היה
נוטל
פרק
שלישי סוטה
כג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
האומרת
טמאה אני. ירושלמי האומרת טמאה אני לא כחטאת
וכל הנשואות [לכהנים] מנחותיהן נשרפות. ואפילו קרב הקומץ
לג א מיי' פי"ב מהל' מעשה
א) [חולין קלא:], ב) [נזיר כח:],
ג) [שם ל.], ד) סנהדרין מד:,
הקרבנות הלכה יב:
כהלכתו ולא נטמאו נשרפין שירים בבית הדשן כדמפרש בגמרא:
שמתה בעליה היא וחטאת שמתה בעליה ילכו
לד ב מיי' שם הלכה י:
ה) [תוספתא פ"ב], ו) יומאמז:
כהנת. בת כהן: מנחתה נאכלת. דכל מנחת כהן כליל תהיה לא
המעות לים המלח דמיא לאשם תלוי אם לאשם תלוי אפי' משקדשה
לה ג מיי' שם הלכ' ט:
יבמות ק. זבחים עו: מנחות נח.,
בכלי א"ר מתני' דמיא לאשם תלוי שנשחט דתנינן תמן אם משנשחט
תאכל כתיב (ויקרא ו) אבל (א) כהנת הנשואה לישראל נאכלת וכן כהנת
לו ד מיי' פי"ט מהל' איסורי
ז) יבמות ק. זבחים עו: [מנחות
קו: יומא מז:], ח) מנחות עד.
ביאה הלכה א סמג לאוין
נודע לו הדם ישפך והבשר יצא לבית
אלמנה וגרושה שהביאה מנחתה
השריפה: כל הנשואות לכהנים
יבמות ק. [תוספתא פ"ב שם
קכב טוש"ע אה"ע סימן ז
נאכלת: כהנת מתחללת. מן התרומה
האומרת טמאה אני
לך ושבאו לה עדים
וצ"ע], ט) [ע"ב], י) [ויקרא ו],
סעיף יב:
ומן הכהונה אם נבעלה לפסול: וכהן
מנחותיהן נשרפות. פרש"י אחד מנחת
לז ה מיי' שם טוש"ע שם
כ) [רש"ל], ל) [ויקרא ו],
שהיא טמאה והאומרת איני שותה $ ושבעלה
מ) [צ"ל תקטירו], נ) [דף עז.],
סעיף יג:
אין מתחלל. אם נשא גרושה זונה
סוטה ואחד מנחת נדבה ותימה
אינו רוצה להשקותה ושבעלה בא עליה
לח ו מיי' פ"ב מהלכות אבל
ס) רש"א, ע) צ"ל קרב לעצמו,
וחללה. וטעם דכולה מתני' מפרש
מנחת נדבה מה חלק יש לו בה והא
פ) ומקצתן לאכול ואותן כו'
הלכ' ו ופ"ג הלכה יא
בדרך א וכל הנשואות לכהנים מנחותיהן
בגמ'ט) : בקדשי קדשים. חטאת ואשם
אפילו רבי יהודה דאומר בפ' אין בין
להקטיר אלא דמסיק לשם עצים
סמג לאוין רלה טוש"ע י"ד
נשרפות בת ישראל שנשאת לכהן מנחתה
❖
כו'. מהרש"ל ועי' רש"א,
סימן שעג סעיף ב:
ומנחה בכולם כתיב י) כל זכר בכהנים
המודר (נדרים דף לה:) אדם מביא
לט ז מיי' שם סמג שם
נשרפת ב וכהנת שנשאת לישראל מנחתה
כ)[יאכלנו]: מה בין איש לאשה. בישראל
על אשתו כל קרבנות שהיא חייבת
טוש"ע י"ד סימן שסט
נאכלת מה בין כהן לכהנת מנחת כהנת
נמי קמיירי: איש פורע ופורם. כשהוא
דווקא שהיא חייבת כדמפרש בספרי
א)
סעיף א:
הגהות הב"ח
מ ח ט מיי' פ"י מהל'
נאכלת ומנחת כהן אינה נאכלת כהנת
כגון אם [הקיפה] נזירות בראשה
מנוגע פורע ראשו ופורם בגדיו:
ג
ד
(א) רש"י ד"ה מנחתה וכו'
מעשה הקרבנות הלכ' ג
האיש מדיר את בנו. קטן בנזיר
וחיללה את השבת דומיא דמנחת סוטה
מתחללת וכהן אין מתחלל כהנת מטמאה
אבל דכהנת: (ב) ד"ה ואינה
סמג עשין קפד קפה:
ה
ו
מא י מיי' פ"י מהל' טומאת
עולה כליל מפני שיש:
וחלה הנזירות עליו אפילו לכשיגדל:
שהיא חובה דיליף לה מוהביא את
למתים ואין כהן מטמא למתים כהן אוכל
ז
ח
(ג) ד"ה כר"א בר"ש וכו'
צרעת הלכ' ו סמג עשין
מגלח על נזירות אביו. אם נדר אביו
קרבנה עליה כל קרבן שעליה אבל
בקדשי קדשים ט ואין כהנת אוכלת בקדשי
ואינה נקמצת ואמר ר"ש
רלה:
בנזירות והפריש קרבנותיו ומת והיה
מנחת נדבה מודה רבי יהודה שאינו
מב כ מיי' שם הלכ' ח:
כמנחה של ישראל וכו' אף
קדשים מה בין איש לאשה האיש פורע
י
מג ל מ מיי' פ"ב מהלכות
מנחת חובה של כהן וכו'
בנו נזיר הבן מגלח ביום מלאת ומביא
מביא וי"ל משום הכי יש לו חלק משום
ופורם ואין האשה פורעת ופורמת האיש
לאישים כלל ור"א בר"ש פליג
נזירות הלכה יג:
כ
ב)ל
קרבנות שהפריש אביו: מקדש את
דקי"ל מה שקנתה אשה קנה בעלה
❖
מד נ ס מיי' שם פ"ח הלכה
עליה ואמר:
מדיר את בנו בנזיר מואין האשה מדרת בנה
בתו. מקבל קידושי בתו קטנה שלא
כדתנן בפ"ד דנזיר (דף כד.) אם שלה
טו:
מה ע מיי' פ"ג מהל' אישות
בנזיר האיש מגלח על נזירות אביו ואין
מדעתה: מוכר את בתו. לאמה
היתה בהמה החטאת תמות וקא דייק
ג) נ
ס
הל' יא סמג עשין מח
גליון הש"ס כשהיא קטנה: גמ' מנחותיהן
בגמ' מנא לה מה שקנתה אשה קנה
האשה מגלחת על נזירות אביה ע האיש מקדש
טוש"ע אה"ע סימן לז סעיף
נשרפות. אחת מנחת סוטה ואחת
בעלה הלכך יש לו חלק בה אפילו
מתני' ושבעלה אינו רוצה
א:
את בתו פ ואין האשה מקדשת את בתה
מו פ מיי' פי"א מהל'
להשקותה. עי' יבמות דף צה
מנחת נדבה: מפני שיש לו חלק בה.
לרבנן דפליגי אדר' יהודה ואמרי
האיש מוכר את בתו ואין האשה מוכרת
❖
צ
ע"א תד"ה אילימא:
גירושין הלכה ז סמג
שהוא מקריבה משלו וכתיבל) כל מנחת
דווקא קרבן שמכשירה לו מביא עליה
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
את בתה ד) ק האיש נסקל ערום ואין האשה
כהן וגו': ואינה עולה כליל (ב) שיש
דמה שקנת' קנה בעלה מיהו בירושלמי
קנה סעיף א:
נסקלת ערומה האיש נתלה ואין האשה
מז צ מיי' פ"ד מהל' עבדים
ר
מוסף רש"י לה חלק בה. שלכפרתה היא באה
דפרק היה מביא משמע דבמנחת
הלכה א ב:
נתלית ש האיש נמכר בגניבתו ואין האשה
ואין מנחת זר ובת כהן קריבין כליל
סוטה איירי והכי איתא התם מנחתה
מח ק מיי' פט"ו מהל'
האומרת טמאה אני לך.
נמכרת בגניבתה: גמ' ת"ר כל הנשואות
בלא קמיצה: השירים קריבין לעצמן.
מלמד שהיא קדשה לשמה כשם שהיא
ה)
שהודתה לבית דין על
סנהדרין ה"א סמג עשין קב:
מט ר מיי' שם הלכה ו:
קלקולה, שהיו מאיימין עליה
לאחר שקרב הקומץ: קרי כאן כל
לכהונה מנחותיהן נשרפות כיצד כהנת לויה
קדשה לשמה כך היא קדשה לשמו
נ ש מיי' פ"ג מהלכות גניבה
כדתני מתני' (לעיל ו:)
.
שממנו כו'. כי כל שאור וכל דבש לא
ותני רבי חייא ופליג ליקרב כליל
וישראלית שנשאת לכהן אין מנחתה
מנחת כהנת נאכלת.
הלכה יב [ופ"א מהל'
ת
כמנחת ישראל, מנחת כהן
עבדים הל' ב] סמג עשין פא:
תקריבו לה' (ויקרא ב) הוה ליה
אינה יכולה מפני שותפתה של אשה
מ)
נאכלת מפני שיש לו חלק בה ואינה עולה
נא ת מיי' פי"ב מהל' מעשה
אינה נאכלת. דכולה כליל
למכתב למה ליה למכתב ממנו אלא
לאכול אינה יכולה מפני שותפתו של
כליל מפני שיש לה חלק בה אלא הקומץ
דכתיב (ויקרא ו)
כליל תהיה
קרבנות הלכ' יב ופ"ד
איש [אלא] הקומץ לעצמו והשירים
למדרשיה נמי באנפי נפשיה לא תקטירו
ע)
(חולין קלא:). כל שממנו
מהל' סוטה הלכה טו:
קרב בעצמו והשירים קריבין בעצמן איקרי
נב א מיי' פ"ה מהל' איסורי
לאישים הרי הוא בבל
כל שממנו עולה כבר אשה לה' ויש
קריבין לעצמן ואת אומר מנחתה
תקטירו. כדכתיב (ויקרא ב)
כאן כל שהוא ממנו לאישים הרי הוא
מזבח הלכ' ה סמג עשין
ו) א
בכלל לאו זה בשר כל קרבנות חוץ
אלא מה דאישתעי קרא אישתעי
כי כל שאור וכל דבש לא
שיח שיט:
בבל תקטירו אמר יהודה בריה דר"ש בן
מעולה ויש בכלל זה שירי מנחות
מתני' ותו התם והביא את קרבנה
נג ב מיי' שם הלכה ג סמג
תקטירו ממנו אשה לה', והאי
ממנו יתירא הוא ודרשינן ביה
שם:
פזי דמסיק להו לשום עצים כר"א דתניא
והכא נמי דלמא בתר חלק שלה אית
עליה בעלה מהו שיפריש עליה חוץ
ז)
נד ג ד מיי' פי"ב מהל'
נמי לא תקטירו כל שממנו
לן למיזל והויא הקטרת קומץ כהלכתו
מדעתה מכיון שיש לו שותפות במנחה
ר"א אומר לריח ניחוח אי אתה מעלה אבל
ב
אשה לה', יש בכלל הזה
מעשה הקרבנות הלכ'
ואלו שירים גמורין הם וישנן בבל
מפריש עליה חוץ מדעתה וא"ת מאחר
קדשים ושירי מנחה ולחם
יב ופ"ד מהל' סוטה הלכה
אתה מעליהו לשום עצים הניחא לר"א דאית
❖
הפנים שקרב מהן כבר
טו:
תקטירו: דמסיק להו לשם עצים.
שיש לו חלק בה א"כ הויא לה מנחת
ליה האי סברא אלא לרבנן דלית להו האי
לאישים האימורים, וכן הקומץ
דנימא הכי אם ראויים הן להקטיר ולא
שותפות ואומר בפ"ק דזבחים (דף ה:)
וכן הבזיכין קיימי שירים בבל
סברא מא"ל גדעבדי להו כר"א בר"ש ח) דתניא
היתה ראויה ליקמץ כדין מנחת כהן
הניח מנחה לשני בניו ומת קריבה
תקטירו (זבחים עו:) מאחר
תוספות שאנץ
רבי אלעזר בר"ש אומר הקומץ קרב
ד
שנתת לאש כל משפטו הרי
הרי זו הקטרה לשמה וקמיצה לא
ואין בה משום שותפות הא יש בה
השירים בבל תקטירו, דכתיב
צניעותא ל"ה: כהנת
בעצמו והשירים מתפזרים על בית הדשן
מעלה ולא מורדת ואם ראויה היתה
משום שותפות אינה קריבה משום
לא תקטירו ממנו אשה לה',
מתחללת מן התרומה ומן
ואפי'
לא תקטירו דבר שניתן ממנו
ליקמץ ואלו שיריה הרי הן כשאר עצי
דכתיב בה נפש והכי קתני בסיפרי
הכהונה אם נבעלה לפסול
לאש (יומא מז: וכעי"ז יבמות
לה ולאו דוקא נקט כהנת
המערכה: כר"א. פלוגתייהו בזבחיםנ) אברי חטאת שנתערבו באברי עולה
בהדיא וי"ל כיון דעיקר כפרה משום דידה נפש קרינן בה דהא הניח מנחתו
ק.). דמסיק להו לשום
דה"ה דאלמנת בת ישראל
ר"א אומר יתנם למעלה ורואה אני את בשר חטאת על המזבח כאילו הן
לשני בניו דמסיק התם (דף ו.) דקניא להו אלמא משום דמכפרי קרינא
עצים כר"א. דפליג במס'
שנשאת לכהן גדול אלא
ביה נפש: הקומץ קרב בעצמו. וא"ת אמאי לא שדינן לכולה
זבחים (עז:) באברי חטאת שהן
עצים וחכ"א תעובר צורתן ויצאו לבית השריפה שאסור להקטיר אברי
רבותא נקט דאפילו כהנת
שיריים מאחר שהוקטרו
מתחללת מכהונה: מגלח על
חטאת משום לאו דכל שממנו לאישים ור"א סבר בתריה דההוא קרא
מנחה בתר דידה ויהו שיריה נאכלין כדאמר בפ' אין בין המודר
אימורים ונתערבו איברי
נזירות אביו אם נדר בנזירות
(נדרים דף לו:) ואיתא בפ"ק דזבחים (דף ו.) ובפ"ק דתמורה (דף ב:)
כתיב קרבן ראשית תקריבו אותם לה' שאור ודבש בכורים אתה מביא מן
חטאת באיברי עולה שהן כליל,
והפריש קרבנותיו ומת והיה
ר"א אומר יתן הכל למעלה
בנו נזיר הבן מגלח ביום
התמרים ומנחת שתי הלחם שהוא ראשית מן השאור ואל המזבח לא
מתכפר עושה תמורה והכא היא מתכפרת במנחה זו י"ל התם מיקני
ורואה אני את בשר חטאת
מלאת ימי נזרו ומביא קרבנות
יעלו לריח ניחוח [שם] קאי נמי אממנו אשה לה' דאוקמיה בבל תקטירו
למתכפר כולי זבח ואין לו למקדיש חלק בו אבל הכא יש לו לבעל חלק
למעלה כאילו הן עצים, ויליף
שהפריש אביו: איקרי כאן
במנחה: דמסיק להו לשום עצים.
ואשמעינן דלא אסר הקטרתו אלא כשמתכוין לריח ניחוח: כר"א
רש"י פי' דנימא הכי אם
טעמא מהאי קרא ואל המזבח
כל שממנו לאישים הרי הוא
לא יעלו וגו' בתריה דהאי
בבל תקטירו פ"ה דהוה ליה
בר"ש. במנחות בפ' אלו מנחות (דף עג:) גבי מנחת חוטא כהן שמביא על
ראוין הן להקטיר ולא היתה ראויה לקמוץ וכו' ותימה מאי תנאי שייך
קרא לא תקטירו ממנו כתיב
למכתב כי כל שאור וכל
שמיעת קול או על ביטוי שפתים או על טומאת מקדש וקדשיו בדלי
הא ודאי כאילו מעורבין שיריים והוי כאברי עולה ואברי חטאת
(יומא מז:) ורואה את בשר
דבש לא תקטירו לה' ולמה
שנתערבו דפליגי בה ר"א ורבנן (זבחים עז.) דלא שייך בה תנאי
דלות ופליגי רבנן עליה דרבי שמעון ואמרי והיתה לכהן כמנחה [ויקרא ה]
החטאת שהן שירים ובבל
כתב ממנו אלא למדרשי'
תקטירו כאילו הן עצים, דכיון
באפי נפשיה לא תקטירו כל
דליכא שום ספק אלא ודאי מקצתן ראויה להקטיר פ)ומקצתן לאכול
מנחת חובתו של כהן כליל כמנחת נדבתו ואינה נקמצת (ג) ס) [ור"ש דריש
דלא מכוין לאקטורי לאו
שממנו עולה כבר אƒ ש∆ ה לה'
ליה לקרא התם הכי וכי נאמר והיתה לכהן כמנחתו לא נאמר אלא]
ולהקטיר ואותן מה שבתוכן אין ראוי להקטיר לשם עצים בכל מקום
הקטרה היא ומותר לעשות כן
ויש בכלל לאו זה בשר כל
כמנחת חוטא של ישראל מה של ישראל נקמצת אף מנחת חוטא של
שהוא ולא שייך שום תנאי וכמדומה דרש"י נקט לי' אגב שטפיה
מפני תקנת עולה (יבמות ק.).
הקרבנות חוץ מעולה ויש
רבי אלעזר בר"ש אומר.
בכלל זה שירי מנחות והכא
כהן נקמצת אי מה מנחת ישראל שיריה נאכלין אף זו שיריה נאכלין
דההיא דפרק נושאין על האנוסה (יבמות ק.) דתנן כהנת שנתערב
גבי כהן המטמא הקדש בדלי
נמי אמרי' דלמא בתר חלק
ת"ל והיתה לכהן כמנחה לכהן
כמנחה לענין עבודת כהן שטעונה
ולדה בולד שפחתה נותנין עליהם חומרי ישראל וחומרי כהנים
דלות, שמביא מנחת חוטא
שלה אית לן למיזל והויא
וכתב בה במנחת חוטא והיתה
קמיצה ולא לאישים כמנחה הא
כיצד הקומץ קרב לעצמו והשיריים
ומפרש בגמרא דמנחתם נקמצת כמנחת ישראל ואינה נאכלת
ליה הקטרה דקומץ כהלכתה
לכהן כמנחה, כלומר אם
ואלו שירים גמורין הן והרי
קריבין לעצמם ולית ליה כל שממנו
לאישים כלל ר"א בר"ש
כמנחת כהנים וכולה סוגיא כי הכא והתם ודאי שייך תנאי
חוטא זה כהן הוא הרי היא
הן בבל תקטירו. דמסיק
פליג עליה ואמר קומץ קרב
לעצמו ושירים מתפזרין לאיבוד:
כשהאחד מקריב מנחה אינו יודע אם כהן הוא או ישראל וצריך
כמנחת ישראל, מה מנחת
להו לשם עצים וכר' אליעזר
ישראל נקמצת אף מנחת חוטא
ופלוגתיהו בזבחים אברי
להתנות כמו שפירש רש"י כאן והא דתנן בהקומץ רבה (מנחות
ה"ג
של כהנים נקמצת, אי מה
חטאת שנתערבו באברים
דף כג.) נתערב קומצה בשיריה או בשירים של חבירתה לא יקטיר אית לן למימר דסתמא כרבנן דפליגי אדרבי אליעזר:
מנחת ישראל שיריה נאכלין
של עולה רבי אליעזר
הקומץ קרב לעצמו והשיריים לעצמן.
בירושל' בעי אליביה דר"ש אלין שיריים משום מה הם באים משום קומץ או משום שיריים
אף זה שיריה נאכלין, ת"ל וכל
אומר יתנם למעלה ורואין
מנחת כהן כליל תהיה, הא
בשר החטאת כאילו הן
אי תימר משום קומץ אינו נותנו בלילה ואינו נותנו לאחר מיתה ואינו מחשב להן ואי תימר משום שיריים נותנו בלילה
כיצד הקומץ קרב בעצמו
עצים וחכמים אומרים תעובר
ונותנו לאחר מיתה מהו שיחשב להן ופשיט לה מדר"א בר"ש
דאמר דמתפזרין על גבי הדשן שלמטה כדמפרש בפ' ואלו הן מנחות הדא
והשירים קרבות לעצמן, דברי
צורתו ויצאו לבית השריפה
אמרו נותנו בלילה ונותנו לאחר
מיתה
ומחשב להן א"ר
יוסי
בר בון
אינו מחשב להו שלא הוכשרו לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח:
ר"ש, ר"א בר"ש אומר הקומץ
שאסור להקטיר אברי חטאת
קרב לעצמו והשירים מתפזרין
משום לאו דכל שממנו
כהן
אבית הדשן למטה מקום
לאישים ור' אליעזר סבר
שנותנים שם תרומת הדשן והנוצה, והיינו אצל המזבח (יבמות ק.).
בתריה דההוא קרא כתיב קרבן ראשית תקריבו אותם לה' ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח וקאי נמי אממנו לה' דאוקמה בבל
תקטירו ואשמעינן דלא אסרה הקטרה אלא כשמכוין להם לריח ניחוח ל"ה: דתניא ר' אליעזר אומר הקומץ קרב בעצמו והשירים
מתפזרין גבי מנחת כהן חוטא שהביא מנחה על שמיעת קול או על ביטוי שפתים או על טומאת מקדש וקדשיו בדלי דלות ופליגי רבנן עליה ואמרי מנחת חובתו של כהן כליל כמנחת נדבתו ואינה נקמצת ור' שמעון דריש לקרא התם וכי נאמר והיתה לכהן כמנחתו והלא
לא נאמר אלא כמנחה והאי קרא במנחת חוטא כתיב ודריש לה הכי ואם כהן הוא תהיה לו כמנחת חוטא של ישראל מה מנחת חוטא של ישראל נקמצת אף מנחת כהן חוטא נקמצת אי מה מנחת חוטא ישראל שיריה נאכלין אף זו שיריה נאכלין ת"ל והיתה לכהן כמנחה
לענין עבודת כהן שטעונה קמיצה ולא לאישים כמנחה הא כיצד הקומץ קרב בעצמו והשירים קרבין לעצמן. ור' אליעזר סבר ליה כאבוה דבעי קמיצה ומיהו שירים קרבין לעצמן לית ליה דכל שממנו לאישים כו' אלא קומץ קרב לעצמו והשירים מתפזרין לאיבוד ל"ה: