ארוסה פרק
רביעי סוטה
כו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
[שנשא
עקרה וזקינה
וכו']. ותימה אמאי לא תנא איילונית
ו)לא שותות. דכתיב ז) תחת אישה: ולא יחזיר עולמית. קנסא קנסוהו
י)
כג א מיי' פי"א מהל'
א) יבמות לו:, ב) [תוספתא
בהדי עקרה וזקינה: לא ישא אדם מעוברת
ריש פ"ה ע"ש], ג) [שם
גירושין הלכה כה
רבנן: לכשיגיע זמנו. לאחר כ"ד חדש ללידת הולד: והרובא. בחור.
בתוספתא], ד) ברכות לא:
סמג עשין נ טוש"ע אה"ע
חבירו. בירושלמי עליו הכתוב אומר (משלי כג) אל תשיג גבול עולם
כמו ילד (בראשית כא) רביא: מעוברת עצמו. שהיתה אשתו מעוברת וקינא
[ושם מוחלפת השיטה ועי'
סימן יג סעיף יא:
לה: או שותות. ולא אמרינן לא ליקטליה לולד: אשת ממזר לממזר.
ובשדה יתומים אל תבא כ) ומודים חכמים לרבי אלעזר שאם היו לו
כד ב מיי' שם הלכה כח
תוס' לעיל כד. ד"ה ור' יונתן
וכו' ועי' תוס' מנחות יז:
טוש"ע שם סעיף יב:
כלומר אשה הראויה לממזר וניסת
בנים ואשה [שהיא שותה או לא נוטלת
ל)
כה ג מיי' פ"ב מהל'
ד"ה מאי האכל וכו' וצ"ע],
לממזר וקינא לה ונסתרה: או שותה
כתובה היו לו אשה ובנים] ומתו בין
מעוברת חבירו ומינקת חבירו לא שותות
ה) רש"ל מ"ז, ו) [שייך לעמ'
סוטה הלכה י:
כו'. ולקמן פריך פשיטא: אנא
קינוי לסתירה כבר נראית לשתות:
כו ד מיי' שם הלכה ה:
הקודם. רש"ל], ז) [במדבר
ולא נוטלות כתובה דברי ר' מאיר שהיה
מעוברת עצמו או שותה וכו'.
כז ה מיי' שם הלכה ז:
ה], ח) [במדבר ה], ט) [ועי'
דאמרי כי האי תנא. דאית ליה
רבי מאיר אומר לא ישא אדם מעוברת
כח ו מיי' שם הלכה י:
א) א
היטב ברש"י דמשנה דלעיל
עקרה וזקנה שותות מדלא נקט אלא
רש"י פי' ולא אמרינן
כט ז מיי' שם הלכה ו:
כד. ד"ה אשת סריס ועי'
חבירו ומינקת חבירו ואם נשא יוציא ולא
ל ח מיי' שם הלכה י
איילונית ונסיב תלמודא מונקתה
דלא לקטליה לולד ותימה אמאי אית
רש"א], י) כן גירסת רש"א
יחזיר עולמית וחכמים אומרים יוציא
ב
אבל גירסת רש"ל הד"א עם
ופ"ג שם הלכה כב
ונזרעה זרע ולא משום דאינה ראויה
לן למקטליה מה איכפת לן נמתין
דיבור דלעיל, כ) עי'
סמג עשין נו:
וכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס ג והרובא שנשא
לקיימה אלמא כרבי אלעזר ס"ל דיכול
עד שתלד הא תנן בפ"ק דערכין
לא ט מיי' שם פ"ג הלכה
בירושלמי דקאי אאיילונית,
❖
❖
עקרה וזקינה ואין לו אשה ובנים מעיקרא לא
ל) רש"ל, מ) צ"ל דהא,
לישא אחרת ולפרות ולרבות ואפ"ה
(דף ז.) האשה היוצאה ליהרג אין
כא:
איילונית לא: וזו. כל אשה צנועה
שותה ולא נוטלת כתובה ר' אלעזר אומר
ממתינין לה עד שתלד והתם גזירת
הכתוב הוא ומתו גם שניהם לרבות
עקרה משום דלא נסתרה הפסידה:
יכול הוא לישא אחרת ולפרות ולרבות
תורה אור השלם
תוספות שאנץ
לא ליפוש פסולין. לא נעשה שלום
את הולד והתם משמע טעמא דרבי
הימנה אבל המקנא לארוסתו ולשומרת
ד
ב)
1. וְאִם לֹא נִטְמְאָה
ואיילונית במעי אמה
קרא הא לא רבי קרא לא קטליניה
ביניהם הלואי לא יפרה ולא ירבה
יבם שלו ומשכנסה נסתרה או שותה או לא
לקייה ולא חזיא ל"ה:
הָאִשָּׁה וּטְהֹרָה הִוא
וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע: הואיל וכל דורותיו ממזרין: והיא לא
ליה משום דממונא דבעל הוא כדכתיב
ואשת ממזר לממזר כלומר
נוטלת כתובה מעוברת ומינקת עצמו או
ה
נתפשה כו'. כלומר מהו דתימא
(שמות כא) כאשר ישית עליו בעל האשה
אשה הראויה לממזר
במדבר ה כח
שותה או לא נוטלת כתובתה הרובא שנשא
2. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
ונשאת לממזר וקינא לה
ו
פרשת סוטה על כרחך באשת ישראל
והכא הכי פירושא מעוברת עצמו
ונסתרה ל"ה אילונית או
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ
עקרה וזקינה ויש לו אשה ובנים או שותה
קיימא מדכתיב והיאח) מיעוטא משמע
אע"ג דקינא לה כשהיא מעוברת שותה
שותה או לא נוטלת כתובה
כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה
או לא נוטלת כתובה אשת ממזר לממזר
ומיירי בשיש לו אשה
בוֹ מָעַל: במדבר ה יב
זו היא דכי לא נתפשה אסורה הא
לאחר שתלד ולא אמרינן כמו גבי
ז
3. וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ
ובנים דומיא דעקרה
נתפשה כו' ועלה קאי קרא דבתריה
מעוברת חבירו דאי קינא לה כשהיא
ואשת נתין לנתין ואשת גר ועבד משוחרר
וזקנה: ולא ליפוש
שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי
ועבר עליו רוח וגו' דהיכא דמספקא
מעוברת וילדה ומת הולד או הפילה
בפסולין פ"ה לא נעשה
ואיילונית או שותה או לא נוטלת כתובה
אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא
שלום ביניהם לא יפרה ולא
לן בהך אם נטמאה ואם לא נטמאה
אפ"ה אינה שותה דלאו בת קינוי
נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא
קתני מיהא איילונית תיובתיה דרב נחמן
ירבה הואיל וכל דורותיו
לֹא נִתְפָּשָׂה:
שותה אבל אשת כהן דליתה בכלל
היתה דממעט לה בספרי מכי תשטה
❖
ממזרים: מ"ד והיא לא
במדבר ה יג
אמר לך רב נחמן תנאי היא ואנא דאמרי
והיא לא נתפשה ליתה נמי בכלל
אשתו וכדאמרינן בירושלמי לא היו
נתפשה כו' כלומר מהו
כי האי תנא דתניא ר' שמעון בן אלעזר
ג)
דתימא פרשה סוטה על
השקאה קמ"ל: במתנוונה. לאחר
[לו] אשה ובנים וכו' כבר [נראית]
שלא לשתות: אמר לו רבי
כרחך באשת ישראל קיימא
אומר איילונית לא שותה ולא נוטלת כתובה
הגהות הב"ח
ששתתה איצטריך לאשמועינן דמותרת
מדכתיב והיא משמע זו
שנאמר ונקתה ונזרעה זרע מי שדרכה
(א) גמ' משוחרר פשיטא
ישמעאל א"כ יסתרו כל עקרות
לבעלה דלא תימא זונה היא שהרי
היא דכי לא נתפשה אסורה
1
כצ"ל ותיבת ואיילונית
הא נתפשה כו' ועלה קאי
ויפקדו. תימה ור' ישמעאל לימא ליה
בדקוה המים: מתנוונה הא. ודאי
להזריע יצאתה זו שאין דרכה להזריע ורבנן
❖
נמחק:
קרא דבתריה ועבר עליו
בדקוה המים וזונה היא אלא שתלה
לנפשיה יסתרו כל יולדות בצער וילדו
האי ונקתה ונזרעה זרע מאי עבדי ליה מיבעי
דהיכ' דמספקא לן בהך אם
לה זכות ואמאי מותרת לבעלה:
בריוח וזו הואיל ולא נסתרה הפסידה:
נטמאה אי לא [נטמאה]
להו לכדתניא ונקתה ונזרעה [זרע] שאם
ד)
ואמרת ריבויא הוא. תימה
שותה אבל אשת כהן
מוסף רש"י במתנוונה דרך אברים. שאינה
היתה עקרה נפקדת דברי ר' עקיבא אמר
דליתא בכלל והיא לא
מתנוונה במעים ובירכים אלא ראשה
והא אפיקתיה לעיל
מעוברת חבירו ומינקת
נתפשה ליתא נמי בכלל
לו ר' ישמעאל אם כן יסתרו כל העקרות
חבירו. אשה שמת בעלה
השקאה קמ"ל ל"ה.
(דף כד.) לרבות הארוסה ושומרת
ושאר אבריה כבידים עליה מהו
ויפקדו וזו הואיל ולא נסתרה הפסידה אם
והיא מעוברת או מניקה,
וזו
במתנונה דרך אברים שאין
יבם לקינוי: הואיל ונתפשה
דתימא הא לאו זכות תלה לה דאם
אסורה להנשא עד כ"ד
מתנוונה במעים אלא
כן מה תלמוד לומר ונקתה ונזרעה זרע
אסורה אימא לא תשתה כלל קמ"ל.
כן הוה לה להתנוונה דרך בדיקת
חדש, שכן תינוק יונק
ראשה ושאר אברים כבדים
(יבמות לו:).
שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח
עליה מ"ד א). מ"ד מבלעדי
תימה לר"י אמאי לא פריך הכא ואימא
המים אלא באונס זינתה לפיכך
ח
אישך כו' משמע דאישה
הכי נמי כדפריך לעיל ונראה כל
מתנוונה שלא כדרכה ולכהן מיהא
נקבות יולדת זכרים קצרים יולדת ארוכים
בר הכי הוא קא משמע לן
תיתסר: מבלעדי אישך. משמע
היכא דקרא דמסיק אדעתיה מתוכו
דלמי שקדמה שכיבתו
שחורים יולדת לבנים: אשת ממזר לממזר:
לבועל הוא דאתא וסריס
דאישה בר הכי הוא: קא משמע לן.
למדרש הכי ומדריש לדרשא אחריתי
פשיטא מהו דתימא אפושי פסולין לא ליפוש
בר הכי הוא ואע"ג דלאו
דלמיקדם שכיבת בעל לבועל הוא
לא פריך ואימא ה"נ דקמ"ל דכך ניתן
בר איזרועי הוא ובסריס
קא משמע לן: אשת גר ועבד משוחרר
דאתא וסריס בר שכיבה הוא ואף
למדרש למשה בסיני ולא בע"א כגון
חמה קאמר דמותר לקיימה
על גב דלאו בר זריעה הוא. ט)ובסריס ואיילונית: פשיטא מהו דתימא דבר
2
(א)
ולא בסריס אדם שאסור
והיא נתפשה לאסור אשת כהן מבלעדי
לקיימה משום לא יבא
אל בני ישראל ולא גרים קמ"ל ואימא הכי
חמה קאמר דמותר לקיימה ולא
אישך מי שקדמה שכיבת בעל אבל
פצוע דכה ל"ה.
נמי ואמרת רבויא הוא: אשת כהן שותה
בסריס אדם שאסור לקיימה משום
לעיל בני ישראל משמע בהדיא למעוטי
א) נראה דצ"ל מ"ד הא לאו
כו': (אשת כהן שותה) פשיטא מהו דתימא
לא יבא פצוע דכא (דברים כג):
גרים וכן בפרק שני דיבמות (דף כב.)
ה)
זכות תלה לה וכו' ולכהן מיהת
בגמרא דמי שיש לו אח מ"מ זוקק את
מהו
והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה
ליתסר ועי' ברש"י.
3
אשת אחיו ליבום דקא פריך פשיטא
מותרת וזו הואיל ונתפשה אסורה אימא לא תשתה קא משמע לן:
אחיו הוא מהו דתימא לילף אחוה
ומותרת לבעלה: פשיטא אמר רב הונא במתנוונה מתנוונה הא בדקוה
אחוה מבני יעקב קמ"ל התם פריך
מיא ט במתנוונה דרך אברים מהו דתימא הא זנויי זנאי והא דלא בדקוה
ואימא הכי נמי משום דאין גזרה שוה
מיא כי אורחיה משום דבאונס זנאי ולגבי כהן אסירא קא משמע לן:
למחצה וצריך טעמא להוציא מאותה
אשת סריס שותה: פשיטא מהו דתימא מבלעדי אישך אמר
רחמנא
סברא או קרא וכן לענין ליורשו (שם:)
והאי לאו בר הכי הוא קא משמע לן: על ידי כל עריות מקנין: פשיטא
וליטמא לו פשיטא אחיו הוא סד"א
לא יטמא בעל בעמיו יש בעל שמטמא
מהו
ויש שאינו מטמא הא כיצד מטמא
לאשתו כשרה ואינו מטמא לאשתו פסולה ה"נ קמ"ל ואימא הכי נמי דהא קרא ממעט פסולין והאי פסול הוא וכן בפ"ק דערכין (דף ז.)
גבי האשה שיוצאת ליהרג אין ממתינים לה עד שתלד פשיטא גופה היא מהו דתימא (כי) כאשר ישית עליו בעל האשה כתיב והאי ממונא
דבעל הוא קמ"ל ואימא ה"נ מ)דמאי נפקא לן מהתם דממונא דבעל הוא אבל הכא כיון דאשמועינן דעיקר קרא לדרשא אחריתי תו לא סלקי
דעתא למעוטי מיניה מידי וכן פר"י: אשת סריס. רש"י פי' בסריס חמה ולא בסריס אדם שאסור לקיימה ולא ידעינן מנלן דסריס
אדם כגון ששתה כוס עיקרין דאסור לקיימה אי משום האי ברייתא דמייתי בפרק שני דיבמות (דף כ:) ובפרק הערל (שם דף פט:) פצוע
דכא וכרות שפכה סריס אדם והזקן וכו' עד אסור לקיימה הא קתני נמי זקן וכי זקן אסור לקיים אלא על כרחיך אפצוע דכא וכרות
שפכה קאי כדקתני טעמא משום שנאמר לא יבא פצוע דכא וכרות
שפכה
אבל אסריס
דקתני בברייתא לא ידענא מנליה דקאי נמי עלה:
אבל