כשם שהמים פרק חמישי סוטה
ל.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שלישי
הבא מחמת שני וכו'. פירש רש"י דשמעינן מיניה תרתי
שלישי הבא מחמת שני כו'. דשמעינן מיניה תרתי ש"מ אוכל הבא
יד א מיי' פי"א מהל' אבות
א) חגיגה יח: חולין לג: פרה
פי"א מ"ה, ב) טהרות פ"ב
הטומאה הלכה ב:
מחמת טבול יום דסבירא ליה כאבא שאול וש"מ שלישי הבא מחמת
שמעינן מיניה אוכל הבא מחמת טבול יום דסבירא ליה
טו ב מיי' שם (פט"ז הל' ב)
מ"ב שבת יד. חולין לג:, ג) חלה
שני נהי דחמישי בקדש לא אמר דנייתי מינה כדקעביד בטבול יום
כאבא שאול ושמעינן מיניה דשלישי הבא מחמת שני וכו' תימה כיון
פ"ב מ"ח, ד) [במדבר יח],
ופ"ט הל' א ופ"י הל' ב
דהתם מעלה דרבנן היא ובקודש מקודש מיירי ורבי יוסי מדאורייתא
דיליף ק"ו לשלישי ממחוסר כיפורים לאו ממילא שמעינן מיניה דאית
ה) [חגיגה דף כ. וחולין דף
וע"ש בכ"מ ופי"א הל' ב ג
❖
לה:],
ד:
קאמר אבל רביעי מיהא אייתי מינה:
ליה כאבא שאול דבהאי קל וחומר
טז ג מיי' פט"ז מהל'
וכ"ת כו' הא אייתינה. ר' יוסי מק"ו
גופיה דמחוסר כיפורים נפקא לן
שלישי הבא מחמת שני דשני גופיה אסור
טומאת אוכלין הל' ח
אוכל הבא מחמת טבול יום דעביד
ממחוסר כיפורים דאיכא למיפרך
[ופ"ג מהל' מע"ש הל' א]:
בחולין אינו דין שעושה רביעי בקודש וכי
הגהות הב"ח
יז ד מיי' פ"ח מהל' שאר
רביעי א"כ אמאי הוי ליה למיתניה
נמי מה למחוסר כיפורים שכן אב
תימא משום דאיכא למיפרך מה לטבול יום
(א) גמ' דתניא ר' אלעזר. נ"ב
אבות הטומאות הלכה י:
לרביעי בקודש מאוכל הבא מחמת
הטומאה ולא פריך דלא חשיב ליה
יח ה ו ז מיי' שם פי"א
עיין פ"ב דטהרות משנה ז':
שכן אב הטומאה הא אייתינה ממחוסר
טבול יום וכי לא מייתי ליה שפיר
ר' יוסי פירכא דהשתא דטבל לה
(ב) רש"י ד"ה בחולין וכו'
הלכה יב:
כיפורים ולא פרכיה אמר רב אסי אמר רב
יט ח מיי' פ"ה מהל'
בטהרה (הזקוקה). תז"מ ונ"ב
אזלה לה ההיא טומאה: כל הטעון
טפי ממחוסר כיפורים גופיה מדהוי
❖
ס"א שהזקיקה:
בכורים הל' יד ופ"ז
ואמרי לה אמר רבה בן איסי אמר רב ר"מ
ביאת מים מדברי סופרים. כל שהוא
מייתי ליה מאוכל הבא מחמת טבול
שם הל' יב וע"ש בכ"מ
❖
ור' יוסי ור' יהושע ור' אלעזר ור' אליעזר
יום דאוכל הבא מחמת טבול יום
טהור מן התורה וחכמים הזקיקוהו
טוש"ע י"ד סימן שכג:
מוסף רש"י לבא במים וליטהר כגון הבא ראשו
כולהו סבירא להו דאין שני עושה שלישי
גופיה לא שמעינן ליה אלא מק"ו
א
דמחוסר כיפורים ונראה דאפי' הכי
ורובו במים שאובין והאוכל חצי פרס
בחולין ר"מ דתנן כל הטעון ביאת מים
כל הטעון ביאת מים
א)
ב
תוס' שאנץ (המשך)
מדברי סופרים. כל שהוא
הוי ניחא ליה טפי לעשות שלישי מק"ו
אוכלין טמאין והידים שהצריכום
מדברי סופרים מטמא את הקודש ופוסל את
מן התורה טהור וסופרים
תיקשי דאיכא למימר דהכא
ראשון כגון שלישי הבא מחמת שני
טבילה כולם בתורת שנים הטעינום:
התרומה ומותר בחולין ובמעשר דברי ר"מ
גזרו עליו טומאה, כגון הידים
לא מיתי [אלא דאיכא] תנאין
מטמאין את הקדש. להיות שלישי
דאלים טפי למיעבד רביעי ממאי
והכלים שנטמאו במשקין
שסוברים דאין שני עושה ג'
וחכמים אוסרין במעשר ר' יוסי הא דאמרן
ג
והבא ראשו ורובו במים
דמייתי ליה ממחוסר כיפורים שצריך
ויעשה רביעי ופוסלין את התרומה:
בחולין ובאין בזה להוציא
דאם איתיה לייתיה לרביעי בתרומה וחמישי
שאובין וכל האמורים ביציאות
מדר' עקיבא והא דמייתי הכא
וחכמים אוסרין במעשר. באכילה
למייתי שלישי גופיה (למייתי) מק"ו
השבת אצל שמונה עשר דבר,
ר' מאיר איכא למימר דמייתי
בקודש רבי יהושע דתנן ר"א אומר האוכל
ב)
דטבול יום דפסול בתרומה אע"ג דבין
אבל נגיעה שרי וחולין אף לאכול והכי
כולם טומאת שני לטומאה
ראיה מדשקל ר' מאיר
גזרו עליהם, ומטמא את
אוכל ראשון ראשון שני שני שלישי שלישי
במלתיה ומותר בחולין
כך ובין כך הוי ק"ו בן ק"ו מיהו
אמר בחגיגה (דף יח:). והוא הדין נמי
הקודש עד שעושהו שלישי
ובמעשר א"כ קיל שני דאוריי'
לאלומי כח שלישי עדיף ליה טפי:
דלרבנן אין שני עושה שלישי בחולין
רבי יהושע אומר האוכל אוכל ראשון
ד
וטמא הוא שעושה רביעי
להתירו בחולין ובמעשר יש
הא
אייתינה ממחוסר כיפורים ולא
והאי דלא חשיב להו לפי שלא נתפרשו
מי שאומר בשם רב האיי גאון
ואוכל שני שני ה שלישי שני בקודש ואין
(חולין לג: וכעי"ז חגיגה
יח:). ופוסל את התרומה.
ז"ל דכל היכא דאיכא פלוני
פרכינן. רש"י פי' משום דכיון
שמותן ור"מ ומחלוקתו קאמר: דאם
שני בתרומה בחולין שנעשו על טהרת
ו
להיפסל היא עצמה, אבל אינה
ופלוני ופלוני כולהו סבירא
איתא. דשלישי בחולין מן התורה
דטבל אזלה ליה ההיא טומאה ולא
פוסלת אחר לעשות רביעי
להו דאין הלכה כמותן תנאים
תרומה על טהרת התרומה אין על טהרת
לייתיה רביעי בתרומה מק"ו מטבול
ידענא אמאי פי' הכי הא ע"כ אית לן
דשלישי בתרומה
דכולהו שיטה אחת אמור
(חגיגה שם)
הקודש לא אלמא קסבר אין שני עושה
ז
פסול ולא עביד רביעי (חולין
ורבנן דידהו פליגי עלייהו.
יום כדאייתי לשלישי לעיל משני
למימר דר' יוסי סבירא ליה כרבן
שם). האוכל אוכל ראשון
והשתא ק' מהכא דק"ל דאין
שלישי בחולין ר"א (א) דתניא ר' אלעזר אומר
בחולין: וחמישי בקדש. מרביעי
יוחנן בן זכאי דמייתי שלישי בתרומה
ראשון. נעשה גופו ראשון
שני עושה ג' בחולין וכן פוסק
שלשתן שוין הראשון שבקודש ושבחולין
בתרומה מק"ו ממחוסר כיפורים
במה הצד דאי לא תימא הכי שלישי
להיות מגעו שני (שם) ומטמא
הר' אלחנן מירושל' וגם לא
את התרומה להיות שניה
אשכחן רבנן דפליגי על אלו
ושבתרומה מטמא שנים ופוסל אחד בקודש
כדאייתי לרביעי לעיל משלישי
מנא ליה ובאותו מה הצד גופיה מייתי
והיא תחזור ותפסול שלישי
תנאים דהא רבנן דר' מאיר
בתרומה: האוכל אוכל ראשון.
רבי יוסי רביעי ממחוסר כיפורים
מטמא אחד ופוסל אחד בתרומה ופוסל אחד
(שבת יד.). שני שני. והאוכל
מודי דאין ב' [עושה ג']
אוכל שני נעשה גופו שני
חצי פרס מאוכל ראשון נעשה גופו
ומכלי חרס ומשום הכי לא פריך.
כשפ"ה וגם על ר' יהושע
בחולין ר' אליעזר דתנן ר"א אומר חלה ניטלת
ג)
להיות מגעו שלישי (חולין
ליכא מאן דפליג עליה: ר'
ראשון לטומאה מדרבנן והאוכל אוכל
ספר הישר. מסיק בפ"ק דשבת (דף
מן הטהורה על הטמאה חכיצד שתי עיסות
שני פוסל ואינו מטמא
יהושע אומר האוכל אוכל
לג:)
שני נעשה גופו שני. ובשחיטת חולין
יד.) זימנין דאכיל אוכלין טמאין וכו'
(שבת יד.). שלישי שלישי.
ראשון ואוכל שני שני בפ'
אחת טהורה ואחת טמאה נוטל כדי חלה
אינו פוסל תרומה במגעו אבל
השוחט מפ' טעמא שני שני
מפרש טעמא שעושה את האוכל חמור
הקשה ריב"א הלוי זצ"ל אלמא דאוכלין
מעיסה שלא הורמה
חלתה ונותן פחות
הקדשים פוסל (שם) ולקמיה
למה לפי שמצינו ששני עושה
כמאכל בהשוחט (חולין ד' לד.): רבי
טמאין פוסלין את הגויה בכביצה
מפרש טעמא דר"א דמשוי
שני על ידי משקין וכל הנך
מכביצה באמצע כדי ליטול מן המוקף
יהושע אומר האוכל אוכל ראשון או
דאפי' כביצה מטמאין למשקין דתרומה
אוכל כמאכל עצמו, ודוקא
טומאות דרבנן נינהו. ה"ג על
שאכל חצי פרס שזהו שיעור
וחכמים
טהרת תרומה אבל חולין
אוכל אוכל שני שני. מאכל ראשון לא
דשדי לפומיה והתנן בפרק כיצד
אוכלין טמאין לפסול את
גרידי לא ומאן דגרי' על
עביד ליה ראשון אלא שני שאין האוכל
משתתפין (עירובין דף פב:) חציה לבית
הגויה, והן שתי ביצים כדאמר
טהרת הקדש לא ה"פ על
חמור כמאכל אבל מאכל שני עושה אותו שני. והתם מפרש טעמא מצינו
המנוגע וחצי חציה לפסול את הגויה דהיינו שני ביצים ותירץ מורי
בערובין (פב:) אבל בנגיעה
טהרת הקדש לא דהוה ליה
לא מטמא אוכל אדם, שאין
חולין גרידי שהמתפיס חולין
שהשני עושה שני על ידי משקין: שלישי שני לקדש. האוכל אוכל שלישי
אין דרך בני אדם לשתות אלא לאחר אכילת שני ביצים וקודם לכן
אדם וכלים מטמאין אלא מאב
על טהרת הקדש בטלה דעתו
נעשה גופו שני לקדש שאם יגע בקדש יטמאנו לפסול עוד אחד.
מילתא דלא שכיחא היא ואין נראה לר"י תירוץ זה חדא שאפילו
הטומאה (חולין לג:). המשך
אצל כל אדם ואין בדבריו
❖
והתם מפרש טעמא. וכל הנך טומאות מדרבנן נינהו: בחולין שנעשו
בלשון לא דקדק שבכאן הוא אמר לפסול את הגויה ולשם הוא
כלום ל"ה. ר' אליעזר אומר
בעמוד הבא.
ניטלת מן הטהורה על
על טהרת תרומה. באיזו חולין אמרו שהאוכל שלישי שלהן נעשה
אומר אלו פוסלין בתרומה משמע אפילו במגע ובכאן לא גזרו אלא
הטמאה פ"ה רישא דמתני'
שני לקדש בחולין שנעשו על טהרת תרומה שבעליהם כהן ורגיל
טומאת פנים אטו טומאת חוץ ועוד היאך אנו אומרים ביומא פרק
במס' חלה הכי איתא [שיעור]
תוספות שאנץ
בתרומה וקיבל עליו לאכול חולין שלו בטהרת תרומה כדי שיהא
אחרון (דף פ:) אמר רב פפא הנח לטומאת גויה דלאו דאורייתא
חלה אחד מכ"ד נטמאת
עיסתה שוגגת או אנוסה אחד
טמא לקדש לפסול עוד אחד:
רגיל לתרומותיו בטהרה (ב) הזקוקה להן הילכך משכחת בהו שלישי
ומותיב מי אמר רב פפא הכי והכתיב לא תטמאו בהם ואמר רב
ממ"ח נטמאת במזיד אחד
כך פוסל. ואין הנוגע בטבול
דבחולין אחרים לא משכחת שלישי: ה"ג על טהרת תרומה אין
פפא מכאן לטומאת גויה דאורייתא ומתרץ מדרבנן וקרא אסמכתא
מכ"ד שלא יהא חוטא נשכר.
יום פוסל הקדש אלא הוא
חולין גרידי לא. ומאן דגריס על טהרת הקדש לא הכי מפרש לה
בעלמא ואם היה מגזרת י"ח דבר וכי בזה היה טועה בעל הגמרא
ר' אליעזר אומר נטמאת
עצמו פסול. ממאי דר' יוסי
מזידה תלוש אחרת בטהרה
כרבנן סבירא ליה דתהוי
על טהרת הקדש לא דהוו להו חולין גרידי שהמתפיס חולין לטהרת
שהם דאורייתא והלא פשט איסורם בכל העולם אלא ודאי נראה
ותטול מן הטהורה על
תשובתו בצדו דילמא כאבא
הקדש בטלה דעתו ואין בדבריו כלום: שלשתן שוין. הנך דמפרש
דתרי גזירות הוו חדא גזירת טומאת פנים אטו טומאת חוץ דהיינו
הטמאה וכיצד יעשה שיהא
שאול סבירא ליה וה"ה דהוה
מן המוקף ובטהרה נוטלת
מצי לרב פפא למימר
להו ראשון של חולין וראשון של תרומה וראשון של קודש: מטמא
פסול גויה דהרואה סבר דמותר להגיע טומאה למשקין דהא זה
כדי חלת הטמאה מעיסה
[דילמא] כר' מאיר סבירא ליה
שנים ופוסל אחד בקדש. דהיינו רביעי: מטמא אחד ופוסל אחד
כשאכל תרומה ואח"כ שותה משקין טמאים נוגעין זה בזה בתוך
הטהורה עד שלא הורמה
ואין כאן עוד תשובה דהא
בתרומה. דהוה ליה שלישי: ופוסל אחד בחולין. דהוה ליה שני. ותנא
מעיו ולא חיישינן להכי נמי לא נחוש אפי' בחוץ להכי גזרו ודוקא
חלתה דאי הורמה חלתה
עביד רביעי אלא רבותא נקט
דטהורה תו לא מצי לאפרושי
כלומר מאן לימ' לן דלא
דפליג עליה סבר ראשון של חולין לא אזיל בקדש עד רביעי שאין
בשני ביצים אבל בכביצה לא שהרי האוכל כביצה מתעכל בתוך מעיו
מן הפטור על החיוב דלא
מחמיר כאבא שאול דילמא
קדש בא לידי רביעי אלא אם כן היה ראשון של קודש. ומיהו שמעינן
ונשאר בין שיניו ולכשיהיה בבני מעיו יפחת הרבה מכביצה ואין
חייל עליה תו שם חלה: כדי
כותיה סבירא ליה דאוכל הבא
מינה דאין שלישי בחולין: ר"א אומר חלה ניטלת מן הטהורה על
אדם טועה שאפילו אוכל אוכלין טמאין בכביצה ושותה משקין דתרומה
לתרום מן המוקף. מקרא
מחמת טבול יום אם של קדש
נפקא לן בספרי והרמותם
הוא מטמא אחד ופוסל אחד
הטמאה. רישא דמתני' במסכת חלה (פ"ב מ"ז) הכי שיעור חלה אחד
לא יאמר א"כ טהורין הן בכביצה אפי' בחוץ דהא בפנים לא היה
ממנו מן המוקף לו הלכך
דההוא דנגע ביה הוה פסיל
מכ"ד נטמאה עיסתה שוגגת או אנוסה אחד ממ"ח נטמאת במזיד אחד
כביצה שהרי נתעכל האוכל ולא היה כשיעור לטמא ודוקא באוכלין
צריך להקיף את העיסה קודם
ליה דאורייתא ואפי' הוי קמא
מכ"ד שלא יהא חוטא נשכר ר"א אומר היכא דנטמאת מזידה תלוש
מצריך יותר מכשיעור משום דמתעכל אבל משקין פסלי גויה בכדי
שתקרא לה שם והכי מקיפה
תרומה פסול לקדש מק"ו
לה נותנת בעריבה לצד אחד
ממחוסר כפורים כדדריש ר'
אחרת בטהרה ותטול מן הטהורה על הטמאה משום דמצוה לתרום
רביעית דאין דרך משקה להתעכל בתוך מעיו וא"ת היה להן להוסיף
ונותנת מן העיסה הטהורה
יוסי לעיל דריש ליה נמי הכא
מן המוקף כיצד תעשה שיהא מן המוקף וטהורה נוטלת כדי חלת
יותר מעט מ"מ כיון דנחית לשיעוריה העמיד אותה על שני ביצים
פחות מכביצה בין הטמאה
הכי ל"ה. אמר רב ר' מאיר
הטמאה מעיסה הטהורה עד שלא הורמה חלתה דאי הורמה חלתה
שהוא שיעור ידוע וגזירה אחרת אותה של שבת שגזרו בכביצה
לטהורה והאמצעית נוגעת
ור' יוסי כו'. כל הטעון ביאת
בשתיהן ומצרפתן וקורא שם
מים כו'. וחכמים אוסרים
אף על מגע ואותה של שחיטת חולין (דף לד.) דאמר עולא האוכל
דטהורה תו לא מצי לאפרושי מן הפטור על החיוב ולא חייל עליה תו שם
על החלה ומסלקה עם קריאת
במעשר באכילה אבל בנגיעה
חלה: ונותנת פחות מכביצה באמצע כדי לתרום מן המוקף. מוקף לשון
אוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה נפסל גופו מלאכול
שם ופחות מכביצה אינו
שרי וחולין אף לאכילה והכי
מטמא אחרים אע"פ שהוא
קאמר בחגיגה וה"ה דלרבנן
מחובר ומקורב כמו אין מקיפין שתי חביות במסכת ביצה (דף לב:).
בתרומה איני יודע לפרש אם היה מאותה גזירה ראשונה מ"מ
עצמו מקבל טומאה כדתניא
אין שני עושה שלישי בחולין
ומקרא נפקא לן והרמותם ממנוד) מן המוקף לו בספרי הילכך צריכה
למה גזרו אי משום טומאת חוץ הלא אפילו אם היה נוגע
בת"כ מכל האוכל מלמד
והא דלא חשיב להו (לעיל)
בשלישי שבתרומה לא היה נפסל שאין שלישי עושה רביעי
להקיף
שהוא מטמא בכל שהוא יכול
עם האחרים לפי שלא
יטמא אחרים בכל שהוא ת"ל
נתפרשו [שמותן] ור' מאיר
בתרומה כדמוכח התם ה) דתניא חולין שנעשו על טהרת הקדש
הרי הוא כחולין רבי אלעזר ברבי צדוק אומר הרי הן כטומאה
אשר יאכל ודרשי' אוכל
ומחלוקתו קאמר ל"ה. ותימה
לתרומה לטמא שנים ולפסול אחד א"כ אינו רביעי וא"ת מגזרה שניה ומשום משקין דאכיל אוכלין טמאין ושתה משקין דתרומה
הנאכל בבת אחת ושיערו
דמשמע דרבנן דפליגי עליה
אם כן למה נפסל גופו יהי' טמא אפי' במגע וא"ת גזרה שלישית היא מ"מ הטעם לא נודע אלא א"כ נאמר רבו בגזרות וגזרו
חכמים זהו כביצת תרנגולת.
דר' עקיבא דאמרי אין שני
ומה שפ"ה קורא לה שם
עושה ג' בחולין מיירי (אפי')
גזירה לגזרה ולפי פירוש הקונטרס שפירש בשחיטת חולין אינו נראה ואינו מיושב יפה שמפרש האוכל אוכל ראשון זהו חצי
לחלה ומסלקה עם קריאת שם
[בטומאה] בדרבנן ור' עקיבא
פרס שהרי אנו אומרים מאי טעמא דילמא אכיל אוכלין טמאין
ושתי משקין דתרומה וזהו אפילו בכביצה. ע"כ לשון ספר הישר:
למה הוצרך לפר' כן נר'
אמר למילתיה אפי' בדרבנן.
מר
משום דקשי' ליה אפי' אין
וק' דאמרי' בפ' השוחט גבי
שני עושה ג' בחולין מ"מ כיון שקרא לה שם הויא לה העיסה תרומה ושני עושה ג' בתרומה לכך הוצרך לפ' שמסלק תחלה
השוחט חיה ועוף ולוקמ' כר' עקיבא דאמר ידים תחלות נינהו גבי מכניס ידיו לבית המנוגע ומשני דלמ' ה"מ בדאורייתא אבל
ועם הסלוק קורא לה שם. והק' הר' אלחנן והלא אין זה מוקף ובעי' מוקף ממש ויש רוצים לומר דקרינן כי האי גונא מוקף.
בטומאה דרבנן לא פי' דבטומאה דרבנן לא הי' אומר ר' עקיבא דשני עושה ג' בחולין. ואומר ה"ר אלחנן דההיא דהכא לא