ד:
המקנא פרק
ראשון סוטה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נעקר
מן העולם. תימה לר"י לפי' רש"י דפי' דעובר על דברי
בדחטי או בדשערי. של חטין
חלק ונשמט יותר משל שעורים:
טו
א) [עי' תוספות יבמות סג:
א מיי' פ"ו מהלכות
ברכות הלכה יט סמג
ד"ה שיתקיים ותוספות
רכיכא. נשמט יותר מאקושא: רכיכא. שנילושה העיסה רכה: כל
חכמים חייב מיתה מאי אריא נטילת ידים אפי' כל דברי
(ד)
עשין נו טוש"ע א"ח סימן
כתובות סג. ד"ה ברתיה],
אחד ואחד. מן התנאים הללו: בעצמו שיער. כמה שהיה שוהה
חכמים נמי ועוד קשיא דאמר הכא דעונשו מיתה ובפ' במה אשה
ב) [הוריות יג.], ג) [ברכות
קנח סעיף ט [וברב אלפס
בביאתו: והאיכא בן עזאי
דלא נסיב. כדאמר ביבמות (דף סג:)
יוצאה (שבת דף סב:) אמרינן דעונשו עניות כדאמר שלשה דברים מביאין
יד. ע"ש], ד) [ברכות סא.
ברכות ספ"ח דף מו:
עירובין יח: ע"ש],
ובהרא"ש פרק כל הבשר
אבל מה אעשה שנפשי חשקה בתורה
את האדם לידי עניות המזלזל בנטילת
ה) [עירובין כא:], ו) [צ"ל
סימן יח]:
אפשר לעולם שיתקיים ע"י אחרים
ידים ובפ' עושין פסין (עירובין דף כא:)
בדחטי או בדשערי
ברכיכא או באקושא
טז ב מיי' שם הל' טז
אחר ד"ה צריך להשפיל],
בפרק הבא על יבמתו: כי בעד אשה
מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית
ז) עי' בטוא"ח סי' קסב
סמג שם טוש"ע א"ח
תיקו א"ר יצחק בר (רב) יוסף א"ר יוחנן כל
❖
בב"י, ח) [עירובין יז:],
סימן קסב סעיף א:
זונה וגו'. השתא דריש ליה מסיפיה
האסורים וכו' עד מה אעשה שחבירי
אחד ואחד בעצמו שיער והאיכא בן עזאי
יז ג מיי' וסמג שם טור
חייבו עליה מיתה ונראה דזלזול שמזלזל
לרישיה. בשביל ככר לחם אדם מתחייב
ש"ע א"ח סימן קפא
א)דלא נסיב איבעית אימא נסיב ופירש הוה
בה תמיד עונשו עקירה ע"י עניות
בעונש של אשה זונה: במילתיה
סעיף ה:
הגהות הב"ח
$ ואיבעית אימא מרביה שמיע ליה ואיבעית
יח
ד מיי' וסמג שם
דרבא גרסי' בעד ככר לחם עד אשה
דקשה ממיתה ע"י נחש ונעקר מן
(א) גמ' אמר רב (כל הבא
טוש"ע א"ח סימן
אימא 1 סוד ה' ליראיו דרש רב עוירא זמנין
זונה מבעי ליה. דמשמע בשביל
קסב סעיף א: העולם דאמר [בסוכה] (דף מה:)
על אשת איש) תא"מ ונ"ב
אמר לה משמיה דרבי אמי וזמנין אמר לה
יט
וסנהדרין (דף סג.) כל המשתף שם
ככר לחם רב העונש עד כדי עונש
ה מיי' שם הלכה כ
גי' רש"י כל שיש בו
גסות הרוח: (ב) שם ידי
סמג שם טוש"ע א"ח
משמיה דרבי אסי כל האוכל לחם בלא
שמים ודבר אחר נעקר מן העולם
אשה זונה. וה"ה נמי אי הוה כתיב עד
לא ינקה מיבעי ליה:
סי' קנח סעיף יב:
אשה זונה בעד ככר לחם לא הוה
ובפרק קונם יין (נדרים דף סב.) כל
כ ו מיי' פ"ב מהלכות
נטילת ידים כאילו בא על אשה זונה שנאמר
(ג) רש"י ד"ה שמא יצאו
❖
דעות הלכה ג:
וכו' נטל את הראשונים
קשיא לרבא מידי דודאי מסיפיה
המשמש בכתרה של תורה נעקר מן
כי בעד אשה זונה עד ככר לחם אמר
2
ואת השניים חוץ לפרק
לרישיה מדריש קרא אלא עד ובעד
העולם לאו בחדא מחיתא נינהו דעניות
רבא האי בעד אשה זונה עד ככר לחם
וחזרו ליד טהורים. נ"ב
קא קשיא ליה דגבי ככר לחם הוה
אלא מיתה חטופה או משונה. מ"ר:
ולפנינו במשנה היא טמאים
תורה אור השלם
בעד ככר לחם עד אשה זונה מיבעי ליה
היא תצודנו לדינה של גיהנם.
לפי שמים שחוץ לפרק אין
ליה למיכתב בעד וגבי אשה זונה
אלא אמר רבא כל הבא על אשה זונה
1. סוֹד יְיָ לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ
מטהרין השניים את
הוה ליה למיכתב עד: המזלזל.
ואמר נמי בפ"ק דחגיגה
הראשונים ועי' פי' הר"ש
לְהוֹדִיעָם: תהלים כה יד
לסוף מבקש ככר לחם א"ר זריקא אמר ר"א
(דף ט:) כל הבא על אשת איש ואסרה
שאוכל תמיד בלא נטילת ידים:
במשנה זו: (ד) תוס' ד"ה
2. כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד
נעקר וכו' חייב מיתה
כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם
נעקר. דעובר על דברי חכמים חייב
על בעלה נטרד מן העולם וק"ק
כִּכַּר לָחֶם וְאֵשֶׁת אִישׁ
א
דכתיב ופורץ גדר
נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד:
מפ' הזהב (ב"מ דף נט.) דאמר הבא
מיתהה) דכתיב ופורץ גדר ישכנו נחש
אמר רב חייא בר אשי אמר רב מים
ב
ישכנו נחש מאי איריא
משלי ו כו
(קהלת י): מים ראשונים. שלפני
על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק
3. וַיֹּאמֶר יְיָ כָּכָה יֹאכְלוּ
וכו' הכא דעונשו מיתה
ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה ג מים
ובפרק עושין פסין נמי
המזון: שיגביה ידיו. ראשי אצבעותיו
לעוה"ב וי"ל דהתם מיירי כשעשה
בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת לַחְמָם
אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה תניא נמי
קאמר מעשה בר' עקיבא
טָמֵא בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר אַדִּיחֵם
תשובה והכי משמע בפ' (ה) ג' דיבמות
שיהו המים משפעין לצד זרועותיו
וכו' עליה מיתה ובפרק
יחזקאל ד יג
הכי הנוטל ידיו צריך שיגביה ידיו למעלה
שָׁם:
ולקמן מפרש טעמא: שמא יצאו מים
היכא דלא הוליד ממזר דבר
4. יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים
במה אשה וכו' בנטילת
ו)
(דף כב:)
שמא יצאו המים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו
ד
ידים ונראה כצ"ל: (ה) ד"ה
וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ
חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים.
תשובה הוא ותשובה עם יסורין דוקא
היא וכו' משמע בפ"ב
משלי ג טו
בָהּ:
את הידים אמר רבי אבהו ה כל האוכל פת
דאמר בפרק חלק (סנהדרין דף קז.)
כדתנן במסכת ידים (פ"ב מ"ג) שצריך
5. תּוֹעֲבַת יְיָ כָּל גְּבַהּ לֵב
דיבמות. נ"ב ע"ש בדף
בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא
אמר דוד כל הכי נטרוד ההוא גברא
ליתן המים על ידיו שני פעמים
כ"א ע"א ובדף כ"ב ע"ב:
יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה:
(ו) בא"ד וחנק נמי כיסורין
משלי טז ה
שנאמר ויאמר ה' ככה יאכלו בני ישראל
א"ל קבל עליך יסורים וחנק נמי
הראשונים מטהרין את הידים והשניים
3
6. וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל
עם תשובה דכל
מטהרין את המים הטופחים על ידיו
כיסורין (ו) דכל המומתים מתוודין והאי
❖
את לחמם טמא וגו' ומאי ואשת איש
המומתין:
בֵּיתֶךָ וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ
דאמר נטרד מן העולם פי' מן העולם
שנטמאו בתחילה מחמת ידים ותנן
שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב
נפש יקרה תצוד אמר רבי חייא בר אבא
תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא:
עם אותו עון דכך הוא חמור אשת
התם הידים מטמאות ומטהרות עד
א"ר יוחנן כל אדם שיש בו גסות הרוח
דברים ז כו
גליון הש"ס
איש האוסרה על בעלה כמו על
הפרק כלומר מן הפרק ולמטה גזרו
7. וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ
לבסוף נכשל באשת איש שנא' ואשת איש
2
גמ' ואיבעית אימא מרבי'
אחותו פנויה והוליד ממנה ממזר
עליהן להיות שניות ופוסלות את
אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ
נפש יקרה תצוד אמר רבא האי נפש יקרה
שמיע ליה. לקמן דף י
מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית
ריב"א. א"נ היכא דלא באו עליו
התרומה ומטהרות בנטילה עד הפרק
❖
ע"א:
עֲבָדִים: דברים ח יד
נפש גבוהה מיבעי ליה ועוד היא תצוד
יסורים נטרד מן העולם:
שעד הפרק צריך נטילה נטל את
8. כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת
מיבעי ליה אלא אמר רבא כל הבא על אשת
הראשונים ז)ואת השניים (ג) עד הפרק
הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ
כל
אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא
תוס' שאנץ (המשך)
וחזרו ליד טהורים שהרי טיהרו
איש אפילו למד תורה דכתיב בה יקרה היא מפנינים מכהן גדול שנכנס
ב)
4
הָאָרֶץ: ויקרא יח כז
השניים את הראשונים נטל את
9. חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם
בנטילת ידים שאוכל תמיד
לפני ולפנים היא תצודנו לדינה של גיהנם א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחי כל אדם
בלא נטילת ידים נעקר
אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי
הראשונים חוץ לפרק ואת השניים
שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודת כוכבים כתי' הכא תועבת ה' כל גבה
5
דהעובר על דברי חכמים
בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא:
עד הפרק וחזרו ליד טמאה כלומר
ישעיהו ב כב
חייב מיתה שנאמר ופורץ
לב וכתיב התם 6 ולא תביא תועבה אל ביתך ורבי יוחנן דידיה אמר ו כאילו
יצאו הראשונים חוץ לפרק ועל השניים
01. וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל
גדר ישכנו נחש. מים
כפר בעיקר שנאמר ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך וגו' ר' חמא בר חנינא
7
ראשונים שלפני אכילה
מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִימֹתִי יָדִי
לא הקפיד ליטול עד מקום שיצאו
צריך שיגביה ידיו ראשי
אֶל יְיָ אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה
אמר כאילו בא על כל העריות כתי' הכא תועבת ה' כל גבה לב וכתי' התם 8כי
הראשונים אלא עד הפרק כמשפטם
אצבעותיו שיהו המים
שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
את כל התועבות האל וגו' עולא אמר כאילו בנה במה שנאמר חדלו לכם
וחזרו הראשונים ליד טמאה שהרי
ג) 9
משופעין לצד זרועותיו
בראשית יד כב
11. וַיֹּאמַר יְיָ מִסִּינַי בָּא
שמא יצא מים חוץ לפרק
מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא אל תיקרי במה אלא במה מאי
נטמאו תחלה מחמת הידים והשניים
וכו' כדתנן במס' ידים
וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ
לא טיהרו את היוצאים הילכך צריך
יד ליד לא ינקה אמר רב (א) כל הבא על אשת איש אפי' הקנהו להקב"ה
שצריך לשפוך מים על
ד)
מֵהַר פָּארָן וְאָתָה
שיגביה ראשי אצבעותיו למעלה שמא
ידיו ב' פעמים הראשונים
מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אֵשׁ
שמים וארץ כאברהם אבינו דכתיב ביה הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה
01
❖
מטהרין את הידים מן
דָּת לָמוֹ: דברים לג ב
יצאו מים הראשונים ויחזרו ויטמאו
שמים וארץ לא ינקה מדינה של גיהנם קשיא להו לדבי רבי שילא האי
הטומאה והשניים מטהרין
את הידים: אחרונים. של אחר
את המים הטופחין על
יד ליד לא ינקה ידי (ב) מיבעי ליה אלא אמרי דבי רבי שילא אפילו קיבל תורה
ידיו שנטמאו תחלה מפני
הסעודה שחייבו חכמים מפני שמלח
תוספות שאנץ
כמשה רבינו דכתיב ביה 11 מימינו אש דת
למו לא ינקה מדינה של
הידים ותנן התם הידים
סדומית יש שמסמא את העינים ח):
מטמאות עד הפרק כלומר
והא איכא ב"ע דלא
גיהנם קשיא ליה לר' יוחנן האי יד ליד יד מיד מיבעיא ליה אלא א"ר יוחנן
צריך להשפיל ידיו למטה. כדי שתרד
מן הפרק ולמטה גזרו
נסיב כדאמר ביבמות
אפילו
עליהם להיות שניות
מה אעשה ונפשי חשקה
הזוהמא של תבשיל שבידיו שהרי
ופוסלות את התרומה
בתורה אפשר לעולם
להעביר הזוהמא הן: כל האוכל בלי ניגוב ידים. דבר מאוס הוא וחשוב כטומאה שנאמר ככה יאכלו בני ישראל את לחמם
ומטהרות בנטילה עד
להתקיים על ידי אחרים.
טמא אלמא דבר מיאוס קרי טומאה: מאי ואשת איש וגו'. סיפיה דקרא דלעיל הוא כי בעד אשה זונה עד ככר
הפרק שעד הפרק צריך
כל האוכל לחם בלא
נטילה. נטל את הראשונים
נטילת ידים כאלו בא
לחם: לסוף נכשל באשת איש. והכי קאמר בעד אשה זונה עד ככר לחם ואשת איש זונה נפש היקרה הגבוהה היא תצודנה רודף
ואת השניים וחזרו ליד
על אשה זונה שנאמר
אחריה וצד אותה ומגיעה: היא תצוד מבעי לה. כיון דמסיפיה לרישיה קדרשת ליה הכי איבעי ליה למכתב ואשת איש נפש יקרה
טהורות שהרי טהרו שניים
כי בעד אשה זונה עד
היא תצוד אותה אבל השתא משמע שאשת איש צדה את הנפש היקרה: מכהן גדול. דאפילו ממזר תלמיד חכם קודם לכהן עם הארץ
את הראשונים. נטל את
ככר לחם. פי' דריש ליה
הראשונים חוץ לפרק ואת
מסיפיה לרישיה בשביל
לפתוח ראשון ולברך ראשון ומהאי קרא ילפינן ליה בהוריות (דף יג.): ורם לבבך. מעלה אני עליך כאילו שכחתו: כי את כל
השניים עד לפרק וחזרו
ככר לחם מתחייב בעונש
התועבות. גבי עריות כתיב: במה. עבודת כוכבים: אשר נשמה באפו. שמחזיק עצמו כבעל נפש דהיינו גאוה שחשובה נפשו בעיניו:
ליד טמאות כלומר על
של אשה זונה ולהכי מדמי
מאי יד ליד לא ינקה. סיפיה דקרא דאיירי ביה לעיל הוא תועבת ה' כל גבה לב יד ליד לא ינקה: ה"ג כל שיש בו גסות הרוח אפילו
השניים לא הקפיד ליטול
ליה לאשה זונה משום
עד מקום שיצאו אלא
דכשאוכל בלא נטילה הוי
הקנהו כו'. ול"ג כל הבא על אשת איש דלא משתעי קרא אלא בגסי הרוח: הקנהו להקב"ה כו'. השליטו בשבחו על הכל כאברהם
עד הפרק כמשפטו. וא"כ
אכילה הפקר וזונה זו
שקראהו קונה שמים וארץ. והיינו יד ליד אפילו דומה לאברהם שאמר הרימותי ידי: קשיא להו לדבי רבי שילא. אהך דרשה דרב:
המים שניים לא טיהרו
מפקרת היא. ה"ג במלתיה
הכי גרסינן האי יד ליד ידי לא ינקה
מיבעי ליה: אפילו הוא כמשה. שקבל מיד הקדוש ברוך הוא לידו תורה: יד מיד מיבעי
את הראשונים שיצאו
דרבה בעד ככר לחם
חוץ לפרק הילכך צריך
עד אשה זונה מיבעיא
ליה. דהא קרא במקבל מוקמינן ליה ולא בנותן והוה
ליה למיכתב יד מיד לא ינקה יד שקבלה מיד אף
הוא לא ינקה:
שיגביה ראשי אצבעותיו
ליה דמשמע בשביל ככר
אפילו למעלה שלא יצאו המים
לחם רב העונש עד כדי
הראשונים ויטמאו את
אשה זונה. וה"ה נמי
הידים כן פירש הקונטרס. אחרונים של
אחר הסעודה שתקנו
חכמים מפני מלח סדומית שמסמא את העינים
אי הוה כתיב עד אשה זונה בעד ככר לחם לא הוה קשה ליה לרבא דודאי מסיפא
לרישיה
מידרש קרא אלא עד
ובעד קא קשיא ליה
דגבי ככר לחם הוה
ליה למכתב
בעד ל"ה.
המזלזל
צריך שישפיל ידיו למטה כדי
שתרד
הזוהמא של תבשיל
שבידו שהרי להעביר
את הזוהמא הן באין: