ארוסה פרק
רביעי סוטה
כד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שאינה
ראויה לילד. רש"י פי' שתת כוס עיקרין אבל בפ' אע"פ
נתינה. מן הגבעונים ואסורין לבא בישראל כדאמרינן ביבמות
ג א מיי' פ"ב מהל' סוטה
א) יבמות לח: כתובות פא.,
ב) [עי' תוס' לקמן כה. ד"ה
הלכה א סמג עשין כד:
(דף עח:) דוד גזר עליהן: לא שותות. דלא נאמרה פרשה אלא
(כתובות דף ס:) לא משמע הכי דמייתי התם ברייתא
ד ב מיי' שם פ"א הלכה
ב"ש], ג) [עי' תוספות לקמן
ותני בה או שהיתה היא עקרה זקינה ואיילונית ושאינה ראויה לילד
בראויה לקיימה והכי תניא בספרי [נשא ה יב] כי תשטה אשתו בראויה לאישות
כה: ד"ה ב"ה], ד) [עי'
יד:
וכו': ולא נוטלת כתובתה.
אלמא דשאינה ראויה לילד לאו עקרה ולפרש"י שתת כוס עיקרין
הכתוב מדבר פרט לאלמנה לכ"ג
ה ג מיי' שם פ"ב הלכה
תוס' יבמות לו: ד"ה ולא
קתני], ה) [לקמן כה.],
א סמג שם:
ואע"ג דשאר אלמנה לכ"ג לא קנסוה
היינו עקרה וזה לשון ר"ח התם איכא
ו ד מיי' שם הלכה ז:
ו) [לקמן כז.], ז) [במדבר ה],
רבנן כתובה כדאמרינן בכתובות
למישאל היינו איילונית היינו עקרה
ונתינה לישראל ובת
ישראל לממזר ולנתין
ז ה מיי' שם הלכה ט:
ח) [לקמן כה:], ט) [כתובות
בפרק אלמנה נזונית (דף ק:) זו אין
היינו שאינה ראויה לילד ותשובה
ח ו מיי' שם הלכה י:
ס.], י) [לקמן כו:], כ) [ועי'
לא שותות ולא נוטלות כתובה ואלו לא
ט ז מיי' שם פ"ג הל' כא:
היטב ברש"י לקמן כו. ד"ה
שאמרנו בפרק יש נוחלין (ב"ב דף קיט:)
לה דסתירתה גרמה לה ליאסר עליו
שותות ולא נוטלות כתובה האומרת טמאה
י ח מיי' שם פ"ב הלכ' ו:
א
קמ"ל וכו'], ל) [לקמן כו:],
ואפי' היא ראויה לו הלכך לאו בת
ניסת לכ' יולדת עד מ' ניסת למ'
יא ט י מיי' שם פ"א
מ) [שם], נ) [במדבר ה],
אני ב ושבאו לה עדים שהיא טמאה ג והאומרת
כתובה היא דלא עדיפא מכשרה:
שוב אינה יולדת וה"ה שנוכל לפרש
ס) [לקמן כו:], ע) [ס"א
הלכה א [ו] סמג
איני שותה אמר בעלה איני משקה ושבעלה
לכשיצא], פ) [במדבר ה],
עשין נו טוש"ע אה"ע
אמר בעלה איני משקה ושבעלה בא
שאינה ראויה לילד ששהתה אחר
❖
צ) [דף כו.], ק) רש"ל,
סימן קעח סעיף ב:
בא עליה בדרך נוטלות כתובה ולא שותות
עליה בדרך. שהוא גרם לה שלא
בעלה עשר שנים ולא היה דעתה
יב כ מיי' שם הלכה י
מתו בעליהן עד שלא שתו בש"א נוטלות
תשתה נוטלת כתובתה: מתו בעליהן.
לינשא דאמר בסוף פרק ד' אחים
א)
ב)
טוש"ע שם סעיף יג:
יג ל מיי' שם הלכה [י]
כתובה ולא שותות ובה"א או שותות או
של כל סוטות הנסתרות וראויות
(יבמות דף לד:) אמר רב נחמן אמר
הגהות הב"ח
ג)
ד
❖
יא:
לשתות ולא הספיקו להשקותן כו':
שמואל כל ששהתה אחר בעלה י'
לא נוטלות כתובתן מעוברת חבירו ומניקת
(א) גמ' ואמרת אליהם
לרבות: (ב) רש"י ד"ה
ולא שותות. דבעינן והביא האיש את
שנים שוב אינה מתעברת כי אתא
חבירו לא שותות ולא נוטלות כתובה דברי
לרבות אשת חרש ואשת
אשתו וגו'ז) : וב"ה אומרים או שותות
רבין אר"י ל"ש אלא שאין דעתה
תורה אור השלם
❖
ר"מ וחכ"א יכול הוא להפרישה ולהחזירה
שוטה:
ה
ד)
או לא נוטלות כתובה. כלומר מתוך
לינשא ואע"ג דאמר בגמ' בעקרה
1. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
לאחר זמן ו איילונית וזקינה ושאינה ראויה
וזקינה ולפי' ר"ח לא הזכיר עקרה
שלא שותות לא נוטלות כתובה. ובגמ'ח)
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ
לילד לא נוטלות כתובה ולא שותות ר"א
כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה
גליון הש"ס
מפרש פלוגתייהו: מעוברת חבירו.
במשנה י"ל דלא דק בלישנא מיהו
❖
בוֹ מָעַל: במדבר ה יב
אומר יכול הוא לישא אשה אחרת ולפרות
שמת והניחה מעוברת ומניקה או
תימה אמאי לא תנא נמי במתני'
גמ' ואמרת לרבות
עקרה: ושאר כל הנשים או
ארוסה. עיין לקמן דף כו
ולרבות הימנה ושאר כל הנשים או שותות
שגירשה והיא מעוברת או מניקה
❖
ע"א תד"ה ואמרת:
תוס' שאנץ (המשך)
שותות. תימה הא משנה יתירא מאי
ואסרוה חכמים ט) לינשא עד שיהא
או לא נוטלות כתובה אשת כהן שותה
ז
הולד בן ב' שנים שכך זמן יניקתו
קמ"ל הא שמעינן ליה מרישא והאומרת
ראיה לדבריו דאף לב"ש
ומותרת לבעלה ח אשת סריס שותה טע"י כל
דאמרי שומטת דד מפיו
והלך זה ונשאה וקינא לה לא שותה
איני שותה אינה נוטלת כתובתה
מוסף רש"י
עריות מקנין חוץ מן הקטן וממי שאינו איש
י
ולא משעבדא ליה אפי'
שהרי אינה ראויה לו לקיימה: יכול
ואומר רבי דווקא מעוברת אינה שותה
מתו בעליהן עד שלא
הכי קאמרי שלא תנשא
כ ואלו שב"ד מקנין להן מי שנתחרש בעלה
הוא להפרישה. עד כ"ד חדש
משום דאיכא סכנת נפשות כדאמר
שתו. כל אשה שקינא לה
עד לאחר כ"ד חדש
או נשתטה או שהיה חבוש בבית האסורין
בעלה ונסתרה ומת עד
וכן משמע דאין חילוק
ולהחזירה הלכך ראויה לאישות
בפרק החולץ (יבמות דף מב:) אבל
שלא שתתה (יבמות לח:)
בין גרושה לאלמנה מהני
ל לא להשקותה אמרו אלא לפוסלה מכתובתה
קרינא ביה: איילונית. דוכרניתא דלא
ניסת בתוך ג' חדשים מאי דהוה הוה
אכל הנשים שבעולם קאי,
טעמי דמייתי ביבמות וכן
ר' יוסי אומר אף להשקותה לכשיצא בעלה
ילדה שממעי אמה נבראת כך ואין
ותו לא קנסינן ליה להוציא וקרינן
שקינאו להן בעליהן ונסתרו
פי' פ' אע"פ והא דלא
מבית האסורין ישקנה: גמ' מישתא הוא
ולא הספיק להשקותה עד
תני להו בהדי אלמנה
לה סימני אשה לא דדים ולא שערות
בה אשתו הראויה לו ובכהן אפילו
ה)
שמת (כתובות פא.).
לכהן גדול משום דליכא
וקולה עבה: ושאינה ראויה לילד.
לרבנן אינה שותה דמסקינן בפ' החולץ
דלא שתייא הא קנוי מקני לה מה"מ דת"ר
נוטלות כתובה. ואע"פ
בהני כי אם איסור דרבנן
ששמא זינתה ואין לה
ששתת כוס עיקרין. ואסורות לקיימה
(שם לז.) אפילו לרבנן יוציא בגט:
אבל בהני דלעיל איכא
דבר אל בני ישראל $ ואמרת (א) לרבות
1
ורבי יונתן האי איש איש מאי
כתובה (יבמות שם). ולא
איסורא דאורייתא. ואע"ג
למי שאין לו בנים שהרי נצטוו ישראל
ארוסה ושומרת יבם לקינוי ומתני' מני רבי
שותות. דבעינן והביא
דתני לעיל חלוצה דאין בה
עביד ליה מיבעי ליה וכו'.
על פריה ורביה: אשת כהן שותה
האיש את אשתו וליכא (שם
אלא איסורא דרבנן משום
יונתן היא דתניא תחת אישך פרט לארוסה
❖
ושם).
ומותרת לבעלה. אם נמצאת נקיה.
דאגב דנקט גרושה נקט
תימה והא איהו דאמר בפ' אלו
יכול שאני מוציא אף שומרת יבם ת"ל איש
חלוצה ומחד קרא מסמיך
ובגמ' י) פריך פשיטא: אשת סריס.
הנחנקין (סנהדרין דף פה:) גבי איש
להו ביבמות. יכול הוא
איש דברי רבי יאשיה ר' יונתן אומר תחת
כגון כ)שנסתרס לאחר שנשאה דקדמה
איש דכי יקלל את אביו ואת אמו
להפרישה עד כ"ד חדש
תוספות שאנץ
אישך פרט לשומרת יבם אוציא שומרת
ולהחזירה הלכך ראויה
שכיבת בעל לבועל: שותה. ובגמ' ל)
קאמר דברה תורה כלשון בנ"א ולא
לאישות קרי' ביה: וק'
ארוסה ושומרת יבם כיון
פריך פשיטא: ע"י כל העריות מקנין.
דריש ליה לדרשה אחריתי וכ"ת היכא
יבם ולא אוציא את ארוסה תלמוד לומר
דמשמע דלהפרישה ר"ל
שאין בעליהן יכולין
אם קינא לה מאביה ומאחיה ומאחד
דאיכא למדרש אפי' מאן דאית ליה
בלא גט וה"נ דייקא
לבדקן חשובות כעוברות
אשר תשטה אשה תחת אישה פרט לארוסה
תלמודא בפ' החולץ דיקא
על דת ואפי' בלא קינוי
מכל העריות שבתורה ונסתרה הוי
ד"ת מודה הוא דדרשינן א"כ מאי
מר אלימא ליה ארוסה דקידושי דידיה
נמי דקתני יוציא ולא
אמרי' בגמ' דעוברת על דת
קינויו קנוי ונאסרת עליו ושותה.
פריך בריש פרק השואל (ב"מ דף צד:)
קתני יפריש משמע דאי
יש לה להפסיד כתובתה
וסוקלין על ידו ומר אלימא ליה שומרת
ובגמ' מ) פריך פשיטא: חוץ מן הקטן.
אהא דקא בעי אבידה מנלן דשומר
הוה קתני יפריש הוה
אפי' בלא התראה: מתו
יבם דלא מיחסרא מסירה לחופה ורבי יונתן
ר"ל בלא גט והכא נמי
בעליהן כו' ובה"א או
דכתיבנ) ושכב איש אותה: וממי שאינו
שכר חייב דתני' אם גנוב יגנב אין
להפריש ר"ל בלא גט. וק'
שותות או לא נוטלות
האי איש איש
מאי עביד ליה מיבעי ליה
איש. ובגמ' ס) מפרש לה: ואלו שב"ד
לי אלא גניבה אבידה מנין ת"ל גנוב
דאמרי' בפ' החולץ לא
כתובה ובכתובות פ'
לרבות אשת
חרש
ואשת שוטה ואשת
מקנין להן. אם רואין אותם מתנהגות
יגנב מ"מ הניחא למ"ד לא ד"ת אלא
ו)
ישא אדם מעוברת חברו
האשה שנפלו פריך או
ומניקת חברו ואם נשא
שותות והביא האיש את
שעמום
בפריצות: לא להשקותה אמרו. הם
למ"ד אמרי' מא"ל והא התם איכא
יוציא ולא יחזיר עולמית
אשתו אמר רחמנא וליכא
לא ישקוה דבעינן והביא האיש את
למדרש ולא דרשינן אלא אמר ד"ת
דברי ר' מאיר וחכ"א יוציא
אלא מתוך שלא שותות לא
אשתו ובעלה נמי לא ישקנה בקינוי זה לכשירצה דבעינן וקינא
והכא אמאי דריש לה ואמרי' בפ' השוחט והמעלה (זבחים קח:) נמי
וכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס
נוטלות כתובה: מעוברת
ע)
וקאמר רבא לדברי חכמים
חברו ומינקת חבירו פ"ה
והביא פ) ורבי יוסי לא בעי וקינא והביא: גמ' הא קנוי מקני לה.
ורבי יוסי מדההוא איש איש דברה האי איש איש נמי דברה אלא
יוציא בגט והכא אמר דאין
אם מת והניח מעוברת או
ליאסר עליו מדקתני לא נוטלות כתובה: ה"ג דבר אל בני ישראל
השוחט להדיוט דחייב מנא ליה ולא אמרת כיון דמצי למדרש מודה
צריכה גט וי"ל דלעולם
מינקת או שגרשה בעלה
צריכה גט והאי דקאמר
והיא מעוברת ומניקה
ואמרת אליהם לרבות ארוסה ושומרת יבם לקינוי. ולא גרס איש איש
הוא דלא אמר דברה וקשה ליישב שמועות דד"ת דקשי' דר"מ אדר"מ
התם דיקא נמי דקתני יוציא
ואסרוה חכמים לינשא
דלדרשא אחרינא דרשינן ליה לקמן (דף כז.) אלא ריבויא מואמרת
ודר' יהודה אדר' יהודה ודרבי יוסי אדר' יוסי ודר"ש אדר"ש דר"מ
ולא קתני יפריש ה"פ דיקא
עד שיהא הולד בן ב'
אליהם וה"נ אמר לקמן בפירקין צ) ואמרת רבויא הוא: יכול שאני
דאמר בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף נו.) לרבנן גבי איש איש דכתיב גבי
נמי דקתני יוציא דמשמע
שנים שכך זמן יניקתו
בגט ולא קתני יפריש
והלך זה ונשאה וקנא
מוציא כו'. דממשמעות קרא משמע לן ארוסה למעוטי דלא קרינן
ברכת השם ד"ת ור"מ דריש ליה לרבות כינויים ובפ"ב דמסכת
דמשמע בין בגט בין בלא
לה לא שותה שהרי
בה תחת אישך אבל שומרת יבם קרינן בה תחת אישך כדמפרש לקמיה
ע"ז (דף כז.) נמי פליג ר' יהודה ור' יוסי דא"ר יהודה כותי לא
גט ולהפריש דהכא ר"ל
אינה ראויה לקיימה משמע
דלא מיחסרא מסירה לחופה: ורבי יונתן. משמע ליה מיעוטא
ימול ישראל מפני שהוא מל לשם הר גריזים אמר לו ר' יוסי וכי
בגט. עוד אומר רב יוסף
מתוך פ"ה דאפי' מגורשת
בכור שור דלעולם ר"ל
צריכה להמתין כ"ד חדש
קמא לשומרת יבם אבל ארוסה קרינא בה אישות אי לאו דהדר
היכן מצינו מילה בתורה לשמה ומפרש טעמא דר' יהודה משום
להפרישה בלא גט ולא
ודלא כפי' ה"ר שמשון
דכתיב לה' המול ורבי יוסי המול ימול כתיב ואידך נמי הכתיב
מעטיה קרא אחרינא כדמפרש לקמן [ע"ב] משום דהוא קידשה ואינה באה
ק' דהתם אמרי' דצריכה
מפלאירא בפרק אע"פ
לו מכח קדושי אחרים ועוד שנסקלת על ידו מה שאין כן בשומרת
המול ימול ד"ת כלשון בני אדם [אלמא דרבי יוסי לית ליה
ק)
גט לפי דליכא אלא חד
דדוקא באלמנה אמרי'
איסורא דרבנן וחכמים
דצריכה להמתין כ"ד חדש
יבם: מר אלימא ליה ארוסה. רבי יונתן חשיבה ליה ארוסה אשה
דברה תורה כו'] והתם בההוא שמעתתא גופיה פלוגתא ר"מ ור'
עשו חיזוק לדבריהם כשל
משום דמשעבדא ליה
גמורה טפי משומרת יבם: דקדושי דידיה. שע"י קידושי עצמו באה
יהודה ואמרינן ימול כותי ולא ימול ארמאי דברי ר"מ והיינו כר'
תורה ולכך צריכה גט
להניק בנו אבל בגרושה
לו: וסוקלין על ידו. אם זינתה נסקלת בשבילו: דלא מחסרא מסירה
יוסי דאמר כותי שפיר דמי דלא אמר ד"ת ובפ' ד' מחוסרי
אבל הכא חמיר עליה
שאינה משעבדא להניקו
משום דאיכא תרי איסורי
אינה צריכה להמתין והכ'
לחופה. דנקנית ליבם בביאה גרידתא ואפי' בזנות להיות כאשתו
כפרה (כריתות דף יא.) אמרינן לאחרים בשלמא והפדה לא נפדתה
משום דהיא מעוברת
משמע דצריכה גרושה
לכל דבר כדתנן ביבמות (דף נג:). ומייתי' לה לקמן בפירקא [ע"ב]: לרבות
דקסבר ד"ת ואחרים היינו ר"מ כדאיתא בסוף מס' הוריות (דף
חברו ועוד דקינא לה
להמתין וכן פר"ת דבין
אשת חרש שוטה. שב"ד מקנין להן. וברייתא היא בשילהי פירקין:
ונסתרה לכך אינה צריכה
גרושה ובין אלמנ' צריכה
יג:) דר' יהודה מהא דהמול ימול דקא אמר ד"ת ובפ' מציאת
(ב)
גט וכן עשה במעשה
להמתין כ"ד חדש ומביא
האשה (כתובות דף סז:) מייתי ברייתא העבט תעביטנו זה שאין
שעמום
שאירע בנו מאדם אחד
לו ואין רוצה להתפרנס נותנין לו לשם מתנה וכו' דברי רבי יהודה וחכ"א יש לו ואינו רוצה להתפרנס אין נזקקין לו אלא מה אני
מקיים תעביטנו ד"ת אבל ר' יהודה דריש ליה וכן בפ' בנות כותים (נדה לב:) ובפ' יוצא דופן (שם דף מד:) איש איש מה ת"ל איש
איש לרבות תינוק בן יום א' שמטמא בזיבה דברי רבי יהודה ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר א"צ הרי הוא אומר והזב
את זובו וגו' א"כ מה ת"ל איש איש ד"ת דר' יוסי מההיא דהשוחט והמעלה (זבחים דף קח:) דאייתינן לעיל דקאמר איש איש ד"ת וההיא
דהמול ימול דאיהו דדריש לה ופליג אדר' יהודה דאמר ד"ת דר"ש ההוא איש איש דקא"ר יוסי בפ' השוחט (גם זה שם) ד"ת פליג עליה
ר"ש ואמר ודריש לרבות שנים שאחזו באבר והעלו שחייבין
ובפ' אלו מציאות (ב"מ לא:) אמר יש לו ואינו רוצה להתפרנס אין נזקקין
לו א"כ מה ת"ל
תעביטנו ד"ת ונראה דמאן דס"ל דאמר
ד"ת
מודה
כל היכא דאיכא
למדרש
דרשינן לי' וכל
הני תנאי סברי להו
ד"ת