כז:
ארוסה פרק
רביעי
סוטה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והעמיד. ולא
חגרת: ונתן
על כפיה. ולא גידמת קטועת ידים:
לפני ה' וכן הא דאמר מר בר רב אשי דאילמת אינה שותה משום
מג א מיי' פ"ב מהל'
א) לעיל כה., ב) פסחים יח.
חולין לג:, ג) [צ"ל וכל כלי],
סוטה הלכה ב והלכה
דכתיב ואמרה ואפי' למ"ד (סנהדרין דף מה:) לא בעינן קרא כדכתיב
הדרן עלך ארוסה
ד) [שבת סט. ע: עג. קנג:
ג:
מודה דאילמת אינה שותה משום דלא מציא לקבולי שבועה ואפי' גבי
א ב מיי' פ"ג מהל' סוטה
עירובין עט: קג. סנהדרין
כשם.
כך בודקין אותו.
בגמ' מפרש לה: שנאמר ובאו ובאו.
חליצה דקרייה לא מעכבא אילם ואילמת שחלצו חליצתן פסולה משום
סו.], ה) [עירובין נו: ע"ש
הלכה יז סמג עשין צו:
ב ג מיי' שם פ"ב הלכ' יב
תוספתא סוף ערכין ע"ש],
דר' זירא כל הראוי לבילה אלא ונתן
בגמ' מפרש אי וי"ו יתירא דריש או
ז)
ו) רש"ל מ"ז, ז) [לקמן כח.],
טוש"ע אה"ע סי' יא
על כפיה אע"ג דלאו קרא יתירא הוא
ובאו ובאו יתירי דכתיבי בעניינא:
והעמיד הכהן את האשה לפני ה' ונתן על
1
ח) [ועוד כתיב והיתה אם
סעיף א וסימן קעח סעיף
נטמאה ונטמאה. וי"ו יתירא דריש
בעי קרא כדכתיב והכי משמע בפרק
נטמאה ובגמ' דריש לה ר"ע
יז:
כפיה כך הוא אם היה חיגר או גידם לא היה
ד [מיי' פי"א מהל' אבות
חד לתרומה כו'. רש"ל],
שלשה מינין בנזיר (דף מו:) דמאן
אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה:
משקה מר בר רב אשי אמר כשם שאילמת
א
ט) [לקמן כט.], י) [שם:],
הטומאות הל' ב]:
וכך היה ר' זכריה דורש. וי"ו יתירא:
דבעי קרא כדכתיב דנזיר ממורט או
ג ה מיי' י"ג מהל' שמיטה
כ) בס"א ליתא ומאילנות,
לא היתה שותה דכתיב 2ואמרה האשה אמן
שתי פעמים. ונסתרה והיא נטמאה
אין לו כפים אין לו תקנה משום דכתיב
ל) [לקמן ל:], מ) [אינו.
ויובל הלכה ב וע"ש
אמן כך
הוא אם היה אילם לא היה משקה:
❖
❖
רש"ל], נ) [לקמן לא.],
בכ"מ סמג עשין קנה:
ונתן על כפי הנזיר וכן אין לו בהן
לא ממניינא הוא דאוקימנא לטומאה
יד משום דכתיב על בהן ידו תריץ
ודאית בעד אחד בפ"ק (לעיל ב:) אלא
הדרן עלך ארוסה
דרב אשי מהדר למר קשישא לפום
וקנא את אשתו והיא נטמאה והיתה
מוסף רש"י
תורה אור השלם
סברתו דבעי למידק ממתני' דבעינן
אם נטמאה ועוד כתיב אשר תשטה
כשם שאסורה לבעל
1. וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת
כשם
קרא כדכתיב וא"ל רב אשי מהכא ליכא
אשה תחת אישה ונטמאה ח) ובגמרא
שהמים בודקין אותה כך המים
כך אסורה לבועל. אם
ב
הָאִשָּׁה לִפְנֵי יְיָ וּפָרַע אֶת
ימות בעלה או יגרשנה
למידק מידי דהתם קרא יתירא מיהו
דריש לה ר"ע לתרומה ורבי נמי מודי.
רֹאשׁ הָאִשָּׁה וְנָתַן עַל
בודקין אותו שנאמר ובאו ובאו
2
(לעיל ב.). בו ביום. ביום
כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן
רב אשי ס"ל דבעינן קרא כדכתיב:
והאי דנקט הכא תרי מינייהו ותו לא
כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל
שמינו את ר"א בן עזריה
א) ג
מִנְחַת קְנָאֹת הִוא וּבְיַד
משום דשמעינן לר"ע דדריש בעל
(א)
לנשיאות (פסחים יח.) וכל
הדרן עלך ארוסה
הַכֹּהֵן יִהְיוּ מֵי הַמָּרִים
שנאמר נטמאה ונטמאה דברי ר' עקיבא א"ר
3
היכא דתני בו ביום סתמא
ובועל מריבויא דוי"ו יתירא וקא"ל
הַמְאָרֲרִים:
כשם שהמים בודקין אותה כך
יהושע כך היה דורש זכריה בן הקצב רבי
ההוא יומא הוא והכי
במדבר ה יח
רבי בעל ובועל מנטמאה ונטמאה
2. וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים
אמרינן בברכות (כח.)
אומר שני פעמים האמורים בפרשה נטמאה
בודקין אותו. ירושלמי
נפקי ולא דרשי וו"י: בו ביום דרש.
(חולין לג:). וכל כלי
הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת
חרש אשר יפול מהם
ונטמאה אחד לבעל ואחד לבועל: בו ביום
המאררים אמר רבי תנחומא מנין
במס' ברכות (דף כח.) אמרינן דכל
בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ וְאָמְרָה
ב)
אל תוכו. שרץ שנפל
הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן:
המאררים נגד רמ"ח אברים שיש
היכא דתני בו ביום הוא יום שהושיבו
דרש ר' עקיבא וכלי חרש אשר יפול מהם
ג) 4
לאויר תנור שהוא כלי חרס
במדבר ה כב
בה ונגד רמ"ח אברים שיש בו כשם
את ר"א בן עזריה לנשיאות שנתרבו
3. זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת
נטמא התנור והרי הוא
אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא אינו אומר
ראשון והתנור מטמא מה
שהמים בודקין אותה על כל ביאה
תלמידים שנתנו רשות ליכנס לכל
אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת
טמא אלא יטמא לטמא אחרים למד על
שבתוכו והוי שני, וכתיב
אִישָׁהּ וְנִטְמָאָה:
וביאה שהיא מקבלת מבעלה לאחר
שהיה רבן גמליאל אומר כל ת"ח
יÄטÀ מÈ א ומשמע יÀ טÇ מÅ א, אלמא
במדבר ה כט
ככר שני שמטמא את השלישי א"ר יהושע
הבועל כך הן בודקין אותו וכשם
שאין תוכו כברו אל יכנס לבהמ"ד
4. וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר
עביד שלישי (שם) ותניא
מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי
בהכל שוחטין (שם כד:)
יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ כֹּל
שהיא אסורה לאחיו של בעל כך היא
ורבתה תורה בו ביום ולא היתה
אע"פ שלא נגע אלא נתלה
אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא וְאֹתוֹ
שהיית אומר עתיד דור אחר ד לטהר ככר
אסורה לאחיו של בועל היא על ידי
הלכה תלויה בבית המדרש שלא
באוירו הוה ליה כלי ראשון,
תִשְׁבֹּרוּ: ויקרא יא לג
שלישי שאין לו מקרא מן התורה שהוא
שדרכה ליאסר בין לו בין לאחר היא
פירשוה. והא דקתני לה הכא נראה
5. וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר
וכתיב כל אשר בתוכו יטמא
מחמת הכלי ה"ל אוכל שני,
אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם
טמא והלא ר' עקיבא תלמידך מביא לו
נבדקת אבל הוא לכשתשתה הוא נבדק
בעיני דהך דרשה דנטמאה ונטמאה
ואינו אומר טמא אלא
בָּאַמָּה וְאֶת פְּאַת נֶגֶב
בדקו אותו ולא אותה אני אומר
דלעיל נמי בו ביום הואי: כלי חרש
מקרא מן התורה שהוא טמא שנאמר כל
יטמא, לדרוש ביה יÀ טÇ מÅ א
אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת פְּאַת
(פסחים יח.). למד על
הזכות תולה ניחא כמאן דאמר הזכות
הוא ראשון שנטמא מן השרץ והאוכל
יָם אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֵת
אשר בתוכו יטמא: בו ביום דרש ר' עקיבא
ככר שני. דסתם תנור
פְּאַת צָפוֹן אַלְפַּיִם בָּאַמָּה
שבתוכו שני שנטמא בכלי: אינו
תולה לה ואינו ניכרת ברם כמאן
ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים
ככרות בתוכו, שמטמא
וְהָעִיר בַּתָּוֶךְ זֶה יִהְיֶה
5
אומר טמא. כל אשר בתוכו טמא
דאמר הזכות תולה וניכרת הרי לא
את השלישי. וקרא
לָהֶם מִגְרְשֵׁי הֶעָרִים:
באמה וגו' ומקרא אחר אמר מקיר העיר
6
משמע בין חולין ובין
במדבר לה ה
אלא יÄ טÀ מÈ א למדרש נמי יÀ טÇ מÅ א שמטמא
הוכרה אלא אני אומר מים מגולים
6. וּמִגְרְשֵׁי הֶעָרִים אֲשֶׁר
וחוצה אלף אמה סביב אי אפשר לומר
תרומה (חולין לג:) דהא
אחרים: לימד על ככר שני. להכי
שתה ונצבה הכין לא הוון בעייא
קרא משתעי באוכלין
תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם מִקִּיר הָעִיר
אלף אמה שכבר נאמר אלפים אמה ואי
נקט ככר לפי שהוא מצוי בתנור
מבדקוניה אלא כדין אלא אני אומר
כדכתיב בתריה מכל האוכל
וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב:
אשר יאכל, והוא היה בתוך
אפשר לומר אלפים אמה שכבר נאמר אלף
במדבר לה ד
שהוא כלי חרש: שמטמא את השלישי.
$ עם אחרים נסתרה ולא כן סברינן
7. אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי
הכלי יטמא, אלמא ככר שני
מימר לכשתשתה הוא נבדק תיפתר
בתרומה ואפי' בחולין דקרא סתמא
אמה הא כיצד אלף אמה מגרש ואלפים
עושה שלישי ואף בחולין,
יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה
כתיב: עתיד דור אחר. מן העתידין
שהיה הוא מזיד והיא שוגגת ובדקו
דקרא סתמא כתיב, והא
אמה ד) תחום השבת ר' אליעזר בנו של ר'
הַזֹּאת לַיְיָ וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר
ליכא למימר דאוכלין שבו
אָשִׁירָה לַיְיָ כִּי גָאֹה גָּאָה
אותו ולא בדקו אותה בדקו אותה
לבא שיטהר את השלישי אף בתרומה
יוסי הגלילי אומר אלף אמה מגרש ואלפים
ה)ה
מקבלין טומאה מן השרץ
סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם:
ולא בדקו אותו אני אומר הזכות תלה
שאין לו מקרא מן התורה ואנן הוא
דליהוי אויר כלי כמאן דמלי
שמות טו א
אמה שדות וכרמים: בו ביום דרש רבי
ליה ניחא כמ"ד הזכות תולה ואינו
דמטמאינן ליה בתרומה מק"ו
8. הֵן יִקְטְלֵנִי לוֹ אֲיַחֵל
טומאה וניהוו אוכל ראשון,
עקיבא אז ישיר משה ובני ישראל את
דא"כ אף כלים שבאוירו
7
אַךְ דְּרָכַי אֶל פָּנָיו
ניכרת ברם כמ"ד הזכות תולה וניכרת
כדמפרש בגמרא ט) ודור אחר פריך
יטמאו (פסחים יח.).
איוב יג טו
אוֹכִיחַ:
השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר שאין ת"ל
ליה לק"ו כדלקמן בגמרא י): ור"ע
הרי הוא לא הוכר אלא אני אומר מים
ואלפים אמה שדות
9. חָלִילָה לִּי אִם אַצְדִּיק
לאמר ומה ת"ל לאמר מלמד שהיו ישראל
וכרמים. אלפים הוא נותן
תלמידך מביא מקרא שהוא טמא.
מגולים שתת ונצבת הכין לא הוה
אֶתְכֶם עַד אֶגְוָע לֹא
להם סביב ומהם אלף
אָסִיר תֻּמָּתִי מִמֶּנִּי:
אף בחולין: מגרש. רחבה פנויה
עונין שירה אחריו של משה על כל דבר
בעי מבדקונה אלא כדין אלא אני
הפנימים למגרש והחיצונים
איוב כז ה
אומר עם אחרים נסתרה מעתה גרש
מזריעה ומבתים ומאילנותכ) לנוי העיר
ודבר כקוראין את הלל (אשירה לה' כי
01. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל הַשָּׂטָן
לשדות וכרמים (במדבר לה
ו)
❖
ד).
יהא מותר בה תיפתר שהיה הוא שוגג
להיות לה לאויר. ואלפים לא הוזכרו
הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי
גאה גאה) לכך נאמר לאמר רבי נחמיה
אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ
והיא מזידה ובדקו אותה ולא אותו
לתתן ללוים ולא נאמרו אלא ליציאת
אומר כקורין את שמע ולא כקורין את
אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא
תחום שבת: שדות וכרמים. ואלפים
הוא מזיד והיא שוגגת פשיטא שהיא
אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע:
תוספות שאנץ
הלל: בו ביום דרש ר' יהושע בן הורקנוס
❖
איוב א ח
מותרת לביתה גירש מהו שיהא מותר
סביב נתנו ללוים מהם הניחו אלף
כשם שהמים בודקין
לא עבד איוב את הקב"ה אלא מאהבה שנא'
בה $ אפשר לומר מזיד בה ואת אמרת
סביב העיר למגרש והשאר שדות
אותה כך בודקין אותו
הן יקטלני לו אייחל ועדיין הדבר שקול לו
וכרמים: שאין ת"ל לאמר. שאינו
הכין הוא שוגג והיא מזידה פשיטא
8
בגמרא מפרש לה. שנאמר
הגהות הב"ח
ובאו ובאו הא נמי מפרש
אני מצפה או איני מצפה ת"ל עד אגוע לא
שהיא אסורה לביתה גירש מהו שיהא
דומה לשאר לאמר שבתורה שהשכינה
9
(א) רש"י ד"ה שתי וכו'
בגמ' אי וא"ו יתירה [דריש]
מותר בה אפשר לומר יצאה מתחת ידו
מדבר הדבור למשה לחזור הוא
אסיר תומתי ממני מלמד שמאהבה עשה
❖
דשמעיה לר"ע:
או ובאו יתירה דריש. כך
ואת אמר הכין ומנין שהדבר תלוי בה
ולאמרו לישראל אבל כאן אין לומר
היה ר' זכריה בן הקצב
אמר רבי יהושע מי יגלה עפר מעיניך רבן
דורש וא"ו יתירה. ונטמאה
כן: כקורא את ההלל. בגמ' ל) מפרש:
שמעון ב"ר אבא בשם ר' יוחנן אמר
יוחנן בן זכאי שהיית דורש כל ימיך שלא
ב' פעמים פ"ה אבל
גליון הש"ס
כקורין את שמע. בגמרא ל) מפרש:
ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע
ונסתרה והיא נטמאה לאו
עבד איוב את המקום אלא מיראה שנאמר
תוס' ד"ה כשם כו' אלא
מאהבה. שאוהב את המקום: שקול.
לטמאה בה בה הדבר תלוי אם היתה
ממניינא הוא דהא אוקימנא
איש תם וישר ירא אלהים וסר
מרע והלא
אני אומר עם אחרים
לעיל בפ"ק לטומאה ודאית
01
מזידה אסורה
שוגגת מותרת:
משקלו שוה מכריע לכאן ולכאן: מ)לו אני
נסתרה. צ"ל עם אחרות
בעד אחד. ולא נהירא דהא
ההוא יהושע תלמיד תלמידך למד שמאהבה
מייחל או איני מייחל. וה"ק הן יקטלני
נסתר: בא"ד אפשר
כבר שמעינן בריש
עשה: גמ' אותו למאן אילימא לבעל בעל מאי עביד וכי תימא
לומר מזיד בה. עי' יבמות
הלא הוא הורגני לא אייחל לו עוד דיש
מכילתין טומאה דעד אחד
דף לה ע"א תד"ה אע"פ:
מוהיא לא נתפשה. וכי
דאי
לא שהוא נדרש כמו לו בלמ"ד וי"ו
תימא דאיצטריך לומר
כדמפרש בגמרא נ): מיראה. מדאגת הפורענות שלא תבא עליו: ירא אלהים. ולא אוהב אלהים: תלמיד תלמידך. תלמידו של ר"ע היה: גמ'
דבעי' סתירה כעין טומאה
דאמר התם דאיתקש
דאי
סתירה לטומאה ומשום
[דכתיב] ונסתרה והיא נטמאה. הא ממילא שמעי' ליה. ולכן צ"ל דגמ' דקאמר (לקמן כח) ומה תלמוד לומר והיא נטמאה דטומאה יתירה קדריש ודלא כפ"ה בגמ' דלא קרא יתירא קדריש דמשמע שהוא סובר שאין כאן אלא
ב' ונטמאה וקנא את אשתו והיא נטמאה ועוד כתיב אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה א) ובגמ' צ"ל דכדי' ונסתרה והיא נטמאה יתירה כדפרי'. בו ביום דרש ר' עקיבא פ"ה דאמר בברכות דכל היכא דתני בו ביום הוי
ביום שהשיבו את רבי אלעזר בן עזריה בנשיאות [שנתרבו] תלמידים שנתנו רשות לכל ליכנס שהיה ר"ג אומר כל תלמיד שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש ורבתה תורה בו ביום ולא היתה הלכה תלויה בבית המדרש
שלא פירשוה והא דתני לה הכא נראה בעיני דהך דרשא דונטמאה ונטמאה דלעיל נמי בו ביום הואי. ל"ה: וכל כלי חרש שהוא ראשון שנטמא מן השרץ והאוכל שבתוכו שני שנטמא מן הכלי אינו אומר טמא אלא יטמא
כל אשר בתוכו יטמא למדרשיה ביה נמי יטמא לאחרים לימד על ככר שני להכי נקט ככר לפי שמצוי בתנור שהוא כלי חרס: שמטמא את השלישי ואפי' בחולין דקרא סתמא כתיב ל"ה. וליכא למימר דליהוי אויר התנור
כמאן דמלי טומאה וליהוי האוכל ראשון דא"כ אף כלים שבאוירו יטמא וליתא דאמרי' בפ"ק דפסחים מכל האוכל אשר יאכל אוכלין ומשקין מטמאין מאויר כלי חרס ואין כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרס: גמ'
א) אולי צ"ל אבל באמת נראה דקדריש ונסתרה וכו'