17/66

אלו נאמרין פרק

שביעי סוטה

לה.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

וילכו ויבאו. לא גרסינן וכתיב ח)[אלא] וילכו יתירא הוא כיון דכתיב

למקומם. שהכהנים עמדו במקומם עד שעברו

כל העם וכשעברו

כו א מיי' פ"ב מהל' כלי

א) ס"א דחוייה ליהושע,

ב) [פי' להכי קרי ליה ריש

המקדש הלכה יב סמג

[לעיל] וישובו לא הוה ליה למימר אלא ויבאו אל משה וגו': מקיש

נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה ונמשכו לאחוריהם פסיעה

ט)

❖

קטיעה לפי שקראו משה

עשין קסח:

הליכתן. שהלכו לתור לביאתן: אף הליכתן בעצה רעה. שמתחילה

אחת נמצאו כהנים מצד זה כו'. ואע"ג דההוא קרא דויהי כאשר תם

יהושע כלומר ראש שמו

להוציא דבה נתכוונו: אינו מתקיים. שמחזיקין אותן השומעין כבדאין

כל העם לעבור קדים דמשמע דהאי נתקו רגלי הכהנים בעבר השני

קטוע לפי שהיו"ד אות

קטיעה היא. ערוך ערך רש

כתיב לא הוי הכי אלא אין מוקדם

לפיכך אומר דבר אמת תחילה כדי

תורה אור השלם

ב], ג) [מנחות נג: ערכין

ומאוחר דאי כסדרן כתיב הא נפקי

שיאמינו. ואף מרגלים לכך פתחו בשבח

וילכו ויבאו א"ר יוחנן

משום רבי שמעון בן

טו.], ד) [ע' פרש"י דהכא

1. וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ

הארץ תחילה: ויהס. שיתקן: אל

להו מן הירדן דכתיב ויעבור ארון ה'

ותוס' ערכין טו: ד"ה אל

יוחי מקיש הליכה לביאה מה ביאה בעצה

בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר

תקרי וכו' וכן בשאלתות

משה. בדברים שהתחיל לדבר במשה

והכהנים לפני העם והעם עלו וכיון

שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב

רעה אף הליכה בעצה רעה ויספרו לו

ליתא], ה) [ע' ב"ב טו:],

וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ:

דארון והכהנים עלו ועברו אחריהם

והיו סבורים שבגנותו רוצה לספר:

ו) [תענית כט. סנהדרין

במדבר יג כז

ויאמרו באנו וגו' וכתיב אפס כי עז העם אמר

שהסיתם בדברים. כדמפרש ואזיל:

עד שבאו לפניהם הרי יצאו מן הירדן

קד:], ז) ס"א הלילה ליל,

2. וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם

רבי יוחנן

(סימן אמ"ת לבד"ו לוי"ה) משום

ח) רש"ל נ"א אלא כתיב,

דחזייה. כלב ליהושע שרצה לדבר

אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה

ומאי תו דקאמר [יהושע ד] ויצו יהושע

ט)[רש"ל], י)[צ"ל אחרד"ה

נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי

ר"מ כל לשון הרע שאין בו דבר אמת

ושיתקוהו בנזיפה ואמרו לו ראש

את הכהנים לאמר עלו מן הירדן אלא

בעל], כ) [במדבר יג], ל) נ"י

יָכוֹל נוּכַל לָהּ:

❖

בתחילתו

אין מתקיים בסופו ויהס כלב את

שרצו, מ) [רש"ל],

הקטוע ידבר מי שראשו קטוע שאין

אין מוקדם ומאוחר והאי עלו מן

במדבר יג ל

3. וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ

העם אל

משה אמר רבה שהסיתן בדברים

לו בנים ליטול חלק בארץ הוא ידבר

הירדן דקאמר להו הכי קאמר להו

אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי

בפנינו: וחסמין לי. משתקין אותי:

סלקו רגליכם לאחוריכם ועודם בעבר

פתח יהושע דקא משתעי אמרי ליה דין

א)

יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ

גליון הש"ס

עלה נעלה. אף לשמים אם יצוה

המזרחית וכתיב בתריה נתקו כפות

אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר

ראש קטיעה ימלל אמר אי משתעינא אמרי

ב)

גמ' זמירות שנאמר וכו'.

אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת

עלינו: ממנו. מן הקב"ה: אל תקרי

רגלי הכהנים אל החרבה וישובו מי

בי מילתא וחסמין לי אמר להן וכי זו בלבד

עי' עירובין יח ע"ב

יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם

הירדן אל מקומם: נשא ארון את

לא גרס שאין הפרש קרייה בין ממנו

❖

ובמהרש"א בח"א שם:

אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי

עשה לנו בן עמרם סברי בגנותיה קא משתעי

נושאיו ועבר. והיינו קרא קמא

הנאמר על יחיד שנדברים עליו

מִדּוֹת: במדבר יג לב

אישתיקו אמר להו הוציאנו ממצרים וקרע לנו

4. וְשָׁם רָאִינוּ אֶת

לממנו של רבים שאומרים על עצמן:

דכתיב ויהי כאשר תם כל העם לעבור

הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן

את הים והאכילנו את המן אם יאמר עשו

מוסף רש"י י)אינו יכול להוציא כליו. אם הפקידם

[ויעבור] ארון ה' וגו': על עסקי

הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ

בעל הבית. הקדוש ברוך

סולמות ועלו לרקיע לא נשמע לו עלה

שם: בעל הבית. אדון העולם:

שלו. שגגה ששגג לאחוז בו: שעשה

כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ

הוא (מנחות נג: ערכין טו.).

בְּעֵינֵיהֶם: במדבר יג לג

אני חשבתיה לטובה. שהראיתיה

צרכיו. ושל לשון כי ישל זיתך (דברים

נעלה וירשנו אותה וגו' והאנשים אשר עלו

שמתו מיתה משונה.

5. וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה

להם כאוכלת יושביה שמתים בה

כח) ובשלייתה (שם) דבר המוטל

באותה מיתה ההגונה להם,

עמו אמרו לא נוכל וגו' אמר רבי חנינא בר

וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ

ג)

מדה כנגד מדה, הם חטאו

תדיר: שכיב איוב. שלא תגין

מלמעלה למטה: הארון קיים לעולם.

הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא:

פפא דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה

בלשון ונשתרבב לשונם כו',

במדבר יד א

זכותו עליהם. והיינו דקאמר כלב

שהרי נגנז כדאמר ביומא (דף נב:)

6. וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה

לכך נאמר בÇמגפה ולא

כי חזק הוא ממנו ד) אל תקרי ממנו אלא ממנו

סר צלם מעליהם : ה"ג ולא היא כי

שגנזו יאשיהו: חררה. עוגה שאופין

בÀ מגפה, וזהו לפני ה',

כ)

לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים

כביכול אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא

באותה הראויה להם על פי

וּכְבוֹד יְיָ נִרְאָה בְּאֹהֶל

הוו מברי אבילי תותי ארזי הוו

על פני הגחלים: נענש דוד. שמת

מדותיו של הקב"ה שהוא

מוֹעֵד אֶל כָּל בְּנֵי

כליו משם 3 ארץ אוכלת יושביה היא דרש

מברי. ולא היו שקרנים בזאת (ולא

עוזא על ידו: זמירות היו לי חוקיך

מודד מדה כנגד מדה

יִשְׂרָאֵל: במדבר יד י

❖

רבא אמר הקב"ה אני חשבתיה לטובה והם

בבית מגורי. כשהייתי בורח מפני

היו נראים בהן שקרנים) דאינהו

7. וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים

(במדבר יד לז).

מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה

חשבו לרעה אני חשבתיה לטובה דכל היכא

שמעינהו לאמוריים שקורין אותן

אויבי ואגור מפניהם הייתי משתעשע

בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי יְיָ:

חגבים דכי הוו אמוריים מברין את

בחוקיך והיו לי לזמירות לשעשעני:

דמטו מת חשיבא דידהו כי היכי דניטרדו ולא

במדבר יד לז

תוספות שאנץ

8. וַיְהִי כַּעֲלוֹת הַכֹּהֲנִים

התעיף. לשון [כפול] וכפלת מתרגמינן

אביליהם כשחוזרין מן הקבר כדאמר

מ)

לשאלו אבתרייהו ואיכא דאמרי איוב נח

ה)

לו נשיא אלהים אתה

נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְיָ מִתּוֹךְ

לעיל דכל היכא דמטו שכיב חשיבא

ותיעוף (שמות כז) שאם תכפיל עיניך

נפשיה ואטרידו כולי עלמא בהספידא הם

בתוכנו: וילכו ויבאו. ל"ג

הַיַּרְדֵּן נִתְּקוּ כַּפּוֹת רַגְלֵי

מנייהו ומברין לאבל סעודה לנחמו

לסתום עין בהסח הדעת מהסתכל

וכתיב [אלא] וילכו יתירא

הַכֹּהֲנִים אֶל הֶחָרָבָה

חשבו לרעה ארץ אוכלת יושביה היא ונהי

תותי ארזי הוו מברי להו: וכדחזינהו.

בהן מיד ואיננו: לא נתן. עגלות

הוא כיון דכתיב וישובו לא

וַיָּשֻׁבוּ מֵי הַיַּרְדֵּן לִמְקוֹמָם

בעינינו כחגבים וכן היינו וגו' אמר רב

הוה ליה למימ' אלא ויבאו

וַיֵּלְכוּ כִתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם

והם יראים לעמוד לפניהם סלקי

משה לבני קהת לפי שיש עליהם לשאת

אל משה: ראש קטיעא מי

עַל כָּל גְּדוֹתָיו:

משרשיא מרגלים שקרי הוו בשלמא ונהי

ויתבי באילני: וזרקום כלפי מעלה.

בכתף כי לא היו ממונים אלא על

שאין לו בנים ליטול חלק

יהושע ד יח

9. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּם כָּל

בעינינו כחגבים לחיי אלא וכן היינו בעיניהם

בארץ הוא ידבר בפנינו:

שדי ל) לרגום אותם [וקאי] נמי

דבר קדושת הארון והשולחן [והמנורה

אל תקרי ממנו ל"ג שאין

הָעָם לַעֲבוֹר וַיַּעֲבֹר אֲרוֹן

אכבוד ה': במגפה. מדלא קרינן

ומזבח הזהב]: ויך באנשי בית שמש.

מנא הוו ידעי ולא היא כי הוו מברי אבילי

הפרש ממנו דיחיד לממנו

יְיָ וְהַכֹּהֲנִים לִפְנֵי הָעָם:

במגפה משמע במיוחדת וראויה

לא בהך הכאה דדוד כתיב אלא

דרבים ל"ה. וא"ד איוב נח

יהושע ד יא

תותי ארזי הוו מברי וכי חזינהו סלקו יתבי

01. וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן כִּידֹן

נפשיה שלא תגין זכותו

להם במדה כנגד מדה: באסכרה

כשהביאוהו הפרות מפלשתים. ואיידי

באילני שמעי דקאמרי קחזינן אינשי דדמו

עליהם. והיינו דאמר איוב

וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶת יָדוֹ

מתו. שהיא באה על לשון הרע

דאיירי בארון נקט לה: משום דראו.

בימי משה היה והיינו

לֶאֱחֹז אֶת הָאָרוֹן כִּי

לקמצי באילני 5 ותשא כל העדה ויתנו את

ונסתכלו בו ויך בתמיה: קוצרין

כדאמרינן בבמה מדליקין (שבת דף

דכתיב היש בה עץ (אם)

שָׁמְטוּ הַבָּקָר:

קולם ויבכו אמר רבה אמר רבי יוחנן אותו

ו)

[עץ] זה איוב כלומר

דברי הימים א יג ט

לג:): וכיון שעלה כו'. סיפא דברייתא

ומשתחוים היו. לא בטלו ממלאכתן

11. וַיִּחַר אַף יְיָ בְּעֻזָּה

העודנו חי ולמה נקרא עץ

ז) היום [ערב] תשעה באב היה

אמר הקב"ה

דלעיל היא אלא איידי דתנא בה

לכבדו. והאי ראו לשון בזיון כמו

שהיה מגין עליהם בזכותו

וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל

הן בכו בכיה של חנם ואני אקבע להם

ומכאן אתה מחשב לאשכול נקט לה

אל תראוני שאני שחרחורת (שיר א):

כעץ: ה"ג ולא היא כי הוו

הַשַּׁל וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן

מברי ואכלי. כי הוו

הָאֱלֹהִים: שמואל ב ו ז

לפרשת מרגלים הכא: שבו המים

בכיה לדורות ויאמרו כל העדה

לרגום אותם

מאן

21. וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר

אמוריים מברין מלאכל

באבנים וכתיב וכבוד ה' נראה באהל מועד אמר רבי חייא בר אבא מלמד שנטלו אבנים וזרקום כלפי

סעודת אבלים כשחוזרין

פָּרַץ יְיָ פֶּרֶץ בְּעֻזָּה וַיִּקְרָא

מן הקבר דאמר לעיל בכל

לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עֻזָּה

מעלה וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה אמר רבי שמעון

בן לקיש שמתו מיתה משונה

דוכתא דמטו שכיב חשיבא

עַד הַיּוֹם הַזֶּה:

אמר רבי חנינא בר פפא דרש ר' שילא איש כפר תמרתא מלמד שנשתרבב

מינייהו: כד חזנהו.

שמואל ב ו ח

מלמד שמתו מיתה משונה.

31. זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ

מרגלים והיו יראים לעמוד

לשונם ונפל על טיבורם והיו תולעים יוצאות מלשונם ונכנסות בטיבורם

בפניהם סלקי ויתבי

בְּבֵית מְגוּרָי:

נראה דרעה במגפה דרש:

ומטיבורם ונכנסות בלשונם ורב נחמן בר יצחק אמר באסכרה מתו: וכיון

באילנות. לקומצי איתא

תהלים קיט נד

שלשה 41. הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ

במדרש מעשה בבתו של

שעלה האחרון שבישראל מן הירדן חזרו מים למקומן שנאמר ויהי בעלות הכהנים נושאי ארון ברית ה'

ענה שהלכה לפרדס אביה

וְאֵינֶנּוּ כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה לּוֹ

ולקטה רמון מן האילן

מתוך הירדן נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה וישובו מי הירדן למקומם וילכו כתמול שלשום על כל

כְנָפַיִם כְּנֶשֶׁר יָעוּף

וזרקה הקליפה והיה שם

הַשָּׁמָיִם: משלי כג ה

גדותיו נמצא ארון ונושאיו וכהנים מצד אחד וישראל מצד אחד נשא ארון את נושאיו ועבר שנאמר ויהי

51. וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן

אחד מן המרגלים ונכנס

בתוכה והיתה יראה פן

כאשר תם כל העם לעבור ויעבור ארון ה' והכהנים לפני העם ועל דבר זה נענש עוזא שנאמר 01 ויבאו

כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם

יבוא אביה בפרדס ויראה

בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ:

עד גורן כידון וישלח עוזא את ידו לאחוז את הארון אמר לו הקב"ה עוזא נושאיו נשא עצמו לא כל שכן

הקליפה ונטלה הקליפה

במדבר ז ט

61. וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית

וזרקה חוץ מן הפרדס ויצא

11 ויחר אף ה' בעוזא ויכהו שם על השל וגו' רבי יוחנן ור"א חד אמר על עסקי שלו וחד אמר שעשה צרכיו

המרגל משם והלך לו:

שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן יְיָ

בפניו וימת שם עם ארון האלהים א"ר יוחנן עוזא בא לעוה"ב שנאמר עם ארון האלהים מה ארון לעולם

במגפה. מדלא כתיב

וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ

במגפה משמע במיתה

חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ

קיים אף עוזא בא לעוה"ב 21 ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזא א"ר אלעזר שנשתנו פניו כחררה אלא

מיוחדת

ומשונה:

וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם כִּי הִכָּה יְיָ

מעתה כל היכא דכתיב ויחר ה"נ התם כתיב אף הכא לא כתיב אף דרש רבא מפני מה נענש דוד מפני

באסכרה. שהיא באה על

בָּעָם מַכָּה גְדוֹלָה:

לשון הרע. וכיון שעלה

שמואל א ו יט

שקרא לדברי תורה $ זמירות שנאמר 31 זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי אמר לו הקב"ה ד"ת שכתוב בהן

אחרון שבישראל כו'.

התעיף עיניך בו ואיננו אתה קורא אותן זמירות הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין

סיפיה דבריית' דלעיל היא

אלא איידי דתנא בה ומכאן

אותו דכתיב ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש וגו' ואיהו אתייה בעגלתא ויך באנשי בית שמש כי ראו

אתה מחשב לאשכול נקט

בארון משום דראו ויך (אלהים) רבי אבהו ורבי אלעזר חד אמר קוצרין ומשתחוים היו וחד אמר מילי נמי אמור

לפרשת מרגלי' הכא ואחר

כך חוזר לדיבורו: נמצא

מאן

ארון ונושאיו וכהנים מצד

אחד כו'. דאע"ג דההוא קרא דויהי כאשר תמו כל העוברים לעבור קדים דמשמע דהאי נתקו רגלי הכהנים בעבר השני א) הא נפקי להו מן הירדן דכתיב ויעבור ארון ה' והכהנים לפני העם והעם כבר עלו וכיון דארון

וכהנים עברו אחריהם עד שבא לפניהם הרי יצאו להם מן הירדן ומאי תו דקאמר ויצו יהושע את הכהנים לומר עלו מן הירדן אלא אין מוקדם ומאוחר בתורה והאי עלו מן הירדן דקאמר להו ה"ק להו סלקו רגליכם

לאחוריכם ועודם בעבר המזרחי וכתיב בתריה נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה ויצאו מי הירדן למקומם: נשא ארון את נושאיו ועבר והיינו קרא קמא דכתיב ויהי כאשר תמו כל העוברים לעבור ל"ה. ויך באנשי בית

שמש לא בתוך הכאה דדוד כתיב אלא כשהביאו הפרות מפלשתים ואיידי דאיירי בארון נקט לה: משום

דראו בו ונסתכלו [ויך בתמי'].

קוצרים ומשתחוים היו

ולא בטלו מן המלאכה

א) נראה דצ"ל כתיב לא הוי הכי אלא אין מוקדם ומאוחר בתורה דאי כסדרן כתיב הא נפקי וכו'.