לא:
מי שקינא פרק שישי סוטה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כאן
בבת אחת כאן בזה אחר זה. קשיא דהכא משמע כיון
שאוסרתה איסור עולם. כדאמר (לעיל דף כח.) בסוטה ספק
ד א מיי' פ"א מהל' סוטה
א) [תוספתא פ"ה], ב) לעיל
ג:, ג) לעיל ב., ד) גם זה לעיל
הלכה טז והל' יז ופי"ב
מנטמאה ונטמאה וכ"ש ודאית: עד אומר נטמאת ועד אומר לא
שנתקבל עדותו של ראשון ואע"פ שלא עשו ע"י עדותו שום
ב: סנהדרין ל., ה) יבמות
מהל' גירושין הל' יח סמג
נטמאת. אוקי חד בהדי חד והרי היא כספיקא ושותה: ושנים
מעשה ולא שום הוראה רק שלא העיד השני בתוך כדי דיבורו של
פח: קיז: כתובות כב: לקמן
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
אומרים לא נטמאת. כלומר
יז סעיף לז: ראשון הוי דבריו של שני במקום ראשון כדבריו של אחד במקום שנים
לא נטמאת בפניך שכשבאת ומצאת
מז:, ו) לקמן מז: יבמות פח:
ה ב מיי' פ"א מהל' סוטה
קיז: [תוספתא יבמות פי"ד
הכי משמע לפירוש רש"י והא בפרק
שנסתרו יחד גם אנו היינו עמך
ע"ש], ז) [לקמן מז: יבמות
הל' טז והל' יז [ופי"ב
האשה שהלכה (יבמות דף קיז:) תנן
ובפנינו לא נטמאת הרי נסתלק העד
עדות אחרונה שאוסרתה איסור עולם הרי
פח: קטו. קיז:], ח) צ"ל
מהל' גירושין הל' יח יט
עד אומר מת וניסת ובא אחר ואמר
הזה ובטלו דבריו מפני השנים והרי
ראית ועי' רש"א, ט) [צ"ל
ופ"ט מהל' רוצח ושמירת
היא מתקיימת בעד אחד עדות הראשונה
נטמאת], י) שהכשירו עדות
נפש הל' יג]:
לא מת לא תצא וקא דייק בגמ'
היא בספיקא אם נטמאת קודם שבאו
שאין אוסרתה איסור עולם אינו דין שתתקיים
ו ג מיי' פ"א מהל' סוטה
האשה כאיש האיש כו' את
טעמא דניסת הא לכתחילה לא תנשא
אלו ומצאום והיתה שותה. ובגמ'
הלכה יח ופי"ב מהל'
האיש ניתני עד אחד כו'.
בעד אחד תלמוד לומר 1 כי מצא בה ערות
❖
והאמר עולא וכו' ומשני הכי קאמר
מפרש למאי איצטריכו כל הנך בבי:
גירושין הלכה כ ופ"ט
רש"ל,
דבר ולהלן הוא אומר על פי שנים עדים
גמ' בה ולא בקינוי כו'. למאי
2
מהל' רוצח ושמירת נפש
עד אומר מת והתירוה לינשא ובא
הל' טו טז יז סמג עשין עח
יקום דבר מה להלן על פי שנים אף כאן
אחר ואמר לא מת לא תצא מהתירה
איצטריך גזירה שוה הא כתיב גבי
ב טוש"ע אה"ע סי' יז
תורה אור השלם
❖
הראשון והא התם דבזה אחר זה פי שנים עד אומר נטמאת ועד אומר לא
טומאה ועד אין בה ומיעוטא הוא
א)
סעי' לז:
(א)
1. כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה
נטמאת אשה אומרת נטמאת ואשה אומרת
בה עד אחד נאמן ולא בעדות אחרת
מיירי דהא ניסת בנתיים ואפ"ה בכה"ג
וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא
והויא לה עדות סתירה כשאר כל
בזה אחר זה אם לא ניסת לא תנשא
לא נטמאת היתה שותה אחד אומר נטמאת
תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא
תוספות שאנץ
עדיות שבתורה: וטומאה בעלמא.
אא"כ התירוה לינשא דאמר לא תצא
בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ
ושנים אומרים לא נטמאת היתה שותה שנים
בכי האי גונא לכ"נ
סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ
מהתירה הראשון ופירש נמי רש"י
עד א' שהעיד על אשה שלא קינא לה
אומרים נטמאת ואחד אומר לא נטמאת לא
כפרשב"ם דקאי אסתירה
וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ:
התם דדוקא שהתירוה קודם שיבא
בעלה ואמר נטמאת מניין דלא מהימן
ולא קאי אטומאה: גמ'
גמ'
דברים כד א
היתה שותה: האי תלמוד לומר כי
2. לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד
עד השני המכחישו אבל אם קודם
ולא אמרינן אטומאת אשה הימניה
טעמא דקא מכחיש ליה
מצא בה ערות דבר ב) ת"ל בה בה ולא בקינוי
הא לא מכחיש ליה עד
בְּאִישׁ לְכָל עָוֹן וּלְכָל
שהתירוה מודה עולא דלא סמכינן
רחמנא לא שנא לאחר קינוי ולא שנא
אחד נאמן וה"ה דהוה
חַטָּאת בְּכָל חֵטְא אֲשֶׁר
בה ולא בסתירה מיבעי ליה הכי נמי קאמר
אקמא דאכתי לא אחשביניה כתרי
בלא קינוי תלמוד לומר כו' וכי
ליה למבעי ארישא מה"מ
יֶחֱטָא עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים
תלמוד לומר בה בה ולא בקינוי בה ולא
דעד אחד נאמן דקתני
להכי נראה לפרש הכא בזה אחר זה
הימניה רחמנא בטומאה שאחר קינוי
אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים
בהדיא עד אחד אומר אני
יָקוּם דָּבָר: דברים יט טו
שקיבלו עדות הראשון והורו ע"פ
ויש עידי סתירה שנים ועד מעיד
בסתירה וטומאה בעלמא בלא קינוי ובלא
3. וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ
ראיתיה שנטמאת לא היתה
עדותו מיהו תימה עולא גופיה דאמר
שנטמאת שרגלים לדבר. ובפרק קמא
שותה אלמא נאמן. אלא
סתירה דלא מהימן עד אחד מנלן נאמר
שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי
משום הכי מייתי מסיפא
הכי אליביה תני לא היתה שותה מה
(לעיל דף ג.) פרכינן והא כי כתיב קינוי
אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא
כאן דבר ונאמר להלן דבר מה להלן בשני
משום דבעי אקשויי עלה
נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא
דוחקיה למימר הכי והא מתניתין לא
בתר הכי כתיב ומשנינן ועבר כתיב
כי מכחיש ליה מאי הוי
עדים אף כאן בשני עדים: עד אומר נטמאת:
לֹא נִתְפָּשָׂה:
❖
שכבר עבר: הא לא מכחיש ליה
משמע ששהה השני אחר הראשון עד
הא הימניה רחמנא להאי
במדבר ה יג
טעמא דקא מכחיש ליה הא לא קא מכחיש
דאמר נטמאת כבי תרי
כו'. הוא הדין דהוה ליה למבעי
שהורו ואסרוה עליו ואמרו אינה
והוי ליה האי דמכחיש
ליה עד אחד מהימן מנהני מילי דתנו ג) רבנן
שותה וי"ל דמתניתין בסתם קתני
ארישא דקתני בהדיא אחד אומר אני
חד ואין דבריו של אחד
הגהות הב"ח
ועד אין בה בשנים הכתוב מדבר אתה
אי נמי רבי יצחק ועולא הוה מתרצי
ראיתיה שנטמאת לא היתה שותה
במקום שנים ל"ה. לא
3
(א) במשנה אף כאן על
קשיא כאן בבת אחת
אומר בשנים או אינו אלא באחד תלמוד
לההיא דהאשה זוטא כדמתרצי אליבא
אלמא מהימן אלא משום דבעי
פי: (ב) רש"י ד"ה אמר לך
הא דאמרינן דשותה מיירי
דר' יוחנן בפ' שני דכתובות (דף כב:)
לאקשויי עלה כי מכחיש ליה מאי הוי
לומר לא יקום עד אחד באיש וגו' ממשמע
וכו' רבי חייא מציעתא בזה
כשבאו בבת אחת והעידו
2
אחר זה דלעולם במקום
משום לזות שפתים וההיא דהאשה
הא הימניה רחמנא להאי דאמר
שנים ביחד ולא נתקיימה
שנאמר לא יקום עד איני יודע שהוא אחד
שנים לא האמינה
עדותן בב"ד והיכא התורה
רבה (יבמות דף פח:) לא דמיא לתרוייהו
נטמאת כבי תרי והוי ליה האי
מה תלמוד לומר אחד זה בנה אב ד) כל
תורה עד אחד משום
האמינתו כשנים בהעידו
משום דגברא אתי וקאי: הא חד
דמכחיש ליה חד ואין דבריו של אחד
דקא דייק וכו' לא ראית
זה אחר זה: א) ועולא מי
מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרוט
אלמא בהדי הדדי קאתו
וחד לא היתה שותה תיובתא דרבי
במקום שנים: הרי כאן שנים. הרי
לא מפליג כי בבת אחת
לך הכתוב אחד ואמר רחמנא תרי לית בה
הס"ד ונ"ב כלומר לא הוה
בין בזה אחר זה דשני
חייא. נראה האי דלא דחי ליה בזה
הוא כשנים: קשיא דעולא. דכיון
ניחא ליה לאוקמי מתני'
תני רבה שותה דלא משני
אלא חד והיא לא נתפשה אסורה וכיון
אחר זה משום דסוף סוף תיקשי
דהאמינה תורה הרי העמידתו
דלא מיירי אלא בזה אחר זה
כמו ר' חייא והא אמרינן
דמסתמא ודאי כיון דראו
דמדאורייתא עד אחד מהימן אידך היכי
בפרק האשה שלום על
במקום שנים: כאן בבת אחת.
דיוקא דסיפא דשנים אומרים נטמאת
העדות ביחד באו בבת אחת
הא דתנן עד אחד אומר
וא' אומר לא נטמאת לא היתה שותה
מתני' כשהעידו שניהם בתוך כדי
מצי מכחיש ליה והא אמר עולא כל מקום
ה) א
לב"ד אבל בסמוך קא
מת ונשאת ובא עד ואמר
הא חד וחד היתה שותה במאי מוקמת
דיבור דבטלו דבריו מיד דלא
מפרש רש"י דבזא"ז נמי
לא מת הרי זו לא תצא
שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים
מוקמינן לה ובין בבת אחת
ודייק בגמ' טעמא דנשאת
לה ע"כ בבת אחת מאי קמ"ל היינו
נתקיימה עדותן בב"ד. והיכא
ואין דבריו של אחד במקום שנים אלא
❖
ובין בזא"ז קמיירי:
הא לא נשאת לא תנשא
רישא הילכך צריך לתרוצי כר' נחמיה
האמינהו תורה כשנים כגון אם העיד
והאמר עולא כו'. ומשני
אמר עולא תני לא היתה שותה וכן אמר
בין לר' יצחק בין לר' חייא הני תרתי
עדותו ויצא דתו לא מצי חד לאכחושיה:
ה"ק התירוה להנשא אע"ג
רבי יצחק לא היתה שותה ורבי חייא אמר
דלא נשאת אלמא משמע
הא חד וחד. על כרחיך לא היתה
בבי דסיפא תימה היכי הוה מתרץ
מוסף רש"י
דמפליג עולא בין בת אחת
היתה שותה לרבי חייא קשיא דעולא לא
ר' יצחק מתני' דפרק אמרו לו (כריתות
שותה תנא ברישא דאי היתה שותה
תלמוד לומר. באשה
לזה אחר זה. וי"ל דאין
קשיא כאן בבת אחת כאן בזה אחר זה
מקלקלת כי מצא בה ערות
דף יא:) דתנן עד אמר אכל ועד אמר
קתני הא תו למה לי השתא בחד הוי
ב
הכי נמי הוה מצי מפליג
דבר ולהלן כו' (לעיל ג:)
עולא הכא אלא שינויי
תנן עד אומר נטמאת ושנים אומרים לא
לא אכל אשה אומרת אכל ואשה
הכחשה תרי מבעיא פשיטא דאין
בה ולא בקינוי כו'
דר' חייא לא סבירא ליה
אומרת לא אכל מביא אשם תלוי כיון
אחד במקום שנים ומתני' לדיוקא דידיה
נטמאת היתה שותה הא חד וחד לא היתה
מיבעי ליה. דכיון דכתיב
משום דמקשי תלמודא על
בה מיעוטא הוא ולא
דהאמינה תורה עד אחד דנפקא לן
תנא ליה דאי לאשמועינן היא גופה
מילתיה. א"נ י"ל דגבי
שותה תיובתא דרבי חייא אמר לך רבי
גמרינן שאר עדויות דאשה
אשה בעלמא שהיא ב)
פשיטא דלא איצטריך: אמר לך ר'
מאו הודע אליו חטאתו (ויקרא ד)
חייא וליטעמיך אימא סיפא שנים אומרים
מינה וקמו להו במלתייהו
דרבנן מפליג בין בבת
חייא ולטעמיך. דסבירא לך דמתני'
חטאת הוי ליה לאיתויי בשלמא רבי
ככל עדיות שבתורה (שם).
אחת בין בזה אחר זה
נטמאת ואחד אומר לא נטמאת לא היתה
הכי נמי קאמר. וגזירה
דיש להקל עליה אבל גבי
חייא הוה מוקי לה בבת אחת.
לגופיה לא איצטריך דהא פשיטא
שוה למילתא אחריתי נקט
שותה הא חד וחד היתה שותה אלא כולה
סוטה שהיא דאורייתא בין
ירושלמי גידל בר בנימן בשם רב אמר
דאין א' במקום שנים ולדיוקא אתא
ומתניתין חסורי מיחסרא
בבת אחת לזה אחר זה:
בפסולי עדות ור' נחמיה היא דתניא רבי
ו)
בכל מקום שהכשירו עד אחד עדות
סיפא מאי תידוק מינה אלא מתני'
י)
והכי תני ליה ת"ל בה ולא
הא חד וחד לא היתה
בקינוי ולא בסתירה וגזירה
שותה ותיובתא דר' חייא
נחמיה אומר כל מקום שהאמינה תורה עד
האשה כאיש האיש מכחיש את האשה
לא לדיוקא אתא אלא לאשמועינן
שוה לטומאת אשה דעלמא
ופ"ה דה"ה דהוה מצי
והאשה מכחשת את האיש דתנן
היא גופה איצטריך דשנים דקא
אחד הלך אחר רוב דעות ועשו שתי נשים
שלא קינא לה בעלה ובא
לשנויי מתני' בזה אחר זה
עד א' אמר נטמאת ואשה אומרת
תנא בפסולי עדות קאמר כגון
עד אחד ואמר אני ראיתיה
המציעתא ולא ק' ליה לר'
באיש אחד כשני אנשים באיש אחד ג ואיכא
שנטמאה, דלא מהימן,
חייא אלא לא בעי לאוקומי
לא נטמאת אשה אומרת נטמאת ועד
נשים או עבדים ואשמועינן דשתי
דאמרי כל היכא דאתא עד אחד כשר
והכא הוא דמהימן משום
רישא בחד טעמא וסיפא
א' אמר לא נטמאת תנא דבי רבי
נשים מבטלות דברי עד א' בין
דרגלים לדבר (שם). ועד
בחד טעמא ועוד דסוף
מעיקרא אפי' ז)מאה נשים נמי כעד אחד דמיין
אומר כן ותו בירושלמי עד אחד אמר
ברישא בין בסיפא ולקמן [לב.] פריך
אין בה בשנים הכתוב
סוף דמדיוקא ג) דמציעתא
והכא
מדבר. וקאמר עדים שנים
הלך מוכח רישא בבת
נטמאת ועד אחד אמר לא נטמאת
תרתי למה לי. והאי דלא שני ר'
אין בטומאה זו אלא עד
אחת ומציעתא וסיפא בין
חייא מציעתא בזה אחר זה (ב) משום דקא דייק מתני'
שמעון ב"ר אבא בשם ר' יוחנן כאן לא היתה שותה ובעגלה ערופה היו
אחד, וקרא בטומאה
בבת אחת בין בזה אחר
קמישתעי ושכב איש אותה
בבת אחת דקתני ושנים אומרים לא ראינוה אלמא בהדי
עורפין וטעמא מפני שכאן רגלים לדבר ומסיק נמי התם דבעידי טומאה
זה דלעולם במקום שנים
ח) ט)
שכבת זרע ועדים שנים אין
לא האמינה תורה עד אחד
לא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מפני שרגלים לדבר:
הדדי קאתו דלעולם במקום שנים לא האמינה תורה עד אחד:
בה אלא אחד והיא לא
כפ"ה. ורשב"ם פי' דלא
כל מקום שהאמינה תורה כו'. הוציאתו לעדות זה מכלל כל
מהו
נתפשה, לא נאנסה,
מצי לשנויי דמיירי בזה
וממילא שמעינן דמהימן,
עדיות שבתורה לפיכך פסולין וכשירין שוין בה והלך אחר רוב דעות המעידין בדבר: ואיכא דאמרי כל היכא דאתא עד כשר מעיקרא.
אחר זה ודיוקא דמתני'
מדכתיב והיא לא נתפשה,
בבת אחת משום דקתני
ואמר נטמאת ונתקבלה עדותו ואחר כך באו מאה נשים כעד א' דמיין והוה ליה קמא שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים ואינה שותה:
להחמיר עליה בא הכתוב
ושנים אומרים שנטמאת
והכא לדונה כמזידה, ומרישא
משמע דבהדי הדדי אתו:
דקרא נמי שמעת דמהימן, דקאמר ומעלה בו מעל ושכב איש אותה ואין מעיד בדבר אלא זה, דהאי קרא בתר קינוי כתיב,
ד) ואיכא דאמרי כל היכא דאתא עד אחד כשר מעיקרא והכא במ"ע דקתני עד אחד אומר נטמאת ושנים
דכתיב בתריה ועבר עליו רוח קנאה וגו' ודרשינן ליה שכבר עבר (לעיל ב.). או אינו אלא באחד. דקאמר קרא דאפילו עד
אומרים לא נטמאת היתה שותה ואוקמ' בפסולי עדות ובין בבת אחת בין בזה אחר זה. (וע"כ) ר' נחמיה
אחד אין בה (שם). ת"ל לא יקום עד אחד באיש. מהאי קרא שמעינן דכל עד האמור בתורה שנים הם כמפרש ואזיל (שם).
וע"כ בזה אחר זה איצטריך עיקר לאשמועי' דאי לבת אחת מאי רוב דעות איכא בחד וחד נמי היתה שותה
ממשמע שנאמר לא יקום עד. ולא נאמר עדים איני יודע דאחד קאמר, אלא מדאצטריך למיכתב אחד שמע מינה דעד שנים
משמע, דאינו אלא לשון עדות וסתם עדות שנים (לעיל ב:). ואמר רחמנא תרי לית בה. לעיל קאי לפרושי מסקנא דמילתיה
א) אולי צ"ל וקשה דמשמע דעולא לא מפליג בין בבת אחת וכו' דשני דתני דלא היתה שותה ולא משני כמו ר' חייא וא"ת הא אמרינן:
היכי מידריש ועד אין בה (שם). הרי כאן שנים. הרי הוא חשוב כשנים כגון בעדות אשה לומר שמת בעלה ובעדות סוטה
ב) אולי צ"ל דגבי אשה משום חומר דא"א החמירו מדרבנן להפליג בין בת אחת וכו' אבל בסוטה לענין דאורייתא אינו מפליג בין וכו'.
לומר נטמאה (יבמות פח:). הלך אחר רוב דעות. אין דין עדות בדבר, מדעד אחד נאמן בה, הלכך פסולים נאמנים ככשרים
ג) אולי צ"ל דמדיוקא דמציעתא גופיה מוכח דמיירי בבת אחת מדקתני ושנים אומרים
וכו' וכן בסיפא בוודאי מיירי אפילו בבת
והלך אחר הרוב (שם) אין שם תורת עדות, כי היכי דחד חשיב פסולי עדות נמי חשיבי, הלכך הלך אחר רוב דעות ואין עליך
אחת דלעולם וכו'.
לבדוק אם כשרים אם פסולים (שם קיז: עי"ש). הדרן עלך מי שקינא
ד) נראה דצ"ל אלא כולה בפסולי עדות והא דקתני וכו' שותה אוקמינן וכו' ור' נחמיה היא.