17/43

כג:

היה נוטל פרק

שלישי סוטה

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

כהן

ולא כהנת. ירושלמי ר' אבהו בעי קמיה ר"ל והכתיב (ויקרא

ה"ג ואפי' רבנן לא פליגי עליה אלא במנחת חוטא של כהנים דבת

נה א מיי' פ"ה מהל'

א) [קדושין לה:],

ב) [כריתות ח: ערכין ג.],

טומאת צרעת הלכה

הקרבה היא. דמקשי חובתו לנדבתו דלא בעי קמיצה. אבל הא דלאו

כב) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו מעתה כהן ולא כהנת א"ל

ג) נזיר כח:, ד) [שם ל.],

א:

והכהן המשיח תחתיו מבניו את שבנו עומד תחתיו יצתה זו שאין בנה

בת הקרבה היא דדלמא בתרה דידה אזלינן ושירים גמורים נינהו

ה) סנהדרין מה., ו)סנהדרין

ב [מיי' פ"ב מהל' אבל

ואפילו רבנן מודו דמתפזרין: מאי טעמא. קאמר מתני' מנחת

עומד תחתיה ה"ה דבפרק הזרוע (חולין דף קלב.) הוה מצי לשנויי נמי

מו., ז) יבמות נח. קדושין

הל"ו. ופ"ג הל' יא טוש"ע

כז:, ח) [דברים כב],

יו"ד סי' שעג סעי' ב]:

הכי ונתן לכהן הזרוע דלא אמר לכהן

כהנת נאכלת כשאינה נשואה לכהן

נו ג מיי' פ"ב מהל'

ט) [לקמן כד.], י) [לעיל

נזירות הלכה יג: ולא לכהנת אלא אפילו לכהנת דהכא

וכשהיא נשואה לכהן אינה נאכלת

ואפי' רבנן לא פליגי

עליה דר' אלעזר בר'

יח:], כ) [אסורה. רש"ל],

כליל מיהא לא הויא: לא יחלל

טעמא משום דכתיב והכהן המשיח

נז ד מיי' שם פ"ח הלכה

ל) [שייך לעמוד א' במשנה],

שמעון אלא במנחת חוטא של כהנים דבת

מ) [ג"ז שייך לע"א במשנה],

טו:

זרעו. בכהן הנושא פסולה לכהונה

תחתיו מבניו אבל התם דחי ליה משום

הקרבה היא אבל בהא אפי' רבנן מודו:

א ה מיי' פ"ב מהלכות

נ) [קדושין טו.], ס) צ"ל

סוטה הלכה ב: דאהרן ובניו כתיב בפרשת מנחה אי

כתיב ודרשינן בקידושין (דף עז.) לא

❖

למספק, ע) [לעיל יח:],

בת ישראל הנשואה וכו': מ"ט דאמר קרא

ב ו מיי' שם הלכה ח

נמי משום דהתם הוי מיעוט אחר

יחלל שני חילולין אחד לה ואחד לזרעו

מיעוט: ל) מה בין איש לאשה.

וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל כהן

❖

והלכה ט:

שהכהן מחלל את שתיהן אבל הוא

ולא כהנת: כהנת מתחללת כהן אין מתחלל:

תורה אור השלם

אין מתחלל: בני אהרן. לנפש לא

בתוספתא (פ"ב) קא חשיב עובר על

מנלן דאמר קרא ולא יחלל זרעו בעמיו

מצות עשה שהזמן גרמא מה שאין

יטמא ולא בנות אהרן באזהרה זו:

1. וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל

תוספות שאנץ

תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל:

כל זכר בבני אהרן יאכלנה. במנחה

זרעו מתחלל והוא אינו מתחלל: כהנת

כן באשה האיש עובר על בל תקיף

ה"ג ואפי' רבנן לא פליגי

ויקרא ו טז

כתיב: איש. צרוע הוא: אין לי.

ועל בל תשחית ועל בל תטמא למתים

מטמאה כו': מ"ט אמר קרא אמור אל

2. וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ

עליה אלא במנחת חוטא

מה שאין כן באשה האיש נדון בבן

שנחלט בטומאת נתקים אלא איש

דבת הקרבה היא דמקשינן

בְּעַמָּיו כִּי אֲנִי יְיָ

הכהנים בני אהרן בני אהרן ולא בנות

א א)

חובתו לנדבתו דלא בעיא

מְקַדְּשׁוֹ: ויקרא כא טו

סורר ומורה ונעטף ומספר ואין

אשה מנין כשהוא אומר סמוך לו

אהרן: כהן אוכל בקדשי קדשים: דכתיב

3. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה

קמיצה אבל הא דלאו

האשה נעטפת ומספרת האיש נמכר

והצרוע אשר בו הנגע ולא איבעי ליה

בת הקרבה היא דלמא

אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי

4 כל זכר בבני אהרן יאכלנה: ומה בין איש

ונשנה ואין האשה נמכרת ונשנית

למכתב אלא בגדיו יהיו פרומים וראשו

בתר דידה אזלי' ושירים

אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם

כו': ת"ר 5 איש אין לי ב) אלא איש אשה מנין

גמורין נינהו אפי' רבנן

לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו:

האיש נרצע ונמכר לעבד עברי וקונה

יהיה פרוע דהא כתיב לעיל דבמצורע

מודו דמתפזרין אבית הדשן

ויקרא כא א

כשהוא אומר והצרוע אשר בו הרי כאן

לעבד עברי ואין האשה נרצעת

קמיירי אלא לרבות צרוע שני כגון

4. כָּל זָכָר בִּבְנֵי אַהֲרֹן

ל"ה. ה"ג א"כ מה ת"ל

שנים א"כ מה ת"ל איש לענין שלמטה איש

איש לענין שלמטה לא

אשה: ה"ג א"כ מה ת"ל איש לענין

ונמכרת וקונה ולא קתני התם כל

יֹאכֲלֶנָּה חָק עוֹלָם

למעוטי מטומאה האמורה

לְדֹרֹתֵיכֶם מֵאִשֵּׁי יְיָ כֹּל

שלמטה איש פורע ופורם וכו'.(א)

הני דמתני' אלא דזכאי בבתו משום

פורע וכו': האיש מדיר את בנו בנזיר ואין

בפסוק זה בא למעוטי

אֲשֶׁר יִגַּע בָּהֶם יִקְדָּשׁ:

דמפרש התם בכסף ובשטר ובביאה

מה ת"ל איש מאחר שסופינו לרבות

אלא מענין האמור בפסוק

ויקרא ו יא

האשה מדרת בנה בנזיר: ג) אמר ר' יוחנן

5. אִישׁ צָרוּעַ הוּא טָמֵא

שלאחריו דכתיב ביה

את האשה: לענין שלמטה. לאו

ותימה אמאי לא חשיב נמי סמיכות

הלכה היא בנזיר: האיש מגלח על נזירות

פריעה ופרימה דליכא

הוּא טַמֵּא יְטַמְּאֶנּוּ הַכֹּהֵן

תנופות הגשות וקמיצות דבין כהן

למעוטי מטומאה האמורה בפסוק זה

למימר דלענין שלמעלה

אביו ואין האשה מגלחת על נזירות אביה:

בְּרֹאשׁוֹ נִגְעוֹ:

לכהנת וכל הני דתנן בפ"ק דקידושין

בא למעוטי אלא מענין האמור בפסוק

קאמר דדוקא האיש נחלט

ויקרא יג מד

אמר ר' יוחנן הלכה היא בנזיר: האיש

ד)

6. וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ

ואין האשה נחלטת א) דהא

(דף לו.) ולא קתני נמי שהעברי יוצא

שלאחריו דכתיב ביה פריעה ופרימה

אינה פורעת ופורמת. אותו

הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים

מקדש את בתו ואין האשה מקדשת את

בשנים וביובל ובמיתת האדון משא"כ

לומר לך איש פורע ופורם ולא אשה:

בלא כסותו ולא אותה

וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל

בתה: דכתיב את בתי נתתי לאיש הזה:

הלכה היא בנזיר. הלכה למשה

בעבריה הזב מטמא בראיות ולא

בלא כסותה. וא"ת לרבנן

שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא

דר' יהודה דלעיל דאמרי

ויקרא יג מה

יִקְרָא

מסיני הוא בהלכות נזיר: נתתי לאיש.

האיש מוכר את בתו ואין האשה מוכרת

הזבה מצורע אסור בתשמיש המטה

7. וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָ אֶל

אין האשה נסקלת ערומה

באביה נתלית נתינתה: ורגמו אותו.

ולא מצורעת כדמפרש בריש פרק

את בתה: דכתיב כי ימכור איש את בתו:

משום דחיישינן להרהור

הַזְּקֵנִים אֶת בִּתִּי נָתַתִּי

מחוסרי כפרה (כריתות דף ח:) מחוץ

אי נימא אותו ולא אותה והכתיב גבי

ובעי נמי ברור לה מיתה

(ב)

לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה

האיש נסקל ערום כו': מ"ט ורגמו אותו

ה)

יפה ב) ותיפוק לי מהאי

וַיִּשְׂנָאֶהָ: דברים כב טז

לאהלו ולא מחוץ לאהלה:

נערה המאורסה והוצאתם את שניהם

מאי אותו אילימא אותו ולא אותה והכתיב

8. וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת

קרא. וי"ל דאי מההיא

האיש

מגלח על נזירות. בפ"ד

וסקלתם אותם אלא הא דממעט אשה

מ)

ח)

אשה בין בכסותה בין שלא

בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא

והוצאת את האיש ההוא או את האשה

בכסותה קמ"ל רב נחמן

דנזיר (דף ל.) ובפרק

לענין ערום דנפיק מהאי קרא מיעוטא

כְּצֵאת הָעֲבָדִים:

ההיא אלא אותו בלא כסותו ולא אותה בלא

דאמר קרא ואהבת לרעך

שמות כא ז

בתרא דכריתות (דף כז:) מפ' דדוקא

דאותו משמע ולא כסותו ולהכי

9. הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל

כמוך. אבל ר' יהודה דאמר

כסותה: האיש נתלה ואין כו': מ"ט אמר

ו)

על מעות סתומין ולא על מעות

נקט ליה להאי משמעותא דערום

לעיל דאין מכסין אותה

אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְסָמְכוּ

שנאמר

קרא ותלית אותו על עץ אותו ולא אותה:

אלא שני פרקים משום

את בתי.

מפורשין:

בלשון זכר גבי איש למימרא הא

כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם

דצערא דגופה עדיף טפי

עַל רֹאשׁוֹ וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל

אותה בכסותה: נמכר בגניבתו.

מרישא דקרא יליף ליה ואמר אבי

האיש נמכר בגניבתו ואין האשה נמכרת

(ולית ליה) [וא"ת אטו

הָעֵדָה: ויקרא כד יד

הנערה אל הזקנים משמע למעט

אם אין לו מה לשלם:

01. וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ

לית ליה] הך דרשא דהכא

בגניבתה: מ"ט אמר קרא 21 ונמכר בגניבתו

הדרן עלך היה נוטל

הא אותה בכסותה. וי"ל

הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה

אמה דאינה זכאה בבתה לתת:

בגניבתו ולא בגניבתה:

ותלית אותו ולא אותה. בפרק

דאה"נ דלית ליה א"נ אית

הַהִוא אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת

ארוסה. שקינא לה ארוס:

ליה וסבירא ליה דקרא לא

הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֶל

הדרן עלך היה נוטל

ושומרת יבם. שקינא

נגמר הדין (סנהדרין דף

אתא אלא שיכסו אותה

שְׁעָרֶיךָ אֶת הָאִישׁ אוֹ

שני פרקים אבל יותר

אֶת הָאִשָּׁה וּסְקַלְתָּם

לה יבם: לא שותות. דמעטינהו קרא:

מו.) נפקא לן מוכי יהיה באיש ולא

ארוסה ז) ושומרת יבם ה לא שותות

לא משום צערא דגופה

באשה:בגניבתו ולא בגניבתה.

בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ:

ולא נוטלות כתובה. שהיא גרמה

עדיף טפי ורוצה לומר הא

דברים יז ה

ולא נוטלות כתובה שנאמר

11. וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ

תימה כיון דאי גנבה אינה נמכרת

לאסור עצמה עליו שנסתרה אחר קינוי

אותה בכסותה בשני פרקים

שמכסין אותה: בגנבתו ולא

חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת

אשר תשטה אשה תחת אישה פרט

בגניבתה א"כ אין ב"ד רשאין למוכרה

דמקינוי ואיסור לא אימעיט כדמפרש

בגנבתה כו'. ואע"ג דדרשי'

וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ:

דבית דין אין מוכרין אלא בגניבתו

בגמראט). ואפילו לית לן דרב המנונאי)

לארוסה ושומרת יבם אלמנה לכהן

מהאי קרא בגנבתו ולא

דברים כא כב

21. אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ

ובפ"ק דקידושין (דף יד:) ממעטי

דשומרת יבם שזינתה מותרת

בכפלו בגנבתו ולא בזממו

(ג)

כ)

גדול גרושה וחלוצה

לכהן הדיוט ממזרת

(שאם הודה לא ישלם פי'

עָלָיו דָּמִים לוֹ שַׁלֵּם

רבנן מורצע את אזנו אזנו שלו ולא

ליבמה נהי דמותרת מיהו לא בעי

ונתינה

שנים ממה שהוזם) בגנבתו

יְשַׁלֵּם אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר

אזן של מוכר עצמו דדוקא מכרוהו

למינסב אשה זונה והיא הפסידה

גנבה אחת ולא ב' גנבות

בִּגְנֵבָתוֹ: שמות כב ב

31. זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת

י"ל דכולהו הני דרשות

כתובתה: תחת אישה.

בית דין נרצע ואשה הואיל ואין בית דין מוכרין אותה אנא ידענא

ביושבת תחתיו הכתוב מדבר:

ש"מ: סליק פירקא

אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת

דאינה נרצעת ואמאי איצטריך לרבנן נ) למילף מהעבד ולא אמה

נתינה

פרק שלישי ארוסה

אִישָׁהּ וְנִטְמָאָה:

❖

העבריה דאינה נרצעת וי"ל כיון דאינה נמכרת אלא ע"י אביה סד"א תיהוי מכירה דאב במקום מכירת בית דין ותרצע להכי איצטריך קרא:

ושומרת יבם לא שותות

במדבר ה כט

ולא נוטלות כתובה

הדרן עלך היה נוטל

שהיא גרמה לאסור

עצמה שנסתרה אחר קנוי

הגהות הב"ח

ושומרת

יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה. ירושלמי יודעת היתה שאין ארוסה שותה ולמה הכניסה עצמה ס)למספר הזה המרובה

פרשב"ם. ואפי' למאן

(א) רש"י ד"ה ה"ג וכו'

דלית ליה דרב המנונא

בשביל לפוסלה מכתובתה פר"ח ארוסה אע"פ שאין לה כתובה יש לה מנה ומאתים ועל מנה ומאתים קתני הכא לא נוטלת

ופורם כו' פי' מה ת"ל:

דאמר שומרת יבם שזינתה

כתובתה רש"י פי' דליכא למיפשט ממתני' הא דאמר רב המנונא ע)שומרת יבם שזנתה אסורה ליבמה דאפילו אי לית לן דרב המנונא מיהו אי

(ב) ד"ה ורגמו אותו מאי

אסורה ליבמה מ"מ נהי

לא בעי יבם למינסב אשה זונה אינה נוטלת כתובתה מיהו תימה אי לית לן דרב המנונא קרא מאי איצטריך למעוטי והא תנן בפרק היה

אותו אלימא וכו' ולא

דהוי מותרת לו. אי

בכסות: (ג) רש"י ד"ה

לא בעי לאינסובי משום

מביא (לעיל דף יח:) כל שתיבעל ולא תהא אסורה לו לא היה מתנה דמה קינוי שייך היכא דלא מיתסרא בסתירותיה אלא מדאיצטריך למעוטי

ולא נוטלות וכו' ושומרת

שהיא זונה תפסיד כתובתה

ש"מ דמיתסרא מיהו ליכא למיפשט מהכא משום דמוקי לה בגמרא כגון שבא עליה יבם בבית אחיו דקנאה לפוטרה בגט בלא חליצה אפילו

❖

יבם:

כיון שזינתה. מיהו אומר

אליבא דשמואל הלכך שייכא נמי אשתו ליאסר עליו בזנות כדברי הכל: אלמנה לכ"ג וכו'. האי דלא עריב ותני להו אלו לא שותות ולא

ר"י דהלכה ג) דארוסה זו

שזינתה דנאסרה בביאה זו

נוטלות כתובתן ולתני ארוסה ושומרת יבם אלמנה לכ"ג וכו' מעוברת חבירו ומניקת חבירו ואיילונית זקינה וכו' י"ל משום הכי פלגינהו משום

על בעלה והך כר' עקיבא

מוסף רש"י

דחלוקין בטעמם מיהו תימה אמאי לא תנא מעוברת בתר בבא דאלמנה לכ"ג דדמי בטעמא וה"ל למיתני בתחלת הפרק אלו לא שותות

דמשוי חייבי לאוין כערוה.

כשהוא אומר והצרוע.

אלמנה לכהן גדול לא

ובתר ליחשב וליזל כולהו כל הני דדמיין להדדי כל חד וטפי הוה שייך למיתני אלו בראש כולן ממאי דתני קצת דלא שותות והדר תני אלו:

משמע צרוע אחרינא לרבות

שותות ולא נוטלות כתובה

שאינה

. מה

את האשה (ערכין ג.)

ואע"ג דשאר אלמנה לכהן

ת"ל איש לענין שלמטה. דמשמע איש ולא אשה, ולאו אטמא יטמאנו קאי, דהתם אפילו אשה, אלא אקרא דלמטה קאי

גדול לא קנסוה רבנן ואית לה כתובה כדאיתא בפ' אלמנה ניזונת זו אין לה כתובה שסתירתה גרמה לה ליאסר עליו ואפי' ראויה

דמשתעי בפריעה ופרימה (שם) שפריעה ופרימה כתובה באחרונה לומר לך איש פורע ופורם (כריתות ח:). הלכה היא בנזיר.

לו הלכך לאו בת כתובה היא דלא עדיפא מכשרה ל"ה ולא שותות דלא נאמרו בפרשה אלא בראויה לקיימה והכי תני בספרי

שהאיש מזיר ולא האשה (נזיר כח:). הלכה היא בנזיר. שהבן מגלח ואין לנו ללמוד הימנו, אלא מה שמסורת הוא בידינו בן

כי תשטה אשתו בראויה לאישות הכתוב מדבר פרט לאלמנה לכהן גדול וא"ת אמאי לא תאני כולהו בחד בבא וי"ל דארוסה

ולא בת (שם ל.). הדרן עלך היה נוטל לא שותות. אם נסתרו דבעינן תחת אישה (קדושין כז: יבמות נח.). ולא נוטלות

ושומרת יבם נפקא לן [מקרא אחרינא דכתיב] תחת אישה ביושבת תחתיו הכתוב מדבר וא"ת תיפוק לי שאינה שותה משום

כתובה. אם קינא לה ונסתרה, שהיא גרמה לאסור את עצמה עליו (שם).

דכתיב ונקה האיש מעון וזה אינו מנוקה מעון כיון שנשא אשה שאינה ראויה לו. וי"ל דחשבי' ליה מנוקה מעון כיון דאין העון בא

אחר הקינוי והוו המים בודקין אשתו אי לאו טעמא דלעיל וא"ת אמאי לא פליגי ב"ש וב"ה גבי ארוסה ושומרת יבם כמו דפליגי

בסמוך גבי מתו בעליהן עד שלא שתו והוו להו לב"ש לומר דנוטלות כתובה וי"ל שאני ארוסה ושומרת יבם דכ"ע מודו דאין להם כתובה דהיא יודעת שאין בעלה יכול לבודקה משנסתרה ולא תיזהר מליסתור והיא נתנה אצבעה בין שיניה ולכך אין לה כתובה אבל

מתו בעליהן אין יודעות שלא יהיו בעליהן לבודקן משנסתרו ולא סמכי אדעתיהו שימותו בעליהן והן נזהרות ביותר מליסתר לפי' קאמר ב"ש דנוטלות כתובה ועוד י"ל דשאני התם גבי מתו בעליהן שאינן חשובות עוברות על דת כיון שיכולין בעליהן לבדקן אבל

א) לשון זה צ"ע דהא בהדיא אמרינן דנפ"ל מקרא דאשה נמי נחלטת ואולי דט"ס הוא וצ"ל דהא והצרוע כתיב. ב) ר"ל כמו דאיתא בסנהדרין דף מה וע"ש ברש"י ד"ה להרהורא ובתוס' שם ד"ה הא. ג) נראה דצ"ל דהלכה דשומרת יבם שזינתה דנאסרת על היבם והך כר"ע וכו'.