כט:
כשם
שהמים פרק חמישי סוטה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מטבול יום דשרץ.
בקודש שהוא פסול.
הואיל ואין חומר שבשניהם שוה: מנין לרביעי
אדם שנגע בשרץ ראשון לטומאה (ב) היה ולא
יב א ב מיי' פי"א מהל'
א) [פסחים עז. כתובות לב.
אבות הטומאה הל"ד:
מכות ד: ע' תוס' כתובות לב.
ולא אמרינן טהור הוא כבתרומה: מחוסר כפורים. בטומאות הצריכות
אב הטומאה וכי טבל הותר לחולין ואסור לתרומה ואפי' לנגיעה
יג ג מיי' שם פ"י הל"ג סמג
ד"ה שכן וכו' שהאריכו בסוגיא
קרבן כגון זב וזבה ויולדת ומצורע: שמותר בתרומה פסול בקודש.
דכתיב נמי הערב שמש בכלים במים יובא וטמא עד הערב וטהר
❖
דהכא], ב) פסחים יח: חגיגה
עשין רמז:
ביבמות ילפינן לה בפרק הערל (דף עד:): שלישי שפסול בתרומה.
(ויקרא יא) והא לנגיעה הוא להשתמש
בו תרומה ואשמעינן דכלי
כד. [תוספתא חגיגה פ"ג],
ג) מעילה ח. ע"ש [נדה עא:],
טבול יום פסל ליה: שכן יש במינו
כדילפינן לעיל [ע"א] מטבול יום: דין הוא
ד) [ויקרא יא], ה) [ד"ה מטבול
תוספות שאנץ
אב הטומאה. אם היה נוגע כלי זה
שיעשה רביעי בקודש. ולא תימא דיו
מטבול יום דשרץ מה לטבול יום דשרץ
❖
יום],
או אדם זה במת נעשה אב הטומאה
לבא מן הדין להיות כנדון ונימא הכי
שכן במינו אב הטומאה כלי חרש יוכיח מה
לא בעי הערב השמש. וי"ל
דהתם כיון דאטבליה ולא היה
לטמא אדם וכלים תאמר באוכל
שלישי שפסול בתרומה דיו הוא שיהא
לכלי חרש שכן מטמא מאוירו טבול יום
שם אלא טומאה דטבול יום
תורה אור השלם
שאינו נעשה אב הטומאה אפי' ע"י
פסול לקודש דאם כן בטיל ליה האי
צריך הערב שמש וכשקרעה
יוכיח וחוזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא
מת דכתיב
קל וחומר דשלישי בקודש לא איצטריך
וכל אשר
1. וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל
בטלה מתורת כלי וטהורה
(במדבר יט)
ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שמותרין
לגמרי כי כל קריעה ושבירה
טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף
דלא מיבעיא דכי היכי דבתרומה
יגע בו הטמא יטמא ומהכא נפקא
כך הוא דינה שהוא טמא
וְהַבָּשָׂר כָּל טָהוֹר יֹאכַל
בחולין ופוסלין בתרומה כל שכן ככר שני
אייתיניה בקל וחומר מטבול יום הכי
לן טמא מת דמטמא אדם וכלים ועל
❖
ויקרא ז יט
לגמרי ושברו השבירה
בָּשָׂר:
שפוסל בחולין דפוסל בתרומה ודור אחר
נמי אתי קודש בההוא קל וחומר אלא
כרחיך בטמא מת שיש לו טהרה
מוציאתו מטומאת כלי ונטהר
מטומאתו אבל בעי' הערב
פריך מה להצד השוה שבהן שכן יש
אפילו מן התורה למדנוהו והיינו
במקוה כתיב דהא כתיב לעיל מיניה
א)
(א)
השמש כדפרי' וכשהכלי
הגהות הב"ח
והזה הטהור על הטמא ורחץ במים
דקאמר למדנו שלישי לקודש מן התורה
בהן צד חמור ורבן יוחנן בן זכאי צד חמור
טבולת יום ושוברו נטהר
(א) גמ' שכן יש בהם צד. נ"ב
דבר שיש לו טהרה נעשה אב
הילכך אי אמרינן דיו איפרך ליה
מטומאת טבול יום ולא בעי
(ג)
לא פריך תניא אמר רבי יוסי מנין לרביעי
ב)
עיין בתוספות פרק אלו
הערב השמש והא דאמרי'
ק"ו כו': מי לא עסקינן. מי לא
הטומאה במגע טמא מת על ידי מגע
בקודש שפסול ודין הוא מה מחוסר כיפורים
נערות דף לב ד"ה שכן יש:
בפ' דם חטאת כלי חרס
המת יצאו אוכלים ומשקין וכלי חרש
מצינן למישמע מינה דאפי' נגע בשני
(ב) רש"י ד"ה מטבול וכו'
שבישל בו חטאת ויצאו חוץ
שמותר בתרומה פסול בקודש שלישי שפסול
לטומאה הוא ולא אב:
שאין לו טהרה: כלי חרש יוכיח.
נמי קאמר לא יאכל דהא בכל טמא
לקלעים ונטמאו ונקבו
(ג) ד"ה שכן וכו' טהרה
בתרומה אינו דין הוא שיעשה רביעי בקודש
ונשברו במקום קדוש. אלמא
שאין במינו אב הטומאה ומטמא את
כתיב ושני איקרי טמא דכתיב ד) כל
במקוה נעשה אב וכו' שאין
דכלי לאחר שבירתו מותר
ולמדנו שלישי לקודש מן התורה ורביעי
א
התרומה כשהוא ראשון וכ"ש שפוסלה
אשר בתוכו יטמא והאי בבשר שלמים
להן טהרה במקוה הס"ד:
להכניסו למקום קדוש בלא
(ד) ד"ה ובכל הספרים וכו'
מקל וחומר שלישי לקודש מן התורה מנלן
הערב השמש וכן בגד שיצא
כתיב דקדש נינהו: טעם בריבי.
אף אתה אל תתמה על ככר שני
ב
ופסול בתרומה ובדוחק וכו'
חוץ לקלעים ונטמא קורעו
שאע"פ שאין במינו אב הטומאה
טעמו של ר' יוסי שהוא חכם וגדול
דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא
1
מה לחמץ בפסח שיש בו
ומכניסו במקום קדוש. צ"ל
יפסול דטעמא לאו באב הטומאה
הדור איני יודע מהו שלמד רביעי
כרת: (ה) ד"ה אוכל הבא וכו'
דכל הכנסות דקאמר לאחר
יאכל מי לא עסקינן דנגע בשני ואמר רחמנא
בתרומה אינו דין הוא:
הערב השמש. והשיב לו ר"ת
תלי: מה לכלי חרס כו' טבול יום
בקודש שהרי מקל וחומר זה תשובתו
לא יאכל רביעי מקל וחומר כדאמרן אמר ר'
(ו) ד"ה ממאי וכו' בקדש
לרבי' משולם על שהביא
יוכיח. שאין כלי שטף הראוי לטבילה
בצדו: אוכל הבא מחמת טבול יום.
דהיכא דהוה: (ז) ד"ה דאי
ראיה מת"כ כדי לקיים הגרסא
יוחנן טעם בריבי איני יודע מה הוא שהרי
❖
מטמא מאוירו ופסיל תרומה: לא
שנגע בטבול יום והוא של קדש או
סלקא וכו' דמק"ו דמחוסר:
שמוחק רש"י מי לא יראך
תשובתו בצדו אוכל הבא מחמת טבול יום
ופנים לא ישיאך הרב העומד
ראי. טבול יום כראי כלי חרש לומר
של תרומה יוכיח שפסול בתרומה מן
במליאתך אנהגך אביאך
יוכיח שפסול בתרומה ואינו עושה רביעי
שטעם פסול התרומה תלוי משום
התורה כדפרישית לעילה) דבכלים נמי
להודיעך ולהראך פן יודע
מוסף רש"י
בקודש דתניא אבא שאול אומר טבול יום
שמטמא מאוירו דהא טבול יום אינו
כתיב הערב שמש לגבי תרומה ואינו
ג)
בחשך פלאך כי עמדת אחרי
❖
סוף הוראה לחדש דבר מעתה
הובא בסוף המסכת.
תחילה לקודש לטמא שנים ולפסול אחד ר'
מטמא מאוירו ופסיל ולא ראי כלי
אלא לנגיעה ואינו עושה רביעי
לעשות מדות בכלים
חרש להיות אב הטומאה במינו כראי
בקודש לרבנן דפליגי עליה דאבא
מאיר אומר מטמא אחד ופוסל אחד וחכמים
הנשברים כשבר נבל יוצרים
טבול יום דליכא למימר טעמא דטבול
שאול ואמרו טבול יום פוסל בקודש
וראייתך חסורי מחסרא
תוס' שאנץ (המשך)
אומרים כשם שפוסל אוכלי תרומה ומשקי
ג
שהגהת הג"ה בת"כ כדי
יום דפסיל בתרומה משום דמין אב
ואינו מטמא לפסול את מי שיחזור
תרומה כך פוסל אוכלי קודש ומשקי קודש
בתרומה דיו הוא שיהא פסול
להביא ראיה לשיבותך. ואפי'
הטומאה הוא דהא ליתא להא חומרא
ויגע בו. וקא סלקא דעתא דר' יוסי
בקדש דא"כ בטל ק"ו דלג'
לשיבותך אם תשלח לי קלף
מתקיף לה רב פפא ממאי דר' יוסי כרבנן
בכלי חרש ופסיל: הצד השוה שבהן.
בקדש לא איצטריך דלא
אשיב לך תשובות אלף כי
כרבנן סבירא ליה הילכך תשובתו
סבירא ליה דילמא כאבא שאול ס"ל דאמר
מיבעיא דכי היכי דאייתניה
העולם סומכים על הגהתך
צריך אתה למצוא חומר שוה בשניהם
בצדו דא"כ הכי נמי נדרש להאי ק"ו
בתרומה בק"ו דטבול יום אתי
וטועים הם וברייתא זו של
לטמא שנים ולפסול אחד אי סלקא דעתך
לתלות בו טעם פסול תרומה ומהו
שיפסול אוכל הבא מחמת טבול יום
נמי קדש בההיא ק"ו אלא
ת"כ משובשת היא בכל
כאבא שאול ס"ל לייתיה לרביעי בקודש
אפי' מן התורה למדנוהו
הספרים שלכם וזו היא הצעה
צד השוה שבהן שמטמאין טבול יום
את הקודש ומה מחוסר כפורים
והיינו דקאמר למדנו ג' לקדש
של ברייתא. ואותו תשבורו
איקרי טמא דכתיב (ויקרא כב) ובא
שמותר בתרומה פסול בקודש אוכל
מאוכל שבא מחמת טבול יום ומה אוכל
מן התורה הילכך אי אמרי'
יכול ישברנו ודאי (ת"ל
השמש וטהר מכלל דעד השתא טמא
הנוגע בטבול יום שפסול בתרומה
דיו מפרי' הק"ו. ל"ה. ומקשי
ואותו) והרי הוא אומר וכלי
הבא מחמת טבול יום דטבול יום גופיה מותר
התוספות תיפוק ליה רביעי
חרס אשר יגע בו הזב ישבר
וכלי חרש כתיב (שם יא) תנור וכירים
(ה) דין הוא שיעשה רביעי בקודש:
בחולין אמרת עושה
רביעי בקודש אוכל
לקדש מק"ו דטבול יום ומה
וה"פ יכול ישברנו ודאי
טבול יום תחילה לקודש. מעלה עשו
יותץ טמאים הם ופוסלין בתרומה
טבול יום שמותר בחולין
כלומר האי דכתב בזב ישבר
שלישי
וכ"ש ככר שני דפסיל טפי מטבול
בקודש להיות טבול יום אצלו כראשון
פוסל בקדש שני שפוסל
יכול ישברנו ממש כדין כלי
בחולין אינו דין שיעשה
חרס שמצוה לשוברו והרי
יום שהוא טמא ואסור בחולין שיפסול בתרומה: ובכל הספרים כתיב
לטומאה ויטמא שני' בקדש זה מזה שאוכל שנוגע בטבול יום נעשה
רביעי בקדש וכי תימא
הוא אומר בזב ישבר ת"ל
הצד השוה שבהן שמותר בחולין ופוסל בתרומה. ולהך לישנא אין אדם
שני ועושה את חבירו שלישי ושניהם קרויין טמאין שמקלקלין את
דדייקי' מן הק"ו (הג') [דשני]
אותו אותו אתה שובר ואי
יכול לפרש איזהו כלי חרש שמותר בחולין ופסולין בתרומה
אחרים והשלישי פוסל את הרביעי להיות הוא עצמו פסול אבל לא
לג' אם אינו ענין לג' דהא
אתה שובר כלי חרס של זב
(ד)
אמרת ק"ו ומה כלי חרס של
ידעינן ליה מקרא דוהבשר
יפסול את אחרים במגעו: רבי מאיר אומר מטמא אחד ופוסל
ובדוחק גדול יש לפרש כלי חרש המוקף צמיד פתיל שמציל על חולין
אשר יגע בכל טמא מי לא
זב דחמור אינו טעון שבירה
אחד. הרי הוא כשאר שני שפוסל את התרומה והנוגע בו פוסל
שבתוכו ואין מציל על התרומה שבתוכו. והרבה גמגומין ותשובות
עסקי' (דרביעי) [דנגע] בשני
הנוגע בשרץ הקל אינו דין
וביטול שיטת הגמרא יש בדבר חדא דלא אשכחן דאינו מציל
את הקודש כך טבול יום הפוסל את התרומה הנוגע בו טמא לקודש
שלא יטעון שבירה ת"ל אותו
תנהו ענין לרביעי בקדש.
ונראה דאין זה קושיא
א"כ למה נאמר ואותו
ולפסול עוד אחד: כך פוסל כו'. ואין הנוגע בטבול יום פוסל
בתרומה דבחגיגה (דף כה.) אמר אין חטאת ניצלת בצמיד פתיל
דלעולם הוה מוקמי' הק"ו
תשבורו מלמד שאין לו טהרה
את הקודש אלא הוא עצמו פסול: ממאי דרבי יוסי כרבנן סבירא
אבל תרומה לא תנן בה ועוד אין זה פוסל בתרומה דהא לא פסיל
במקוה אלא שוברו. ד"א
אג'. וכי תימא הא ידעי' ליה
מקרא דוהבשר [י"ל] דמילתא
אותו תשבורו אותו אתה
ליה. דתהוי תשובה בצדו דילמא כאבא שאול סבירא ליה. והוא
מידי אלא אינו מגין ומאיליה היא נטמאת מאהל המת ועוד כל הצד
דאתיא בק"ו טרח וכתב לה
שובר לטהרתו [וכו']. ואל
השוה שבגמרא שבא ללמוד חומר צריך שיהא חמור וזה קל
הדין דהוה מצי רב פפא למימר דילמא כר' מאיר סבירא ליה
תתמה על זה דדרשי' דאינו
קרא. ומהאי טעמא ניחא
דקאמר הצד השוה שבהן שמותרין בחולין ואין זו שיטה בכל הגמרא.
ואין כאן עוד תשובה דהא עביד רביעי אלא רבותא נקט כלומר
דליכא להקשות [ל"ל] קרא
טעון שבירה מק"ו אע"ג
דוהבשר וניליף ג' בקדש
דאיכא מיעוט חוזר ודורש
וללשון שפירשתי אל תשיבני מה שאומר כלי חרש יוכיח שהיה לו
מאן לימא לן דלא מחמיר כאבא שאול דילמא כוותיה סבירא
ק"ו ומוקי למיעוט בדרשא
מק"ו דטבול יום ומה טבול
להביא הוכחה בדבר הדומה לטבול יום שאע"פ שטהור לחולין פסול
ליה דאוכל הבא מחמת טבול יום אם של קודש הוא מטמא אחד
יום שמותר בחולין פסול
אחריתי וגם בכמה מקומות
לתרומה שאין זו תשובה דאין צריך הוכחה אלא לסתור תשובתו
ופוסל אחד דההוא דנגע ביה פסיל ליה דאורייתא ואפילו הוי קמא
בקדש שני שפסול בחולין דין
בתלמוד מצינו כמו כן וצא
ולמד מברייתא שבצדה
הוא שיעשה ג' בקדש וד'
שתולה טעם החומרא דפסול תרומה מפני שהוא אב הטומאה
תרומה פסול לקודש מקל וחומר ממחוסר כפורים כדדריש
בקדש מק"ו דמחוסר כפורים
בתו"כ תנור וכירים יותץ יכול
וקא מהדר ליה כלי חרש יוכיח שאין בו חומר זה ופוסל וכן
רבי יוסי לעיל ודריש ליה נמי הכא ומה מחוסר כפורים שמותר
כדאמר ולאו מילתא היא
יתצם בודאי ת"ל וטמאים
שיטת רוב הדינין כי ההוא דכל הבשר (חולין דף קטו:) מנין לבשר
בתרומה פסול לקודש אוכל תרומה הבא מחמת טבול יום
יהיו לכם דמקיימין אותן
כדפרי' דמלתא דאתי בק"ו
טרח וכתב לה קרא. ונ'
בטומאה: מה להצד השוה
בחלב שאסור בהנאה קל וחומר ומה ערלה שלא נעבדה בה
שפסול בתרומה אינו דין הוא שיעשה רביעי בקדש (ו) והיכא
דלפ"ה ניחא הכל: מי לא
שבהן שכן יש בהן צד חמור.
עבירה אסורה בהנאה בשר בחלב שנעבדה בו עבירה בבישולו
דהוה ליה דקודש עבוד רבנן מעלה שיטמא אחד ויפסול אחד:
עסקי' דנגע בשני. פ"ה
טבול יום יש במינו אב
דאי סלקא דעתך כאבא שאול סבירא ליה. מקל וחומר
אינו דין שאסור בהנאה מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר
דנפקא לן מדכתיב בכל טמא
הטומאה. כלי חרס שמטמא
(ז)
ושני איקרי טמא דכתיב כל
מאוירו. וק' ומה פירכא היא
חמץ בפסח יוכיח מה לחמץ שבו כרת כלאי הכרם יוכיח והא
דמחוסר כפורים פסיל לקמא וממעלה דרבנן מטמא ליה כיון
אשר בתוכו יטמא: טעם
זו הלא אין לך דין שבתלמוד
כלאי הכרם נעבדה בו עבירה בזריעת' וחמץ בפסח נמי עבר
דמדאורייתא פסיל ליה לההוא דנגע ביה לייתיה לרביעי בקודש
בריבי. טעמו של ר' יוסי
שלא נוכל להקשות בו שיש
מאוכל הבא מחמת טבול יום: ומה אוכל הבא מחמת טבול
שהיה חכם וגדול הדור. איני
בו צד חמור. וכי האי גונא
בבל יראה ולא דמו לערלה בקולא דידה וקא הויא הוכחה:
יודע מה הוא שלמד רביעי
אמרי' באלו נערות אלמא
צד חמור. טבול יום יש במינו אב הטומאה כלי חרש מטמא
יום דטבול יום. שבא מכחו שרי בחולין עושה רביעי בקודש
בקדש מק"ו זה שהרי אוכל
קסבר עולא כל היכא דאיכא
מאוירו: ורבי יוחנן צד חמור לא פריך. לא חשיב ליה פירכא
כלומר פוסל את הקודש מקל וחומר ממחוסר כפורים:
הבא מחמת טבול יום והיא
ממון ומלקות ממונא משלם
דקדש או דתרומה יוכיחו
מילקא לא לקיא וקאמר
שלישי
שפסול בתרומה מן התורה
דגמרי' מחובל בחברו
כדפי' לעיל דבכלים נמי בעי הערב השמש ואינה אלא לנגיעה ואינו עושה רביעי בקדש לרבנן דפליגי עליה דאבא שאול ואמרו
ומעדים זוממים דעושה שם הצד השוה ופריך מה להצד השוה שכן יש בהן צד חמור וכן במכות [ד:] פרי' [הכי] ומאי פירכא
טבול יום פוסל את הקדש ואינו מטמאו לפסול את מי שיחזור ויגע. וס"ד דר' יוסי כרבנן סבירא ליה הילכך תשובתו בצדו
היא זו. ואו' ר"י דלא פרי' ליה אלא במקום שהצד [חמור] הן משונין א). כמו הכא שהטבול יום הוי במינו אב הטומאה וכן
דא"כ ה"נ נדרשי' להאי ק"ו שיפסול אוכל הבא מחמת טבול יום את הקדש ומה מחוסר כפורים שמותר בתרומה פוסל הקדש
כלי חרס אין לך שום דבר שמטמא מאוירו אלא כלי חרס. וכן בכתובות בעדים זוממים דאינם צריכין [התראה] מה שאין כן
אוכל הנוגע בטבול יום שפסול בתרומה [אינו] דין שיעשה רביעי בקדש. כל"ה. טבול יום תחלה לקדש מעלה עשו בקדש
בשאר [דברים] וכן בחובל בחבירו דחייב בד' דברים מה שאין כן בשאר מזיקין וכן במכות וכי האי גונא בשילהי פ' ד' מיתות
להיות טבול יום אצלו כראשון לטומאה ויטמא שנים בקדש זה מזה האוכל שנגע בטבול יום יטמא חברו הנוגע בו ושניהם
דפרי' מה להצד השוה שבהן שכן משונין: מנין לרביעי בקדש שהוא פסול. ולא אמרי' טהור [הוא] כבתרומה. ומה מחוסר
קרויין טמאים שמקלקלים את אחרים והג' פוסל את הד' להיות הוא עצמו פסול אבל לא יפסול אחרים במגעו. ר' מאיר אומר
כפורים בטומאות הצריכות קרבן כגון זב וזבה ויולדת ומצורע שמותר בתרומה ופסול בקדשים. פ' הערל. ג' שפסול בתרומה
כדילפי' לעיל מק"ו דטבול יום דין הוא שיעשה רביעי בקדש וליכא למימר דיו לבא מן הדין להיות כנדון ולימא הכי ג' דפסול
מטמא אחד ופוסל אחד הרי הוא כשאר שני שפוסל התרומה והנוגע בו פוסל הקדש כך טבול יום הפוסל בתרומה הנוגע בו
א) וכ"כ התוס' בכתובות לב. ד"ה שכן בשם ר"י