17/6

המקנא פרק

ראשון

סוטה

ה.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

אפילו עושה צדקה בסתר. שנותן מידו לידו של העני והכי משמע יד הנותנת ליד אף הוא לא ינקה: דכתיב ביה מתן בסתר כו'. לאו דשייך

כא א ב מיי' פ"ב מהל'

א) מכות יג: שבועות ד.

❖

עירובין צו. זבחים קו. מנחות

דעות הלכה ג:

האי קרא בקרא דלעיל אלא רבותא היא שאע"פ שמכפה אף וחימה אינו מכפר על גסות הרוח: אזהרה. שלא יהא גס רוח: ורם לבבך

צט: ע"ז נא:, ב) [שבע

ושכחת. אלמא מגובה לב בא לידי שכחה ששוכח את בוראו ובשכחה הוא מוזהר השמר לך פן תשכח: מתמעט. מחשיבותו: רומו מעט.

תיבות הללו לא נזכרו בע"י],

כיון שרומו מתמעט: ישנו בעולם. מתקיים: והומכו. ואם חזר ונעשה עניו שממיך את עצמו:

ככל. כאותן שנאמר בהן כל: יקפצון.

ג) [גירסת הילקוט שוכני

תורה אור השלם

בעפר לא נאמר וכו'],

מן העולם ימותו מות ישרים. אברהם

ד) [פי' אדם גדול חולק כבוד

1. מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף

כל

כתיב ביה ו) וה' ברך את אברהם בכל

אפילו עושה צדקה בסתר דכתיב מתן

אדם שיש בו גסות הרוח אין

(א) 1

למי שהוא גדול כמותו ערוך

וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה:

יצחק כתיב ביה ז) ואוכל מכל יעקב

ערך גב ז], ה) [שבת לא:],

עפרו ננער. תימה אמאי לא

בסתר יכפה אף וגו' לא ינקה מדינה של

משלי כא יד

ו) [בראשית כד], ז) [שם כז],

2. שִׁמְעוּ וְהַאֲזִינוּ אַל

כתיב ביה ח) כי חנני אלהים וכי יש לי

חשיב האי במשנת חלק והא דאמר

גיהנם אזהרה לגסי הרוח מנין אמר רבא

ח) [שם לג], ט) [פרשה מג

תִּגְבָּהוּ כִּי יְיָ דִּבֵּר:

כל והכי מפרש בהדיא בבראשית

פרק בתרא דכתובות (דף קיא.) מתים

ח], י) רש"א מ"ז,

ירמיהו יג טו

אמר זעירי 2 שמעו והאזינו אל תגבהו רב

רבה (דבשלמא בכל מכל רבותא

כ) [בראשית כח],

3. וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ

ט) י)

(ג)

שבחו"ל אינן חיים ותו גרסינן התם

נחמן בר יצחק אמר מהכא ורם לבבך

ל) [כדאיתא מגילה כט.],

אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ

הוא שנתברכו בכל אבל וכל אשר

ע"ה אינן חיים אא"כ יהנו תלמידי

מ) [צ"ל השפל. רש"ל],

מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית

ושכחת וכתיב 4 השמר לך פן תשכח את ה'

תתן ליכ) מילתא בעלמא הוא דקאמר):

חכמים ומלוי (ז) רביות מצינו באגדה

נ) [ויקרא כא], ס) [ב"ב

עֲבָדִים: דברים ח יד

אלהיך וכדרבי אבין אמר רבי אילעא דאמר

כסאסא דשיבלתא. גבהו של שבולת

פט:], ע) [ויקרא יג],

א)

4. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח

צ)שאינן חיים לעולם הבא. תוס' ר"י:

פ) [שם], צ) [ועיין תוספות

אדם

אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְבִלְתִּי

רבי אבין אמר רבי אילעא כל מקום שנאמר

שקורין זקן השבולת והוא נשבר ונופל

שאין בו אלא רביעית דם.

ב"מ ע: ד"ה תשיך],

שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו

מאליו: גבוהה גבוהה הוא מלקט.

השמר פן ואל אינו אלא בלא תעשה דרש

$ פר"ח הוא

דם הצלול שממנו

ק) [וכ"כ הערוך ערך רבע

וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ

❖

א],

והיינו וכראש שבולת שראשה נראית

דברים ח יא

(ד)

משתית הלב אין

בו אלא משקל כ"ה

הַיּוֹם:

רב עוירא זמנין אמר לה משמיה דרב אסי

5. רוֹמּוּ מְּעַט וְאֵינֶנּוּ

למעלה מחברותיה: אתי דכא. אני

סלעים שהיא רביעית הלוג ק):

וזמנין אמר לה משמיה דרב אמי כל אדם

וְהֻמְּכוּ כַּכֹּל יִקָּפְצוּן

מגביהו עד ששוכן אצלי והיינו אשכון

הא

וּכְרֹאשׁ שִׁבֹּלֶת יִמָּלוּ:

הגהות הב"ח

שיש בו גסות הרוח לסוף מתמעט שנאמר

את דכא: אני את דכא. אני מרכין

איוב כד כד

(א) גמ' דכתיב בה מתן

5 רומו מעט ושמא תאמר ישנו בעולם ת"ל ואיננו ואם חוזר בו נאסף בזמנו

6. וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא

שכינתי אצלו: ילמד אדם מדעת קונו.

בסתר: (ב) שם אלא

בַּיָּמִים וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת

כאברהם אבינו שנאמר והומכו ככל יקפצון כאברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו

לאהוב את הנמיכות: כל הרים וגבעות.

רביעית אחת. תז"מ ונ"ב

אַבְרָהָם בַּכֹּל:

ס"א דם: (ג) רש"י ד"ה

בכל מכל כל ואם לאו וכראש שבולת ימלו מאי וכראש שבולת רב

בראשית כד א

כגון תבור וכרמל שבאו שםל) כדכתיב

דבשלמא בכל מכל כל

7. וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה

למה תרצדון הרים גבנונים (תהלים סח):

הונא ורב חסדא חד אמר כי סאסא דשיבלתא וחד אמר כשיבולת עצמה

רבותא: (ד) ד"ה גבוהה

גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי

כאשירה. יגדע וישרש אחריה כאשירה

וכו' שבולת ימלו

בשלמא למאן דאמר כי סאסא דשיבלתא היינו דכתיב וכראש שבולת אלא

אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד

כשבולת שראשה נראית:

שצריך גידוע אחריה כדכתיב ואבדתם

וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל

למאן דאמר כי שובלתא עצמה מאי וכראש שבולת אמר רב אסי וכן תנא

(ה) ד"ה אחד משמונה וכו'

בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ

את שמם (דברים יב): ננער. מקיץ

עוכלא. נ"ב וצ"ע בב"ב דף

דבי רבי ישמעאל משל לאדם שנכנס לתוך שדהו גבוהה גבוהה הוא מלקט:

גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה:

בתחיית המתים: שכבי בעפר לא

צ' דמפרש שם מהו עוכלא:

בראשית כז לג

ואת דכא ושפל רוח רב הונא ורב חסדא חד אמר אתי דכא וחד אמר אני את

(ו) ד"ה בשר וכו' רפואה

8 קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי

נאמר. דלישתמע על כל המתים:

למכותיו דרוח קימעא

אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי

דכא ומסתברא כמ"ד אני את דכא שהרי הקב"ה הניח כל הרים וגבעות והשרה

שכן לעפר. משפיל עצמו לעפר:

עוכרתו הס"ד: (ז) תוס'

אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל

שכינתו על הר סיני ולא גבה הר סיני למעלה א"ר יוסף לעולם ילמד אדם

מיללת. מקוננת: וגבוה ממרחק

ד"ה כל וכו' ומלוי ברבית

וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח:

❖

מצינו:

בראשית לג יא

יידע. רישיה דקרא כי רם ה' ושפל

מדעת קונו שהרי הקב"ה הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני

9. כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא

יראה וגבוה והגבוה ממרחק מקודם

(והניח כל אילנות טובות והשרה שכינתו בסנה) א"ר אלעזר כל אדם שיש

ב)

שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ

שתבא עליו פורענות ימים רבים יידע.

מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת

גליון הש"ס

בו גסות הרוח ראוי לגדעו כאשירה כתיב הכא ורמי הקומה גדועים וכתיב

דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ לְהַחֲיוֹת

שכינה מתאוננת ומשתברת עליו כמו

תוס' ד"ה אדם שאין בו

התם ואשיריהם תגדעון וא"ר אלעזר כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו

רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב

וידע אלמנותיו (יחזקאל יט) ויודע בהם

וכו' עד סופו. כי לוג הוא

נִדְכָּאִים: ישעיהו נז טו

ננער שנא' הקיצו ורננו שכני עפר שכבי בעפר לא נאמר אלא שכני עפר

ג)

01. הִנֵּה הָאָדוֹן יְיָ

ב' ליטרין וליטרא הוא

אנשי סכות (שופטים ח) יודע כמביא

מי שנעשה שכן לעפר בחייו ואמר ר' אלעזר כל אדם שיש בו גסות הרוח

מאה זוז ביהודה כדאית'

צְבָאוֹת מְסָעֵף פֻּארָה

למעלה (תהלים עד) לשון שבר: רואה

בירושלמי הובא בר"ש פ"י

בְּמַעֲרָצָה וְרָמֵי הַקּוֹמָה

שכינה מיללת עליו שנאמר וגבוה ממרחק יידע דרש רב עוירא ואיתימא רבי

את הגבוה. לקרבו ולהשתדל עמו

מ)

דתרומות מ"ח נמצא לוג

גְּדוּעִים

וְהַגְּבֹהִים

הוא שני מאות זוז שהם

אלעזר בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם גבוה

יִשְׁפָּלוּ: ישעיהו י לג

וחשוב בעיניו כמו (הושע ט) כביכורה

ד)

11. כִּי אִם כֹּה

מאה סלעים בגליל ורביעית

בתאנה בראשיתה ראיתי את אבותיכם

רואה את הגבוה ואין גבוה רואה את השפל אבל מדת הקב"ה אינו כן הוא

הלוג הוא כ"ה סלעים.

תַעֲשׂוּ לָהֶם מִזְבְּחֹתֵיהֶם

נתתי עיני לקרבם ולחבבם: ואיכא

(ברית שלום על התורה פ'

גבוה ורואה את השפל שנא' כי רם ה' ושפל יראה אמר רב חסדא ואיתימא

תִּתֹּצוּ וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ

❖

כי תשא):

דמתני לה אמספרי לשון הרע. משום

וַאֲשֵׁירֵהֶם

תְּגַדֵּעוּן

מר עוקבא כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור

וּפְסִילֵיהֶם

תִּשְׂרְפוּן

רישא דקרא מלשני בסתר רעהו וגו':

דברים ז ה

בָּאֵשׁ:

בעולם שנא' 41 מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לבב אותו

רוח קימעא עוכרתו. פורענות קלה

21. יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי

תוספות שאנץ

לא אוכל אל תקרי אותו אלא אתו לא אוכל איכא דמתני לה אמספרי לשון הרע

יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי

טורפתו ומאבדתו: והרשעים. גסי

אפי' עשה צדקה בסתר

עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ

שנא' מלשני בסתר רעהו אותו אצמית א"ר אלכסנדרי כל אדם שיש בו גסות

הרוח. דקראי דלעיל משתעי בשפלים

שנאמר מתן בסתר יכפה

וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל:

הרוח אפילו רוח קימעא עוכרתו שנאמר והרשעים כים נגרש ומה ים שיש בו

ונדכאים להחיות רוח שפלים וגו' כי

אף א) יד ליד לא ינקה.

ישעיהו כו יט

31. כִּי רָם יְיָ וְשָׁפָל יִרְאֶה

והכי אמרינן במדרש משלי

כמה רביעיות רוח קימעא עוכרתו אדם שאין בו אלא רביעית אחת עאכ"ו

לא לעולם אריב עם אותן שפלים

ה)

(ב)

(פ' י"א) כשאדם בא על

וְגָבֹהַּ מִמֶּרְחָק יְיֵדָע:

בעון בצעו וגו' דרכיו ראיתי וגו'

א"ר חייא בר אשי אמר רב ת"ח צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית א"ר

אשת איש ונזדמן לו עני

תהלים קלח ו

41. מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ

בורא ניב שפתים וגו' אבל הרשעים

אחד ונתן לו פרוטה

הונא בריה דרב יהושע ומעטרא ליה כי סאסא לשבולתא אמר רבא בשמתא

לצדקה ואומר לא היה

אוֹתוֹ אַצְמִית גְּבַהּ עֵינַיִם

שאינן שפלים ונדכאים כים נגרש כים

דאית ביה ובשמתא דלית ביה א"ר נחמן בר יצחק לא מינה ולא מקצתה מי

הקב"ה מזמין לי אותו עני

וּרְחַב לֵבָב אֹתוֹ לֹא

המגרש ומשליך רפש וטיט לשפתיו

אוּכָל: תהלים קא ה

לעשות צדקה אלא א"כ

זוטר דכתיב ביה תועבת ה' כל גבה לב אמר חזקיה אין תפלתו של אדם

51. וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ

מחל לי אותו עון על זה

סביביו: כמה רביעיות. לוגי מים

נשמעת אא"כ משים לבו כבשר שנא' 71 והיה מדי חדש בחדשו [וגו'] יבא כל בשר

נאמר יד ליד לא ינקה: בכל

כִּי הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל

אנו רואים שרוח קימעא עוכרתו

מכל כל אברהם כתיב ביה

וַיִּגְרְשׁוּ מֵימָיו רֶפֶשׁ

להשתחוות וגו' א"ר זירא בשר כתיב ביה ונרפא אדם לא כתיב ביה ונרפא

עוכרת את מימיו: אדם שאין בו אלא

וה' ברך את אברהם בכל.

ישעיהו נז כ

וָטִיט:

61. תּוֹעֲבַת יְיָ כָּל גְּבַהּ

יצחק כתיב ואוכל מכל.

א"ר יוחנן אד"ם א"פר ד"ם מ"רה בש"ר ב"ושה ס"רוחה ר"מה איכא דאמרי שאול

רביעית אחת. שברביעית דם הוא

יעקב כתיב וכי יש לי כל

לֵב יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה:

מתקיים. שיעור זה הלכה למשה מסיני

דכתיב בשין א"ר אשי כל אדם שיש בו גסות הרוח לסוף נפחת שנאמר

וי"א וכל אשר תתן לי:

משלי טז ה

שרביעית דם מת מטמא באהל מפני

71. וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ

וגבוה ממרחק יידע [רישא

ולשאת

דקרא] כי רם ה' ושפל

בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת

שהיא נפש וקרינא ביה על כל נפשות

יראה וגבוה ממרחק יידע.

בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר

מת לא יבאנ): אחד משמונה בשמינית. משקל קטן הוא והיינו (ה) עוכלא ס). כלומר צריך שיהיה בו מעט גאוה שלא יהו קלי הראש מסתוללין

פי' הגבוה ממרחק מקודם

לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר

בו ויהא דבריו מתקבלין עליהן בעל כרחם: ומעטרא ליה כי סאסא לשיבלתא. גסות מועט נאה והוגנת לו לתלמיד חכם ומעטרתו

שתבוא עליו פורענות ימים

ישעיהו סו כג

יְיָ:

81. וּבָשָׂר כִּי יִהְיֶה בוֹ

רבים יידע שכינה מתאוננת

כסאסא המעטרת את השבולת: בשמתא דאית ביה. גסות הרוח: ובשמתא דלית ביה. גסות פורתא לפי שאין בני עירו יראים ממנו ואין בו

עליו כמו וידע אלמנותיו

בְעֹרוֹ שְׁחִין וְנִרְפָּא:

כח להוכיחם: לא ממנה ולא ממקצתה. לא יחפוץ אדם לא בכולה ולא במקצתה דמי זוטר מאי דקרי ליה קרא תועבת ה': כבשר. שהוא רך ולא

וכן ויודע בהם אנשי סכות:

ויקרא יג יח

כאבן שהוא קשה: להשתחוות. להתפלל. אותם שהם בשר יבואו ויתפללו כי הם נשמעים לפני אבל גסי הרוח לא יבואו: בשר כתיב ביה ונרפא.

השם אורחותיו. הפסד

מצוה כנגד שכרה:

ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא. אדם כי יהיה בעור בשרוע) נגע צרעת כי תהיה באדם פ) לא כתיב בחד מינייהו ונרפא לפי דרכך אתה

למד שמי שהוא רך ועניו כבשר קרוב להתרפאות מיסורין הבאין עליו אבל מי שהוא קשה כאדמה אין רפואה למכותיו (ו): אדם.

א) נראה דצ"ל יכפה אף שהוא

למה נקרא שמו אדם שהוא אפר דם מרה. כלומר כולו הבל לכך אל יתגאה. מרה היא

ליחלוחית מרה היוצאה מן המרירה שבכבד

ניתן מיד ליד אף הוא לא

ינקה.

ומתגברת באדם הכל לפי החדשים ושינוי העתים ולפי המאכל שאוכל ועל ידיה באין

חליים ונגעים ומכאובות יש שקורין בדברי

מרירה אדומה: שאול. מקום

נפחת.

הרופאים מרירה

שחורה ויש שקורין

שאול ביתו:

מתמעט מחשיבותו

ונעשה פחות באנשים:

ולשאת