כב:
היה נוטל פרק
שלישי סוטה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ועד
כמה עד ארבעין שנין. פי' משנה שהתחיל ללמוד עד ארבעים
ועד כמה. הוי ראוי להוראה: והא רבה אורי. וכל שנותיו אינן אלא
ל א מיי' פ"ג מהל' ת"ת
א) [בע"ז יט: איתא רבא
ע"ש פרש"י], ב) סנהדרין
הלכה ה ופ"י מהל'
מ' כדאמרי' בר"ה (דף יח.) רבה ואביי מדבית עלי קאתו כו': בשוין.
שנה ולא משנה שנולד כדאמרינן בפ"ק דמסכת ע"ז (דף ה:)
תשובה הלכה ה סמג עשין
קה: פסחים נ: ערכין טז:
ולא נתן ה' לכם לב לדעת עד היום הזה ש"מ לא קאים איניש
אם שוה לגדול העיר בחכמה מותר להורות או שאין זקן ממנו בעיר:
יב טוש"ע י"ד סימן רמו
לקמן מז. הוריות י: נזיר
פרוש שיכמי פרוש נקפי
פרוש קיזאי פרוש מדוכיא. כולהו
אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין וזה
היה ממתן תורה עד מ' שנה
כג:, ג) לעיל ו. כ:, ד) פי'
סעיף כ:
שאז התחילו ללמוד: בשוין. רש"י
לא ב מיי' פ"ג מהל'
מחשיך גוונו, ה) [לעיל ו.],
מפרש להו: מעשה שכם. שמלו שלא
ו)שם:, ז) [לעיל ו.], ח)בע"י
סוטה הלכה כ:
פי' אם שוה לגדול העיר בחכמה
לשם שמים אף זה מעשיו להנאתו
ועד כמה עד ארבעין שנין איני והא רבה
א)
לב ג ד ה מיי' שם פ"ד
נוסף: עלי, ט) [ועי' תוספות
❖
מותר להורות קשה לר"י מפרק
שיכבדוהו בני אדם ולא לשם שמים:
הלכה יד:
ברכות יז. ד"ה העושה וכו'
אורי בשוין: ומכות פרושין וכו': $ ת"ר שבעה
ומה שנ"ש בצדו], י) [שייך
המנקיף רגליו. מהלך בשפלות עקב
הרואה (ברכות דף סג.) דאמר אביי
פרושין הן פרוש שיכמי פרוש נקפי פרוש
❖
לדף שאח"ז], כ) [לקמן כח.],
באתרא דאית גבר תמן לא תיהוי
בצד גודל ואינו מרים רגליו מן הארץ
קיזאי פרוש מדוכיא פרוש מה חובתי ואעשנה
מוסף רש"י גבר פשיטא לא צריכא דשוין אלמא
ומתוך כך מנקף אצבעותיו באבנים:
פרוש מאהבה פרוש מיראה פרוש שיכמי
עד ארבעין שנין.
מקיז דם לכתלים. עושה עצמו
היכא דשוין אין לו לקפוץ להוראה
הגהות הב"ח
משנולד (ע"ז יט:). והא
זה העושה מעשה שכם פרוש נקפי זה
להכי מסתברא הכא לפרש והא רבה
כעוצם עיניו שלא יסתכל בנשים
(א) רש"י ד"ה פרוש וכו'
רבה אורי. בע"ז שם:
המנקיף את רגליו פרוש קיזאי א"ר נחמן
דאורי והוא לא הגיע להוראה שכל
ומתוך כך מכה ראשו בכותל והדם
והא רבא אורי, וכל ימיו לא
שכר המצות. נ"ב עיין ס"פ
❖
היו אלא ארבעים שנה
כשם דף לא:
יוצא: דמשפע. הולך כפוף: כי
בר יצחק זה המקיז דם לכתלים פרוש מדוכיא
ימיו לא היה אלא מ' שנה בשוין הא
בפ"ק דר"ה
.
(רש"י שם)
מדוכיא. בוכנא עשוי כמקבת וראשו
דאמר שאין לו להורות עד ארבעין
אמר רבה בר שילא דמשפע כי מדוכיא
בשוין. התם בשוין, בשאין
כפוף: פרוש מה חובתי ואעשנה.
בעירו גדול ממנו (שם).
שנין היינו כששוה לגדול העיר בחכמה
פרוש מה חובתי ואעשנה הא מעליותא היא
גליון הש"ס
הרי היא ככל המנחות.
למדוני מה עלי לעשות ואעשה: הא
וגדול העיר הגיע להוראה הלכך כיון
אלא דאמר מה חובתי תו ואעשנה פרוש
גמ' ת"ר שבעה פרושים
שנטמאו עד שלא קדשו
מעליותא היא. אם אינו בקי באיסורין
שיש שם חכם כמותו הגיע להוראה
בכלי, ותפדה. ויביא
הן. עיין בירושלמי פ"ט
מאהבה פרוש מיראה אמרו ליה אביי ורבא
בדמיה את המנחה (לעיל
דברכות עלה דמתני' חייב
ודקדוקי מצות ובא ללמוד: מה חובתי
בשנים והוא לא הגיע לשני הוראה
❖
לתנא לא תיתני פרוש מאהבה פרוש מיראה
ו:). ואלו שמנחותיהן
אדם לברך על הרעה:
תו ואעשנה. מה ח) לעשות עוד ולא
אין לו להורות לפניו אבל אם גדול
נשרפות. מנחות קנאות
דאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק
ב)
א
העיר הוא בחכמה אע"ג שלא הגיע
עשיתי ומראה עצמו כאילו קיים את
שלה עשירית האיפה קמח
שעורים נשרפות למטה על
אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמה שמתוך
הכל: פרוש מאהבה. מאהבת שכר
לכלל שנים מורה ורבה גדול העיר
תוס' שאנץ (המשך)
בית הדשן, שאינן ראויות
בחכמה היה אבל ר"י פי' ההוא
המצות (א) ולא לאהבת מצות הבורא:
שלא לשמה בא לשמה אמר רב נחמן בר
ליקרב ולא לפדות וליצא
יוצרו הוי מעליותא ביותר
❖
מיראה. של עונשין. אלא מה על האדם
לחולין (לעיל ו.). דפרק הרואה דמיירי באדם שנכנס
עוד יש פרוש מאהבה
יצחק דמטמרא מטמרא ודמגליא מגליא בי
ומיראה דהוי מעליא כגון
לעיר שיש שם חכם מורה תמן לא
לעשות מאהבת הש"י כאשר צוונו ה'
דינא רבה ליתפרע מהני דחפו גונדי אמר לה
נותן צדקה בשביל שיחיו
אלהינו וסוף השכר לבא: דמטמרא
תהוי גבר אפי' בשוין אבל אם הוא
בניו ובנותיו ואינו מתחרט
ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין
תוספות שאנץ
מטמרא כו'. הנסתרות נסתרות
קבוע בעיר כמותו ושוה לו בחכמה
כשלא באו תאותו והיינו
ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין
פרוש מאהבה ופרוש
בשוין אם שוה לגדול
מותר לו להורות כמו שפי' רש"י
מבני אדם והגלויות גלויות ומ"מ לב"ד
מיראת עונשין שלא יהיו
שבעיר בחכמה מותר לו
שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי
ור"ח פי' התם באתר דאית גבר
הגדול כולם גלויות והוא יפרע מן
בניו ובנותיו וג"כ הוי
להורות אע"ג דאינו בר
ומבקשין שכר כפנחס: מתני' ר"ש אומר
ממונה משתדל בצרכי ציבור לא
המתכסים בטליתות ומראין עצמן
ג)
מעליותא כיון שאינו
מ' שנה או שאין בעיר
מתחרט ופירושא דהכא
זקן הימנו ל"ה. מעשה
כפרושין ואינן פרושין: אל תתיראי
אין זכות תולה במים המרים ואם אתה
תקפוץ לתוך שררות אפי' בשוין ולפי'
מאהבה ומיראה מיירי
שכם שמלו שלא לשום
מן הפרושין. שהפרושין היו שונאין
לא מיירי בהוראה:
אומר הזכות תולה במים המאררין מדהה
ד)
כשמתחרטין אם לא תמלא
שמים אף זה עושה מעשיו
פרוש מאהבה פרוש מיראה.
אותו לפי שהרג מן החכמים הרבה
תאותן דהשתא הוי תרתי
להנאתו כדי שיכבדוהו בני
אתה את המים בפני כל הנשים השותות
גוונא דמאהבה ומיראה
אדם ולא לשום שמים
בירושל' פרק הרואה עשה
ונהפך להיות צדוקי כדאמר בקידושין
ומוציא אתה שם רע על הטהורות ששתו
למעליותא זה למעלה מזה
ל"ה: המנקף את רגליו
(דף סו.) וכשמת היתה אשתו יראה
מאהבה ועשה מיראה עשה מאהבה
כדפי' והשלישי דהכא אינו
מהלך בשפלות עקב בצד
שאומרים טמאות הן אלא שתלתה להן
טוב אבל מכל מקום
גודל ואינו מניף רגליו
מהן שלא יעבירו המלוכה מבניה
שאם באת לשנוא דע שאתה אוהבו
זכות רבי אומר הזכות תולה במים
יעסוק כו'. והא דאמר
מן הארץ ומתוך כך
ה)
והיתה אומרת לו לבקש מלפניהם
ואין אוהב שונא עשה מיראה שאם
בירושלמי פירושא פרוש
מנקף אצבעותיו באבנים.
המאררים ואינה יולדת ואינה משבחת
באת לבעוט דע שאתה ירא ואין
עליה ואמר לה אל תתיראי מן הפרושין
מאהבה כאברהם פרוש
דמשפע כי מדוכיא בוכנא
אלא מתנוונה והולכת לסוף היא מתה
מיראה כאיוב צ"ל דחולק
שהיא עשויה כמקבת
שצדיקים הן ולא יגמלוך רעה ולא
ירא מבעט: שבעה פרושין הן פרוש
ב
על תלמוד שלנו אך ק'
וראשו כפוף: פרוש מה
לבניך שלא חטאו להם: ולא ממי
שכמי וכו' פרוש מן הנכייה כו' פרוש
באותה מיתה נטמאת מנחתה עד שלא
ו) ג
מההיא דאמר בפ' החולץ
חובתי ואעשנה. למדיני
שאינן פרושין. שהם אוהביי: אלא
שכמי טעון מצותיה על כתפיה פרוש
מפני מה גרים מעונים
מה לעשות ואעשה. פרוש
קדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותפדה
בזמן הזה ר' יוסי אומר
מאהבה פרוש מיראה
מן הצבועים. כלומר שאין מראיתם
נקפי אקיף לי ואני עבד מצוה פרוש
ואם משקדשה בכלי הרי היא ככל
ד
לפי שאינן עושין מאהבת
וקשה דמשמע דלא
כתולדותם אלא צבועין מבחוץ ואין
קיזאי עבד חדא חובה וחדא מצוה
המקום אלא מיראת עונשין
הוי למעליותא. ולקמן
המנחות ותשרף ז)ה ואלו שמנחותיהן נשרפות
תוכן כברם: שמעשיהם כמעשה זמרי.
ומקיז חדא בחדא פרוש מן הנכייה
ולא היו חוששין לעשות
בס"פ כשם משמע דהוי
האומרת
אם לא דודאגים מן
מעליותא דאמר הנהו תרי
שהן רשעים ומבקשים שכר כפנחס
מאי דאית לי אנא מנכה ועבד מצות
העונשין כי ביותר קשה
תלמידי דהוי יתבי קמיה
אומרים לבריות לכבדן כפנחס. ואיכא דמפרש לה לענין צניעותא:
פרוש אדע חובתי ואעשנה הי דא חובתי עבדית דאעביד מצות
להם להכנס בעול המצות
דרבא חד אמר אקריון
מתני' הרי היא ככל המנחות. שנטמאו עד שלא
דכותה פרוש יראה כאיוב פרוש אהבה כאברהם דכתיב (ישעיה מא)
א) ולפי' הוי גריעותא כיון
בחלמי וישמחו בך אוהבי
דאין מקבלין עליהן עול
שמך וחד אמר אקריון
קדשה בכלי: ותפדה. ותצא לחולין ומהמעות יקנה אחרת:
זרע אברהם אוהבי אין לך חביב מכולם אלא פרוש אהבה כאברהם:
מלכות שמים מאהבה ועל
בחלמי מה רב טובך אשר
לעולם
יעסוק אדם בתורה ובמצות אע"פ שלא לשמה. ואי
ותשרף. שקדשה קדושת הגוף ואינה יוצאה עוד לחולין:
ידי יסורין באין עליהן.
צפנת ליראיך. אמר להו
קשיא הא אמרינן בפ"ק דתענית (דף ז.) כל העוסק
לעולם יעסוק אדם בתורה
רבא תרוייכו רבנן אתן אלא
וכל
שלא לשמה פי' כדפי'
מר מאהבה ומר מיראה
בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות ובשלהי פרק היה קורא במסכת ברכות (דף יז.) כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא
בפ' מקום שנהגו: א"ל
אלמא משמע דמעליותא
נברא נראה לתרץ עוסק שלא לשמה כגון מיראת היסורין כי הכא ומאהבת קיבול פרס שאינו מתכוין להשלים רצון יוצרו שציוהו על כך
ינאי מלכא לדביתהו אל
הוא. וצ"ל דתרי עניני
תתיראי מן הפרושין פ"ה
מאהבה ומיראה הוי והכא
אלא להנאתו כדאמרינן בפ"ק דמסכת ע"ז (דף יט.) במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו והיינו דתנן (אבות פ"א מ"ג) אל תהיו כעבדים
שהיתה אשתו יראה מן
ה"פ פרוש מאהבת שכר
המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס וכי הא דאמר בפ' עגלה ערופה (לקמן מז.) ואיתא בנזיר פרק מי שאמר הריני נזיר (דף כג:) ובפרק
הפרושין ב) שלא יגמלו
שמתחרט אם לא תתמלא
בתרא דהוריות (דף י:) לעולם יעסוק אדם וכו' שבשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק זכה ויצאה ממנו רות גם הוא נתכוין להנאתו שהעלה
עליך רעה ולא לבניך
תאותו ופרוש מיראה
שלא חטאו להם ולא ממי
כאדם שירא מרבו ודואג
קרבן לשם להשלים חפציו בשכרו ולא לשם שמים וכדאמרי' פ"ק דר"ה (דף ד.) האומר סלע זו לצדקה ע"מ שיחיה בני ה"ז צדיק גמור
שאינן פרושין לפי שהן
לכבודו שלא יקפיד עליו
אבל ההיא שלא לשמה דתענית ומס' ברכות אינו עוסק בתורה כדי לקיים לא מאהבה ולא מיראה אלא להוסיף על חטאתו פשע שעתה
אוהבי אלא מן הצבועין
אבל פרוש מאהבת יוצרו
שגגות נעשו לו זדונות שאע"פ שידע שעובר לא מנע מכל תאות לבו כדמפרש התם (ברכות יז.) תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים שלא
כלומר שאין מראיתם
כאשר צוהו ה' אלהיו וסוף
כתולדותם אלא צבועין
השכר לבא וכן מיראת
יהא אדם קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ובועט באביו ובאמו וברבו או במי שגדול הימנו שנאמר ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב
מבחוץ ואית דפרשי לענין
אלו
לכל עושיהם ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם לעושים לשמה ט): שמנחותיהם נשרפות. תימה אמאי לא חשיב נמי מת הוא או
שמתה היא דאמרי' בפ"ק (לעיל דף ו:) דנשרפת וליכא למימר דוקא היינו לאחר שקידש הקומץ כדתני' לעיל אבל הכא לא חשיב אלא הנשרפת
א) אולי צ"ל וי"ל דמ"מ הוי
גריעותא.
משקדשה בכלי דה"ה אם משקדשה בכלי דנשרפת ואיידי דקתני סיפא קירב הקומץ דנאכלת נקט רישא קידש הקומץ ורבותא נקט אע"פ
ב) וא"ל שאל תתיראי מהם
ושבעלה
בא עליה בדרך. תימה לר"י אמאי נשרפת כיון דבדרך
דכבר קדוש וקרוב להקרבה טפי מקידשה בכלי אפ"ה נשרפת: י)
שלא יגמלוך רעה.
בא עליה היינו קודם שתקדוש וכיון דאין המים בודקין אותה כדאמר כ) ונקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה מעון וכו' תיגלי מילתא
למפרע דכי קדוש בטעות קדוש כדאמרינן גבי ושבאו לה עדים שהיא טמאה דהואיל ולא לבדוק עומדת ולא ראויה למנחה לא היתה
ראויה לכלי ואין כלי שרת מקדשין אלא בראוי להן ונראה דדוקא לגבי שבאו לה עדים שייך למימר הכי משום דמנחה לברר עון וכשיש
שם עדים הרי העון מבורר וא"צ בירור אבל הכא שבא עליה בדרך שצריך לברר אע"ג דאין המים בודקין כי קדוש מעיקרא שפיר
קדוש מאחר שלא נתברר העון ולא הוי אלא כמו שנשאו ונתנו בה מוזרות בלבנה קודם לכן דאין המים בודקין ואפ"ה מנחה שפיר
קדוש והאי דלא חשיב במתני' מנחת ארוסה ושומרת יבם אלמנה לכ"ג
מפני שידוע פסול שלהן שאינן נבדקות ואין מביאין אותם לשתות:
האומרת