כד:
ארוסה פרק
רביעי סוטה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שעמום. לקוי בתמהון לב: האי תחת אישה. בתראה האמור בסוף
ד"ת מיהו היכא דמצי למידרשיה להעמיד קבלתם או סברתם דרשינן
יד א מיי' פ"ב מהל'
א) [לקמן כז.],ב) יבמות נח.,
ג) [מי שקדמה], ד) יבמות
סוטה הלכה ה:
הפרשה זאת תורת הקנאות וגו' : להקיש אשה לאיש. ברייתא היא
ליה ובהא פליגי מאן דאית ליה דאמר דברה ומאן דלית ליה דברה
ה)
טו ב מיי' פ"ח מהל'
נו. נח:, ה) [במדבר ה],
בשילהי פרקין והתם מפרש למאי הלכתא: הני קראי. דממעטי
מאן דאית ליה דברה אין לו כח להוציא יתור הלשון ממשמעות ואם
ו) [ממעוטא. רש"ל],
תרומות הלכה ו
ארוסה: מבלעדי אישך. משמע שבעלה נתן בה את שכבתו קודם
אינו ענין לגופו אלא כיון דמצינו למימר דברה תורה אמר ד"ת ולא
ז) [יבמות נג:], ח) [דברים
טוש"ע אה"ע סימן קסו
❖
כה], ט) גי' רש"ל ר' יונתן
סעיף ט:
לסתירה זו: משכחת לה. דאיצטריך
נוציאנו ממשמעותו דלאו קרא יתירא
נמי מצי, י) [עמש"ש על
הוה להכי פריך בפ' השואל (ב"מ
למעוטי ארוסה מקרא אחרינא ולא
שעמום ורבי יאשיה האי תחת אישה מאי
הגליון], כ) [וע"ע אריכות
ממעטא ו) מהתם: כגון שבא עליה
דף צד:) הניחא למ"ד לא ד"ת אם כן
תוס' במנחות יז: ד"ה מאי
עביד ליה מיבעי ליה א) להקיש איש לאשה
תורה אור השלם
האכל וכו'], ל) [ועי' היטב
ארוס בבית אביה. בזנות: בבית
יגנב קרא יתירא הוא ואם אינו ענין
ואשה לאיש אלא טעמא דכתיבי הני קראי
1. וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת
תוס' יבמות נו. ד"ה מן
חמיה. לאחר שמת אחיו: שומרת יבם
לגניבה תנהו ענין לאבידה דיגנב
הנישואין], מ) [רש"ל],
הא לאו הכי הוה אמינא ארוסה שתיא ב)והא
אִישֵׁךְ וְכִי נִטְמֵאת וַיִּתֵּן
קרית לה. דקאמרת דלא תשתה הא
גניבה משמע ולא אבידה אלא למ"ד
נ) ל"ג בס"א ובירושלמי
אִישׁ בָּךְ אֶת שְׁכָבְתּוֹ
כי אתא רבי אחא בר חנינא מדרומא אתא
שלפנינו איתא קינא לה בעלה
מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ:
דברה תורה א"כ לאו קרא יתירא
אשתו מעלייתא היא בביאת זנות:
❖
ומת ונפלה לפני היבם וכנסה
במדבר ה כ
ואייתי מתניתא בידיה 1 מבלעדי אישך
דהא אמר רב. ביבמות קנה לכל
הוא מאי איכא למימר ובפרק השוחט
ונסתרה משקה אותה על
❖
משקדמה שכיבת בעל לבועל ולא
קינויו, ס) שייך לדף כה ע"א,
והמעלה (זבחים דף קח:) אע"ג דאמרינן
דתנן ז) הבא על יבמתו בין בשוגג בין
ג) א
שקדמה שכיבת בועל לבעל אמר רמי בר
מדא"ר יוסי האי איש איש דברה
במזיד דהיינו בזנות קנה ואמר רב
תוספות שאנץ
תורה ההוא איש איש נמי דברה תורה
קנה דקתני מתני' קנה לכל אם כהן
חמא
משכחת לה כגון שבא עליה ארוס
שקידש מעוברת חברו
מוסף רש"י
הוה מצי למידרשיה שפיר חדא לדברה
הוא מאכילה בתרומה ויורשה ומיטמא
ולא נשאה והורה דיכול
בבית אביה דכוותה גבי שומרת יבם כגון
קנה לכל. בביאת שוגג
הוא להפרישה בלא גט
תורה
ואידך לרבויא דאיש איש
לה ומשקה ופוטרה בגט בלא חליצה:
שבא
עליה יבם בבית חמיה הא שומרת
ומזיד (יבמות נח:)
באחד
משום דחמיר עליה דאיכא
כשמואל. הא דאתא קרא למעוטי
משמע
שפיר כל ריבויי כרבי יונתן
מן הביאות גרועות הללו
תרי איסורי חדא דמעוברת
יבם קרית לה אשתו מעלייתא היא
קנה לה לכל דבר ואוכלת
דהכא דדריש האי איש איש דכי
כשמואל דאמר לא קנה אלא לדברים
חברו ועוד דכלה בלא
דהאמר רב קנה לכל כשמואל דאמר לא
בתרומה מיד אם כהן הוא,
ברכה אסורה לבעלה כנדה
ד)
ב
תשטה
לרבויא ואיש איש כי יקלל
האמורים בפרשת יבמה לקום על שם
אפילו הלך למדינת הים ולא
ה"נ כיון דאיכא תרי
קנה אלא לדברים האמורים בפרשה אי
לדברה
תורה הוה ט) רבי יוסי מצי
אחיו בנחלתו ולפוטרה בגט דהא
בא עליה ביאה גמורה (שם
איסורי חמיר עליה ויכול
❖
נו.).
הכי לימא רב דאמר כרבי יאשיה ושמואל
להפרישה בלא גט אבל
למידרשיה איש איש דשחוטי חוץ
דקני לה יבם בביאה כל דהו מיבמה
גם מההיא דאמר בפ'
לרבות שוחט אלא משום דכתיב איש
יבא עליהח) נפקא לן דלא כתיב יבמה
דאמר כרבי יונתן אמר לך רב אנא דאמרי
החולץ קידש תוך ג'
איש דשחוטי חוץ ואיש איש דמעלה
יקחנה לו לאשה אלא יבא עליה ולקחה
חדשים וברח פליגי בה
אפילו לרבי יונתן מדאיצטריך קרא
תוס' שאנץ (המשך)
רב אחא ורפרם חד אמר
בחוץ בחד עניינא מהדר למדרשינהו
לו לאשה ואשמעינן דביאתו עליה הן
למעוטה מכלל דאשתו מעלייתא היא
שמותי משמתי' ליה וחד
ליבם בביאה גרידתא
בחד עניינא וסוגיא דריש נדרים
הן ליקוחי האישות שלו הלכך למידי
אמר ערוקי מסתיה משמע
ואפי' בזנות להיות כאשתו
ושמואל
(דף ג.) צריך לפרושי הכי דמרבינן
דאיתמר בהך פרשתא רבינהו קרא
דוקא משום דברח הא
לכל דבר כדתניא ביבמות
אם לא ברח תרווייהו
ומייתי לה לק' בפרקי' א)
מנזיר להזיר לעשות כינויי נזירות כנזירות וידות נדרים כנדרים
נישואין הללו אבל למידי אחרינא לאו נישואין נינהו ומה אמור בפרשה
מודי דמשמתי' ליה ואמאי
ואפי' למאן דאמר ביבמות
ומקיש נדרים לנזירות דכתיב לנדור נדר נזיר להזיר וקא דייק מ"ש גבי
פטור חליצה ע"י יבום ויקום על שם אחיו שיורש את נכסי אחיו ואין אחיו
והא אמרינן הכא דיכול
דביאה אירוסין עושה
חולקין עמו: לימא רב. דאמר קנה לכל כרבי יאשיה דאמר שומרת יבם
נזירות דכתיב נזיר להזיר נדרים נמי לנדור נדר היקשא למה לי אי
להפרישה בלא גט. וי"ל
ואינה עושה נישואין היינו
דשאני התם משום דשמא
היכא דלא נתכוון לקנות
שותה ואוקימנא בבא עליה: אנא דאמרי אפילו כרבי יונתן כו'. וכל
כתב נדר לנדור כדכתיב נזיר להזיר כדקאמרת ולא צריך היקשא
יבוא הדבר לידי קלקולא
בביאה זו אפי' הוי ביאה
השתא דכתיב לנדור נדר ד"ת ופי' כיון דלא שינה קרא בדיבוריה
שכן כרבי יאשיה. והא דאיצטריך לרבי יאשיה לרבויי מאיש איש לאו
כדמפ' ביבמו' גזירה שמא
זנות הויא כאשתו לכל
א"כ דברה כלשון בני אדם ולאו קרא יתירא הוא למדרש מיניה לרבות
דוקא אלא אסמכתא בעלמא ועיקר קרא לאשת חרש ושוטה:
יקח אחותו מאביו ויבם
דבר ואפי' לשמואל דאמר
אשת אביו מאמו ויוציא
דלא קנה אלא לדברים
כינוין וידות דמשמעות דקרא לא נפקא אלא מריבוי דקרא ובלא קרא
ושמואל האמורים בפרשת יבם מ"מ
את אמו לשוק ויפטר
יתירא לא מסתבר לרבויינהו ולמימר דליחייב קונם וקונס כמו שיאמר קרבן וכן אם יאמר הריני או אהא כמו שיאמר הריני נזיר הלכך צריך
את יבמתו לשוק אבל
קונה בביאה זו לדברים
הכא דליכא למיחש דאיירי
האמורים בפרשה ב) שאינו
קרא יתירא ולא דמי לכינוי השם דמרבינן איש איש אפילו למ"ד ד"ת דאותן כינויין אשכחן דכתיבי בקרא כמו אל צבאות אהיה שדי כל הני
שנשאה לאחר ג' חדשים
כשאר נישואין. וא"ת והיכי
דקתני בשבועות (דף לה.) ועוד דכינוי כתיב בההוא קרא דמברך השם איש איש כי יקלל אלהיו (ויקרא כד) והיינו דאמרי' התם בריש
להכי אמרי' דיכול להפריש
אוקימנא למתני' כר' יונתן
נדרים הניחא למ"ד ד"ת דאליביה לא צריך למידרשיה וכו' והכי אמר בפ' ד' מחוסרי כפרה (כריתות דף יא.) דאמר ליה ר"א ב"ע לרבי
בלא גט: האילונית פ"ה
והא מתני' מפיק ארוסה
דוכרנית שממעי אמה
ושומרת יבם שאינן שותות
ישמעאל בעלמא כוותיך סבירא לי' דדברה תורה והכא שאני מכדי כתיב ליה קרא כי לא חופשה והפדה לא נפדתה למה לי ש"מ לחציה שפחה
נכרת שלא היו לה סימני
ולא נוטלות כתובה ג)
וחציה בת חורין אלמא אפילו למאן דאית ליה ד"ת דרשינן ליה משום עניינא דקרא הואיל וניתן לידרש ה"ה דדרשינן ליה נמי להעמיד קבלתן
אשה לא דדין ולא שערות
אתיא כר' יונתן ולא כר'
או סברתן היכא דלא עקר ליה ממשמעותיה כגון יגנב דכתיב בהדיא גניבה ודרשינן מיניה אבידה משום כפל הלשון הלכך כל הני דפרק אלו
וקולה עבה: ושאינה
יאשיה. ועוד שמא מתני'
ראויה לילד פ"ה כגון
לא היתה חוששת להביא
מציאות (ב"מ דף לא.) דהשב תשיבם שלח תשלח הוכח תוכיח עזוב תעזוב הקים תקים מות יומת השב תשיב חבל תחבול פתח תפתח נתון תתן
ששתת כוס עיקרין. ור"ח
תרי קראי אלא מסמיך
כולי עלמא מודו בהו דדרשא דידהו לא עקר להו ממשמעותיה והא דאמרינן הניחא למ"ד לא אמרי' ד"ת היינו ר"ע דלא אשכחיניה דקאמר
פי' שנישאת לאיש בת מ'
אתרויהו מחד קרא. [ע"כ
ד"ת דדריש בפ' ד' מחוסרי כפרה (כריתות דף יא.) והפדה לא נפדתה לפדויה ואינה פדויה ובפרק הערל (יבמות דף ע.) בשמעתתא קמייתא
שנה ושוב אינה יולדת
שייך לע"א] ואשת שעמום
לעולם כדאיתא [בב"ב דף
פ"ה לקוי בתמהון לבב
דא"ר אליעזר איש איש ד"ת ודריש ליה רבי עקיבא לרבות הערל וכן בריש חלק (סנהדרין דף צ:) ובפ' ד' מיתות (שם דף סד:) הכרת תכרת
קיט] לא שותות לפי שאסור
והאמר רב קנה לכל דהבא
דא"ר עקיבא הכרת בעוה"ז תכרת לעוה"ב והכי משמע נמי סוגיין בפ' אין עומדין (ברכות דף לא:) י) אם ראה תראה דלרבי ישמעאל דאמר
לקיימה למי שאין לו בנים
על יבמתו בין בשוגג בין
ד"ת ולרבי עקיבא אם ראה מוטב ואם לאו תראה אבל ר' ישמעאל אומר בכל דוכתי ד"ת כגון הני דפליג אדר"ע ובפ' ד' מחוסרי כפרה
לפי שהרי נצטוו ישראל
במזיד דהינו בזנות קנה
על פריה ורביה ל"ה ואשת
לכל דאם הוא כהן מאכילה
(כריתות דף יא.) נמי וכן ר' אלעזר ב"ע בפרק קמא דקידושין (דף יז:) ובפרק אלו מציאות (ב"מ דף לא:) גבי הענק תעניק לבד מההיא
סריס שותה פ"ה דמיירי
בתרומה ויורשה ומטמא
דכריתות כדמפרש התם טעמא ולר' אלעזר בר' יוסי בריש חלק (סנהדרין דף צ:) והא דאמר בפ' אלו הן הגולין (מכות דף יב.) בקרא אם
בשנסתרס לאחר שנשאה
[לה] ומשקה ופוטרה בגט
יצא יצא הא כמ"ד ד"ת הא כמ"ד לא דברה מ"ד התם דברה מסברא קאמר לה כדמפרש אביי התם מסתברא כמאן דאמר דברה
דאי מקודם שנשאה א"כ
בלא חליצה ל"ה. כשמואל
ואנן בעי' שקדמה שכיבת ורבי
קדמה שכיבת בועל לבעל
דאמר לא קנה אלא
יונתן האי איש איש מאי עביד ליה וכו'. תימה האי ריבוי לרבי יאשיה מנליה והיקישא דאיש לאשה לר' יונתן מנא ליה וכי
וכו'כ):
לדברים האמורים בפרשה
דהאמר
רב קנה
אית לן למימר דפליגי בהא נמי דר' יאשיה לית ליה דאשת חרש שותה ור' יונתן לית ליה דסומא אינה שותה:
בעל לבועל ובגמ' פרי'
פי' בפרשת יבמה לקום
לכל. הני לישני דפליגי בהבא על יבמתו (יבמות דף נח.) בשומרת יבם שנפלה מן הנשואין או מן האירוסין לא שייכא דוקא אלא לענין
פשיטא דשותה: על ידי
על שם אחיו ולפוטרה
בספרים
כל העריות מקנין אם קינא
בגט דהא דקני להיבם
תרומה משום דכבר אכלה אבל לענין להשקותה וליורשה ולטמא לה לא ל):
גרס אי הכי לימא רב דאמר כרבי יאשיה
לה מאביה ומאחיה ומאחד
בביאה כל דהו מיבמה
ולא א"ש אי הכי ובפרש"י לא גרס והוא לא שבש הגירסא אלא בסתם פי' לימא רב דאמר וכו' ושמא בספרו לא היה כתוב אי הכי:
מכל העריות ונסתרה הוי
יבא עליה נפקא דלא כתב
כשמואל דאמר לא קנה אלא לדברים כו'. תימה כיון דקנה מיהת לדברים האמורים בפרשה לפוטרה בגט דכיון שבא עליה
קינויו קינוי: ואלו שב"ד
יבמה יקח לה לאשה אלא
מקנין להם אם רואין
כתיב יבמה יבא עליה
הרי היא כאשתו לאותן דברים א"כ מ"ט דרבי יונתן דאלימא ליה ארוסה משומרת יבם אי משום דארוסה קידושין
אותם שמתנהגות בפריצות
ולקחה לו לאשה אשמועי'
דידיה שומרת יבם נמי ביאה דידיה היא ונחנקה על ידו וכ"ש דתקשה לרב דאמר אנא דאמינא אפילו לרבי יונתן ותו מאי דוחקיה
ולא להשקותן אמרו דהם
דביאתו עליה הן הן
לא ישקוה והביא האיש
ליקוחין ואישות שלו הלכך
למימר כשמואל והא מסיק דאפילו רב הוה אתי מלתייהו אליביה ולענין השקאה קפיד רחמנא דבעינן ביאה לשם אישות וביבמות בפרק
את אשתו כתיב ובעלה
למידי דאתמר בפרשה
הבא על יבמתו (דף נח.) מוקי לה נמי הא דתנן מ)[אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה] שומרת יבם וכנוסה כגון דבא עליה יבם בבית אחיו
נמי לכשיצא לא ישקנה
רבינהו ומה אמור בפרשה
וכו' כי הכא ומקשה מידי הוא טעמא אלא לרב האמר רב קנה לכל ולא מתרץ גבי השקאה גזירת הכתוב דבעינן ביאה לשם אישות:
בקינוי זה דבעי' וקינא
פטור חליצה על ידי
אמר לך אנא דאמרי אפי' לרבי יונתן. נראה דהכי פירושו לא מיבעיא לרבי יאשיה דמרבה שומרת יבם דאמינא כוותיה והאי דאיצטריך
את אשתו והביא ור' יוסי
יבום ויקום על שם אחיו
לית ליה וקינא את אשתו
שיורש נכסי אביו ואין
לרבויי משום דכתיב הכא תחת אישך דמשמע שבא עליה לשם אישות וכו' לא צריכא למימר דקרא אסמכתא בעלמא הוא כמו שפירש
והביא: גמ' דבר אל
רש"י ואף מה שפירש לשמואל ההיא דאיצטריך רבי יונתן למעוטי שומרת יבם אסמכתא בעלמא הוא תימה נהי דלאו אשתו היא אי לאו מעטיה
בני ישראל ואמרת אליהם
א) נראה דצ"ל משא"כ
לרבות ארוסה ושומרת
בארוסה דאפי' למ"ד וכו'
קרא מהיכא תיתי דבעינן אשתו טפי לענין השקאה מלענין קינוי אי משום דכתיב והביא האיש את אשתו (אלא) ה"נ גבי קינוי כתיב וקינא
יבם לקינוי ויש ספרים
דביאה שאחר קדושין נשואין
את אשתו ירושלמי ארוסה לא שותה וישקנה גזירת הכתוב הוא והביא האיש את אשתו ולא יקנא לה התורה אמרה וקינא את אשתו וקינא את
דגרסי איש איש ול"ג ליה
עושה היינו היכא דנתכוין
דלדרשא אחריני דרשי'
לקנות בביאה זו אבל בשומרת
אשתו אפי' מקצת אשתו ר' יודן בעי כמה דתימר תמן וקינא את אשתו וקינא את אשתו אפילו מקצת אשתו דכוותה תחת אישך
ליה לקמן אלא ריבויא
יבם אפי' הוי ביאת וכו'.
תחת אישך אפי' מקצת אישך היך עבידה קינא לה ועודה ארוסה וכנסה ונסתרה משקה אותה על קינויו קינא לה עודה שומרת יבם וכנסה
הוי מואמרת וה"נ אמרי'
ב) אוצ"ל משא"כ בשאר
ונסתרה משקה אותה על קינויו קינא לה ועודה ארוסה וכנסה ונסתרה וידע בה תצא בכתובתה ואם לאו תצא שלא בכתובתה נ) (קינא לה
לקמן בפי' ואמרת ריבויא
נשואין.
הוא ל"ה: למר אלימא ליה
ג) לכאורה נראה דצ"ל ולא
ועודה שומרת יבם וכנסה ונסתרה וידע בה תצא בכתובתה ואם לאו תצא שלא בכתובתה) לא קינא לה בעלה ומת ונפלה לפני היבם וקינא
שומרת יבם דלא מחסרא
אתיא לא כר' יונתן ולא כר'
לה ולא הספיק לכונסה עד שמת ונפלה לפני אחיו אינו משקה אותה שלא נפלה לו אלא מחמת אחיו הראשון אבל אם קינא לה היבם וכנסה
מסירה לחופה דנקנית
יאשיה וכו' וחסר בהעתקה
ומת ונפלה לפני היבם וכנסה ונסתרה משקה אותה על קינויו: שאני התם דלית לה אימתא דבעל.
וא"ת הני דבעי למפשט מארוסה
ס)
התירוץ ע"ז.
ושומרת
יבם לית
להו נמי אימתא דבעלה דהא בעלייהו לאו גבייהו נינהו י"ל אפ"ה אית ליה
אימתא פן ירגישו
בעליהן בפריצותן:
שמע