כשם שהמים פרק
חמישי סוטה
לא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
במקהלות. כשנקהלו על הים: ממקור. אף אותם שבמקור: וליחזי
ואידך דהיינו רבי יוסי הגלילי ממקור ישראל נפקא אלמא דלר' יוסי
כד א מיי' פ"י מהל'
א) [כל זה ליתא בילקוט
ובע"י], ב) [עמ"ש תוס'
תשובה הלכה ב ג:
האי לא כו'. ואמאי אמר הדבר עדיין שקול: ה"נ דלא הוא.
הגלילי נמי עוברים אומרים שירה ובפ"ק דכתובות (דף ז:) דריש לה
א ב מיי' פ"א מהל' סוטה
בחולין סה. ד"ה אע"פ כו'
צר בה: באברהם. כי ירא
וה"ק קרא אינו חושש לצרתם ולא
דברכת חתנים בעשרה מדהוי מצי למיכתב מבטן ישראל וכתיב
הלכה ח סמג עשין נו
מוכח דגירסתם הכא כך הוא
אלהים אתה (בראשית כב): תלוי. זכותו
ממקור על עיסקי מקור בתוספתא מסיים הכי ואותן המלאכים
לדורותיו להגין עליהם עד
טוש"ע אה"ע סימן קעח
דפריך וכל היכא דכתיב לא
סעיף יא:
באל"ף ממש הוא והא כתיב
אלפים דור: לאלפים לאוהבי. סמך
שאמרו מה אנוש כי תזכרנו אמר להן
ב ג מיי' שם הלכה [יד]
בכל צרתם לא צר ומלאך פניו
אוהביו לאלפים ואידך קרא סמך לאלף
הקב"ה באו וראו את השירה כיון
במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל
1
טו טוש"ע שם סעיף
הושיעם הכי נמי דלא הוא
דור אל שומרי מצותיו דהיינו מיראה
שראו את ישראל פתחו אף הן ואמרו
יד:
וכ"ת ה"נ והכתיב עמו אנכי
א) (והא לא חזו אמר רבי תנחום כרס נעשה
ג ד מיי' שם הל' טו
בצרה תהלים צ"א], ג) [ע'
ואין אלו דומין (א) לפרוש מאהבה
שירה שנאמר ה' אדונינו מה אדיר
להן כאספקלריא המאירה וראו): בו ביום
❖
נדרים לב.], ד) [בע"י ליתא],
וטוש"ע שם סעיף טו:
שמך בכל הארץ וגו' ור"ש בן ט)אלעזר
לפרוש מיראה (לעיל דף כב:) דהנהו
ה) לעיל ב., ו) שם ג: ,
דרש רבי יהושע בן הורקנוס שלא עבד איוב
מאהבת שכר ומיראת פורענות
אומר לא נאמרה פרשה זו אלא לענין
ז) [שבועות לב.], ח) [לעיל
עקידה: גדול העושה מאהבה.
כו': וליחזי האי לא אי בלמ"ד אל"ף כתיב לא
ב.], ט) [צ"ל מנסיא],
הקללות והעונשין (ב) והכא מאהבת
תוספות שאנץ
❖
י) רש"ל,
הוא אי בלמ"ד וי"ו כתיב לו הוא ב)וכל היכא
המקום ומיראתו שמוראו גדול ומוטל
בירושלמי (ברכות פ"ט) ר"ע הוה מתדין
ועד יונק ודרך המקרא
דכתיב בלמ"ד אל"ף לא הוא אלא מעתה
על הבריות: וישמחו כל חוסי בך וגו'.
קמיה טורנוסרופוס הרשע אתת עונתא
ג)
לומר כן כולל הכל מן
החשוב עד הגרוע כמו
בכל צרתם לא צר דכתיב בלמ"ד אל"ף הכי
סיפיה דקרא ויעלצו בך אוהבי שמך:
דקרית שמע שרי קרי וגחך א"ל סבא
תורה אור השלם
2
משור ועד שה. ל"ה: אלא
סבא או חרש אתה או מבעט ביסורין
נמי דלא הוא וכ"ת ה"נ והכתיב ומלאך פניו
1. בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ
מעתה בכל צרתם (לו)
הדרן עלך כשם שהמים
את א"ל תיפח רוחיה דההוא רשיעא
[לא] צר ה"נ. תימה אמאי
אֱלֹהִים יְיָ מִמְּקוֹר
הושיעם אלא (לאו) משמע הכי ומשמע
ד)
מי שקינא לה ונסתרה. אם לאחר
לא בעי ה"נ מכמה פסוקים
יִשְׂרָאֵל: תהלים סח כז
לא חרש אנא ולא מבעט ביסורין
הכי תניא רבי מאיר אומר נאמר ירא אלהים
2. בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר
כמו אשר (לו) [לא] כרעים
שקינא לה נסתרה: אפי' שמע
אנא אלא כל ימי הייתי קורא הפסוק
כדדרשי' אע"פ שאין לו
וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם
באיוב ונאמר ירא אלהים באברהם מה ירא
מעוף הפורח. שנסתרה יוציא ויתן
הזה ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך
עכשיו ועתיד לגדל אחר
בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא
אלהים האמור באברהם מאהבה אף ירא
זמן וכן אשר (לו) [לא]
גְאָלָם וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם
כתובה. ורבי אליעזר לטעמיה דאמר
ובכל נפשך ובכל מאודך רחמתיה
חומה אע"פ שאין לו
כָּל יְמֵי עוֹלָם:
אלהים האמור באיוב מאהבה ואברהם גופיה
בפ"ק (לעיל דף ב:) סתירה לא בעיא
בכל לבי רחמתיה בכל נפשי רחמתיה
עכשיו. וי"ל דלא בעי
ישעיהו סג ט
3. וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי
מנלן דכתיב זרע אברהם אוהבי מאי איכא
משום דפשי' ליה דלא
בכל ממוני לא הות (ג) בדיק ליה וכיון
עדות ואפילו עבד ואפילו שפחה נאמנין
3
בעי' למימר אשר (לו) [לא]
יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע
דהיינו נמי כעוף הפורח דאיתקש
דמטי ליה בכל נפשיה ואתיא ענתיה
בין עושה מאהבה לעושה מיראה איכא הא
כרעים ממש שהרי ארבה
אַבְרָהָם אֹהֲבִי:
לטומאה דכולהו מהימני בה הילכך
דקרית שמע ולא איפליג עליה בגין
וסלעם וחרגול ידועים הם
ישעיהו מא ח
דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר א גדול
4. וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים
בסימניהון וא"כ פשיטא
נאסרה עליו ואם אינו רוצה להשקותה
כן אנא קרי וגחיך:
העושה מאהבה יותר מן העושה מיראה
ליה שלא היו כשרים וכן
לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי:
יוציא ויתן כתובה: רבי יהושע אומר
אשר (לו) [לא] חומה
שמות כ ה
שזה תלוי לאלף דור וזה תלוי לאלפים דור הדרן עלך כשם שהמים
עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה.
5. וְיָדַעְתָּ כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ
פשיטא ליה דאינו ר"ל
מי שקינא לה. פרק זה היה הגון
הכא כתיב לאלפים לאהבי ולשומרי מצותי
4
לא ממש דהא בעיר שיש
הוּא הָאֱלֹהִים הָאֵל
כלומר משום סתירה שאין בה ב'
לו חומה משתעי קרא
הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית
והתם כתיב 5 ולשומרי מצותיו לאלף דור שיהא שנוי ומעורב בפרק ראשון
עדים אינה נאסרת עליו. ור' יהושע
ולהכי משתעי הכי אבל
וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי
התם נמי כתיב לאוהביו ולשומרי מצותיו
לטעמיה דאמר משקה על פי שנים
לאחר אותה בבא דאלו אסורות
בכל צרתם (לו) [לא] צר
ח)
מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר:
אינו פשוט לו כל כך
דברים ז ט
לאלף דור האי לדסמיך ליה והאי לדסמיך
מיהו כשישאו ויתנו מוזרות בלבנה
לאכול בתרומה ואח"כ היה לו לשנות
6. מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר
כמו שהבאתי שיש לתלות
בפריצותה מכוער הדבר ותצא דהא
כיצד עושה לה וכל הסדר אבל תימה
ליה הנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דרבא
ולפרש כמו ולא היתה
צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ
אפילו מיא תו לא בדקי לה כדתניא
דלאחר ששנה שבדקוה המים הוא
צרתם צרה כי אם להם.
לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי
חד אמר ליה אקריון בחלמאי מה רב טובך
6
פרעה לקה ואבד. סיסרא
תהלים לא כ
אָדָם:
בפ"ק (לעיל דף ו:) וטהורה היא ולא
חוזר לקינוי: ה"ג בסדר המשנה
אשר צפנת ליראיך וחד אמר ליה אקריון
7. וְיִשְׂמְחוּ כָל חוֹסֵי בָךְ
לקה ואבד. סנחריב לקה
שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה: אני
משקינא לה אפילו שמע מעוף הפורח
ואבד. וכן נבוכדנצר לקה
לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ וְתָסֵךְ
בחלמאי וישמחו כל חוסי בך לעולם
7
ראיתיה שנטמאת. באותה סתירה שהיא
ואחר כן יאבדו כל אויביך
והכי מסתברא ונראה דה"פ מאחר
עָלֵימוֹ וְיַעְלְצוּ בְךָ אֹהֲבֵי
ירננו ויעלצו בך אוהבי שמך אמר להו
ה' במהרה בימינו אמן:
תהלים ה יב
שְׁמֶךָ:
על פי שנים עדים לרבי יהושע ולרבי
שקינא לה אפילו קודם סתירה שמע
8. וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ
סליק פירקא
תרוייכו רבנן צדיקי גמורי אתון מר מאהבה
אליעזר ע"פ עוף הפורח: לא היתה
פריצותא שהרי עכשיו קצת רגלים
מי שקינא לאשתו ונסתרה
שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי
ומר מיראה:
ר' אליעזר אומר אפי'
שותה. דעד אחד נאמן בה אף
לדבר מכוער הדבר ומוציאה בכתובתה
אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא
שמע מעוף הפורח כו'.
נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא
להפסידה כתובתה שרגלים לדבר.
מאחר שלא נסתרה ולא נאסרה
הדרן עלך כשם שהמים
פ"ה אפי' עד אחד היינו
לֹא נִתְפָּשָׂה:
❖
ומקראי ילפינן לה לקמן במתני':
עליו ובענין זה מצוה לגרשה
כמו עוף הפורח ואפי'
במדבר ה יג
עבד ואפי' שפחה נאמנין
מי שקינא לאשתו ונסתרה אפילו
הרי אלו נאמנים אף לפוסלה
דאפילו לב"ה י) [דאמר אפילו אם]
שמע
ונאסרה עליו. ואם אינו
מכתובתה. שלא תשתה ולא תטול
הקדיחה תבשילו היינו רשות מיהו
רוצה להשקותה יוציא
מעוף הפורח יוציא ויתן כתובה דברי
הגהות הב"ח
כתובתה: חמותה ובת חמותה וצרתה
מצוה ליכא אלא בכה"ג ואם מקיימה
ויתן כתובה ור"א לטעמי'
רבי אליעזר רבי יהושע אומר עד שישאו
(א) רש"י ד"ה לאלפים וכו'
ב
(דאמר דלא בעי עדות)
ויבמתה. אשת אחי בעלה אף היא
דומה לאדם שנפל זבוב לתוך תמחוי
לפרוש מאהבה. נ"ב ע"ל
דאמר לעיל בפ"ק דמשקה
ויתנו בה מוזרות בלבנה אמר ה)עד אחד אני
כצרתה ושונאתה שדואגת הימנה
שמוצצו ואוכלו ולבית שמאי חובה
בדף כב ע"ב: (ב) בא"ד
לה על פי עד אחד [דסתירה
ראיתיה שנטמאת לא היתה שותה ולא עוד
והעונשים והנך מאהבת:
שסופה להיות צרתה אם ימות בעלה
הואיל וקינא לה רגלים לדבר מיהו
לא בעי עדות]. ור' יהושע
(ג) תוספות ד"ה גדול וכו'
אומר עד שישאו ויתנו
אלא אפילו עבד אפילו שפחה הרי אלו
בלא בנים תתייבם לבעלי ובת בעלה
כתובתה גובה הואיל ולא נסתרה
ג
לא הות כדין לי וכיון
בה מוזרות בלבנה. פי'
מאשה אחרת אלו חמש נשים שונאות
והשתא אתי שפיר דרבי יהושע אבל
נאמנין אף לפוסלה מכתובתה חמותה
דמטית לי בכל נפשי
נשים הטוות בלבנה (והוי)
ד
❖
ואתית ענתיה:
אותה. וביבמות (דף קיז:) מפרש
לפירוש רבינו שלמה דפירש משקינא
פריצותה ומכוער הדבר
ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה הרי
ותצא דאפי' מיא תו לא
טעמא אמאי סנו לה ואינן נאמנות
לה אפי' שמע מעוף הפורח שנסתרה
אלו נאמנות ולא לפוסלה
מכתובתה אלא
בדקי לה כלומר דסבירא
לה לשום עדות שהיא לרעתה: הרי
דעוף פורח היינו עבד ושפחה
ליה דבעי ב' עדים. וק'
מוסף רש"י
שלא תשתה שהיה בדין
ומה אם עדות
ו)
חדא דהא אמרינן יוציא
אלו נאמנות. לה לעדות זו שהתורה
שנאמנין בעידי סתירה ואם אינו רוצה
האי לדסמיך ליה והאי
ראשונה שאין אוסרתה איסור עולם
ויתן כתובה. א) וי"ל אם
האמינה כל עדות שיש בה ומיהו לא
להשקותה יוציא ויתן כתובתה וכי היה
לדסמיך ליה. כאן שהוא
[אינו] רוצה להשקותה
אינה מתקיימת בפחות
משנים עדות
לפוסלה מכתובתה הואיל ושונאות
רבי יהושע מחייב כתובה לאחר שישאו
סמוך אצל לשומרי מצותיו
דהוה ליה למתני ישקנה
הוא אומר לאלף, ולהלן
כיון דסבי' ליה דמשקה על
אחרונה שאוסרתה איסור עולם אינו דין
אותה אלא שלא תשתה: שהיה בדין.
ויתנו בה מוזרות בלבנה והלא אין
שהוא סמוך אצל לאוהביו
פי עד אחד. ועוד ק' מאי
שלא יהא נאמן בה עד אחד אם לא
המים בודקין אותה כדאמרינן בפרק
שלא תתקיים בפחות משנים תלמוד לומר
הוא אומר לאלפים,
דאמר דעוף הפורח ר"ל
מגזירת הכתוב: הראשונה. סתירה
קמא (לעיל דף ו:) ומאחר שהיא גרמה
לאוהביו אלו העושין
עד אחד דאטו מי סניא
8 ועד אין בה ז) כל עדות שיש בה קל
מאהבה, ולשומרי מצותיו
ליה למתני' אפי' שמע
שאין אוסרתה איסור עולם אלא עד
שתיאסר עליו ואין יכולה לשתות הויא
וחומר לעדות הראשונה מעתה ומה אם
אלו העושין מיראה (דברים
מעד אחד כדקתני בסמוך
שתשתה: אינה מתקיימת בפחות
כארוסה ושומרת יבם שלא שותות
ז ט).
בתר הכי. לכך פרשב"ם
עדות
משנים. כדבעינן למימר מגזרה
ולא נוטלות כתובה מיהו מצי למימר
הדרן עלך כשם
אפי' שמע מעוף הפורח
שהמים
ר"ל על ידי קול בעלמא
שוה ורבי יהושע היא: עדות
האחרונה. טומאה: כל
הא דאמרינן אין המים בודקין אותה לאחר שישאו ויתנו בה מוזרות
שהיה בדין. שלא
שמע שנסתרה יוציא ויתן
עדות שיש בה. נאמן בה. ובגמרא [ע"ב] ילפינן לה דהכי קאמר תרי
בלבנה דוקא לאחר קינוי ועידי סתירה לרבי יהושע אבל כאן אין
להאמינו אי לאו דכתיב
כתובה דנהי דלא משקה
קרא (לעיל ג:). ומה אם
לית בה אלא אחד וקאמר והיא לא נתפשה למיסרה אלמא מהימן:
עידי סתירה אלא שמוזרות בלבנה נושאות ונותנות בפריצותה:
על ידי קול מ"מ רבנן
עדות ראשונה. סתירה,
אסרוה לו וצריך שיוציא
שאוסרתה
כאן ויתן כתובה דהרי נמצא
שאין אוסרתה איסור
עולם. שאם תשתה ותמצא טהורה מותרת לבעלה ולתרומה, אינה מתקיימת בפחות משנים. כדבעינן למגמר דבר דבר
רגלים לדבר שהרי קינא לה (ונסתרה מקודם לכן. ויוציא ויתן כתובה) הואיל והחמיר בה הכתוב לאוסרה בעד
מממון (שם). עדות אחרונה. טומאה שהיא אחר הסתירה (שם). כל עדות שיש בה. נאמן, כדדרשינן לעיל ועד אין בה
אחד או על פי עצמו. (וה"נ לר') [אבל ר'] יהושע דסבירא ליה דמשקה על פי שנים הואיל והקל בה הכתוב
תרי אלא חד וקא אמר אסורה, ואטומאה קאי דהא מינה סליק והיא נטמאה ועד אין בה (שם). קל וחומר לעדות הראשונה.
שלא אסרה בעד אחד אלא על פי שנים אף חכמים לא חייבוהו להוציא וליתן כתובה עד שישאו ויתנו בה
שתתקיים בעד אחד (שם).
מוזרות בלבנה. ולא דמי להני דאמרינן לעיל מתו בעליהן עד שלא שתו דאמרי' מתוך שלא שתו לא נוטלות
כתובה והכא אמרי' דיוציא ויתן כתובה דשאני התם לפי שראויות היו לשתות קודם שמתו וכשמתו בעליהן דין
הוא דכיון דנדחות מלשתות שאין להם כתובה אבל הכא דזאת האשה [לא הייתה] ראויה מעולם [לשתות] אין לה להפסיד כתובה בחנם. ור"ח ז"ל פי' אפי' שמע מעוף הפורח שנטמאת יוציא ויתן כתובה כיון שיש לה קול
על טומאה. ר' יהושע אומר עד שישאו ויתנו. אך קשה דהוה ליה למתני בפי' שמע מעוף הפורח שנטמאת כמו דאמר בסמוך עד אחד אומר אני ראיתיה שנטמאת וע"ק דאמר בירוש' בסוף פירקין בעי ר' יוסי שמע מעוף
הפורח באויר שאמר אני
ראיתיה שנטמאת על זה
בא להעיד אם להשקותה כבר נדחית שלא לשתות אלא בא כדי להפסידה כתובתה הרי אין מפסידין ממון על פי עד אחד וא"כ מאי קא מיבעיא ליה התם בזה הא מתני' מיירי
א) נראה דצ"ל והוה ליה למתני ישקנה וכו' עד אחד [ומיהו י"ל דר"ל אם אינו רוצה להשקותה]. ועוד קשה וכו'.