17/65

לד:

אלו

נאמרין

פרק

שביעי סוטה

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

כחנייתן

עברו. י"ל הראשונים לעולם כשהיו מגיעין לשפת עבר

ולדברי ר"א בר שמעון. דאמר יותר משלש מאות מיל בזה אחר זה

כה א מיי' פ"ז מהל'

א) יומא י., ב) כתובות קיב.,

ג) ס"א ל"ג. רש"ל,

איסורי מזבח הל' ב

השני לצד מערב היו הולכין למטה בירדן ועושין מקום

עברו איש אחר איש נמצאו ששהו הרבה לעבור דאי כחנייתן עברו

❖

ד) [תמורה יד: ע"ש],

סמג עשין שיט:

משום קולא דמים מאדם לא נגבהין כל כך: מים קלים. הרבה הם

מעמד לבאין אחריהם שהרי רוחב מחנה ישראל היה שנים עשר

ה) מנחות פז., ו) וכ"הבמ"ר

קלים מן האדם. ומר סבר אדם קל לרוץ כמו המים: מדעתך. אני

מיל ורוחב הירדן לא היה כ"א חמשים אמה ומיל הוא אלפים אמה

הכא שבריא כשיש,

ז) [ששולחן. רש"ל],

מוסף רש"י וי"ל דדוקא באורך ורוחב חנייתן נכנסו

איני מצוה אותך אבל ישראל הם

ח) [רש"ל], ט) רש"ל מ"ז,

בירדן אבל לאחר שנכנסו בירדן

אומרים לך כדכתיב (דברים א) ותקרבון

כחנייתן עברו לדברי

רבי אלעזר בר' שמעון

י) נ"א מי"ב, כ) [ד' יט. ע"ש

ששי שמשים את

נמשכו זה אצל זה וצמצמו עצמן שאם

אלי כולכם וגו' אני איני מעכב על

הארץ

כשחתות.

היטב ומצוה ליישב],

בזה אחר זה עברו וחד אמר בין מר ובין מר

❖

ל) [תענית כג:],

בפסיעותיו, וששי לשון

ידך: כלום יש אדם. כלומר אם

לא תאמר כן אלא כדרך חנייתן עמדו

כחנייתן עברו מר סבר אדם קל ומר סבר

השאת והשבר (איכה ג)

בירדן אם כן לא עמדו כולם בירדן

הקב"ה צוה כלום היה אומר לו

והשי"ן אחד לבדו שורש

מים קלים 1שלח לך אנשים אמר ריש לקיש

בשעה שהתנה יהושע עמהן שהרי

לעשות דבר שסופו לבא לידי תקלה:

תלמים.

בתיבה (יומא י.).

תורה אור השלם

שלח לך מדעתך וכי אדם זה בורר חלק רע

כשורות המחרישה (שם)

לבושתה של ארץ ישראל. (ב) אותה

אתה מוצא ברוחב שנים עשר מיל

שמעניקין

חמה

1. שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים

לעצמו והיינו דכתיב 2 וייטב בעיני הדבר

ת"פ רצועות רחבות חמשים אמה

שאילה ששאלו תחילה שלוח המרגלים:

בקומתן. דומה שצוארו

וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן

אמר ריש לקיש בעיני ולא בעיניו של מקום

[לא עלה בידינו. אין אנו יודעין

כרוחב הירדן ואורך כל רצועה י"ב

נוקב ועולה בחלון הרקיע

(א)

אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי

(שם). מבונה. בנויה בכל

יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ

לדרוש]: סתר דבריו. הכחיש ועשה

ויחפרו לנו את הארץ אמר ר' חייא בר אבא

מיל על רוחב נ' אמה ואם היה לך

טוב, מבונה לשון פרי

אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו

שונאו [של הקב"ה] בדאי: שעשה

להקיף אותן ת"פ רצועות מדת ארכן

מרגלים לא נתכוונו אלא לבושתה של ארץ

כדכתיב (בראשית ל) ואבנה

תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם:

שונאו של הקב"ה מך. חלש כדאמרי'

גם אנכי ממנה (כתובות

זו אצל זו היה אורכו קרוב לאלף ות'

במדבר יג ב

ישראל כתיב הכא ויחפרו לנו את הארץ

קיב.). על אחד משבעה

2. וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר

ט)(ומ') פרסאות כאורך הירדן והירדן

לקמן [לה.] אפילו בעל הבית אינו יכול

וכתיב התם וחפרה הלבנה ובושה החמה

בצוען. היתה חברון טובה

וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר

להוציא כליו משם: שהחביא דבריו.

לא נכרת כי אם עד ים הערבה ויוצא

הימנה שבעה חלקים

אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד

וגו' 5 ואלה שמותם למטה ראובן שמוע בן

(במדבר יג כב). כבשים

ולא אמרן כמות שהן: שפיסע. דילג

הוא ממערת פמייס שהוא בחלק דן

לַשָּׁבֶט: דברים א כג

זכור אמר רבי יצחק דבר זה מסורת בידינו

מחברון. בו כבשים

3. וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם

שלא אמרן כאשר הם: יהושע. לא

כדאיתא בפ' מעשר בהמה (בכורות

❖

שמנים (תמורה יד:).

וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים

מאבותינו מרגלים על שם מעשיהם נקראו

דף נה.) ואורך כל ארץ ישראל לא

הוצרך לילך שכבר ביקש עליו משה

לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת

ואנו לא עלתה בידינו אלא אחד סתור בן

רחמים: והיינו דכתיב ועבדי כלב וגו'.

היה כ"א ת' פרסאות ועוד דהיאך היו

הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר

אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה

תוספות שאנץ

יכולין לשמוע התנאים מפי יהושע

והביאותיו אל הארץ אשר בא שמה

מיכאל סתור שסתר מעשיו של הקב"ה

בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר

אלא ע"כ בירדן לא היו עומדים כדרך

והיא חברון כדכתיב (יהושע יד) ויתן

שלח לך אנשים לדעתך

מיכאל שעשה עצמו מך אמר רבי יוחנן אף

נָבֹא אֲלֵיהֶן:

איני מצוה לך אבל יש' הם

דברים א כב

חנייתן אלא מצומצמין ותימה לר"י

את חברון לכלב ש"מ כלב הוא דאזיל

אנו נאמר נחבי בן ופסי נחבי שהחביא דבריו

4. וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה

אומר שתשלחם כדכתיב

לחברון: מיומן. גבור שבהם כמו שיד

נהי דדרך חנייתן עברו מ"מ הלא

ותקרבון אלי כלכם: וכי

של הקב"ה ופסי שפיסע על מדותיו של

הַחַמָּה כִּי מָלַךְ יְיָ צְבָאוֹת

הימין חשובה מן השמאל: שעושה את

עמדו בירדן עד שגמר יהושע התנאים

יש אדם כו' כלומר אם

בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם וְנֶגֶד

הקב"ה ויעלו בנגב ויבא עד חברון ויבאו

צוה הקב"ה [היה מצוה]

זְקֵנָיו כָּבוֹד:

הארץ כשחיתות. שמקום רגליו מעמיק

ונטלו האבנים ולא חזר לאיתנו עד

לעשות לי דבר שסופו לבא

ישעיהו כד כג

מבעי ליה אמר רבא מלמד שפירש כלב

שעברו כולן א"כ אותם נ' אמה של

בארץ מרוב כובדו וניכר שם כגומא

5. וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם לְמַטֵּה

לידי תקלה. וייטב בעיני

מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי

ירדן ושהות זה שעברו היו המים

וכשחת. ולשון ששי לא פורש לנו מאי

הדבר ולא בעיני המקום

רְאוּבֵן שַׁמּוּעַ בֶּן זַכּוּר:

ובמדרש רבה מפרש שאף

במדבר יג ד

אבות אמר להן אבותי בקשו עלי רחמים

נגדשין ועולין יותר על י"ב מיל וי"ל

דמי לשחיתות ונראה לשון עמודי ו)שש

6. לְמַטֵּה אָשֵׁר סְתוּר בֶּן

בעיני משה לא היטיב אלא

אותו גודש שהיה מיותר על י"ב מיל

שהם כבדים ומקום מעמדם ניכר:

שאנצל מעצת מרגלים יהושע כבר בקש

משל לאדם האומר לחבירו

מִיכָאֵל: במדבר יג יג

7. וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד

תלמים. כתלם המחרישה שמעלה

לא הגיע לכלל גובה מיל ולהכי לא

מכור לי חמורך ואנסנו

משה עליו רחמים שנאמר ויקרא משה

חשיב ליה: בזה אחר זה עברו.

ונאות לו להוליכו בהר

חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי

העפר ומעמיק בארץ: שהיו מעניקים

להושע בן נון יהושע יה יושיעך מעצת מרגלים

ובבקעה ואמר כיון שאין

וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק

את החמה בקומתן. מרוב גובה קומתן

תימה א"כ אמאי תלי ליה ר' אלעזר

אתה מעכב על ידי שלא

וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים

והיינו דכתיב ועבדי כלב עקב היתה רוח

אעשה ממנו מה שארצה

בקלות המים והלא אינו תלויה אלא

דומין כאילו צוארם נוקב ועונק בנקב

נִבְנְתָה

לִפְנֵי צֹעַן

אחרת עמו וגו' ושם אחימן ששי ותלמי וגו'

לנסותו לא אנסנו וכן היה

מִצְרָיִם: במדבר יג כב

שהחמה יוצאה בו: לבנו קטן. כנען

בעיכוב העברתם וי"ל דבתרתי פליגי

8. אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים

משה סבור שיאמרו לו

אחימן מיומן שבאחיו ששי שמשים את

א)

על מה שמשוה קלות האדם לקלות

קטן הבנים של חם היה ומצרים שני

ישר' כיון שאתה מודה

אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר

הארץ כשחתות תלמי שמשים את הארץ

לשלוח מרגלים לא תשלח

לבנים: מבונה. לשון אבנה ממנה

המים אמר זה אינו שאפילו אם היו

אֶת הָאָרֶץ וַיִּקְרָא מֹשֶׁה

עוד וה"ק הכא וייטב

לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ:

עוברין דרך חנייתן היו המים נגדשין

(בראשית טז). כלומר מיושבת בפירות:

תלמים תלמים ד"א אחימן בנה ענת ששי בנה

בעיני הדבר שהייתי סבור

במדבר יג טז

טרשים. סלעים שאין עושין פירות

יותר י) מי"ג מיל והוא לא אמר אלא

9. וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב

שתניחו מלשלוח כי היה

אלש תלמי בנה תלבוש ילידי הענק

לכם להאמין במקום ב"ה.

כארץ לחה: דקברי בה שכבי. לא

הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ

י"ב ועוד שבזה אחר זה עברו ועל

שמעניקין חמה בקומתן וחברון שבע שנים

ב)7

אבל לא בעיני המקום

וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו

זה תמיה רבי אם בזה אחר זה עברו

גרסינן מ"ט. אלא ה"ק ותדע דטרשין

שהיה גלוי לפניו שתשלחו

אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא

נבנתה [מאי נבנתה] אילימא נבנתה ממש

מה קצבה שייך דקאמר שלש מאות

היא ואינה ראויה לפירות ככל שאר

ותבאו לידי תקלה. א"נ

שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה:

אפשר אדם בונה בית לבנו קטן קודם לבנו

י"ל דהמד"ר חולק עם

במדבר יד כד

שלפי חשבון גודל המים היו עוברים

הארץ לפיכך יחדוה לקבורת מתים:

01. וּבְנֵי חָם כּוּשׁ

תלמוד שלנו. מרגלים לא

גדול דכתיב 01 ובני חם כוש ומצרים וגו' אלא

כי היו בצוען שריו. של מלך ישראל

ברוחב חצי מיל שהוא אורך ג' מאות

נתכונו בו. אינו רוצה

וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן:

שהיתה מבונה על אחד משבעה בצוען ואין

חסר י"ב כיצד שתעשה י"ב רצועות

ששולחים אל פרעה לעזור לו על מלך

לומר מרגלים ממש אלא

בראשית י ו

ז)

11. וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו

אותן ששאלו תחלה שילוח

לך טרשים בכל א"י יתר מחברון (משום)

מי"ב מיל על י"ב מיל וכל רצועה

אשור. אלמא פרעה בצוען יתיב ושם

ג)

מרגלים: שעשה עצמו

וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן

הולכין לבקשו: אלכה נא ואשלם את

ברוחב מיל ואורך י"ב מיל וכשתצרפם

דקברי בה שיכבי ואין לך מעולה בכל

מך משונאו של הקב"ה

כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי

נדרי (ג) . אלכה נא בחברון ואשלם

זו אצל זו באורך יהיה אורך קמ"ד

כביכול כדאמר לקמן

שַׁחֵת יְיָ אֶת סְדֹם וְאֶת

הארצות יתר מארץ מצרים שנאמר כגן ה'

אפילו בעל הבית אינו

עֲמֹרָה כְּגַן יְיָ כְּאֶרֶץ

מיל על רוחב מיל תחלוק רוחב

הנדר שנדרתי בגשור כדכתיב בתריה

כארץ מצרים ואין לך מעולה בכל ארץ

יכול להוציא כליו משם:

מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר:

הרצועות ותצרפנה לאורך יהיה אורך

כי נדר נדר עבדך בשבתי בגשור

בראשית יג י

שעושה הארץ כשחיתות

מצרים יתר מצוען דכתיב כי היו בצוען

21. כִּי הָיוּ בְצֹעַן שָׂרָיו

שמקום רגליו מעמיק

רפ"ח מיל על רוחב חצי מיל והא

ובחברון מאי בעי והלא לא היה שם

שריו ואפילו הכי חברון מבונה אחד משבעה

הארץ מרוב כובדו. ופ"ה

וּמַלְאָכָיו חָנֵס יַגִּיעוּ:

המזבח כי אם בגבעון: להביא כבשים

מנא ליה שכך עברו ונראה דלר"א

לשון ששי לא פורש לי

ישעיהו ל ד

בצוען וחברון טרשים הוי והא כתיב ויהי

לעולה. דאמר מר במס' מנחות כבשים

בר שמעון לא עברו כלל דרך חנייתן

31. וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים

מאי דמי לשחיתות ונ"ל

לשון עמודי שיש שהם

מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך

שהרי בשעת חנייתן היו מפוזרים מפני

מחברון אלמא ארץ מרעה היתה:

שָׁנָה וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל

כבדים ומקום מעמדם

הַמֶּלֶךְ אֵלֲכָה נָּא וַאֲשַׁלֵּם

מינה. כלומר מתשובתך אתה מסייעני

שהיו נוטים אהליהם זה רחוק מזה

אלכה נא וגו' ואמר רב אויא ואיתימא

ד)

ניכר ל"ה. אלימא נבנתה

אֶת נִדְרִי אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לַיְיָ

כדרך חניית שיירות אבל כשעברו

שלא היתה חשובה ליזרע כשאר הארץ

ממש. וחולק התלמוד על

בְּחֶבְרוֹן: שמואל ב טו ז

רבה בר בר חנן שהלך להביא כבשים

41. וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ

המדרש דאיתא התם מפני

נמשכין כולן זה אצל זה ושמא לא היה

מאחר שהיא בת טרשים כדאמרי' בבבא

מחברון ותניא אילים ממואב כבשים

ה)

מה זכו הכנענים לישב

מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם:

כל ישראל כי אם ברוחב חצי מיל על

מציעא בהשוכר (דף פ.) ואי ארעא

❖

בארצם מ"ז שנים יותר

במדבר יג כה

מחברון מינה איידי דקלישא ארעא עבדה

חצי מיל וכשעברו זה אחר זה כדרך

דמחזקא בגרונדי ח) [היא שניהם

ממצרים בשכר שכבדו

רעיא ושמן קניינא וישובו מתור הארץ

הזקן אברהם אבינו שאמרו

משלמין]: דקלישא ארעא. עפר של

בני אדם העוברין דרך שביל אחד

וילכו

הגהות הב"ח

בעשרה בני אדם זה אצל זה יכול

טרשים דק וקלוש ומועט הוא ומתוך

להיות כשיעור ס' ריבוא ששוהין בהעברתן כל כך: מר סבר אדם

(א) גמ' וייטב בעיני הדבר

כך לא היו חורשים וזורעים אותה תבואה מאכל אדם: ועבדה רעיא.

ואמר ר"ל: (ב) רש"י ד"ה

קל. נראה דה"פ אע"פ שהדבר ידוע שמים קלים היינו דוקא כשהן

מצמחת ומעלה עשבים ואוכלים הצאן: ושמן קניינא. המקנה הצאן

לבושתה וכו' אותן ששאלו

יורדין כדי דרך מרוצתן אבל כאן שהיו נגדשין ועולין שיעור קלות מים

שכן דרך הצאן להשביח בארץ יבשה וטרשים יותר מארץ לחה:

כצ"ל ותיבת שאילה נמחק:

ושיעור קלות אדם שוה: אבותי בקשו עלי רחמים. וא"ת והאמר

(ג) ד"ה אלכה נא ואשלם

וילכו

את נדרי אשר נדרתי

בפרק מי שמתו (ברכות דף יח.) דמיתי לא ידעין מידי ומשמע במסקנא כ) ואפילו אבות העולם יש לומר דעל ידי תפלה שזה מתפלל מודיעין

לה' בחברון אלכה נא:

להן שכך נתפלל והכי אמר בפרק שני דתענית (דף טז.) למה יוצאין לבית הקברות כדי שיבקשו עליהם מתים רחמים וכן בפרקי

ואמר

רב אויא ואיתימא רבה בר בר חנן שהלך להביא כבשים מחברון.

דחסידים ל) בעובדא דרבי מנא דאשתטח אמערתא דאבוה:

אע"ג דמסיק בפרק שני דתמורה (דף יד:)

דלאקרובי אזל מיהו שמעינן מיהת דשמן קניינא

מדסלקא דעתך למימר שהלך להביא כבשים:

מלמד