ארוסה פרק
רביעי סוטה
כז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דומה.
דומה. נטענת ונדברת בפי כל על ניאופיה. דומה לשון קלסהה) ודיבור
פירש ר"ח שמלעיזין עליה בני אדם שהיא מזנה כדגרסינן
מא א ב ג מיי' פט"ו
א) [תוספתא יבמות פי"ב],
ב) [נדה לא:], ג) [לעיל כד.],
מהל' איסורי ביאה
כדאמרי' בנדה (דף סו.) דומת עירך עלתה ביך וההוא לאו חשד הוא
(ביבמות דף כה.) [אמר אביי אמרה לי אם] דומי דמתא
ד) [לעיל כד:], ה) [יחזקאל
הלכה כ טוש"ע אה"ע
אלא דיבור יתר שהיו נדברים בה על חביבותה של בעלה ואף
יומא ופלגא והוא ח) עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה פי' מוזרות
כב], ו)רש"ל מ"ז,ז) [במדבר
סימן ד סעיף טו:
קלסה לשון דיבור יתר הוא לפיכך הוא נהפך ללשון שבח וללשון גנאי
נשים שטוות פשתן משזר כך
מפרש בגמרת א"י. מה שהביא רבינו
ה], ח) [עי' לעיל ו:],
ד [מיי' פ"א מהל' סוטה
ט) דאיירי בקלא דפסיק
הל' י טוש"ע אה"ע סי'
כדאמר (שמקלסין אותו): וזו באה
חננאל דומי דמתא יומא ופלגא לא
ו)
דפסקינן כרב דלא תצא
קעח סעי' יג]:
מביאה פסולה. שמא מעובד כוכבים או
הביא אלא לראיה דלשון דומה לזות
דומה ואל ישא בת דומה שזו באה מטיפה
מב ה ו ז מיי' פ"ב מהל'
הס"ד ואח"כ מה"ד דרוב
ממזר: [שזו]. הבת עומדת בחזקת
שפתים הוא ומיהו הכא לא מיירי
סוטה הלכה ב והלכה
בעילות אחר הבעל ואע"ג
כשרה וזו באה מטיפה פסולה ור' יוחנן אמר
❖
דרב כו'. רש"א, י) [ביבמות
ג:
בדומה כה"ג דא"כ אפי' כנס יוציא
כשרות ומותרת לבעלה ולטיפה פסולה
ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה שזו
קג.], כ) [ועיין היטב תוס'
דהא פסקינן התם בפ"ב דיבמות
לא חיישינן דרוב בעילות אחר הבעל
❖
ערכין ד. ד"ה ולא אוציא],
עומדת בחזקת כשרות וזו אינה עומדת
ומבעלה נתעברה: וזו אינה עומדת
כרבי בקלא דלא פסיק היכא
(דף כה.)
תוספות שאנץ
בחזקת כשרות מיתיבי נושא אדם דומה
בחזקת כשרות. שמזנה תחתיו
[דדומי מתא יומא ופלגא דקאמר
דומה לשון קלסה ולשון
אמר רבא ותסברא נושא לכתחלה אלא אם
תורה אור השלם
ונאסרת עליו והוא אינו רואה ואינו
הואיל ומכוער הדבר תצא ואפילו
חשד הוא כדאמרינן בנדה
נשא תני נמי בת דומה והלכתא ישא
מגרשה ובא עליה באיסור: ותסברא
רבי יוחנן מודי הכא אם כנס דלא
א
1. וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת
דומת עירך עלתה ביך וכן
רוב
מידם הוה דיימא חמותיה
אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן וְהֵבִיא
נושא לכתחילה. הא ודאי מקלקלה
יוציאט): בעילות אחר הבעל. לא
אדם בת דומה ואל ישא דומה דתני רב
מיניה: שזו עומדת בחזקת
אֶת קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ עֲשִׂירִת
ליה אלא על כרחך משבשתא היא
איירי אלא בקלא דפסק דפסקינן כרב
תחליפא בר מערבא קמיה דר' אבהו אשה
א) ב
כשרות. הבת עומדת
הָאֵיפָה קֶמַח שְׂעֹרִים לֹא
ובעית לתרוצה ולמתני אם נשא אדם
(יבמות כה.) דלא תצא דרוב בעילות אחר
בחזקת כשרות ולטיפה
יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן
מזנה בניה כשרין רוב בעילות אחר הבעל
פסולה לא חיישינן דרוב
עָלָיו לְבֹנָה כִּי מִנְחַת
דומה מותר וכיון דבעית לתרוצה
הבעל ואע"ג דרב דאמר בסוף פרק
בעי רב עמרם היתה פרוצה ביותר מהו
בעילות אחר הבעל
קְנָאֹת הוּא מִנְחַת זִכָּרוֹן
אלמא תנא לאו דוקא ולא מותבינן
אלמנה ביבמות (דף סט:) הבא על
ומבעלה נתעברה: וקינא
מַזְכֶּרֶת עָוֹן:
אליבא דמ"ד אין אשה מתעברת אלא
ב)
מינה דאיכא למימר בהא נמי טעה
ארוסתו בבית חמיו הולד ממזר
והביא אמר רחמנא המקנא
במדבר ה טו
סמוך לווסתה לא תיבעי לך דלא ידע בה
2. זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת
לה ישקנה. ואי קשיא
ותני נמי בת דומה ואנן נמי כי
ומוקי בגמרא בדדיימא מיניה ומעלמא
בקינוי נמי כתיב וקנא
אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת
ולא מנטר לה כי תיבעי לך אליבא דמ"ד
אמרינן ישא אדם זו ולא ישא זו לאו
ולא שדינן לה בתר דידיה דוקא
(והביא) את אשתו
אִישָׁהּ וְנִטְמָאָה:
אין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה
דמשמע בעלה יקנא לה
במדבר ה כט
לכתחילה אם ימצא אחרת (א) אבל
ארוס שאין מצוי אצלה אבל בבעל
3. וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ
ולא אחר. הא איתרבי
מי שאינו מוצא אלא שתים אלו ישא
שכנסה מודי ולשמואל ל"ש דלעולם
מאי כיון דידע בה נטורי מנטר לה או
מאיש איש (אשר תשטה
שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי
זו ואל ישא זו: דתני רב תחליפא
הולד שתוקי וכגון דליתא לדומה
אשה תחת אישה) ל"ה:
דלמא ג כיון דפרוצה ביותר לא תיקו: ואלו
אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא
רב אשי אמר כו'. מר
כו'. הלכך בת דומה כיון דכשרה
גופא קמן דלישיילה אבל איתא קמן
נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא
שב"ד כו': ת"ר איש מה ת"ל איש איש
מפרש היקשא דאיש
לֹא נִתְפָּשָׂה:
היא טוב לו שישאנה שתהא תחתיו
ואמרה לכשר נבעלתי נאמנת דאמרינן
❖
לאשה ומר מפרש הקישא
במדבר ה יג
לרבות ד ג) אשת חרש ואשת שוטה ואשת
בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עה.)
בחזקת היתר ואל ישא דומה שמקלקלתו
דאשה לאיש ולא פליגי:
שעמום ושהלך בעלה למדינת הים ושהיה
הדרן עלך ארוסה
לשמש עמה משנאסרה לו: היתה
גבי ארוסה שעיברה אע"ג דמוקמינן
חבוש בבית האסורין שב"ד מקנין להן
הגהות הב"ח
פרוצה ביותר. דאיכא למיחש דרוב
לה בפרק אלמנה לכ"ג (יבמות סט:)
לפוסלן מכתובתן יכול אף להשקותן ת"ל
(א) רש"י ד"ה ותסברא
בעילותיה משל אחרים: מהו. שיהו
כגון דדיימא מעלמא מאי שתוקי
וכו' אחרת אלא דמי
בניה כשרים: אין אשה מתעברת
והביא האיש את אשתו ר' יוסי אומר אף
דאמר שמואל בדוקי שבודקין את אמו
1
❖
שאינו:
אלא סמוך לווסתה. לפני ווסת
ואומרת לכשר נבעלתי דאמר רב
להשקותה ולכשיצא בעלה מבית האסורין
נדותה יום אחד דלא ידע הבעל
יהודה אמר שמואל הלכה כרבן
ישקנה במאי קא מיפלגי רבנן סברי בעינן
גליון הש"ס
את ווסת נדתה דלנטרה אותו היום
גמליאל דאמר היא נאמנת דאפילו
וקינא והביא ור' יוסי סבר לא בעינן וקינא
מלזנות שלא תתעבר בזנות: כי
ברוב פסולין אצלה והוא הדין האי
תוס' ד"ה אליבא דמ"ד
והביא ת"ר אשר תשטה אשה תחת
2
וכו' ונראה דמ"ד וכו'. עי'
תיבעי לך כו'. פלוגתא במס' נדה
דקאמר הכא אל ישא בת דומה
אישה להקיש איש לאשה ואשה לאיש
נדה דף י ע"ב תד"ה
ד) ה
(דף לא:): סמוך לטבילתה. לאחר
כגון דליתא לדומה קמן דנישיילה
דהויא: ד"ה רב אשי אמר
למאי הלכתא אמר רב ששת כשם שאם
ו
שטבלה ביום טבילתה או ליום מחר:
אבל איכא למתמה ללישנא בתרא
וכו' ותירץ מדרבי רחמנא
בן חדש. וי"ל כצ"ל. וכ"ה
הוא סומא לא היה משקה דכתיב
או דלמא כיון דפרוצה היא ביותר.
דאמר בפרק אלמנה בבא עליה
❖
בתי"ט פ"א דערכין מ"ג:
לא מצי מינטר לה שנשמטת מאצלו
דכ"ע לא פליגי דבתר דידיה שדינן
ונעלם מעיני אישה כך היא אם היתה
3
פתאום: וקינא והביא. המקנא לה
והא הכא דבעלה קבוע אצלה כל שעה
סומא לא היתה שותה רב אשי אמר זכשם
ישקנה. ואי קשיא בקינוי נמי הא כתיב
לא שדי ליה שמואל בתריה דבעל
מוסף רש"י
שחיגרת וגידמת לא
היתה שותה דכתיב
את אשתו דמשמע דבעלה מקנא לה
בתר ארוס לא כל שכן ואפי' אם
דומה. לשון ליעוז (נדה
והעמיד
ולא אחר הא מתרבי מאיש איש :
תמצא לומר דשאני התם דידעינן
סו.). ואשת שעמום.
ז)
לקוי בתמהון לב (לעיל
אשר תשטה אשה תחת אישה. קרא יתירא הוא לדרשה בסוף
בברור דבא עליה ארוס אבל הכא גבי בעל לא ידעינן ביאה
.
כד:)
הפרשה זאת תורת הקנאות וגו': להקיש איש לאשה. כדמפרש
ודאית דבא עליה מ"מ לרבא תקשה דאמר אפי' בארוסה שעיברה
הדרן עלך ארוסה
ואזיל למאי הלכתא: רב אשי אמר כו'. מר מפרש היקישא
אמר מסתברא דלא דיימא מיניה בהא קאמר רב הולד ממזר
דאיש לאשה ומר מפרש היקישא דאשה לאיש ולא פליגי:
ושמואל אמר הולד שתוקי אבל דיימא מיניה בתר דידיה שדינן
ליה ואפי' לרב וכ"ש לשמואל והא הכא אע"ג דאית לה בעל
והעמיד
קבוע והוה לן למימר רוב בעילות אחר הבעל ולא שדי ליה בדידיה כ"ש התם: אליבא דמ"ד אין אשה מתעברת אלא סמוך לווסתה
וכו'. י"ל כגון שלא קבעה ווסת וה"ה דהמ"ל וכגון דלא קבעה ווסת לא תבעי לך כי תבעי לך היכא דקבעה ווסת אלא מילתא דפסיקא
נקט תימה לרבי והא אמרי' התם בפ' המפלת (נדה דף כה:) ההוא שפירא דאתא לקמיה דמר שמואל אמר האי בר מ"א יומא הוא
וחשיב מיום דאזלה לטבילה עד ההוא יומא ולא הוה אלא מ' יומא אמר האי בנדותה בעל וכפתיה ואודי ותקשה למ"ד סמוך לווסתה
$ ונראה דמ"ד סמוך לווסתה רוב עיבורין קאמר מיהו מודי דזימנין מיקרי דמיעברה נמי סמוך לטבילתה או באחד מאותן הימים שבין
טבילתה לווסתה וכן למ"ד סמוך לטבילתה: איש איש לרבות אשת חרש וכו'. נראה דעיקר קרא לא איצטריך אלא לאוסרה
לבעל ולבועל ע"י קינוי זה אבל משום לפוסלה מכתובתה לא צריך קרא דהא אפילו רבן שמעון בן גמליאל דאמר בפרק בתרא דכתובות
(דף קי:) כתובת אשה דאורייתא לאו ממש דאורייתא אלא אית ליה סמך מדאורייתא כדאמרינן התם בפ"ק (דף י.) מכאן סמכו חכמים
לכתובת אשה מן התורה אלא תנא דנקט כתובה מילתא אגב אורחיה קמ"ל דעוברת על דת צריכה התראה להפסיד כתובתה: רב אשי אמר
כשם שחיגרת וגידמת אינה שותה דכתיב והעמיד הכהן את האשה. תימה לר"י מאי שנא הכא דממעט מוהעמיד חיגרת וגבי ערכין דכתיב
והעמיד והעריך לא ממעט אלא גוסס בפ"ק דערכין (דף ד.) וכן העמדה דכתיב בקדשים בעלי מומין דאמרי' בפרק השוחט (חולין ל.) שחטה
ועדיין מפרכסת דבת העמדה והערכה היא וגבי יבם כתיב (דברים כה) ועמד ואמר ואפ"ה חליץ נחתכו רגליו [למטה] מן הארכובה מיהו
מחליצה לא תקשי דהתם י) מפרש טעמא משום דכתיב בה מעל רגלו ועיקר קרא דועמד ואמר כדדריש ליה בספרי מלמד שאינו אומר
דבריו אלא בעמידה $ ותירץ מדרבי רחמנא בן חדש לערכין ש"מ דאהעמדה ממש לא קפיד רחמנא וכן בהמה בעלת מום עיקרה לפדיון
דכתיב
והעמיד
עומדת ולא חילק בה הכתוב בין בעלת מום אפי' נשברו או נחתכו רגליה דלא עדיפא מאדם דלא קפיד קרא אעמידתוכ):
הכהן את האשה ונתן על כפיה. אי קשיא דהכא משמע דרב אשי בעי קרא כדכתיב ובפרק נגמר הדין (סנהדרין מה:) אמרי' אמר ליה מר קשישא
בריה דרב חסדא לרב אשי ומי לא בעינן קרא כדכתיב והתנן היה אחד מהם גידם או חיגר וכו' מאי טעמא לאו משום דבעינן קרא כדכתיב
לא משום דכוליה קרא יתירא הוא דמשמע אי לאו דהוי יתירא דלא בעינן קרא כדכתיב בשלמא דרב ששת דממעט סומא מעיני איכא
למימר קרא יתירא
דהוה מצי למימר
ונעלם מאישה וכן והעמיד
דאמר רב אשי איכא למימר
קרא יתירא הוא דהא כתיב והעמידה
לפני