה המגילה ואמרה
וגמר מיתתו בשריפה משום ואהבת
משקה עד שלא נמחקה מגילה אלא מאי
למעלה וקאמר דאם לא
ברייתא. ומפיק להאי
איני שותה ולא הודית לומר טמאה
לרעך כמוך אבל הכא אין לקרב
כצ"ל ותיבת רבנן נמחק:
דרשא מוהשקה קמא ל"ה.
משקה לה אמר רב אשי לא נצרכה
מיתתה:ט) בפי' ר"ח פי' לפי גי'
ב
(ד) ד"ה והשקה בתרא וכו'
אני מערערין אותה כלומר פותחין
וה"פ והשקה מה ת"ל סדר
לשרישומו ניכר עד שלא תקבל עליה
דאיכא בין ר"ע לר"ש
המקראות כך הוא ומחה
פיה שלא בטובתה ושופכין את המים
הספרים וכן פירש והשקה בתרא
❖
כצ"ל:
והשקה והניף את המנחה
שבועה מישתא הוא דלא שתיא הא מיכתב
לתוך גרונה ואפי' נמחקה מגילה
מערערין י) והשקה קמייתא לגופו
והקריב דהיינו הגשה וקמץ
כתבי לה והאמר רבא מגילת סוטה
והקטיר ואחר ישקה את
מה ת"ל לא שבברייתא נשנית בתרא
קודם הקטרה דשלא כדין עשו הכהנים
א) ג
המים ואח"כ כתיב
גליון הש"ס
וקמא אלא פירוש של בעל הגמרא
דכיון דאינה שותה עד לאחר הקטרה
שכתבה קודם שתקבל עליה שבועה לא
השקאה שלישית והשקה
הוא שוהשקה בתרא בא ללמד
לא היה להם למחוק דכל מה שיש
רש"י ד"ה ר"ש אומר
את המים והיתה אם
עשה ולא כלום ב) כדי נסבה במאי קמיפלגי
וכו' והכי אמר לקמן
נטמאה וה"פ והשקה את
שמערערין והשקה קמא לגופיה
שהות לאחר את המחיקה מאחרין
תלתא קראי כתיבי והשקה קמא ואחר
❖
בשמעתין. ד' כ ע"ב:
האשה דכתי' קודם הקטרת
ורבי עקיבא סבר ליה כרבנן שמשקה
שמא תודה אפילו הכי הואיל ונמחקה
מנחה מה תלמוד לומר
ישקה והשקה בתרא רבנן סברי והשקה
ואח"כ מקריב מנחתה ומקשה היכי
ואפילו שלא כדין אין שומעין לה
והלא כבר נאמר אחר
קמא לגופו שמשקה ואח"כ מקריב את
הקטרת מנחה והשקה את
אמר רבי עקיבא מערערין והא
לאמר איני שותה אלא או תשתה
תוס' שאנץ (המשך)
המים וההוא ודאי דוקא
מנחתה ואחר ישקה מיבעי ליה לשרישומו
בדוקה ועומדת סבירא ליה ותו
או תודה ולכך נאמר והשקה אחר
דריש ליה ר' עקיבא לקרא.
הוא ואין הראשון דוקא
ניכר והשקה בתרא שאם נמחקה מגילה
מקשה ר' עקיבא בהא מתניתין דפליג
המחיקה ולא תשתה מיד עד
ג)
לכ"נ לר"ת שאין למחות
דמדכתי' ואחר ישקה את
ז)
ג"ה והשקה בתרא מה ת"ל
האשה ש"מ השקאה אחר
ואומרת איני שותה מערערין אותה ומשקה
עליה רבי שמעון תני מחיקה מעכבא
לאחר הקטרה אלא הא קמשמע לן
והלא כבר נאמר והשקה
הקטרה ומה ת"ל והשקה
שהמחיקה גורמת לה לשתות: ר"ש
אלמא סבירא ליה שמחיקה והשקאה
אותה בעל כרחה ור"ש סבר ואחר ישקה
קמא ומהשקה בתרא דריש
אחר המחיקה ללמדך שאם
אומר ואחר ישקה מה ת"ל והלא כבר
קודם הקרבת המנחה כרבנן וכל
אם נמחקה מגלה ומן
נמחקה המגילה ואמרה
לגופו שמקריב את מנחתה ואח"כ משקה
והשקה קמא דריש דמשקה
איני שותה ולא הודת לומר
נאמר והשקה. לא פליג אדרבי
זמן שלא נמחקה המגילה מצי
והשקה קמא שאם השקה ואח"כ הקריב את
ואחר כך מקריב מנחה
דטמאה היא מערערין
הדרא והכא דפליג בהדי דרבי
עקיבא אלא מר דריש האי קרא ומר
ואחר ישקה דריש לרישומו
אותה כלומר פותחין את
מנחתה כשרה והשקה בתרא שאם נמחקה
ניכר. ור' עקיבא פליג אדר'
פיה שלא בטובתה
דריש האי קרא $ והכי אמר לקמן
יהודה תני קומץ מעכבה דאלמא
מגילה ואמרה איני שותה מערערין אותה
(ישמעאל)
[שמעון]
ושופכין לתוכה מים ואפי'
בשמעתין דתרוייהו ס"ל מקריב
הקרבה קודם השקאה כר' שמעון
וקאמר דמשקה ואח"כ
נמחקה המגלה קודם
ומשקין אותה בעל כרחה ורבנן בדיעבד לא
מנחתה ואחר כך משקה: והלא כבר
ושנינן תרי תנאי ואליבא דרבי עקיבא
מקריב ולכך לא הוצרך
הקטרה דשלא כדין עשו
פתח קרא וסבר ר"ע משקין אותה בעל
כלל לפרש קראי אליבא
הכהנים דכיון שאינה
נאמר. פסוק שלישי והשקה את
ירושלמי ולית ליה לרבי עקיבא
דר' עקיבא דלגמרי סבירא
שותה עד לאחר הקטרה
המים לאחר הקטרה מה ת"ל ואחר
מערערין אית ליה בשהתחילה לשתות
כרחה והתניא רבי יהודה אומר כלבוס
ד)
ליה כרבנן דמשמע הכי
דכל מה שיש להם לאחר
ישקה: אחר כל המעשים כולן האמורים
וצריך לפרש דאם נמחקה מגילה
המחיקה מאחרין שמא
לקמן דוהשקה קמא
של ברזל מטילין לתוך פיה שאם נמחקה
לגופיה לומר דמשקה
תודה ואפי' הכי כי נמחקה
למעלה. ומה אמור למעלה השבעה
קודם שקרב הקומץ דשלא כדין עבוד
מגילה ואמרה איני שותה מערערין אותה
ואח"כ מקריב מנחתה והא
שלא כדין אין שומעין לה
וקבלה וכתיבה ומחיקה (ב) והקטרת
כהנים כיון שהתחילה לשתות
לומר איני שותה אלא או
דאמרי' לקמן דר' עקיבא
ומשקין אותה בע"כ אמר רבי עקיבא כלום
המנחה: מגיד ששלשה דברים. הללו
מערערין אותה:
סבירא ליה דמקריב ואח"כ
שותה או תודה ולכך כתיב
אנו צריכין אלא לבודקה והלא בדוקה
משקה נ"ל דתרי תנאי
והשקה לאחר המחיקה
מעכבין ההקטרה והשבעה ומחיקה.
לומר שהמחיקה גורמת לה
ואליבא דר' עקיבא
ועומדת אלא עד שלא קרב הקומץ יכולה לחזור בה ה) משקרב הקומץ
ולקמיה פריך פשיטא קודם המחיקה
כדאמרי' לקמן דפרי' דר'
שתשתה ר' שמעון אומר
אינה יכולה לחזור בה וליטעמיך תיקשי לך היא גופה משקרב הקומץ אינה
מה תשתה: לשרישומו ניכר. שאם
עקיבא אדר' עקיבא. ג'
ואחר ישקה מה ת"ל והלא
דברים מעכבין עד שלא
כבר נאמר והשקה לא פליג
יכולה לחזור בה והלא בדוקה ועומדת לא קשיא הא דקהדרא בה מחמת
היה רישומו ניכר צריך לחזור ולמחוק
קירב הקומץ לאו דוקא
אדר' עקיבא אלא מר דריש
עד שלא יהא רישומו ניכר: הא
רתיתא והא דקהדרא בה מחמת בריותא והכי קאמר כל מחמת בריותא
נקט עיכובא דעד שלא
האי קרא ומר דריש האי
מיכתב כתבי לה. כהן למגילה קודם
קירב את הקומץ דהא ר'
קרא והכי אמרי' לקמן
כלל כלל לא שתיא מחמת רתיתא עד שלא קרב הקומץ דאכתי לא
(ישמעאל) [שמעון] גופיה
בשמעתין דתרוייהו סבירא
קבלת שבועה בתמיה: לא עשה
אמחוק מגילה אי נמי אמחוק מגילה דשלא כדין עביד כהנים דמחקי
אית ליה דמשקה ואח"כ
להו מקריב את המנחה
כלום. דכי כתיב וכתב את האלות
מקריב כשרה אלא אגב
ואחר כך משקה אבל איכא
מצי הדרא בה משקרב הקומץ דבדין עביד כהנים דמחקי לא מצי הדרא בה
אחרים נקטיה. לא נצרכה
בינייהו דר' עקיבא לית ליה
אחר קבלת שבועה כתיב: כדי נסבה.
קשיא
לשרישומו ניכר. פי' לא
אם השקה ואחר כך הקריב
שלא לצורך דהא אפילו מיכתב לא
נצרכה לומר אלא
את המנחה כשרה ור'
כתבינן: במאי קמיפלגי. אמתני' קאי וברייתא נקט ברישא לאשמועינן מהיכא יליף ר"ש טעמיה וקבעי רבנן השתא היכי דרשי להו לקראי
שרישומן ניכר. וא"ת
שמעון אית ליה דכשרה
מקרא דכתיב ומחה נפקא
ע"כ ל"ה. וק' לפ"ה חדא
ור"ש היכי דריש להו לכולהו: רבנן סברי והשקה קמא. דקודם הקטרה דוקא הוא ואע"ג דכתיב ואחר ישקה דמשמע דוקא על כרחך
לן דמשמע דבעי' שאין
שמגיה הספרים דבכל
מקרא האמור ראשון אינו נדרש אלא לגופו ומקראות יתירות האמורים אחריו ניתנו לדרוש הילכך קמא דוקא לומר שמשקה ואח"כ
רישומן ניכר. וי"ל דמקרא
הספרים כתיב בתרא וקמא
מקריב את מנחתה וע"כ ואחר ישקה אע"פ שנכתב אחר הקטרה אקודם הקטרה קאי ואחר דקאמר אמחיקה קאי הכתובה
דומחה לא ידעי' אלא
ועוד ק' אמאי קאמר והלא
דצריך שיהא הדיו יכול
כבר נאמר והשקה הוה ליה
למעלה (ג) וקאמרי רבנן דאם לא נמחקה יפה לא ישקנה והשקה בתרא נמי אקודם הקטרה קאי ולדרשה אתא ע"כ: ור"ש
למחות ומ"מ א) שלא
למימר הלא כבר נאמר
סבר ואחר ישקה. משמע דדוקא הוא ודוקא כתיבה לאחר הקטרה לומר שכולן מעכבין בה הקטרת המנחה ורושם הניכר וכולהו מהכא
ימחוהו כיון דראוי למחות
ואחר כך ישקה דהיינו קרא
נפקי דקודמין להשקאה והשקה קמא לאכשורי דאי עביד איפכא: והשקה בתרא שאם נמחקה מגילה. ודוקא אחר הקטרה דבדין
קמ"ל האי קרא שצריך
דלאחר הקטרה. וע"ק למה
למחות לגמרי. במאי
דאיכא בין ר' עקיבא לר'
אימחיק משקין אותה בעל כרחה והיינו דאיכא בין (ד) לר"ע בין לר"ש דר"ע לית ליה אם השקה ואח"כ הקריב מנחתה כשרה הילכך והשקה
קמיפלגי אמתני' קאי
[שמעון] (ישמעאל) דר'
קמא דריש לבעל כרחה ואע"ג דשלא כדין אימחיק קודם הקטרה ואחר ישקה לרישומו ניכר והשקה בתרא לגופיה לומר שמקריב מנחתה
וברייתא נקט ברישא
עקיבא לית ליה השקה
ואח"כ משקה: בדיעבד לא פתח קרא. אין דרך הכתוב לומר בתחילת דבריו שלא כדרך מצותן אלא בתחילה סדר משפט דבריו
לאשמועי' מהיכא יליף ר'
ואח"כ הקריב המנחה
שמעון טעמיה וקבעי
כשרה הילכך והשקה קמא
ולבסוף מרבה מקראות לדרוש: כלבוס. שני שינים יש לו ונותן לתוך פיה זקוף: אלא לבודקה. אם טהורה אם טמאה: והלא בדוקה
השתא דרבנן היכי דרשי'
דריש לעיל למשקה בעל
ועומדת. דכיון דאמרה איני שותה מודה שהיא טמאה: יכולה לחזור בה. ולומר איני שותה ואין אונסין אותה דהא מודה דטמאה היא:
להו להאי קרא ור"ש היכי
כרחה ואע"ג דלא כדין
משקרב הקומץ וכו'. ולקמיה פריך היא גופא קשיא אמאי אינה יכולה לחזור והלא בדוקה ועומדת היא: דקא הדרא מחמת בריותא.
דריש להו לכולהו. ל"ה.
אימחוק ואחר כך ישקה
והלא בדוקה ועומדת דכיון
לרישומו ניכר והשקה
הא דקתני בדוקה ועומדת דקא הדרא בה מחמת בריותא הוא שאינה רותתת וקאמרה איני שותה ודאי טמאה היא ולכך אינה
דאמרה איני שותה מודה
בתרא לגופו. וא"כ ק'
רותתת דסמכא מעיקרא ואמרה כי מטינא למשתי לא שתינא ולא שנא קרב קומץ ולא שנא לא קרב לא שתיא כדמפרש ואזיל כל
[כיון] דר' עקיבא לא דריש
ליה להאי קרא דר'
א) ומ"מ אינו ראיה שצריך
מחמת בריותא כלל כלל לא שתיא ואפי' קירב הקומץ והא דמפליג בין קרב ללא קרב דקא הדרא בה מחמת רתיתא שאנו רואין אותה
(ישמעאל) [שמעון] אמאי
למחות כ"כ שלא יהא רישומו
רותתת דאיכא למימר דאינה מאמנת שלא יבדקוה המים ואפילו היא טהורה ורוצה היתה לסמוך על טהרתה ולשתות ולפיכך היא
לא מפרש תלמודא היכי
ניכר קמ"ל.
רותתת וכשמגעת
לשתות חוזרת בה
הילכך עד שלא קרב כו'. וברייתא קמייתא דלעיל דקתני מערערין אותה במחמת
רתיתותא קאמר:
קשיא