כא:
היה נוטל פרק
שלישי
סוטה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בן
ז) עזאי אומר חייב אדם וכו'. ירושלמי דבן עזאי דלא כר"א בן
לימדה תיפלות ס"ד. וכי תורה תיפלות קרא לה: כאילו. שמתוכה
כד א מיי' פכ"א מהל'
א) כתובות סב:, ב) [ברב
סנהדרין הלכה ז סמג
אלפס איתא רבי חנינא וכן
היא מבינה ערמומית ועושה דבריה בהצנע: חכמה. תורה:
עזריה דדריש (חגיגה דף ג.) הקהל את העם האנשים והנשים
לאוין רח טוש"ע ח"מ סימן
איתא בתנחומא פ'
שמעמיד עצמו ערום עליה. שפירש מכל עסקים ונעשה עליה
יז סעיף ה: והטף אנשים באו ללמוד נשים לשמוע ונראה דפי' דמצוה לשמוע
משפטים], ג) פאה פ"ח
הנשים כדי שידעו לקיים מצוה ולא משום שידעו שזכות תולה א]:
עני וחסר כל. ו)[ל"א שמשים עצמו ערום עליה גרסי'] שמערים
כה ב מיי' פ"ט מהל'
מ"ח, ד) כתובות קג. יבמות
סז: ב"ב קמ., ה) כתובות
מתנות עניים הלכה
מטרונה שאלה את ר' אלעזר מפני
שיתקיים תורתו לקבוץ על יד וללמוד
צה: ב"ב קלז. קעד: ערכין
יג סמג עשין קסה טוש"ע
מכל אדם: מאין תמצא. מן העשוי
מה ב] חטא אחת במעשה העגל והן
אומר בן עזאי חייב אדם ללמד את וכו'
כג., ו) ס"א, ז) [שייך במשנה
י"ד סי' רנג סעיף א:
כאין: רוצה אשה בקב ותיפלות.
מתין בה ג' מיתות אמר לה אין אשה
כו ג מיי' פי"ט מהלכות
דלעיל כ.], ח) [ג"ז שייך שם],
ר' אליעזר אומר כל המלמד את בתו תורה
ט) [כדאיתא פ"ח דפאה
אישות הלכה יט סמג
חכמה אלא בפלך אמר לו הורקנוס
חפיצה ליזון במזונות מועטין ויהא
מלמדה תיפלות: תיפלות ס"ד אלא אימא
מ"ז], י) [ר"ל ירושלמי],
עשין מח צו טוש"ע אה"ע
בנו בשביל שלא להשיבה דבר אחד
תיפלותה מצוי לה בתשמיש מט' קבין
כ) אליבא דרבנן טפי מאליבא
סימן קיב סעיף יד:
כאילו למדה תיפלות א"ר אבהו מ"ט דר"א
❖
כז ד ה מיי' פי"ב מהל'
מן התורה אבדת ממני ג' מאות כור
ופרישות לפרוש מן התיפלות לפיכך
דאדמון. מהרש"ל,
דכתיב אני חכמה שכנתי ערמה כיון
1
זכייה ומתנה הלכה ט
אין טוב שתלמוד תורה: שמטעים
מעשר בכל שנה ג] א"ל ישרפו ד"ת ולא
טוש"ע אה"ע סי' צא סעיף
ב וטוש"ע ח"מ סי' רמח ימסרו דברי תורה לנשים: שנכנסה חכמה באדם נכנסה עמו ערמומית
דבריו לדיין. דמשנקבעו בלב הדיין
תורה אור השלם
רוצה אשה בקב ותיפלות. פר"ח
❖
ורבנן האי אני חכמה מאי עבדי ליה מיבעי
שערי זכיותיו לדבריו של זה קשין
סעיף א וסעיף ג:
ח)
1. אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי
ליה לכדרבי יוסי בר' חנינא דא"ר יוסי בר'
לסלקן והרי ערמותו ורשע הוא
רוצה אשה שיהא בעלה
עָרְמָה וְדַעַת מְזִמּוֹת
שעובר על לא תשא שמע שוא (שמות
חמר ויהא מצוי אצלה בכל שבת לתת
חנינא אין דברי תורה מתקיימין אלא במי
משלי ח יב
אֶמְצָא:
תוספות שאנץ
2. וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא
כג): להשלים מאתים זוז. ומעתה לא
לה עונתה ולא יביא לה אלא קב
שמעמיד עצמו ערום עליהן שנאמר אני
מתני' רוצה אשה בקב
וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה:
חטים בלבד ולא יהא גמל שהולך
יטול לקט ויש לו קרובים שיטלום:
❖
חכמה שכנתי ערמה א"ר יוחנן אין דברי
ותפלות מט' קבין ופרישות
איוב כח יב
בנכסים מועטין. דתנן (ב"ב דף
בדרך רחוקה ואינו נותן לה עונה
חולק היה אבן עזאי דאמר
תורה מתקיימין אלא במי שמשים עצמו
אלא אחת לשלשים יום ואע"פ שמביא
קלט:) מי שמת והניח בנים ובנות
חייב אדם ללמד בתו תורה.
כמי שאינו שנאמר והחכמה מאין תמצא:
הגהות מהר"ב
ואומר ר' יהושע חפיצה
2
לה לשכרו ט' קבין חביבה עליה
בזמן שהנכסים מרובין הבנים ירשו
היא בקב במזונות מועטין
רבי יהושע אומר רוצה אשה וכו': מאי
והבנות יזונו נכסים מועטין הבנות רנשבורג
העונה בכל שבת וקב אחד מט' קבין
ויהא תפלותיה מצוי לה
א] תוס' ד"ה בן עזאי
קאמר הכי קאמר רוצה אשה בקב ותיפלות
שתהא עם בעלה מט'
ופרישות ל' יום ורבי פירש בשם רב
יזונו והבנים ישאלו על הפתחים:
א)
אומר חייב אדם וכו' ולא
קבין ופרישות לפרוש מן
שקדמו ומכרו. קודם שבאו הבנות
האי המשרה אשתו ע"י שליש לא
עמו מתשעת קבין ופרישות: הוא היה אומר
משום שידעו שזכות תולה.
התפלות לפי' אין טוב
יפחות לה מקביים חיטין מן שבת
לב"ד והעמידום ב"ד לנכסים בחזקת
נ"ב בירושלמי דפרקין
שתלמוד תורה (ותפלות)
חסיד שוטה כו': היכי דמי חסיד שוטה כגון
בהלכה ד: ב] בא"ד מפני
פי' הערוך דזה החשבון
בנות: המכריע אחרים באורחותיו.
לשבת כדמוכח בגמרא בפרק אע"פ
דקא טבעה איתתא בנהרא ואמר לאו אורח
מה חטא אחת במעשה
מצינו במורד על אשתו
(כתובות דף סד:) ועונתה מצוי לה
ראו ועשו כמוני ולכו בדרכי. לא נתכוון
העגל. נ"ב ר"ל החטא היה
מתשמיש המטה דמוסיף
ארעא לאיסתכולי בה ואצולה היכי דמי רשע
ואילו המורד על אשתו (שם סג.)
זה אלא להראות עצמו כחסיד בעיני
שוה באופן אחד לכולן והן
לה ג' דינרין בשבוע
ערום אמר רבי יוחנן זה המטעים דבריו
ב)
א
מתים בסייף ובמגפה
והיינו י"ח קבין דשער
מוסיפין על כתובתה ג' דינרים בשבת
הבריות ואין תוכו כברו אלא שלא
ובמיתת הדרוקן: ג] בא"ד
בינוני ד' סאין בסלע וסלע
לדיין קודם שיבא בעל דין חברו ר' אבהו
ידקדקו אחריו לבדוק בתועבותיו:
ושער בינוני הוא ד' סאין בסלע ט)וסלע
אבדת ממני ג' מאות כור
ד' דינרין והסאה ששת
אומר זה הנותן דינר לעני להשלים לו
ד' דינרים נמצאת סאה בדינר וג'
מעשר בכל שנה. נ"ב
שקרא
קבין א"כ הוה להו כ"ד
שהאשה חשובה הזאת נתנה
קבין בד' דינרין וי"ח
מאתים זוז דתנן מי שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופאה
סאין בג' דינרים שהן י"ח קבין הרי
ג) ב
מעשרותיה שהיה ג' מאות
קבין בג' דינרין והמשרה
שחכמים עמדו על סוף דעתה שהיא
ומעשר עני היה לו מאתים חסר דינר אפילו אלף נותנין לו כאחת הרי
כור בכל שנה להורקנוס בנו
אשתו על ידי שליש שאינו
של ר"א ועתה אחרי
רוצה בתיפלות ועמו שני קביים מי"ח
מורד בתשמיש אינו נותן
זה יטול רבי אסי אמר רבי יוחנן זה המשיא עצה למכור בנכסים מועטין
שדחאה ר"א פסקה מליתן
לה אלא ב' קבין וזהו
קביים שיפרוש ממנה דקביים אחד
❖
קב לתשעה: גמ' למכור
דאמר רבי אסי א"ר יוחנן ד) ג יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין מה
לו:
היכי
דמי חסיד
מט' בי"ח קבין:
בנכסים מועטין. דתנן מי
שמכרו מכרו אביי אמר זה המשיא עצה למכור בנכסים כרבן שמעון
ה) ד
שוטה. ירושלמי ראה תינוק מבעבע
שמת והניח בנים ובנות
בן גמליאל דתניא נכסי לך ואחריך לפלוני וירד הראשון ומכר ואכל השני
בזמן שהנכסים מועטים
מוסף רש"י
בנהר אמר לכשאחלוץ תפילין אצילנו
הבנות יזונו והבנים ישאלו
מוציא
מיד הלקוחות דברי רבי רשב"ג אומר אין לשני אלא מה ששייר
ה
עד כשהוא חולץ תפילין הוציא זה
בקב ותיפלות עמו.
על הפתחים. וכשקדמו
את נפשו: זה הנותן דינר לעני
להיות בעלה עמה,
ראשון
רב יוסף בר חמא אמר רב
ששת זה המכריע אחרים באורחותיו רבי
ומכרו קודם שיבואו הבנות
מעשרה קבין. להתעשר
לב"ד מה שמכרו מכרו.
להשלים לו מאתים זוז. הא דרבי
זריקא אמר רב הונא זה המיקל לעצמו ומחמיר לאחרים עולא אמר זה
(כתובות סב:). יתומים
וא"כ הוי רשע במשיא עצה
אבהו והא דרבי יוחנן ומבריח מזונות
שקדמו ומכרו בנכסים
לבנים שימכרו בנכסים
שקרא
מועטין. שהבנות זוכות
מועטין ל"ה: זה המכריע
מן האלמנה קרי ירושלמי מכות
בהן כדתנן (שם קח:)
אחרים באורחותיו פ"ה
פרושים ותו גרס התם חד תלמיד מדר' בון הוו לו מאתים זוז חסר דינר והוה רבי יליף למזכי עמיה חד לתלת שנים מעשר מסכני חד זמן
הבנות יזונו והבנים ישאלו
שאומ' להם ראו עשו כמוני
עבדין ביה תלמידיו עין בישא ומלוון ליה אתא בעי מזכי עמיה היך דהוה יליף א"ל רבי אית לי שיעורא אמר זה מכת פרושים נגעו ביה
על הפתחים, וקדמו קודם
באורחותי ולא נתכוון זה
שיבואו לב"ד ומכרום (שם
אלא להראות עצמו כחסיד
רמז לתלמידיו ואעלוניה לקפילין וחסרוניה חד קרט וזכה עמיה היך דהוה יליף שנינו בפרק בתרא דמסכת פאה (מ"ט) מי שיש לו חמשים זוז והוא
קג.). מה שמכרו מכרו.
בעיני הבריות ואין תוכו
יתומים
שקדמו ומכרו בנכסים מועטין.
נושא ונותן בהן ה"ז לא יטול ובגמרא י)הדא אמר חמשין דעבדין טבין מן מאתן דלא עבדין:
דאין מוציאין למזון האשה
כברו אלא שלא ידקדקו
והבנות מנכסים משועבדים
ונראה דוקא לענין מזון הבנות אמרינן מה שמכרו מכרו אבל לענין מזון האשה כיון דמשועבד לה בעל למזונות בחייו הנכסים בחזקתם
אחריו לבדוק תועבותיו.
וכ"ש בנכסים מרובין,
ל"ה: זה שקרא ושנה
שאינם יכולין למכור כדאמרי' בפ' הנושא (כתובות קג.) יתומים שמכרו מדור אלמנה לא עשו ולא כלום ומ"ש מדר' אסי א"ר יוחנן יתומים
כדאמר בכתובות (סט.)
שקרא ושנה משנה ולא
שקדמו ומכרו בנכסים מועטים וכו' התם לא משתעבדי לה מחיים אי נמי בית זה עצמו דרה בו בחיי הבעל אבל מזונות בכל יום צריכה למזונות
האחים ששעבדו מוציאין
שמש תלמידי חכמים
לפרנסה ואין מוציאין
ולא דמו מזונות אשה למדור והוא הדין אם מכרו בנכסים מרובין מה שמכרו מכרו דמטלטלי לא משתעבדי למזונות ואמרי' בפ' מציאת
ללמוד תלמוד וסברת
למזונות (רשב"ם ב"ב קמ.).
טעמי המשנה מה הם
האשה (שם סט.) בין מכרו בין משכנו אין מוציאין למזונות והאי דנקט נכסים מועטין אורחא דמילתא נקט דלא מזבין אינש נכסים משום
זה המשיא עצה למכור
ורשע הוא שאין תורתו
הפסד מזונות היכא דאיכא נכסים מרובים רבי פי' בתוספותיו דר' יוחנן פליג אההיא דמסקינן בפרק ב' דייני גזירות (שם דף קט.)
בנכסים. המתעבר על ריב
על בורייה ואין למידין
לא לו ומבטל מחשבת
הימנו שעל ידי הטעמים
אמר רבי יצחק בן אילעאי משמיה דחזקיה כל מקום שאמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו וגבי נכסים מועטין תנינא
הנותן שאמר נכסי לך
יש חילוק באיסור והיתר
התם (דף קח:) ובפרק מי שמת (ב"ב קלט:) אמר אדמון וכי בשביל שאני זכר הפסדתי ואמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון לא ידענא
ואחריך לפלוני וברצונו לא
ובדיני ממונות לזכות
מאי דוחקיה לפרש כך אליבא דאדמון טפי מאליבא דרבנן: אביי אמר זה המשיא עצה למכור בנכסים כרשב"ג.
רשב"ם פי'
כ)
היה ראשון מוכר לאחרים
ולחייב לטמא ולטהר
להפסיד אחריך, ערום
כדאמר בכמה דוכתין מ"ט
ביש נוחלין (ב"ב דף קלז.) משום דגרם לעבור על דברי הנותן וערום דאהנו מעשיו והרי הוא חוטא ולא לו ומיהו המוכר עצמו
דמכל מקום מצליח הוא
אמר מר הכי ומ"ט אמר
דהיינו ראשון לא מיקרי רשע ואף על גב דלכתחילה אסור לעשות כך דלא חמיר איסוריה שהרי השליטו הנותן בגוף ופירות לעשות
ומה שעשה עשוי, שהנותן
מר הכי ואמרי מאי בינייהו
כרצונו וקשיא לפירושו בסוף פרק מי שהיה נשוי (כתובות דף צה:) דאמר אביי נכסי לך ואחריך לפלוני ועמדה וניסת בעל לוקח הוי
לא מיחה בשעת המתנה
איכא בינייהו כך וכך
כרשב"ג דאמר אם קדם
ולפי' הוה רשע וערום
ואין לאחריך במקום בעל כלום ומי אמר אביי הכי והאמר אביי איזהו רשע ערום זה המשיא כו' מי קאמר תינשא ניסת קאמר אלמא דמדמי
ראשון ומכר מה שעשה
שהשומע קולו כששונה
מוכר עצמו למשיא ומיהו יש לפרש כיון דמשיא נקרא רשע מכלל דלמוכר אסור לעשות לכתחילה אע"ג דלא נקרא רשע כדקתני התם אין
עשוי, כי אין לאחריך אלא
משניותיו כסבור שבקי
לו לראשון אלא אכילת פירות בלבד ואי קשיא מדקאמר אביי זה המשיא עצה וכו' כרשב"ג מכלל דאביי ס"ל כרשב"ג והכי אמר אביי נמי
מה שישייר ראשון והרי לא
בטעמיהם ונוהגין בו כבוד
שייר לו כלום (שם קעד:).
כתלמידי חכמים ל"ה.
בהדיא בפרק מי שהיה נשוי (ג"ז שם) בעל לוקח הוי ואין לאחריך במקום לוקח כלום וביש נוחלין (ב"ב דף קלז.) מפרש טעמא משום דקסבר
וי"מ ולא שמש תלמידי
קנין פירות כקנין הגוף דמי ובסוף פרק השולח (גיטין דף מח:) אמר אביי נקטינן בעל בנכסי אשתו צריך הרשאה אע"ג דפירות דידיה הוי הגוף
חכמים שמוש ממש
צריך הרשאה דמשמע דס"ל דלאו כקנין הגוף דמי יש לתרץ דוקא גבי אחריך ס"ל לאביי דכקנין הגוף דמי דאפי' ר"ל דאמר לאו כקנין הגוף
דמי מתרצינן אליביה אחריך שאני ופי' רשב"ם דאחריך משמע גוף ופירות נתן לראשון דהא בהדיא פי' אחריך ירש פלוני ואף הוא פסק שם
כרשב"ג וז"ל בעלמא סבירא לן דלאו כקנין הגוף דמי כדפסקי' בפרק החולץ (יבמות דף לו:) הכא אחריך שאני וכן עיקר דלא תקשי הלכתא
אהלכתא דפסקינן כר"ל פרק החולץ ובהא דאחריך קיימא לן כרשב"ג דפסקי' הלכתא לקמיה ולא פליג ר"ל ומדאביי נמי איכא למשמע
דהכי קיימא לן כדאמר אביי איזהו רשע וכו' ולקמן נמי ההיא אתתא דהוה לה דיקלא בארעא דרב ביבי כו' אזל איהו אקנייה לבנו
קטן כרשב"ג עד אפילו רשב"ג לא קאמר מהתם שמעינן דהלכה כרשב"ג הלכך בעינן לפרושי דרשב"ג ס"ל כר"ל דלאו כקנין הגוף
דמי והכא היינו טעמא דאחריך שאני ולא תקשה הלכתא אהלכתא תימה לר'
אמאי לא קא חשיב נמי ההיא דאלו הן הנשרפין
(סנהדרין דף עו:) אמר רב כהנא משום ר"ע איזו עני ורשע ערום
זה המשהה
בתו
בוגרת
ויש לומר דעני ורשע לא קא חשיב:
רבי