17/49

כו:

ארוסה פרק

רביעי סוטה

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

אבל

הא הואיל ואסורה וקיימא אימא לא קא משמע לן.תימה

מהו דתימא נטמאה נטמאה שני פעמים. אמורים בפרשה ודרשינן

לב א מיי' פ"א מהל'

א) [לקמן כח.], ב) יבמות

סוטה הלכה א סמג

מה. ע"ש סח: קדושין עה:,

הא שמעינן לה מאלמנה לכהן גדול דאסירה וקיימא לבעל

ליה לקמן (דף כז:) אחד לבעל ואחד לבועל היכא דמיתסרא אבועל

ג) יבמות נט: תמורה ל.,

עשין נו טוש"ע אה"ע סי'

ואפי' הכי איצטריך קרא דכי תשטה אשתו למעוטי הא לאו הכי הוה

בהא סתירה משתעי קרא דנוהג בה דין סוטה אבל הא דאסורה כו':

ד) שם: [וביבמות איתא ותנן

קעח סעיף ב:

קמ"ל. דכי אתא קרא לגופיה אתא דהיכא דאינו קרוב לה נאסר

שותה וכן על מה שאמר איש אמר רחמנא ולא קטן נראה דדוקא

לג ב מיי' פ"א מהל'

ע"ש וצ"ע], ה) יבמות נה:,

ו) ג"ז שם, ז) [בחקתי פרשה

איסורי ביאה הלכה

משתיה ממעט לה קרא אבל נאסרה

עליה על ידי קינוי זה ולאו למעוטי

ב], ח) [ויקרא כו], ט) [דף

יא [ופ"ח מהל' תרומות

קרובים אתא: איש אמר רחמנא.

על ידי בן תשע שנים ויום אחד

מהו דתימא נטמאה

נטמאה שני פעמים

עה:], י) [דף סח:],

הל' יא] סמג לאוין כ (טור

ושכב איש אותה: שחוף. שבשרו

אע"פ שאינו איש שהרי ביאתו פוסלת

כ) [ויקרא כב], ל) [מיהא.

אה"ע סימן כ):

א) אחד לבעל ואחד לבועל היכא דקא

לד ג מיי' פ"א מהל'

רש"ל], מ) [יבמות סח:

בתרומה כדאיתא בפרק אלמנה

נשחף וכלה ויבש ואין בו כח. ובתורת

מיתסרא בהא זנות אבל הא הואיל ואסורה

קדושין עה:], נ) [בראשית

סוטה הלכה א סמג

(יבמות דף סח.) ונסקלת הערוה על

כהנים ז) בקללות שנינו דוגמתו יש לך

כב], ס) [קידושין סח.],

עשין ע טוש"ע אה"ע

וקיימא אימא לא קא משמע לן: חוץ מן הקטן

ידו כדאיתא בפ' ד' מיתות (סנהדרין

אדם שהוא חולה ומוטל במטה אבל

ע) [ויקרא כב], פ) [דף

סימן קעח סעיף ב:

[וכו']: איש אמר רחמנא ולא קטן ושאינו

לה ד ה מיי' פי"ח מהל'

סט.], צ) [צ"ל באלמנה לכ"ג

דף נה:) ומקומו בפרק יוצא דופן

בשרו שמור עליו תלמוד לומר את

איסורי ביאה הלכה ב

יבמות דף סט.],

איש למעוטי מאי אילימא למעוטי שחוף

השחפתח) מלמד שבשרו נשחף: מקנין

(נדה דף מה.) דומיא דכל עריות

ק) [תוספתא דבכורות

[ג] ופ"ו מהל' תרומות

והאמר שמואל שחוף מקנין על ידו ופוסל

על ידו כו'. כמו והוינן בה מקנין על

פ"ה], ר) [דף סח:],

מקנא על ידן דלא איצטריך לאשמועינן

הלכה ז סמג לאוין רצו

ש) [ועי' היטב תוס' סנהדרין

טוש"ע אה"ע סימן ו סעיף

ידו פשיטא: ופוסל בתרומה פשיטא.

בתרומה מקנין על ידו פשיטא מהו דתימא

אלא דשותות אבל דנאסרו פשיטא

ח:

נב: ד"ה פרט לאשת אחרים

וכי משום דעריות נינהו גריעי:

אם הוא אחד מן הפסולים המחללין

לו ו מיי' פ"א מהל'

ושכב איש אותה שכבת זרע אמר רחמנא

ותוס' קדושין כא: ד"ה

שחוף. פירש רבינו חננאל שאינו

אשת], ת) [צ"ל המנונא],

סוטה הלכה ו טוש"ע

את האשה כגון עובד כוכבים עבד

והא לאו בר הכי הוא קמ"ל ופוסל בתרומה

א) [ובש"ס שלפנינו וכן

אה"ע סימן קעח סעיף ב:

בועל כדרכו ואינו מזריע

חלל נתין וממזר דקיימא לן בקדושיןט)

לז ז מיי' פי"ח מהלכות

פשיטא מהו דתימא לא יחלל זרעו אמר

בתוס' שם בתמורה איתא

דתניא איזהו מרוח אשך זה הקליטים

וביבמות דפסולין האשה בביאתן

❖

ק)

י) (א)

איסורי ביאה הלכה א

דאמרי רבנן],

רחמנא דאית ליה זרע ליחלל דלית ליה זרע

סמג לאוין קפא טוש"ע

שנכנס רוח באשכיו דברי ר"ע רבי

מובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון

כ)

לא ליחלל קמ"ל ואלא למעוטי עובד

אה"ע סי' ו סעיף ח:

שנבעלה למי שזר אצלה פסלה: לא

ישמעאל אומר זה השחוף תימה אמאי

לח ח מיי' פ"ד מהל'

תורה אור השלם

כוכבים והאמר רב המנונא עובד כוכבים

יחלל זרעו. מדלא כתיב לא יחל דרשינן

נקט שמואל שחוף ולא נקט סריס

איסורי מזבח הלכ'

1. וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה

יח:

מקנין על ידו ופוסל בתרומה מקנין על ידו

ושמא שחוף הוי רבותא טפי:

שני חילולין אחד לה ואחד לזרעה:

לט ט מיי' פ"ג מהל'

אבל הא הואיל ואסירא וקיימא.

וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִוא

דאית ליה זרע מחלל. את האשה

פשיטא מהו דתימא נטמאה נטמאה שתי

סוטה הלכה כד:

נִטְמָאָה אוֹ עָבַר עָלָיו

מ י מיי' פ"א מהלכות

תימא מאי קמ"ל רב הונא

בביאתו דלית ליה זרע לא יחלל:

פעמים אחד לבעל ואחד לבועל היכא

רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת

איסורי ביאה הלכ' י

קא משמע לן. שמואל דפוסל. שמעינן

והא מתני' היא ע"י כל עריות מקנין

אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא

דקמיתסרא בהא זנות אבל הא הואיל ואסורה

סמג לאוין כ טוש"ע אה"ע

נִטְמָאָה: במדבר ה יד

וי"ל דהכי פירושו מי שנאסר בכל

ליה מהאל) דאמר מקנין על ידי שחוף:

❖

2. וְהִשְׁקָהּ אֶת הַמַּיִם

סימן כ סעיף א בהג"ה:

וקיימא אימא לא קמשמע לן ופוסל בתרומה

ובת כהן כי תהיה לאיש זר וגו'.

בת ישראל ע"י בעילת זנות אפילו

וְהָיְתָה אִם

נִטְמְאָה

פשיטא מהו דתימא ובת כהן כי תהיה

וַתִּמְעֹל מַעַל

בְּאִישָׁהּ

אינה קרובתו יצא עובד כוכבים

ומיניה נפקא לןמ) דפסולין פסלי לאשה

וּבָאוּ

בָהּ

הַמַּיִם

לאיש זר אמר רחמנא דבר הויה אין דלאו

תוספות שאנץ

דבלאו הכי כל בת ישראל מתסרא

בביאתן ומדאפקיה בלשון הויה

הַמְאָרֲרִים

לְמָרִים

וקיימא לגביה: יצא עובד כוכבים

בר הויה לא קמשמע לן דפסיל מדרבי

נדרוש דאית ליה הויה מי שקידושין

שחוף שבשרו נשחף ובלה

וְצָבְתָה בִטְנָהּ

וְנָפְלָה

ויבש ואין בו כח ובת"כ

יְרֵכָהּ וְהָיְתָה

הָאִשָּׁה

שאין לו אלמנות וגירושין בה. פירש

יוחנן דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל

תופסין בה כגון ממזר נתין וחלל

ב)

בקללות שנינו דוגמתו יש

לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ:

רש"י דנפקא לן מדכתיב אשר ינאף

פסלי אבל עובד כוכבים ועבד הרי

מנין לעובד כוכבים ועבד שבאו על

לך אדם שהוא חולה

במדבר ה כז

3. וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ

את אשת רעהו פרט לאשת אחרים

הן כבהמה וכיון דלית להו הויה לא

ומוטל במטה אבל בשרו

הכהנת ועל הלוייה ועל בת ישראל

שמור עליו ת"ל את

שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי

תימה והא נפקא לן בקידושין בפרק

נפסלו. עובד כוכבים אין לו קידושין

שפסלוה שנאמר ובת כהן כי תהיה

השחפת מלמד שבשרו

אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא

בישראל דכתיב (ויקרא כ) איש אשר

האומר מלא תתחתן בם וכמדומה דלא

ר)

נשחף ל"ה. מקנין על

נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא

אלמנה וגרושה מי שיש לו אלמנות וגירושין

ידו פשיטא הוי כמו

אתי קרא פרט לאשת אחרים אלא

ינאף את אשת רעהו ותניא בסנהדרין

לֹא נִתְפָּשָׂה:

בה יצאו עובד כוכבים ועבד שאין לו

והוינן בה מקנין על ידו

במדבר ה יג

למעוטי ישראל הבא על העובדת

(דף נב:) פרט לאשת (ב) אחרים

4. וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו

[פשיטא]. ופוסל בתרומה

אלמנות וגירושין בה ואלא למעוטי מאי

כוכבים אשת עובד כוכבים וקמ"ל

אלמא לית להו אישות. עבד עם

אם הוא אחד מן הפסולין

כִּי אֲנִי יְיָ מְקַדְּשׁוֹ:

א"ר פפא למעוטי בהמה דאין זנות בבהמה

המחללין את האשה כגון

ויקרא כא טו

אע"ג דבעולת בעל יש להן ישראל

החמור כתיב בהונ) ס)עם הדומה לחמור:

5. וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה

עובד כוכבים ועבד וחלל

מי שיש לו אלמנות וגירושין בה.

בעובדת כוכבים פטור ש):

אמר ליה רבא מפרזקיא לרב אשי מנא הא

ג)

ונתין וממזר דקיימא

לְאִישׁ זָר הִוא בִּתְרוּמַת

למעוטי בהמה.

תימה דהכא

הוא דכי אין לה זרע ממנו ושבה

לן בקידושין וביבמות

מילתא דאמור רבנן אין זנות בבהמה דכתיב

הַקּ¢ דָשִׁים לֹא תֹאכֵל:

דפסלי: מקנין על ידי עובד

ויקרא כב יב

משמע דבזנות תליא

אל בית אביה מלחם אביה תאכל ע)

לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב וגו' ותניא

ד)

6. וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה

כוכבים מכאן מביא ר"ת

מילתא אם כן רבא דאמר בפ' הבא

דלא פסלה בביאתו יצא עובד כוכבים

ראיה באשה שנשתמדה

אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין

ח אתנן כלב ומחיר זונה מותרין שנאמר גם

על יבמתו (יבמות דף נד.)

דיש זנות

ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה

לעבודת כוכבים ונשאה

לָהּ וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ

שניהם שנים ולא ארבעה ואלא שכבת זרע

עובד כוכבים ונתגיירו היא

כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ

לבהמה מתני' למעוטי מאי וכי אית

שלא תפסו לו בה קידושין וכשמת

ובעלה ואומר ר"ת דאסורה

תֹּאכֵל וְכָל זָר לֹא יֹאכַל

ל"ל מיבעי ליה ה) לכדתניא ש"ז פרט לדבר

אין שם אלמנות עליה. וביבמותפ) פריך

לן למימר דל"ל דשמואל או דרב ת)הונא:

ליה כשם שאסורה לבעל

ויקרא כב יג

בּוֹ:

מנא הא מילתא דאמרי רבנן אין זנות

אחר מאי דבר אחר אמר רב ששת פרט

7. לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה

אימא לקולא דמי שיש לו אלמנות

כך אסורה לבועל ויש ר"ל

דאין אסורה ליה דרחמנא

וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית יְיָ

לבהמה. ה"ג בפ' כל האסורין (תמורה ל:)

לשקינא לה שלא כדרכה אמר ליה רבא

וגירושין הוא דכי אית לה זרע לא

אפקריה לזרעי דעובד

אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר כִּי

מנא הא מילתא א) דאין זנות לבהמה

תיכול אבל עובד כוכבים ועבד אפי'

שלא כדרכה משכבי אשה כתיב אלא אמר

כוכבים דכתיב וזרמת

תוֹעֲבַת יְיָ אֱלֹהֶיךָ גַּם

אמר ליה לא נישתמיט קרא ונכתוב

אית לה זרע מיניה תיכול והתם משני

סוסים זרמתם ומביאין

שְׁנֵיהֶם: דברים כג יט

רבא פרט לשקינא לה דרך אברים א"ל

8. וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב

ראיה מדאמרי' והא אסתר

אתנן זונה וכלב א"נ הכי אתנן כלב

לה צ)בהבא על יבמתו. ומיהו שמעינן

אביי פריצותא בעלמא היא ופריצותא

פרהסיא הואי ואמאי לא

וכו': אלא למאן דאמר העראה

מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה

❖

[ליה מהא] דמקנין ע"י עובד כוכבים:

פריך אסתר ערוה היא אם

ויקרא יח כב

הִוא:

מי אסר רחמנא אלא אמר אביי פרט

זו נשיקה מאי איכא למימר. והיינו

איתא דעובד כוכבים עושה

ואלא. מי שאינו איש דמתני' למעוטי

לשקינא לה בנשיקה הניחא למ"ד ו) העראה

ערוה ופוסלה בביאתו אלא

(ג) בהמה: דאין זנות לבהמה. אינה

שמואל בפ' הבא על יבמתו (יבמות

ש"מ מדלא כתיב הכי

הגהות הב"ח

זו הכנסת עטרה אבל נשיקה ולא כלום

והכא אליביה דשמואל נמי

נעשית זונה בבעילת בהמה ואינה

דאין עובד כוכבים עושה

דף נה:)

(א) רש"י ד"ה ופוסל וכו'

ערוה ואינו פוסל בביאתו

היא היינו דאתי קרא למעוטי נשיקה

נאסרת על בעלה: אתנן זונה.

מסקינן ותימה אדרבה איפכא

וביבמות דפסלי האשה:

ועוד מביאין ראיה מדפריך

נתן טלה באתננה: מחיר כלב.

מסתברא למאן דאמר העראה זו

אלא למאן דאמר דאמר העראה זו

(ב) ד"ה ובת כהן וכו' פרט

פ"ק דכתובות ולדרוש

החליף כלב בטלה: אתנן כלב. שאם

נשיקה וחשיבה ביאה גבי שאר עריות

לאשת נכרי אלמא:

להו דאונס שרי משמע

נשיקה מאי איכא למימר לעולם לשקינא

(ג) ד"ה ואלא מי וכו'

שאין עובד כוכבים פוסל

היינו דאיצטריך קרא הכא למעוטי

אדם אומר לזונה היליך טלה והבעלי

לה דרך אברים ומהו דתימא בקפידא

למעוטי מאי למעוטי

בביאתו ומיהו אומר ר"ת

לכלבי: מחיר זונה. היתה לו שפחה

אלא למ"ד העראה זו הכנסת עטרה

❖

בהמה:

דליתא דהא אמרי' הכא

דבעל תליא רחמנא ובעל הא קא קפיד

ולא חשיבה נשיקה גבי שאר עריות

זונה והחליפה בטלה. ומדקאמר אתנן

מקנין על ידי עובד כוכבים

קמשמע לן אמר שמואל ישא אדם

ואמרי' נמי כאשר אבדתי

הכא מאי איצטריך למעוטה:

כלב מותר מכלל דלאו זנות הוא דאי

מבית אבי כך אבדתי ממך

דומה

מוסף רש"י

זנות הוא הוה חייל עלה שם אתנן: ואלא

דומה

[אלמא] דעובד כוכבים

מנין לעובד כוכבים

שכבת זרע למה לי. כיון דאמרת מקנין ע"י שחוף: לשקינא לה שלא כדרכה. אל תסתרי עמו להבעל שלא כדרכה: משכבי אשה כתיב. הוקשו שני

פוסל בביאתו והא דפריך

ועבד כו' שפסלוה.

התם ולידרוש להו דאונס

משכבותיה לכל דברים וכיון דנאסרת עליו אמאי לא הוי קינוי: דרך אברים פריצותא בעלמא הוא. שוכב עמה בקירוב בשר: פריצותא מי קאסר

כהנת מתרומת בית אביה,

שרי התם משום דקרקע

רחמנא. אשה על בעלה בהכי וכיון דלא מתסרא עליה בהכי פשיטא דלאו קינוי הוא: בנשיקה. משיק השמש באותו מקום: היינו דאתא קרא

ולויה וישראלית כגון שנישאו

עולם היא ואינה עושה

לכהן וילדו לו בנים וכשמתו

למעוטיה. דלא תימא העראה היא: אלא למאן דאמר. ביבמות (דף נה:) העראה האמורה בתורה שהיא כגמר ביאה בכל העריות כדכתיב

שום דבר ואז שרי והשתא

בעליהן היו אוכלות בתרומה

ניחא ומיהא דלא פרי' והא

(ויקרא כ) את מקורה הערה את שארו הערה זו נשיקה מאי איכא למימר היכי מצית למימר דאתא קרא למעוטה הלא כגמר

בשביל בניהם, ואם בא עליה

אסתר ערוה הואי משום

ביאה היא לכל דבר חוץ משפחה חרופה: בקפידא דבעל תליא. דכתיב וקינא [במדבר ה] ובעל הא חזינן ליה דקפיד שהרי קינא לה על כך:

עכו"ם ועבד פסלה

דידע דלענין זה מהני מה

מתרומה וכ"ש מכהונה

שהיתה קרקע עולם אבל

דומה

(יבמות מה.). מי שיש לו

פריך והא פרהסיא הואי

אלמנות וגירושין בה. שיש לו קדושין, הוא דאינו פוסלה בביאתו מלשוב (קדושין עה:) כגון ישראל, הוא דכי מת וזרע אין לה

דלענין חלול השם אינו סבור דמהני ולכך מתרץ אהא נמי קרקע עולם היתה ואינה חייבת למסור עצמה

ושבה אל בית אביה וגו' (יבמות מה.). יצאו עובד כוכבים ועבד. שאין קדושין תופסין (שם). אתנן כלב. שאם אמר אדם לזונה

דהיכא דהויא קרקע עולם יעבור ואל יהרג וכן נמי לענין שפיכת דמים אם יאמרו לישראל נשליך אותך

הילך טלה זה והבעלי לכלבי (יבמות נט:) או: הילך טלה זה ותלין כלבתך אצלי (תמורה ל.). ומחיר זונה. שהחליף טלה בזונה וקנאה

על תינוק זה או נהרוג אותך יעבור ואל יהרג דהוי כמו קרקע עולם דהם זורקין אותו על התינוק ואינו

לשפחה באותו טלה (שם. וכעי"ז יבמות שם.). ש"ז פרט לדבר אחר. בסוטה הנסתרה דנאסרת מספק כתיב ושכב איש אותה שכבת

עושה שום דבר ומהאי טעמא ניחא הא דאמר ביבמות אין אונס בערוה לפי שאין קישוי אלא לדעת פי'

זרע (יבמות נה:). בנשיקה. אבר נושק במקום תשמיש (שם). אבל נשיקה ולא כלום היא. ולא מיתסרא לבעלה בהכי (שם).

אין אונס כלומר דיהרג ואל יעבור למה לי טעמא לפי שאין קישוי אלא לדעת בלא האי טעמא אין אונס

דאמרי' בכל [התורה כולה] יעבור ואל יהרג חוץ מע"ז וג"ע וש"ד אלא לפי מה דפרישית ניחא דהיכא

דהוי קרקע עולם שרי

להכי איצטריך האי טעמא לפי שאין קישוי

אלא לדעת ואסור: מנין לעובד

כוכבים

ועבד שבאו על כהנת ועל

הישראלית שפסלוה. וא"ת

מאי קבעי מנין והא אית ליה לר' יוחנן דעובד

כוכבים ועבד הבא על

בת

ישראל הולד ממזר

כדאמר

בפרק עשרה

יוחסין

והשתא ממזר הוי מיפסל

בביאתו

מיבעיא דה"נ פריך תלמודא

התם

וצ"ל

הא דידיה

הא

דרביה אי נמי אמוראי נינהו

ואליבא דרבי

יוחנן.