כ:
היה נוטל פרק שלישי סוטה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חוץ מפרשת סוטה. ואפי' בס"ת:
משמו. של ר"מ: שבמקדש.
כתיב וכתב לה אע"ג דנכתבה לשום אשה אחרת דכשר לפום דיחוי
טז א מיי' פ"ג מהל'
א) גיטין כד. ערובין יג.,
ב) [גיטין כ. וש"נ], ג) [לעיל
סוטה הל"ח ופ"ד
של כל סוטה וסוטה: מאי בינייהו. כלומר במאי קמיפלגי באיזה
דרב נחמן בר יצחק א"כ האי דקאמר הכא התם וכתב לה אמר
יט.], ד) [לעיל ו. לקמן כב:],
הלכה ט:
טעמא: למחוק לה. מפרשת סוטה שבספר תורה. לת"ק מחקינן
רחמנא אבל הכא לא כתיב אלא וכתב ולה כתיב גבי עשייה והא
יז ב מיי' שם פ"ג הל"ח
ה) [לעיל יט:], ו) תוספתא
לר' יעקב לא מחקינן: כי הני תנאי. דאיפלגו נמי בכתיבה לשמה:
בפרק כל הגט (גיטין דף כד:) מפרש מ"ט פסלינן לכל הני גיטין אי
ופ"ד הל"ד והל' יא
דכלים פ"א ע"ש פסחים סז.
נזיר מה., ז) מגילה טו.,
סמג עשין נו:
דאינתיק. מכל נשים לשמה של זו:
כתיב ונתן ספר כריתות ה"א למעוטי
יח ג מיי' פ"ג שם ופ"ד
ח) נדה לט. עא., ט) [ע'
אמר רב נחמן וכו'. איהו נמי פריך
האיך קמא שנכתב שלא לשום אשה
חוץ מפרשת סוטה בלבד רבי יעקב אומר
סנהדרין קי:], י) ב"ב ד.,
הלי"א:
כתב רחמנא וכתב ואי לא כתיב
דהני תנאי לאו כי הני תנאי ופריך
יט ד מיי' פ"ג מהל'
כ) [עירובין נה:], ל) [דף
משמו א חוץ מפרשת סוטה של מקדש מאי
כא.], מ) [ועי' תוספות
גירושין הל"א [ב]
אלא וכתב ה"א למעוטי האי דלא איהו
לאידך גיסא ואית ליה נמי דרב
בינייהו א"ר ירמיה למחוק לה מן התורה
מנחות צה: ד"ה אין],
סמג עשין נ טוש"ע אה"ע
סי' קלא סעי' ב: כתב לה אבל יש לו ב' נשים דאיהו
פפא וה"ק איכא למיפרך להאי גיסא
נ) בס"י ובירושלמי איתא כל
איכא בינייהו והני תנאי כי הני תנאי דתניא
❖
ואיכא למיפרך להאי גיסא: כתב. לה
קא כתב לה כשר כתב רחמנא וכתב
ה [מיי' פ"א מהל' גירושין
אותן י"ב חודש:,
אין מגילתה כשירה להשקות בה סוטה
ב
הל' א ג טוש"ע שם סעי'
לה דממעטינן היו לו שתי נשים וכו'
גט לגרש את אשתו ונמלך מלגרשה:
א]:
אחרת רבי אחי בר יאשיה אומר מגילתה
בן עירו. ששמו כשמו והוא מאותה
אלמא דממעטי התם מוכתב גרידא
כ ו ז מיי' פ"ז מהל' בית
תורה אור השלם
כשירה להשקות בה סוטה אחרת אמר רב
העיר: שמי כשמך וכו'. ובני עיר
היכא דנכתב לשם אשה אחרת וי"ל
הבחירה הלט"ו ופ"ג
1. כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה
מהל' ביאת מקדש הלכה ד
פפא דילמא לא היא עד כאן לא קאמר ת"ק
דשאני התם דלא הוה צריך למיכתב
אחת אנחנו וגט זה ראוי לי תניהו לי
סמג לאוין דש ועשין קעד:
וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא
ואגרש בו את אשתי: פסול לזה
אלא ונתן לה ספר כריתות הילכך
כא ח מיי' פ"ג מהל'
התם אלא כיון דאינתיק לשום רחל לא
תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא
❖
לגרש בו. דדרשינן לה לשמה דכתיב
סוטה הלט"ז:
הוי וכתב קרא יתירא למעוטי נכתב
בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ
הדרא מינתקא לשום לאה אבל תורה דסתמא
סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ
לשם אשה אחרת אבל הכא לאו
וכתב לה ספר כריתות. והכא נמי
כתיבה הכי נמי דמחקינן אמר רב נחמן בר
וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ:
כתיב ועשה לה הכהן: מני. הא
יתירא הוא האי וכתב הילכך לא
דברים כד א
תוספות שאנץ
יצחק דילמא לא היא עד כאן לא קאמר רבי
2. אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר תַּעֲבֹר
ממעטינהו מיניה אלא היכא דלא
דקתני דכיון ששתתה נבדקת ר"ש
אחי בר יאשיה התם אלא במגילה דאיכתוב
למחוק לה מן התורה
עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת
אכתיב לשם אלות בעולם כדכתיב
היא דאמר מקריב מנחתה ואח"כ
פרשת סוטה שבספר תורה
וכתב את האלות: הא מני ר"ע
אִשְׁתּוֹ וְהֶעֱמִיד אֶת
לשום אלות בעולם אבל תורה דלהתלמד
משקה דאי לא אקרבה ברישא לא
לת"ק מחקי' לר' עקיבא
הָאִשָּׁה לִפְנֵי יְיָ וְעָשָׂה לָהּ
כתיבה הכי נמי דלא מחקינן ורבי אחי
היא ובזכות סבר לה כרבנן.פירש
לא מחקינן: אבל תורה
הוה מיבדקה עד שתקרב מנחתה
הַכֹּהֵן אֵת כָּל הַתּוֹרָה
ג
דסתם כתיבא הכי נמי
במדבר ה ל
הַזֹּאת:
דכתיב מזכרת עון: הא אמר אין זכות
ר"י דאשכחן הכי בספרי ובירושלמי
בר יאשיה לית ליה כתב לגרש את אשתו
א) ד
3. וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת
דמחקינן וא"ת מאי שנא
תולה. במתני' (לקמן ד' כב:): ר"ע היא.
בהדיא דסבר ר' עקיבא זכות תולה
מהא דאמרי' בגיטין ההוא
ונמלך מצאו בן עירו ואמר לו שמי כשמך
אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן וְהֵבִיא
גברא דעל לבי כנישתא
דגרס בירושלמי תני ר' טרפון אומר
דאמר לעיל (ד' יט:) משקרב הקומץ
אֶת קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ עֲשִׂירִת
ושם אשתי כשם אשתך פסול לגרש בו אמרי
ויהב ספר תורה לדביתהו
הָאֵיפָה קֶמַח שְׂעֹרִים לֹא
כל זכרונות שנאמרו בתורה לטובה
אינה יכולה לחזור בה אלמא מקרבי לה
אמר רב יוסף למאי ניחוש
התם 1 וכתב לה אמר רחמנא ה בעינן כתיבה
יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן
שתשתה: במחנה לויה. בהר
חוץ מזו שהיא של פורענות אמר לו
קודם
לה אי משום כריתות הא
עָלָיו לְבֹנָה כִּי מִנְחַת
לשמה הכא נמי ועשה לה מאי עשייה
ב)
2
בעי' וכתב לה לשמה
קְנָאֹת הוּא מִנְחַת זִכָּרוֹן
ר"ע אילו נאמר מזכרת עון ושתק
הבית דהא עזרת נשים וגם שער
אלמא אמרי' דאע"ג דסתם
מַזְכֶּרֶת עָוֹן:
מחיקה: אינה מספקת לשתות עד שפניה [כו']:
הייתי אומר כדבריך הא אינו אומר
נקנור לא נתקדשו בקדושת עזרה
כתיבא לא אמרי' [דהוי]
במדבר ה טו
מני ר"ש היא דאמר מקריב את מנחתה
והרי הן כשאר הר הבית: עמו
מנחת זכרון אלא לטובה אבל אי
4. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת
ג)
לשמה ודוחק הוא לומר
דרב יוסף פליג ארב פפא
עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי
במחיצתו. ובמדבר נמי היו ג' מחנות
ואח"כ משקה דכמה דלא קרבה מנחתה לא
לא הוי אמר ר"ע בהדיא דזכות תולה
דהכא ואומר דשאני גט
הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי
לפנים מן הקלעים מחנה שכינה
הוה מוקי לה כרבי דמתני' (לקמן ד' כב:)
בדקי לה מיא דכתיב מנחת זכרון מזכרת
דאפי' כתב הסופר שם
3
יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד
וסבר לה כרבי שמעון ונראה דלא הוה
והלוים יחנו סביב למשכן העדות
אשה ושם האיש לא מהני
אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם
עון אימא סיפא יש לה זכות היתה תולה לה
אם לא אמר ליה הבעל
אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם:
מצי לאוקמא כרבי דמדסיפא רבי רישא
(במדבר א) זה מחנה לויה והדגלים
אתאן לרבנן דאי ר"ש האמר ד) אין זכות תולה
שיכתוב הגט אבל הכא גבי
שמות יג יט
לאו רבי ועוד איכא למאן דאמר בפ"ק
ג' פרסאות זה מחנה ישראל ומשה
כ)
5. וַתָּבוֹאנָה נַעֲרוֹת
סוטה מגלת סוטה שכתבה
במים המרים אמר רב חסדא הא מני ר"ע
היה לוי וקאמר עמו: שמא תפרוס
בלא אמירת האשה כשרה
(לעיל דף ו.) דבמתנוונה פליגי רבי
אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ וַיַּגִּידוּ
היא דאמר מקריב את מנחתה ואח"כ משקה
דסתמא כתיבא ה"נ לא
ומשו"ה אמרינן דכיון
ה)
לָהּ וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה
ורבנן: טמא מת אלא אפי'
נדה. אגב ביעתותא דמים המרים.
מְאֹד וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים
ובזכות סבר לה כרבנן: והם אומרים
מת עצמו.
קשיא לר' דהכא משמע
והנדה והזב והזבה ובעל קרי אסורים
דמחקי. אבל ק' דהכא
לְהַלְבִּישׁ אֶת מָרְ¢דּכַי
הוציאוה וכו': מ"ט דדילמא מתה למימרא
משמע דלהתלמד עדיף
דמכניס מת חמור מטמא מת הנכנס
במחנה לויה כדילפינן בפסחים בפרק
וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו וְלֹא
יותר ופי' בריש פ' כל הגט.
אסתר ד ד
קִבֵּל:
אלו דברים (ד' סז.): פחדא צמית.
ובפרק בתרא דעירובין בסופו (דף
דמת אסור במחנה לויה $ והתניא טמא
ו)
ו
6. וְאִם לֹא נִטְמְאָה
אבל ק' מאי האי דקאמר
קד:) אמר רב טובי בר קיסנא אמר
דאגה שאינה באה פתאום אלא דואגת
בתר הכי דר' אחא לית ליה
מת מותר ליכנס למחנה לויה ולא טמא מת
הָאִשָּׁה וּטְהֹרָה הִוא
כתב לגרש את אשתו
וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע:
שמואל המכניס טמא שרץ במקדש
שמא יבואו אויבים להורגה צומת את
בלבד אמרו אלא אפילו מת עצמו שנאמר
ז
ונמלך כו'. והא לא דמי גט
במדבר ה כח
חייב שרץ עצמו פטור שנאמר מזכר
המקור מלהוציא דם ואפי' בשעת וסתה.
7. זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר
לסוטה כדפרי'. וי"ל דמ"מ
4 ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו
ועד נקבה תשלחו מי שיש לו טהרה
וההיא דנדה אדאגה איתמר דקתני
פריך הכי דכיון דלית ליה
לַאדֹנָי לַדּוֹר:
במחיצתו אמר אביי שמא תפרוס נדה
ח
לשמה א"כ לא לדרוש נמי
תהלים כב לא
במקוה ומת נמי אין לו טהרה במקוה
הגיע שעת וסתה ולא בדקה טמאה
8. לָהֵן מַלְכָּא מִלְכִּי
גבי גט וכתב לה לשמה כי
למימרא דבעיתותא מרפיא אין דכתיב
מ)ויש לתרץ דהתם מיירי במכניס שרץ
מפני שאורח בזמנו בא ר"מ אומר
היכי דלא דריש ליה גבי
יִשְׁפַּר עֲלָךְ וַחֲטָאָךְ
ותתחלחל המלכה מאד ואמר רב שפירסה
שלא נגע בו ושרץ לא מטמא במשא
אם היתה במחבא והגיע שעת וסתה
ז)
סוטה: למימ' דמת אסור
5
בְּצִדְקָה פְרֻק וַעֲוָיָתָךְ
ליכנס למחנה לויה. בהר
בְּמִחַן עֲנָיִן הֵן תֶּהֱוֵא
נדה והא אנן תנן חרדה מסלקת דמים
ולהכי נקט נמי שרץ ולא נבילה דאם
ולא בדקה טהורה אם בדקה אחרי כן
ח)
הבית דהא עזרת נשים
אַרְכָה לִשְׁלֵוְתָךְ:
נטמא המכניס תיפוק ליה משום
ומצאתה טהורה ולא אמר אורח בזמנו
❖
פחדא צמית ביעתותא מרפיא: יש לה
ושער נקנור לא נתקדשו
דניאל ד כד
גופו שהיה נכנס טמא שרץ במקדש
בא שחרדה מסלקת את הדמים:
בקדושת העזרה והרי הן
זכות היתה וכו': מני מתני' לא אבא יוסי
כשאר הבית. ל"ה: וא"ת
ביעתותא. הבאה פתאום כגון זו שלא
והכא ה"פ ולא טמא מת בלבד
בן חנן ולא ר"א בן יצחק איש כפר דרום ולא
מאי מקשי' מדרבנן מיהא
גליון הש"ס
אמרו לאחר שפירש מן הטומאה
היתה חרידה עד עכשיו ופתאום היא
אסור דהכי אמרי' התם
רבי ישמעאל דתניא אם יש לה זכות תולה
גמ' והתניא טמא מת. ע'
חצר חדשה שחדשו בה
אלא אפי' מת עצמו דהויא טומאה
מרגשת בצערה וכן באסתר שבאת לה
זבחים ד' לב ע"א תד"ה
לה שלשה חדשים כדי הכרת העובר דברי
דברים הרבה שאין טבול
שמועת מרדכי פתאום: מרפיא. הדמים.
בחיבורין במכניסו דחמירי טפי
תוס'
ובטמאים:
יום וטמא מת נכנס במחנה
אבא יוסי בן חנן ר"א בן יצחק איש כפר דרום
פותח את המקור: מני מתני'. דקתני
מטומאה שלא בחיבורין כדאיתא בפ'
ד"ה בעיתותא כו' כל
לויה וגם תנן במס' כלים
❖
הנשים צ"ל האנשים:
מקודש ממנו החיל שאין
אומר ט' חדשים שנאמר ונקתה ונזרעה
יש זכות תולה ג' שנים: כדי הכרת
שני דמסכת
ע"ז (דף לז:):
6
ביעתותא מרפיא. תימה
גוים וטמאי מתים נכנסין
העובר. דדריש ונקתה ע"י זכות כדי
זרע ולהלן הוא אומר זרע יעבדנו יסופר
7
לשם. וי"ל דיש חלוק בין
לר"י והא בפרק
ונזרעה זרע כשיעור שהעובר ניכר
היכא דאירע לו טומאה
זרע הראוי לספר רבי ישמעאל אומר שנים
מוסף רש"י
ט)
קודם שנכנס לשם אז
במעוברת: הראוי לספר. לחיות
בתרא דנדה (דף עא.) בגמרא ב"ש
עשר חדש ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר
חוץ מפרשת סוטה.
אמרי' דאסור ליכנס
אומרים כל הנשים מתות נדות מ"ט
ולבא לידי סיפור שבחו של מקום:
אפילו בספר תורה, דקסבר
במחנה לויה אבל היכא
לדבר י) דכתיב 8 להן מלכא מלכי ישפר עליך
ואע"פ שאין ראיה. גמורה לדבר
דב"ש אגב ביעתותא [דמלאכא]
אם בא למחוק לה מן
דאירע לו תוך המחנה אז
וחטיך בצדקה פרוק
ועויתך במיחן ענין
התורה מוחק (ערובין יג.).
מותר להיות שם דה"נ
דמותא חזיא וב"ה פליגי עליה
דזכות תולה י"ב חודש זכר לדבר. ולקמןל)
של מקדש. מגילה של כל
אמרי' במס' תמיד אירע
הן
מפרש אמאי אינה ראיה: להן מלכא
וקא מקשה התם אלא הא דתניא
סוטה וסוטה (שם). אין
קרי באחד מהם היה הולך
מגילתה
כשרה
מלכי ישפר עליך וגו'. דניאל אמר לנבוכדנצר כשפתר לו החלום שיהא
ב"ש אומרים $ כל הנשים מתים זבין קרי כאן מבשרו ולא מחמת
במסיבה לבית הטבילה
להשקות בה סוטה
וכשחוזר בא לו אצל אחיו
אונסו אלא טעמא דב"ש וכו' אלמא דלא אמרי' ביעתותא מרפיא וי"ל
נטרד מן האנשים ולהיות עם בהמה וחיה להן מלכא אמנם המלך מלכי
אחרת. סוטה שנכתבה
הכהנים: אלא אפי' מת
ישפר עליך עצתי תיטב בעיניך להאמין לעצתי: וחטיך בצדקה פרוק.
ביעתותא דמלאך לא מרפיא דלא חזי אלא בשעת הוצאת הנפש:
מגילתה ואמרה טמאה אני
עצמו וק' מאי אפי' אדרבה
יש זכות תולה שנה אחת. ירושלמי יש זכות תולה שנה אחת
ופטורה, אין מגילתה
חטאך ע"י צדקה פדה: ועויתך במיחן. ועונותיך בחנינת העניים:
מת קיל טפי כדאמר
כשרה לסוטה אחרת, אלמא
(בעירובין ק"ד) טמא שרץ
מנבוכדנצר לקצת ירחין תרין עשר יש זכות תולה שתי שנים
הן כתיבה לשמה בעינן וה"ה
שנכנס לעזרה חייב
מאמנון ויהי לשנתים ימים (שמואל ב יג) יש זכות תולה שלש שנים מאחאב וישבו שלש שנים אין מלחמה (מלכים א כב) אמר ר' יוסי כל נ)אותן
נמי דאין מוחקין לה מן
והמכניס שרץ למקדש
התורה (שם). כתב לגרש
פטור משום דכתיב מזכר
שלש שנים היה עסוק במצות וכל אותן שתי שנים היה עוסק בתורה: מנחת זכרון כלל מזכרת עון פרט כמדומה הכי פירוש אימא
את אשתו ונמלך. וחזר
עד נקבה תשלחו מי שיש
דממנחת זכרון ליכא למילף זכרון זכות אלא זכרון עון ואין בכלל אלא מה שבפרט אם אומר אתה כן לא נמצאת מדת הדין מקופחת מה
בו מלגרש אותה (שם
לו טהרה במקוה ומת נמי
אם מדת הפורענות מעוטה הרי מזכרת מידת הטובה מרובה על אחת כמה וכמה אלא מנחת זכרון יש לה זכות מזכרת עון אין לה זכות:
וגיטין כד.). פסול לגרש
אין לו טהרה במקוה וי"ל
בו. אלמא וכתב לה משמע
דפלוגתא דתנאי היא התם.
מצוה
לשמה, הכי נמי כתיב ועשה
(א"ת יש במינו טהרה
לה משמע לשמה (ערובין יג:). וכתב לה אמר רחמנא. כתיב לה גבי כתיבה, הכא כתיב לה לגבי עשייה, עשייה היינו מחיקה
במקוה דשרץ כדאמר בפ' דר' עקיבא דיש במינו טהרה במקוה בעי גבי מפץ דהתם איצטריך קרא במפץ לומר דבעי במינו
(שם). למחנה לויה. כל הר הבית חוץ לחומת העזרה (פסחים סז.). עמו. ומשה לוי היה (שם). ותתחלחל. נתמסמס חלל
ה"נ כתיב מזכר לד' דבעי במינו). עמו במחיצתו ובמדבר נמי היו ג' מחנות לפנים מן הקלעים מחנה שכינה והלוים יחנו
גופה (מגילה טו.). פחדא צמית. דאגת יראה כי הכא מפני פחד כרכום והגיע שעת וסתה ולא בדקה טהורה שהחרדה מסלקת
סביב למשכן העדות זה מחנה לויה ומשה לוי היה וקאמר עמי ל"ה: ואשכח קרא דאמר ותני פי' בהארכת זמן כלומר דקרא
הדמים, ביעתותא מרפיא. הבהלות פתאום שאדם רואה או שומע נבהל מרפיא (נדה עא.).
כתיב כשהב"ה מאריך זמן עד ג' פעמים הלכך הו"ל ג' שנים: