מי
שקינא
פרק
שישי
סוטה
לב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מהו
והכא במאי עסקינן. דקתני עד אחד אומר נטמאת ושנים אומרים
דתימא כי אזלינן בתר רוב דיעות לחומרא אבל לקולא לא
א א מיי' פ"ג מהל' סוטה
א) ברכות מ: שבועות לט.,
ב) רש"א מ"ז, ג) [נשא ה
קמ"ל. ואם תאמר הא ממתני' בפרק האשה שהלכה (יבמות ד'
הל"ז סמג עשין נו:
לא נטמאת היתה שותה ואוקימנא בפסולי עדות ובין בבת אחת בין
ב ב מיי' פי"א מהל'
יט], ד) [ע"ב], ה) [ע"ב],
בזה אחר זה כר' נחמיה ועל כרחיך דבזה אחר
זה איצטריך עיקר
קיז:) וממתני' דפרק עגלה ערופה (לקמן דף מז.) שמעינן לה י"ל דהכא
ו) [יהושע ח, דברים כז],
מעשר שני הל"ה סמג
לאשמועינן דאי בבת אחת מאי הלך
אחר רוב דיעות איכא בחד
איצטריך דאפילו לקולא אע"ג דרגלים לדבר ועוד דלא תנא פסולי
ז) [דברים לא], ח) [דף לג.],
עשין קלח [שו"ע י"ד סי'
ט) עיין רש"א, י) דרוש ככה
שלא סעי' קמג]:
וחד נמי היתה שותה [אלא] בהכי
העדות בהדיא במתני' להכי תנא
ג ג מיי' פ"ב מהל' ק"ש
כלשון זה. רש"א, כ) [דברים
עסקינן דההוא דאתא מעיקרא ואמר
גבי כל חד וחד:
והכא
במאי עסקינן
כגון דאתאי אשה
כז], ל) [שם], מ) [והא דלא
הל"י סמג עשין יח
נטמאת אשה הויא הילכך אפי' בזה
תני במתני' שבועת הדיינין
טוש"ע או"ח סי' סב סעי'
מעיקרא ותרצה לדרבי נחמיה הכי ר' נחמיה
הדרן עלך מי שקנא ב [וברב אלפס ברכות ר"פ
ושבועת ביטוי ע' תוס'
אחר זה אתו תרתי ומבטלי לה:
אומר כל מקום שהאמינה תורה עד אחד
שבועות לט. ד"ה ואלו
שני דף ט. וברא"ש שם סי'
ה"ג בסדר המשנה
ותרצה לדרבי נחמיה הכי כו'. דהא
נאמרין וכו' וע' תוי"ט ד"ה
ב]:
הלך אחר רוב דיעות ועשו שתי נשים באשה
אלו נאמרין בלשונם. ופירוש כל
❖
ד ד טוש"ע א"ח סי' קא
דאמרן לעיל ועשו שתי נשים באיש
ושבועת הפקדון],
אחת כשני אנשים באיש אחד אבל שתי
אחד כו' לאו סיפא דמילתיה דרבי
אדם בלשונו שהוא שומע
ה ה מסיעי'י' דפ:"א מהל'
נשים באיש אחד כי פלגא ופלגא דמי ותרתי
נחמיה הוא אלא פירושא דמילתיה
לאפוקי למדי שאינו אומר בלשון פרסי
ברכות הל"ו סמג
תורה אור השלם
בפסולי עדות למה לי מהו דתימא כי
הוא דאנו פרשין לה הכי: כי פלגא
עשין כו טוש"ע או"ח סי'
אם אינו שומעו אבל בכל לשון משמע
1. וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְיָ
קפה סעי' א:
ופלגא דמי. כלומר כי חד וחד ואי
אזלינן
בתר רוב דיעות לחומרא אבל
לקולא
בין שומע בין אינו שומע ובגמרא לא
ו
ו מיי' פ"ט מהל'
אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי
משמע הכי: קרית שמע ותפלה.
בבת אחת אתו אוקי תרי לבהדי חד
לא אזלינן קמ"ל:
שבועות הלי"ב סמג
וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם
לאוין רמא:
ואוקמיה אספיקא ואי בזה אחר זה
בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי
תימה אמאי שייר הלל וקידוש של
הדרן עלך מי שקינא
ז
ז מיי' שם פ"ז הל' ז
גָּדוֹל עָצוּם וָרָב:
וההוא דהאמינה תורה קדם ואתא
שבת וברכת הפירות וברכת המצות
סמג שם:
דברים כו ה
ברישא הוה ליה כשנים והנך כחד
ח ח מיי' פ"ג מהל'
2. וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל
אלו
וליכא למימר דלא נקט אלא דאורייתא
נאמרין בכל
לשון פרשת סוטה
א)
א
ביכורים הל"י סמג
ואין דבריהם במקומו והיכא דשתים
כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל
דהא בפרק מי שמתו (ברכות דף כא.)
ווידוי מעשר קרית שמע ותפלה
עשין קא:
דברים כז יד
ב
ג
ד
רָם:
אומרות נטמאת ועד אחד כשר אומר
משמע דתפלה וקרית שמע דרבנן
ט ט מיי' פ"ד מהל' יבום
3. וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו
וברכת המזון ושבועת העדות ושבועת
ה
ו
ז
לא נטמאת היתה שותה דכי חד וחד
וחליצה הל"ח סמג עשין
ועוד דהתם (דף כ:) משמע דקידוש
לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה
נב טוש"ע אה"ע סי' קסט
הפיקדון ואלו נאמרין בלשון הקודש מקרא
נינהו ומתניתין דקתני לא היתה שותה
נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה
ח
דאורייתא והכי משמע נמי בריש מסכת
סעי' כט ובסדר חליצה
בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה
כגון דההוא חד הוה פסול: ותרתי
ביכורים וחליצה ברכות וקללות ברכת
ט
י
נזיר (דף ג:) בשלמא מקרא מגילה
סעי' מח ובפי' סדר חליצה
כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר
בפסולי עדות למה לי. למתני מתני'
סעי' סז:
כהנים וברכת כהן גדול ופרשת המלך
איכא למימר להכי שייר דתנא בפ"ב
לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו:
כ
י י מיי' פי"ד מהל'
דברים כה ט
הלך אחר רוב דיעות: לחומרא.
דמגילה (דף יז.) הלועז ששמע
ופרשת עגלה ערופה ומשוח מלחמה בשעה
ל
מ
4. הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר
נשיאות כפים הלכה יא
שתשתה: לקולא. להקל מעליה שלא
אשורית יצא אלא הני אמאי שייר
סמג עשין כ טוש"ע או"ח
שמדבר אל העם מקרא ביכורים כיצד 1 וענית
הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא
תשתה: לא אזלינן. בתר רוב דיעות
סי' קכח סעי' יד:
הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי
ונראה דהני נאמרים בכל לשון אפי'
ואמרת לפני ה' אלהיך ולהלן הוא אומר
יא כ מיי' פ"ג מהל'
הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל
בפסולי עדות והיכא דשתים אומרות
אינו שומע הלכך לא דמו להני
חגיגה הל"ה סמג
הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי
2 וענו הלוים ואמרו מה להלן בלשון הקודש
נטמאת ואחד אומר לא נטמאת כיון
דמתני' דנאמרין דוקא בלשונם מ):
עשין רל:
דברים יא ל
מֹרֶה:
אף כאן בלשון הקודש חליצה כיצד וענתה
יב ל מיי' פ"ט מהל' רוצח
דאיכא הכחשה כל דהו נימא אוקי
5. וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ
3
איהו
ושמירת נפש הל"ג
עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן
ואמרה ולהלן הוא אומר וענו הלוים ואמרו מה להלן בלשון הקודש אף כאן
האי לבהדי הנך ואוקי מילתא אספיקא
סמג עשין עח:
מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז
ותשתה קא משמע לן:
יג מ מיי' פ"ז מהל'
בלשון הקודש ר' יהודה אומר וענתה ואמרה ככה עד שתאמר בלשון הזה
בָּאָרֶץ: בראשית יב ו
6. וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו
מלכים הל"ג סמג
ברכות וקללות כיצד כיון שעברו ישראל את הירדן ובאו אל הר גריזים ואל
הדרן עלך מי שקינא
❖
עשין קכ:
וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים
הר עיבל שבשומרון שבצד שכם שבאצל אלוני מורה שנאמר הלא המה
מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד
4
אלו ב)
נאמרין (בכל לשון) גרסינן:
הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי
בעבר הירדן וגו' ולהלן הוא אומר ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד
5
פרשת סוטה. מה שהכהן
אֲרוֹן בְּרִית יְיָ כַּגֵּר כָּאֶזְרָח
תוספות שאנץ
אלון מורה מה אלון מורה האמור להלן שכם אף אלון מורה האמור כאן שכם
חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים
אומר לה ולא אמרי' צריך לאומרה
והב"ע כגון דההיא דאתא
וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר
ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל
בלשון הקודש כדרך שנכתב. ובספרי
ג)
מעיקרא אשה הואי. הילכך
עֵיבָל כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה
והכהנים והלוים והארון עומדים למטה באמצע הכהנים מקיפין את הארון
בזה אחר זה אתו תרתי
אמרי' דאי לא כתיב קרא להתיר בכל
עֶבֶד יְיָ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם
ומבטלי ליה: ותרצה לדר'
יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה:
לשון כדלקמןד) ה"א ניגמר מיבמה בקל
והלוים את הכהנים וכל ישראל מכאן ומכאן שנאמר וכל ישראל וזקניו
6
נחמיה. דאמר עשו שתי
יהושע ח לג
וחומר ומה יבמה קלה לא עשה בה
7. אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר
נשים כאיש אחד לאו
ושוטריו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון וגו' הפכו פניהם כלפי הר
סיפיה דמלתיה דר' נחמיה
יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה
כל הלשונות כלשון הקודש סוטה
גריזים ופתחו בברכה ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה ואלו
הוא אלא פירוש דמלתא
תּוֹעֲבַת יְיָ מַעֲשֵׂה יְדֵי
חמורה לא כל שכן: ווידוי מעשר.
היא דאנן פרשי לה הכי:
חָרָשׁ וְשָׂם בַּסָּתֶר וְעָנוּ כָל
ואלו עונין אמן הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה 7ארור האיש אשר
בשנה השלישית בערתי הקודש מן
כי פלגא ופלגא כחד וחד
הָעָם וְאָמְרוּ אָמֵן:
יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו עונין אמן עד שגומרין ברכות וקללות ואחר
ואי בבת אחת אתו אוקי
דברים כז טו
הבית (דברים כו) שהוא מוציא כל
8. וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים
חד להדי חד ואוקמי'
כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את כל
מעשרותיו ומבערן מביתו ואין יכול
אספיקא ואי בזה אחר
אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה
דברי התורה בשבעים לשון שנאמר באר היטב ונטלו את האבנים ובאו
עוד להשהותם ונותן מעשר ראשון
זה וההוא דהאמינה תורה
8
הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב:
❖
קדם ברישא הוה ליה איהו
דברים כז ח
ללוי ומעשר עני לעניים ומעשר שני
ולנו כשנים והנך כחד ואין
של שתי שנים שעברו מעליהו לירושלים עכשיו אם לא העלהו ומתוודה בערתי הקדש זה מעשר שני וגם נתתיו ללוי זה מעשר ראשון לגר
דבריהם במקומו. והיכא
ליתום ולאלמנה זה מעשר עני ואומרו בכל לשון כדיליף לקמן ולא אמרינן בלשון זה הזקיקו הכתוב לאומרה בלה"ק: ושבועת העדות ושבועת
דשנים אומרים שנטמאת
ה)
הגהות הב"ח
ועד אחד כשר אומר שלא
הפקדון. בכל לשון שהשביעוהו וכפר ולא הודה חייב קרבן עולה ויורד האמור בשבועת העדות [ויקרא ה] ואשם גזילות בשבועת הפקדון [שם]: ואלו נאמרין
(א) רש"י ד"ה ולהלן וכו'
נטמאת היתה שותה דכי
בלה"ק. ולא אמרינן נגמר מהנך דלעיל שנכתב ונסדר עליהן כל מצות דיבורם ואין צריך לאומרן בלה"ק כדכתיב בכולהו משום דבהני כתיב
מנא לן הס"ד ואח"כ מ"ה
חד וחד נינהו ומתני'
וענתה ואמרה ככה אינו
דקתני לא היתה שותה
עיכובא: מקרא ביכורים. שהיה קורא מארמי אובד אבי עד סוף כל הפרשה [דברים כו]: וחליצת יבמה. היא אומרת מאן יבמי וגו' והוא אומר לא
צריך וכו' היא למידה
כגון דההוא חד הוי פסול:
חפצתי לקחתה ואחר החליצה היא אומרת ככה יעשה לאיש וגו' [שם כה]: ברכות וקללות. שאמרן יהושע וישראל בהר גריזים והר עיבלו): ברכת
❖
סליק פירקא
וענתה כצ"ל והד"א:
כהנים. נשיאות כפים: ברכת כהן גדול. ביום הכפורים אחר עבודת היום שלפני ולפנים היה קורא בתורה את הפרשה ומברך שמנה
אלו נאמרין בכל לשון
פרשת סוטה מה
ברכות כדמפרש במתניתין [לקמן מ:]: ופרשת המלך. מפרש בסוף פירקא והיא פרשת הקהלז): ופרשת עגלה ערופה. ידינו לא שפכו וגו' כפר
שהכהן אומר לה. ולא
מוסף רש"י
לעמך ישראל וגו' (דברים כא): פרשת משוח מלחמה. (שם כ) והיה כקרבכם אל וגו' שמע ישראל אתם קרבים היום וגו' כי ה' אלהיכם וגו':
אמרינן שצריך לאומרם
כיצד. כמו מנין: ולהלן הוא אומר. בברכות וקללות של הר גריזים. ולקמן ח) מפרש התם גופיה מנא לן (א): ט) אינו צריך. ללמדה בגזרה
פרשת סוטה. כשהכהן
בלשון הקדש כדרך
משביעה (ברכות מ:)
שנכתב נצטווה לאומרו
שוה שמעצמה היא למידה: וענתה ואמרה ככה. י) דמשמע כלשון זה תאמר: שבשומרון. אצל שומרון: למטה באמצע. בין שני ההרים:
כשמשביעין אותה ישביעו
ובספרי אמרי' דאי לא כתב
מכאן ומכאן. על ההרים: הפכו. הלוים פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה. כל הארורים היו אומרים תחלה בלשון ברכה: אלו
אותה בלשון שהיא שומעת
קרא להתיר בכל לשון
ואלו. שבהר גריזים ושבהר עיבל. והא דכתיב ואלה יעמדו לברך לא שהיו השבטים מברכין ומקללין אלא הלוים העומדים בין שני ההרים
(שבועות לט.). ווידוי
כ)
ה"א דנגמר מיבמה מק"ו
מעשר. בערתי הקדש מן
ומה יבמה קלה לא עשה
הופכין פניהם להר גריזים בברכה ולהר עיבל בקללה: הביאו את האבנים. כדכתיב ל) ובנית שם מזבח וגו' וכתבת עליהן את כל דברי התורה
הבית (שם ושם).
בה כל הלשונות כלשון
הזאת באר היטב: ונטלו את האבנים.
סתרו את
המזבח לאחר שהעלו העולות והשלמים כדכתיב והעלית עליו עולות (שם כז):
הקדש סוטה שהיא חמורה
לא כל שכן ל"ה. וא"ת
ולנו
אמאי לא חשיב שבועת
הדיינין דאמר בפ' שבועת הדיינין דאף היא
בכל
לשון
נאמרה.
וי"ל דתנא ושייר ומה שייר דהא שייר
שייר
שבועת הביטוי דאף היא בכל לשון נאמרה. וא"ת תנא תאני אלו ואת אמרת
תנא ושייר דה"נ פריך
פ"ק דקידושין. וי"ל
דכל
היכא
דליכא
אלא חד
אלו
איכא
למימר בדוקא תני
אבל היכא
דתני אלו ואלו שונה ומשייר דהא א) אלו לאו דוקא. והא דנקט אלו
א) נראה דצ"ל דהא ע"כ חד אלו לאו דוקא.