לב:
אלו נאמרין פרק שביעי סוטה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איהו
ולנו במקומן. בבית מלונם בגלגל ושם הקימו את האבנים: גמ' ה"ג
הוא דקא מכסיף נפשיה. תימה והא אמר בשמעתא
יד א מיי' פ"ה מהל'
א) [נ"א ענייה ואמירה
מענייה ואמירה], ב) שבת
תפלה הל"ט סמג
ואמר אל האשה בכל לשון שהיא שומעת. ומהאי קרא יליף לה בספרי .
קמייתא דמנחות (דף ג.) דבין זכרים לנקיבות לאו דעתייהו
ה)
עשין יח טוש"ע או"ח סי'
סז. מו"ק ה. חולין עח. נדה
ול"ג ואמר הכהן לאשה: אל האשה. משמע דברים הנכנסין בלבה
דאינשי ואמר רבי התם דווקא אמרי [הכי] דאין מעשיו מוכיחים מפני
סו., ג) [קנים ריש פ"א],
קא סעי' ב:
שתהא מכרת בלשון: על מה היא שותה. כדמפרש ואזיל שאומר
שסומכין השומעין על דבורו שהוא
שוחט חטאת לשם עולה
טו ב מיי' פ"י מהל'
ד) ברכות יג. מגילה יז.,
ה) [נשא ה יט], ו) [במדבר
טומאת צרעת הל"ח:
לה פריצות גרם ליך שתשתה: ובמה
אבל בסתמא כי הכא ודאי מרגישים
טז ג מיי' פ"ה מהל'
בדבר: ליכסיף וליזיל כי היכי
טו], ז) [ברכות טו.], ח) [דף
ולנו במקומן: גמ'
היא שותה. בכלי מאוס במקידה של
פרשת סוטה מנלן
ב.], ט) [דף טז.], י) [ע"ש
מעשה הקרבנות הל'
דליכפר ליה. וא"ת יחלוק כמו כן
חרש: ועל מה נטמאת. מי הביאה
ברש"י ותוס' ד"ה הכי
ב ג סמג עשין קסג:
דכתיב 1 ואמר הכהן לאשה בכל לשון
יז ד מיי' שם הל"ז:
גרסינן], כ) [וע' היטב תוס'
בקביעות מקום שחיטתה כי היכי
לידי טומאה שחוק וקלות ראש. כדי
שהוא אומר תנו רבנן משמיעין אותה בכל
יח ה מיי' שם הל"ו:
עירובין כג: ד"ה פשטיה
דליהוי ליה כפרה גמורה י"ל כיון
לייסר את הנשים שלא יקלו ראשן עם
יט ו מיי' שם פ"א הל"ט:
וב"ב קמז. ד"ה מנין],
לשון שהיא שומעת על מה היא שותה
כ ז מיי' שם הל"ח:
שחלק הכתוב בדבר אחד שיש היכר
האנשים שעל ידי כך באות לידי
ל) [וע' תוס' ברכות כא. ד"ה
ובמה היא שותה על מה נטמאת ובמה
כא ח מיי' פ"ב מהל'
ה"ג ובד"ה ההוא ובתו'
וצבתה בטנה: ובמה היא נטמאה.
בדבר מה צריך יותר. מ"ר:
❖
ק"ש הל"י סמג עשין
מנחות מג: ד"ה ואיזו],
ורבי שלא יקראנה למפרע מנליה.
היא נטמאת על מה היא שותה על עסקי
משמיעין אותה הלכות המים
יח טוש"ע או"ח סי' סב
קינוי וסתירה ובמה היא שותה במקידה
תימה דהכא משמע דבין רבי
המאררים על איזו טומאה הן בודקין
סעי' ב:
כב ט מיי' שם הלי"א
של חרש על מה נטמאת על עסקי
ובין רבנן אית להו דקריאת שמע
אותה שאם נטמאה והיא מזידה וברצון
תורה אור השלם
וסמג שם טוש"ע
דאורייתא וכן תנאי דפליגי התם ז)
בדקוה ואם שוגגת כגון אמרו לה
שחוק וילדות ובמה היא נטמאת בשוגג או
1. וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת
או"ח סי' סד סעי' א:
כג י כ מיי' שם הל"ח
מת בעליך או אנוסה לא יבדקוה:
בקורא את שמע ולא השמיע לאזנו
הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה
במזיד באונס [או] ברצון וכל כך למה שלא
וסמג שם טוש"ע
וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה יִתֵּן
וכל כך למה. לנו להודיע בהלכות
וכן ב"ש וב"ה התם בפרק קמא
❖
להוציא לעז על מים המרים: וידוי מעשר:
או"ח סי' סב סעי' ג:
יְיָ אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה
דברכות (דף י:) דתנן בית שמאי
המים בשלמא הנך קמייתא משום
בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת יְיָ אֶת
מנלן דכתיב 2 ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי
אומרים בערב כל אדם יטה ויקרא
ונוסרו כל הנשים (יחזקאל כג) אלא
יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ
הקודש מן הבית ויליף אמירה מסוטה בכל
במדבר ה כא
צָבָה:
תוספות שאנץ
הך למה: שלא להוציא לעז. שאם
ובבקר יעמוד שנאמר בשכבך ובקומך
2. וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְיָ
לשון שהוא אומר א"ל רב זביד לאביי ולילף
וב"ה אומרים בשעה שבני אדם שוכבין
נטמאת באונס או שוגגת ולא נבדקת
ברישא אגב דנקטיה
אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן
בסיפא: גמ' ה"ג ואמר
אמירה מלוים מה להלן בלשון הקודש אף
אלמא דתרוייהו סבירא להו דקרא
שלא תהא סבורה אילו נטמאתי
הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי
הכהן אל האשה בכל
וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה
משתעי בק"ש וסתמא דגמרא נמי
מזידה גם כן לא היו בודקים אותי:
כאן בלשון הקודש דנין אמירה גרידתא
א)
לשון שהיא שומע' ומהאי
כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר
ה"ג וידוי מעשר מנלן דכתיב ואמרת
התם פריך תנא היכא קאי דקתני
ח)
קרא יליף לה בספרי
מאמירה גרידתא ואין דנין אמירה גרידתא
צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי
ול"ג ואמר הכהן לאשה:
וגו' ויליף אמירה אמירה מסוטה:
מאימתי תנא אקרא קאי דכתיב
מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי:
מענייה ואמירה תניא רשב"י אומר אדם
אל האשה משמע דברים
דברים כו יג
א"ל רב זביד לאביי ונילף אמירה
בשכבך ובקומך ותו בפ"ב (שם דף
3. וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ
הנכנסין בלבה כדמפרש
אומר שבחו בקול נמוך וגנותו בקול רם
אמירה מלוים א"ל דנין אמירה גרידתא
בפלוגתא דרבי זוטרא ורבי יאשיה
ואזיל ומיהו מה שפ"ה
יג:)
הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים
שבחו בקול נמוך מן וידוי המעשר גנותו
דמהאי קרא יליף לה
וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל
מאמירה גרידתא ואין דנין אמירה
דתניא והיו שלא יקראם למפרע
בספרי אינה ראיה ואין בכך
שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא
בקול רם ממקרא ביכורים וגנותו בקול רם
גרידתא מענייה ואמירה: שבחו.
הדברים על לבבך רבי זוטרא אמר
למחוק גירסת הספרים
ויקרא יג מה
יִקְרָא:
והאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי
עד כאן מצות כוונה מכאן ואילך מצות
לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי
4. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ
דמצינו בכמה מקומות
שחולק על תלמוד שלנו
אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד:
(דברים כו) היינו שבח עצמו: בקול
מפני מה תקנו תפלה בלחש כדי שלא
קריאה רבי יאשיה אומר עד כאן
א
כגון גבי האי דאמר בגמ'
דברים ו ד
נמוך. מדלא כתיב ביה ענייה:
מצות קריאה מכאן ואילך מצות כוונה
לבייש את עוברי עבירה שהרי לא חלק
5. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
לק' בפ' בתרא שאם נמצא
וגנותו. כגון ארמי אובד אבי היינו
אמר מר רבי זוטרא וכו' מ"ש מכאן
ההורג אחר שנתערפה
אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם
הכתוב מקום בין חטאת לעולה לא תימא
❖
העגלה הורגין אותו ונפקא
עַל לְבָבֶךָ: דברים ו ו
גנותו שמתודין שאביהן לבן הארמי
ואילך מצות קריאה דכתיב לדבר בם
גנותו אלא אימא צערו ב)כדתניא 3וטמא טמא
לן מן ולארץ לא יכופר
היה רשע: מפני מה תקנו. שיהא
ה"נ הא כתיב ודברת בם וכו' אמר
ובספרי מפיק לה מן ואתה
יקרא צריך להודיע צערו לרבים ורבים
ב
תבער הדם הנקי. אבל
אדם אומר תפלתו בלחש כדאשכחנא
מר רבי יאשיה וכו' מ"ש מכאן ואילך
גליון הש"ס
מבקשים עליו רחמים וכל מי שאירע בו דבר
ק' מאי סביר' ליה להאי
בחנה וקולה לא ישמע (שמואל א א):
מצות כוונה דכתיב על לבבכם ה"נ
גמ' ורבנן דברים הדברים
תנא דמתני' אי סבירא
צריך להודיע לרבים ורבים מבקשים עליו
שלא לבייש את עוברי עבירה.
כתיב על לבבך אלא עד כאן מצות
לא משמע להו. עיין לעיל
ליה דכל התורה כלה
❖
דף יז ע"ב תד"ה דכתיב:
רחמים גופא א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן
בכל לשון נאמרה א"כ
המתוודים בתפלתם על עבירות
כוונה וקריאה מכאן ואילך כוונה בלא
למה לי קרא לאיתויי
שבידם: צערו. צרות שעברו עליו
קריאה מ"ש עד כאן מצות כוונה
יוחי מפני מה תיקנו תפלה בלחש שלא
בגמ' למימר להכשירה
דהיינו צרות שעברו על ישראל צרת
וקריאה דכתיב ודברת בם ה"נ כתיב
בכל לשון. ואי סבירא
לבייש את עוברי עבירה שהרי ג לא חלק
מוסף רש"י
ליה דבלשון הקדש נאמרה
לבן הארמי צרת מצרים: שהרי לא
לדבר בם ההוא בדברי תורה כתיב
הכתוב מקום בין חטאת לעולה ולא והא
וטמא טמא יקרא. הוא
למה לי קרא במתני' בהני
חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה.
מדקאמר ההוא בדברי תורה מכלל
עצמו אומר טמא רחקו
דנאמרין בלשון הקדש.
איכא דמים ג) ד דם חטאת למעלה הודם עולה
לא קבע לשחיטת חטאת מקום בפני
ודברת בם דוקא בק"ש ותו התם
מעלי (שבת סז.) צועק
ט)
לכ"נ א) דמהני סביר'
למטה התם כהן הוא דידע והאיכא חטאת
ו
ואומר טמא הוא (חולין
ליה דכל התורה בכל
הפועלים שעשו מלאכה עם בעל
עצמו שלא יבינו שהיא חטאת
עח.). קרית שמע
לשון נאמרה מדמייתי קרא
נקבה ז עולה זכר התם מיכסיא באליה תינח
ומתבייש: טמא טמא יקרא. כלומר
הבית קורין ק"ש ומברכין לפניה
ככתבה. בלשון הקודש
במתני' שנ' בכל לשון
כבשה שעירה מאי איכא למימר התם איהו
סורו מעליו שטמא הוא: והאיכא
ולא בלשון אחר (מגילה
ולאחריה ואוכלים ומברכין לאחריה
אבל התלמוד מפרש כן
יז.). בהוייתן יהו. בלשון
אליבא דמ"ד בלשון הקדש
כו'. כלומר והרי יש סימנים אחרים
דקא מיכסיף נפשיה דאיבעי ליה לאיתויי
שתים כיצד ברכה ראשונה כתיקנה
. מדברים
הקודש (שם יז:)
נאמרה. וכל כך למה.
להכירה: למעלה. מחוט הסיקרא
שניה כולל בונה ירושלים בברכת
כבשה וקא מייתי שעירה חטאת דעבודת
הדברים. דהוה ליה
למה לנו להודיעה הלכות
למכתב והיו דברים האלה,
הארץ ולא מברך הטוב והמטיב משום
דכתיב (ויקרא ד) על קרנות ובעולה
המים בשלמא הנך קמייתא
כוכבים דלא סגי דלאו שעירה מאי איכא
למדרש שיקרא הדברים
משום ונוסרו כל הנשים.
דמדרבנן היא דביבנה תקנוה מכלל
לא כתב קרנות והוא נותן דמים למטה
למימר התם ניכסיף וניזיל כי היכי דנכפר
כסדרן ולא למפרע כגון
אלא הך למאי: ומשני
דק"ש דחייב לקרות דאורייתא ובפרק
מחוט הסיקרא וכן שאר כל הדמים:
ובשעריך ביתך מזוזות
שלא להוציא לעז שאם
ליה: קרית שמע: מנלן דכתיב שמע ישראל
4
(ברכות יג.). לימא קסבר
נטמאת באונס או שוגגת
התם כהן. לחודיה הוא דידע ולא
מי שמתו (ברכות ד' כא.) י) בגמרא בעל
רבי. מדאצטריך ליה קרא
בכל לשון שאתה שומע תנו רבנן ד) קרית
ולא נבדקה שלא תהי
קרי פריך סתמא דגמרא קריאת שמע
שאר כל העולם ואין בשת בכך:
לק"ש שתהא ככתבה,
סבורה אילו נטמאת מזידה
שמע ככתבה דברי רבי וחכמים אומרים
מכסיא. הנקבות של נקבה: באליה.
דרבנן אהא דקאמר דק"ש וברכת
סבירא ליה בשאר כל
אף הם לא היו בודקין
התורה בכל לשון נאמרה
אותה ל"ה: וגנותו בקול
בכל לשון מאי טעמא דרבי אמר קרא והיו
בזנב ולא ניכר: שעירה מאי איכא
המזון דאורייתא ותו אמרינן התם (דף
ח
5
לקרות (שם).
רם ממקרא בכורים דכתיב
למימר. שאין לה זנב וניכר הנקבות:
כא. ע"ש) אמר שמואל ספק קרא ק"ש
בהווייתן יהו ורבנן אמר קרא שמע בכל
ארמי אובד אבי והיינו
דאיבעיא ליה לאתויי כשבה. אם היה
ספק לא קרא אינו חוזר וקורא ספק
גנותן שמתודין שאביהם
לשון שאתה שומע ורבנן נמי הא כתיב והיו
לבן הארמי היה רשע
אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר
לו בשת שהרי כל החטאות של יחיד
ההוא שלא יקראנה למפרע ורבי שלא
ט
ל"ה. ורבנן סברי לה
רצה כשבה רצה שעירה חוץ מחטאת
ואומר מאי טעמא ק"ש מדרבנן ודוחק
כמאן דאמר הקורא את
יקראנה למפרע מנליה נפקא ליה מדברים
לומר דכל הני דמשמע מינייהו
עבודת כוכבים שכתיב בה עז בת
שמע ולא השמיע לאזנו
הדברים $ ורבנן דברים הדברים לא משמע
יצא. נראה מכאן דכן
שנתה בפרשת שלח לך אנשיםו): התם
דמדאורייתא הוי אסמכתא בעלמא
הלכה מדלא אמר ורבנן
להו ורבי נמי הכתיב שמע ההוא מיבעי ליה
נייתי וניכסיף. הטיל עליו הכתוב
דאין שיטת הגמרא כ) לדייק כל כך
תרתי ש"מ בכל לשון
להשמיע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך
על אסמכתא רבי ורבנן ועוד דאמר
שיתבייש שתהא לו כפרה מעונש גדול
י
שאתה שומע והשמיע
לאזניך מה שאתה מוציא
כזה: ככתבה. בלשון הקודש: הקורא
ורבנן סברי לה כמאן דאמר הקורא את
לימא קסבר כל התורה בכל לשון
כ
מפיך אלא קאמר דסבירא
את שמע צריך שישמיע לאזנו
נאמרה ואי הוי אסמכתא בעלמא
שמע ולא השמיע לאזנו יצא לימא קסבר רבי
להו (כרבנן) [כמ"ד כו']
א"כ משמע דכן הלכה
לא הוה צריך למידק מיניה :
פלוגתא היא במסכת ברכות (דף טו.):
ל)
כל
ורבנן סברי לה כמ"ד הקורא
דאוקמי' רבנן מילתייהו
לימא
אליבא דהלכתא ועוד
את שמע ולא השמיע לאזנו יצא.
תימה מאי דוחקיה למימר הכי הוה מצי למימר
ורבנן תרתי
שמעינן מיניה כדאמר
דיחיד ורבים הלכה כרבי'
וה"נ פסקינן בברכות פ'
בפרק היה קורא (ברכות דף טו.) דתנן הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא רבי יוסי אומר לא
יצא ומפרש
בגמרא מ"ט דר' יוסי
היה קורא. ותו דהתם
משום דכתיב שמע השמיע לאזניך ות"ק שמע בכל לשון שאתה שומע ואידך
תרתי ש"מ:
קאמר תלמודא ור' יוסי
כל
תרתי ש"מ ולא קאמר
דר' יוסי סבר לה כר'
משמע דדחיק ליה לאוקומי מילתא אליבא דהלכתא וכן פי' בפ' הקורא את המגלה למפרע: לימ' קסבר ר'
א) נראה דצ"ל דודאי תנא דמתני' ס"ל דכל התורה בכל לשון נאמרה מדלא מייתי ראיה מקרא במתני' להני דנאמרו בכל לשון אבל התלמוד וכו'.