אלו
נאמרין פרק שביעי סוטה
לג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כל
התורה כולה בכל לשון נאמרה. פי' ר"ח הא פשיטא דבשעת
ו)לימא קסבר רבי. מדאיצטריך קרא שתהא קריאת שמע ככתבה: כל
כד א ב טוש"ע א"ח סי'
א) שבת יב:, ב) [תוספתא
❖
פי"ג], ג) [לקמן לו:],
קא סעיף ד וע"ש:
התורה בכל לשון נאמרה. לקרות בבית הכנסת: משום דכתיב
מ"ת ניתנו למשה בלשון קודש והאי דקאמר הכא היינו אם
(א)
ד) [שבועות לד. כריתות ט.],
שמע. איצטריך והיוז) דלא תדרשיה לקרית שמע בכל לשון אלא להשמיע
ניתנה להעתיקה בלשון אחר או לא ומפירושו נשמע דלמ"ד לא ניתנה
ה) [יבמות קד:], ו) [שייך
לאזניו: תפלה. דקתני מתני' בכל לשון
להעתיקה בלשון אחר לא ניתנה לקרוא כמו כן בלשון אחר דמי שהיה
לא צריך קרא דהא רחמי
לעמ' הקודם], ז) [דברים ו],
תוספות שאנץ
ח) [ברכות ח.], ט) [דברים
קורא אותה בלשון פרסי והיא כתובה
נינהו וההוא לישנא דידע לכוון לבו
כה], י) גי' רש"א וי"ל דנין
כל התורה בכל לשון
ליצלי: יחיד. צריך שיסייעוהו מלאכי
לשון עברי כאילו היה קורא בעל פה
כל התורה בכל לשון נאמרה דאי סלקא
❖
וכו' ע"ש, כ) נ"א ואין לומר,
נאמרה פ"ה כגון קריאת
כדאמרינן בפ' שני דמגילה (דף יח.)
השרת. $ ציבור לא צריכי להו דכתיב
דעתך בלשון הקודש נאמרה והיו דכתב
התורה ול"נ דמקריאה אי
אפשר להיות דאין חיובא
(איוב לו) הן אל כביר לא ימאס אינו
קראה תרגום לא יצא היכי דמי
רחמנא למה לי איצטריך משום דכתיב שמע
אלא מדרבנן ותקנת עזרא.
תורה אור השלם
מואס בתפלתן של רביםח): נצחו טליא
אילימא דכתיבא מקרא וקא קרי תרגום
לכ"נ לפ' כל הפרשיות
לימא קסברי רבנן כל התורה כולה בלשון
דאזלו לאגחא קרבא באנטוכיא.
היינו על פה הוא לא צריכא דכתיבא
1. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ
שצריכות לקרות כגון
קודש נאמרה דאי סלקא דעתך בכל לשון
פרשת זכור א) ופרשת
וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ עַל
שהלכו פרחי כהונה בני בית חשמונאי
תרגום וקא קרי תרגום ולא ידענא
עגלה ערופה והני דמפרש
הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן
שמע דכתב רחמנא למה לי איצטריך משום
להלחם עם יוונים לפני יום הכפורים
לפירושו היכי סלקא דעתיה למימר
דברים ח י
במתני' דצריכין לקרותן
לָךְ:
דכתיב והיו: תפלה: רחמי היא כל היכי
ונלחמו ביום הכפורים ושמע יוחנן בת
אליבא דרבי דבכל לשון ניתנה ליכתב
2. וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא
בלשון הקדש אי ליכא קרא
ב) דמרבי להו לקרותה
וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא
דבעי מצלי ותפלה בכל לשון והאמר רב
אם כן הא דאמר רבי ק"ש ככתבה
קול כשהיה עובד עבודת יום הכפורים:
א)
בכל לשון גם זה פי'
עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם
עבידתא. חיל. לשון העביד את חילו
היינו בכל לשון שהרי בכל לשון ניתנה
יהודה לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון
א
פרק הקורא [במגילה דף
לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ:
עבודה גדולה (יחזקאל כט): גסקלגס.
ליכתב אם כן היינו רבנן ותו תפשוט
יז]. שאין מלאכי השרת
ויקרא ה א
ארמית דאמר רבי יוחנן כל השואל צרכיו
3. וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְיָ
מכירין בלשון ארמי. י"מ
שם מלך יון: שאני $ בת קול.
מיהא התם דאליבא דרבי בלשון הקודש
בלשון ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו
פ"ק דשבת דמכירין בו
אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי
אותה מידה הממונה על כך יודעת
נאמרה ותו מאי קמבעיא ליה והא
אבל אינן חוששין בו
וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם
לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי
פלוגתא היא בפ"ק דמגילה (דף ח:)
ואין נראה מכאן דמשמע
בשבעים לשונות מפני שעשויה להשמיע
בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי
לא קשיא הא ביחיד הא בצבור ואין מלאכי
בסמוך דאין מכירין בו
ב
גָּדוֹל עָצוּם וָרָב:
והיא משתלחת לכל הלשונות פעמים
תנן אין בין ספרים למזוזות ותפילין
כלל. ברכת המזון דכתיב
דברים כו ה
השרת מכירין בלשון ארמי והתניא יוחנן
ב)
לזה ופעמים לזה: דאמר מר. לקמן
אלא שהספרים נכתבין בכל לשון
4. וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל
ואכלת ושבעת וברכת ה"ג
כהן גדול שמע ב"ק מבית קדש הקדשים
ול"ג מנא לן דלא בעי קרא
בפרקא (דף לו:): ולמדו. ליוסף שבעים
ותפילין ומזוזות אינן נכתבין אלא
כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל
דמהיכא תיתי דניבעי לשון
דברים כז יד
רָם:
לשונות: ה"ג ברכת המזון דכתיב
אשורית בלבד רשב"ג אומר אף ספרים
שהוא אומר נצחו טליא דאזלו לאגחא קרבא
5. וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר
הקדש אבל גבי שבועת
וברכת. ולא גרסינן מנלן דלא בעיא
לא התירו שיכתבו אלא יוונית בלבד
העדות גר' מנא לן דאי לא
לאנטוכיא ושוב מעשה בשמעון הצדיק
הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד מֹשֶׁה
כתיב קרא איכא למימר
קרא דמהיכא תיתי דבעינן לשון קודש:
וי"ל מהא דאמר רבי קרית שמע ככתבה
יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ
ששמע בת קול מבית קדש הקדשים שהוא
❖
דבעי דומיא דשבועת הר
שמות יט יט
בְקוֹל:
בכל לשון שהיה מברך. לא קבע לו
ליכא למידק מיניה דאיכא למימר
גריזים והר עיבל שהיא
אומר בטילת עבידתא דאמר שנאה לאייתאה
הכתוב לשון: שבועת העדות מנלן.
ככתבה המיוחד לה כשנכתבה יחידי
בלשון הקדש. ל"ה. יש
על היכלא ונהרג גסקלגס ובטלו גזירותיו
אומר בפשט שצריך לברך
דאי לא כתב קרא איכא למימר
כגון במזוזות ותפילין דכ"ע מודו
הגהות הב"ח
בעל הבית דכתיב וברכת
וכתבו אותה שעה וכיוונו ובלשון ארמי היה
דבעינן דומיא דשבועת הר גריזים והר
דבלשון הקודש והא דקאמר לימא
(א) תוס' ד"ה כל וכו'
את ואת ריבויא הוא
אומר אי בעית אימא בת קול שאני דלאשמועי
עיבל שהוא בלשון הקודש: ושמעה.
קסבר רבי כל התורה בכל לשון נאמרה
דקאמר הכא בכל לשון
לרבות את בעל הבית:
❖
היינו אם:
עבידא ואי בעית אימא גבריאל הוה דאמר
מדלא כתיב והשביעוה באלה:
ה"פ ולית ליה דרשב"ג דאמר דוקא
א) אולי צ"ל ופרשת פרה
יעננו בקול. במתן תורה ובלשון
יוונית ולרבנן דאמרי בלשון הקודש לית
מר בא גבריאל ולימדו שבעים לשון:
ג)
אדומה ועי' ברא"ש בברכות
הקודש ניתנה: לדבר שהוא מעשה
להו דרבנן דאמרי ספרים נכתבים בכל
בר"פ היה קורא.
גליון הש"ס
ברכת המזון: דכתיב ואכלת ושבעת וברכת
1
ב) אולי צ"ל אי ליכא קרא
מעכב. בה כגון חליצה ורקיקה דככהט)
לשון כך צריך לפרש לפי פירוש ר"ח:
גמ' ורבנן כה ככה לא
את ה' אלהיך בכל לשון שאתה מברך:
דקמרבי להו היה מותר
ברכת
המזון דכתיב ואכלת
משמע עיכובא
דאסור לשנות וסמכו
משמע להו. עיין לקמן דף
לקרותן בכל לשון.
שבועת העדות: דכתיב ונפש כי תחטא
2
לח ע"א תד"ה ורי"א:
ושבעת. רש"י שיבש
ליעשה לומר שהמעשה מעכב:
רש"י ד"ה יחיד וכו' צבור
ושמעה קול אלה בכל לשון שהיא שומעת:
הגירסא דלא גרס מנלן ופי' משום
ורבי
לא צריכי להו. עיין בספר
שבועת הפקדון: אתיא תחטא תחטא
ד)
דלא בעי קרא דמהיכא תיתי דליבעי
בתי כהונה ח"ב בית אבות
דף ל ע"א: ד"ה שאני בת
משבועת העדות: ואלו נאמרין בלשון הקודש מקרא ביכורים וחליצה כו' עד
לשון הקודש ומיהו נראה עיקר כגירסת
קול. ע' סנהדרין דף יא
הספרים דגרסי בהו מנלן דסד"א
מקרא ביכורים כיצד וענית ואמרת לפני ה' אלהיך ולהלן הוא אומר וענו
3
4
ע"א תד"ה בת קול
נילף ברכה מברכות הר גריזים דכתיב
ובתוי"ט פט"ז מ"ו
הלוים ואמרו אל כל איש ישראל מה ענייה האמורה להלן בלשון הקודש אף
❖
דיבמות:
בהו אלה יעמדו לברך (דברים כז) מה
כאן בלה"ק ולוים גופייהו מנלן אתיא קול קול ממשה כתיב הכא קול רם וכתיב
להלן בלשון קודש אף כאן דהא בהאי
התם 5משה ידבר והאלהים יעננו בקול מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון
ג"ש ילפינן בפירקין (לקמן דף לח.)
ברכת
מוסף רש"י
הקודש: חליצה כיצד וכו': ורבנן האי ככה מאי עבדי ליה מיבעי להו
כהנים דבלשון הקודש להכי כתיב
כל התורה בכל לשון
ה)לדבר שהוא מעשה מעכב ור' יהודה מכה ככה $ ורבנן כה ככה לא משמע להו
וברכת את ה' כלומר מאחר שהברכה
נאמרה. לקרותה בכל
ורבי
לשון ולכן אצטריך בקרית
והשבח כלפי השכינה תוכל לברך בכל
שמע והיו (מגילה יז:).
לשון שתרצה ומסתמא בלשון שאתה
איצטריך. והיו (שם)
מכיר שתתן שבח להקב"ה בלבב שלם להנאתך והכי נמי איתא בירושלמי [דפרקין דאמר התם] וברכת כדי שיהא יודע למי מברך [ומשמע בפרק
משום דכתיב שמע.
דלא תדרוש שמע בכל לשון
כיצד מברכין] (ברכות דף מ:) אפילו אמרה בלשון חול שלא כתיקונה יצא דומיא דבנימין רעיא כרך ריפתא בתר דכרך אמר בריך רחמנא
שאתה שומע כרבנן (ברכות
מריה דהאי פיתא ואמר רב דיצא ידי ברכה ראשונה ומואמרת לפני ה' אלהיך דכתיב גבי וידוי [מעשר לא יליף דלא] דמי להאי דהכא כתיב את
. בטילת
יג. ומגילה שם)
שבועת
העדות
ה' אבל התם לפני ה' דלהכי כתיב לפני ה' דמשמע דבעזרה היה מתודה ולהכי איצטריך גזירה שוה דאמירה אמירה:
עבידתא. כל מילי דרמי
עליה דאינש קרי ליה
מנא לן. נראה לפרש אי לאו קרא הוה אמינא נילף קול קול ממשה להכי כתיב ושמעה דמשמע בכל לשון שהיא שומעת מדלא כתיב
עבידתא,
ואינו אלא צבא
והשביעה בשבועת האלה אבל לפירוש רש"י דפי' אי לאו קרא הוה אמינא דומיא דשבועת הר גריזים והר עיבל שהיו בלשון הקודש
מלחמה
להחריב
(שבת
אדרבה נילף משבועת סוטה שהיא בלשון חול ועוד נילף אלה אלה מסוטה דכתיב בה בשבועת האלה להכי אית לך למימר אי לאו דכתיב
מט:).
ושמעה לא הוה ידענא אי הוה לן למילף קול קול או אלה אלה: אתיא תחטא תחטא. נראה דהא גזירה שוה לאו דוקא נקט לה הכא
דהא מהיכא תיתי דנבעי בלשון קודש אדרבה בלא גזירה שוה דתחטא תחטא הוה משמע טפי דבכל לשון דהוה ילפינן מעילה מעילה מסוטה
אלא אגב דילפינן בשבועות (דף לד.) בהא גזרה שוה דבתביעת ממון הכתוב מדבר נקט לה נמי הכא: וענית ואמרת ולהלן הוא אומר
וענו הלוים ואמרו. תימה אדרבה לילף ואמרת לפני ה' אלהיך מואמרת לפני ה' אלהיך מוידוי מעשר דהא מדדמי ליה ילפינן ואם תאמר
הכא עניה עניה גמיר הא לעיל פריך ונילף אמירה אמירה מלוים י) ומהדר דנין עניה ואמירה מעניה ואמירה ואין דנין עניה גרידתא
מעניה גרידתא (נ"א ואין דנין אמירה גרידתא מעניה ואמירה): אתיא קול קול. אין לומר אדרבה נילף קול קול משבועת הפקדון
דעניה וקול מעניה וקול גמיר ואין דנין עניה וקול מקול גרידא: ורבי יהודה מכה ככה. לא ידענא אי דריש ר' יהודה מכה ככה דכל
האמור בפרשה אפילו קריאה מעכבא דאין לשנות מכל האמור דלהכי אהני כה ככה וממילא הוי לשון קודש נמי עיכובא דפרשה נאמרה בלשון
קודש ותימה לומר כן דא"כ כמאן מרבותיו ס"ל לא כרבי אליעזר ולא כר' עקיבא דתרוייהו מודו דקריאה לא מעכבא ולא פליגי אלא
ברקיקה (ביבמות דף קד:) דלר' אליעזר מעכבא כיון דהוי מעשה ולרבי עקיבא לא מעכבא מעשה באיש בעי' כ) ואם אית לך למימר דרבי
יהודה סבר דדוקא בלשון קודש מעכב אבל אם לא קראה כלל אינו מעכב גם הוא סברא תמוה שאם לא קראה כלל אינו מעכב ואם קראה
בלשון חול מעכב ומסתברא טפי למימר דסבירא ליה דקריאה מעכב ופליג אתנא דמתניתין בפרק מצות חליצה (שם דף קד:) דקא סבר
רבי יהודה לא
נחלקו רבי עקיבא
ורבי
אליעזר בדבר זה והכי אמר
בעלמא כגון בפרק רבי אליעזר דמילה (שבת דף קלה:) גבי פלוגתא
דב"ש