17/67

לה:

אלו נאמרין

פרק שביעי סוטה

תורה אור השלם

מסורת הש"ס

שלשה

מיני אבנים היו. ירושלמי ג' מיני אבנים הן אבני המלון

מאן אמריך דאימריית. מי הכעיסך כשכעסת ולא הצלת את עצמך מן

א) [תוספתא פ"ח],

1. וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ

ב) [תוספתא שם], ג)בס"א:

השבייה ועתה מי מפייסך כשנתפייסת לבא מאליך: וכתיב שבעה

ואבנים שהניחום יהושע תחת כפות רגלי הכהני' ואיסטליות

ג)

כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן יְיָ וַיַּךְ בָּעָם

פייסך

שנתפייסת,

שִׁבְעִים אִישׁ חֲמִשִּׁים

פרים ושבעה אילים. בדברי הימים והכי רישיה דקרא ויהי בעזור

שנתן להם משה אמר רבי יצחק פשוט לן ארבעה מיני אבנים הוה

ד) [כדאיתא ברכות סד.],

אֶלֶף אִישׁ וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם

אמר ר' סימן בר זבידא ויאות אין

תימר אבני המלון לשעה היו

האלהים את הלוים נושאי ארון ברית ה' ויזבחו שבעה פרים ושבעה

ה) בס"א ליתא העתיקות,

כִּי הִכָּה יְיָ בָּעָם מַכָּה

ו) [דברים כא], ז) [ריש

אילים: מילאת כל ארץ ישראל במות.

גְדוֹלָה: שמואל א ו יט

ונגנזו אין תימר אבנים שהקים

תצא], ח) [דברים כ],

2. וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי

יהושע תחת כפות רגלי הכהנים

מזבחות דעל כל פסיעה מזבח:

מאן אמריך (להא)

דאימריית ומאן אתא

ט) רש"ל, י) רש"ל,כ)[וע"ש

אֲרוֹן יְיָ שִׁשָּׁה צְעָדִים

כתיב כידון. בדברי הימים כתיב

משוקעות הן במים אין תימר איסטליות

תוס' ד"ה דאיגיירה],

עלך דאיפייסת 1ויך בעם שבעים איש וחמשים

וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא:

ל) גירסת רש"א ואין לומר,

שמואל ב ו יג

ויבאו עד גורן כידון וישלח עוזא וגו'

שנתן להן משה כבר נכנסו עמהן

אלף איש רבי אבהו ורבי אלעזר חד אמר

מ) גירסת רש"א ומיהו

3. וַיְהִי בֶּעְזֹר הָאֱלֹהִים

ובשמואל כתיב גורן נכון: בתחלה.

לארץ אלא אם כן במה אנו קיימין

מצינו, נ) [ע' תוס' גיטין מו.

שבעים איש היו וכל אחד ואחד שקול

אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן

❖

באבנים שהקים יהושע להן על גב

כשבא הארון שם נעשה להם ככידון

ד"ה כיון], ס) רש"ל,

בְּרִית יְיָ וַיִּזְבְּחוּ שִׁבְעָה

הירדן: כיצד כתבו ישראל את

כחמשים אלף וחד אמר חמשים אלף היו וכל

ההורג שהרג עוזא: ולבסוף. לאחר

פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים:

דברי הימים א טו כו

אחד ואחד שקול כשבעים סנהדרין 2 ויהי כי

התורה. בתוספתא רבי יהודה אומר

שנשתהה שם ששה חדשים בבית עובד

4. וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן כִּידֹן

הגהות הב"ח

צעדו נושאי ארון ה' ששה צעדים ויזבח שור

אדום נעשה נכון שהכין את ביתו

על גבי המזבח כתבוה אבל בירושלמי

וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶת יָדוֹ

(א) גמ' שהקים משה

לֶאֱחֹז אֶת הָאָרוֹן כִּי

ומריא וכתיב שבעה פרים ושבעה אילים

תני על אבני המלון נכתבו דברי ר'

דכתיב (שמואל ב ו) ויברך ה' את עובד

בעבר הירדן בארץ

שָׁמְטוּ הַבָּקָר:

יהודה ר' יוסי אמר על אבני מזבח

אדום (אשתו ושמנה כלותיה) אשתו

❖

אמר רב פפא בר שמואל על כל פסיעה

מואב:

דברי הימים א יג ט

5. וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן נָכוֹן

נכתבו מאן דאמר על אבני המלון

של עובד אדום ושמנה כלותיה ילדו

ופסיעה שור ומריא על כל שש ושש פסיעות

וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶל אֲרוֹן

ד)ששה ששה בכרס אחד והיינו דכתיב

בכל יום ויום אומות העולם היו משלחין

שבעה פרים ושבעה אילים אמר ליה רב

הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי

מוסף רש"י

נוטירין ומשיאין את התורה שהיתה

פעלתי השמיני כי ברכו אלהים (דה"א כו)

שָׁמְטוּ הַבָּקָר:

חסדא אם כן מילאת את כל ארץ ישראל

לרבות

כנענים

כתובה בשבעים לשון מ"ד על אבני

וכתיב אח"כ ששים ושנים לעובד אדום.

שמואל ב ו ו

במות אלא אמר רב חסדא על כל שש ושש

6. בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ

שבחוצה לארץ. ואע"פ

ושמעתי בשם ר' מנחם בר' חלבו גורן

המזבח לא לשעה היו ונגנזו ט)[עוד הוא

שהם משבע אומות (דברים

מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר

פסיעות שור ומריא על כל ששה סדרים של

❖

מעשה נסים נתן הקב"ה בינה בלב

נכון הוא גורן ארונה היבוסי וא"כ

כא י).

אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת

שש פסיעות שבעה פרים ושבעה אילים

דברים א ה

כל אומה ואומה והשיאו את התורה

הוא ה"ג בתחילה נכון ולבסוף כידון

לֵאמֹר:

7. וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל

שהיתה כתובה בע' לשון מ"ד על

על שם המזבח שתחילתו בנוי וסופו

כתיב כידון וכתיב נכון אמר רבי יוחנן

דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת

תוספות שאנץ

אבני המלון נכתבו ניחא ושדת אותם

חרב וכידון לשון שבר וחורבן הוא

בתחלה כידון ולבסוף נכון: א) נמצאת אתה

בְּעָבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא

לכבודו: מאן אמרייך

בסיד אלא] מאן דאמר על אבני

כמו יראו עיניו כידו (איוב כא):

אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ

אומר שלשה מיני אבנים היו אחד שהקים

דאמרת. מי הכעיסך

אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת

נמצאת. סיפא דברייתא דלעיל הוא

המזבח [נכתבו מאי] ושדת בסיד

שהכעסת ולא הצלת את

משה (א) בארץ מואב שנאמר 6 בעבר הירדן

חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ

ועל

דבר זה

בין כל אבן ואבן:

אלא משום דתנא בה ועל דבר זה נענש

עמך מן השביה. ועוד מי

אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ:

בארץ מואב הואיל משה באר וגו' ולהלן הוא

דברים כז ג

פייסך שנתפייסת. ל"ה.

נתחתם גזר דינם לבאר שחת. ואם

עוזא אפסקיה בכל הני: שהעמיד

8. וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים

כתיב כידון בדברי הימים

אומר 7 וכתבת עליהן את כל דברי התורה

משה בעבר הירדן בערבות מואב.

תאמר תיפוק ליה דבשעת מתן תורה

ויבאו עד גורן כידון

אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה

הזאת וגו' ואתיא באר באר ואחד שהקים

החזירה הקב"ה על כל אומה ולשון

ותנא דברייתא כי קאי בארץ כנען

ובשמואל כתיב גורן נכון.

הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב:

דברים כז ח

בתחלה כשבא הארון שם

יהושע בתוך הירדן שנאמר ושתים עשרה

ולא קבלוה וי"ל דעונש זה גדול הוא

קרי עבר המזרח עבר הירדן וכי קאי

9. וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים

נעשה להם ככידון ההורג

שלאחר שהיתה כתובה בידם ולא רצו

בערבות מואב או בשאר המסעות

אבנים הקים יהושע בתוך הירדן ואחד שהקים

שהרג את עוזה ולאחר

הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בְּתוֹךְ

ללמוד ומיהו תימה והאמר בפ"ק

קרי ארץ כנען עבר הירדן והוא עבר

שנשתהה שם ו' חדשים

הַיַּרְדֵּן תַּחַת מַצַּב רַגְלֵי

בגלגל שנאמר ואת שתים עשרה האבנים

בבית עובד אדום נעשה

הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן

המערבי: בגלגל. לאחר שבנו מהן

דמסכת ע"ז (דף ב:) דעדיין יש להן

האלה אשר לקחו וגו' ת"ר כיצד כתבו ישראל

להם נכון שהכין את ביתו

הַבְּרִית וַיִּהְיוּ שָׁם עַד

פתחון פה שיאמרו כלום כפית עלינו

המזבח בהר עיבל קיפלום והביאום

כדכתיב ויברך ה' את עובד

הַיּוֹם הַזֶּה: יהושע ד ט

את התורה רבי יהודה אומר על גבי אבנים

ב)

01. וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה

לגלגל וקבעום שם: כיצד כתבו. על

אדום. ושמעתי בשם רבי

הר כגיגית כישראל וכל זמן שיש להן

כתבוה שנאמר וכתבת על האבנים את כל

מנחם בר' חלבו גרן נכון

הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר

המזבח בהר עיבל: היאך למדו אומות

פתחון פה איך נתחתם גזר דינם:

הוא גרן ארונה היבוסי.

לָקְחוּ מִן הַיַּרְדֵּן הֵקִים

לרבות כנענים שבחוצה לארץ.

דברי התורה הזאת וגו' ואחר כך סדו

העולם. העתיקותה) תורה הלא לא נצטוו

וא"כ הוא (גרן) [ה"ג]

יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל:

אותן בסיד אמר לו רבי שמעון לדבריך

בתחלה נכון ולבסוף כידון

יהושע ד כ

תימה היאך קבלוה לרחב

לכותבה בשבעים לשון אלא לבא וללמדה

11. לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא

על שם המזבח שתחלתו

שהרי היא היתה מכנענים שבתוכה

כל הרוצה שלא יהא פתחון פה לאותם

היאך למדו אומות של אותו הזמן תורה אמר

בנוי ולבסוף חרוב וכידון

יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת

כדאיתא בספרי בפרשת בהעלותך

האומות לומר לא היה לנו מהיכן

לשון שבר וחורבן הוא כמו

לו בינה יתירה נתן בהם הקב"ה ושיגרו

כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ

יראו עיניו כידו. כפ"ה:

ללומדה: נוטירין שלהן. סופרים שלהם

לֵאלֹהֵיהֶם וַחֲטָאתֶם לַיְיָ

ומה אם מי שהיתה מעם שנאמר בו

נוטירין שלהן וקילפו את הסיד והשיאוה ועל

וכתבו להם למטה למען

אֱלֹהֵיכֶם: דברים כ יח

והם קורין אותן נוטירין: והשיאוה.

לא תחיה כל נשמה י) [על שקירבה

21. וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת

אשר לא ילמדו אתכם וגו'.

דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת שהיה

עצמה כך קירבה המקום] וארחב

והעתיקוה כלומר נטלוה משם ע"י

לעיל מיניה [כתיב] כי

שִׂיד קוֹצִים כְּסוּחִים בָּאֵשׁ

להן ללמד ולא למדו ר' שמעון אומר על גבי

החרם תחרימם ודבר זה

יִצַּתּוּ: ישעיהו לג יב

העתקה: וכתבו מלמטה. בסוף

קאי ואמרינן נמי במס' מגילה (דף יד:)כ)

31. כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה

כתבו למטה להודיע לז'

סיד כתבוה וכתבו להן למטה 11 למען אשר

שנתגיירה ונסבה יהושע והכא משמע

הדף למען אשר לא ילמדו עוד וגו'

אומות היושבין חוץ

עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ יְיָ

לא ילמדו אתכם לעשות ככל וגו' הא למדת

דכנענים שבתוכה לדברי הכל שאין

לעיל מיניה כתיב כי החרם תחרימם.

מגבולי ארץ ישראל שלא

אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ

דברים כא י

נצטוינו להחרימם אלא על

שִׁבְיוֹ:

שאם היו חוזרין בתשובה היו מקבלין אותן

מקבלין אותן ושמא על פי הדיבור

ודבר זה כתבו למטה להודיע לשבעה

אותם שבתוך הגבולים

היה ל) ואמר לו שקודם שהתחילו

אומות היושבים חוץ מגבולי ישראל

אמר רבא בר שילא מ"ט דרבי שמעון

נצטוינו להחרימם כדי

המלחמה היו מקבלין שהרי כתיבת

שלא נצטוו להחרימם אלא אותן שבתוך

שלא ילמדו אותנו

דכתיב והיו עמים משרפות סיד על עסקי

מעשיהם המקולקלין אבל

התורה על גבי האבנים היה קודם

גבולם נצטוו להחרים כדי שלא ילמדו

סיד ור' יהודה כי סיד מה סיד אין לו תקנה

אותן היושבין בחוצה

שהתחילו במלחמה ואפילו הכי לא היו

אותנו מעשיהם המקולקלים אבל אתם

לארץ אם חוזרין בתשובה

אלא שריפה אף אותם הכותים אין להם

נקבל אותם ושבתוכה אין

מקבלין אלא היושבים חוץ לגבול

היושבים חוצה לה אם אתם חוזרין

תקנה אלא שריפה כמאן אזלא הא דתניא

מקבלין דמחמת יראה הם

ישראל כמו שפרש"י מ)ואי הוה מצינו

בתשובה נקבל אתכם ושבתוכה אין

עושים וה"ג בתוס' אם

ושבית שביו לרבות כנענים שבחוצה

למימר דאם היו חוזרין אז בתשובה

מקבלין שמחמת יראה עושין וה"ג לה

אתם חוזרין בכם אנו

מקבלין אתכם. ל"ה: ה"ג

לארץ שאם חוזרין בתשובה מקבלין אותן

בשעה שכתבו את התורה אפילו

בהדיא בתוספתא (פ"ח) אם אתם חוזרין

ושבית שביו לרבות כנענים

בכם אנו מקבלים אתכם: מ"ט דר"ש.

כנענים שבתוכה היו מקבלין ואפילו

כמאן

שבחוצה לארץ. [דקרא

דאמר על גבי סיד כתבוה: על עסקי

לר' יהודה ולמען אשר לא ילמדו אתכם

בחו"ל כתיב] כי תצא

למלחמה מארץ לחוצה

סיד. שהתורה נכתבה עליו והיתה מגולה לפניהם ולא למדוה: אלא

לעשות קאי נמי אשבעה אומות והכי משמע נמי לשון הספרי בפרשת

לארץ והכי תני בספרי כי

שריפה. גיהנם שכל זמן שאין מתגיירין והם קרויין עמים אין

שופטים ושוטרים למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות [מלמד] שאם

תצא למלחמה במלחמת

חלקם אלא משרפות הסיד: ה"ג ושבית שביו לרבות כנענים שבחו"ל.

עושין תשובה אין נהרגין אין מקבלין אותן לא קתני אלא אין נהרגין

הרשות הכתוב מדבר כי

תצא משמע כשתעלה על

משמע אותם שצוה הקב"ה לא תחיה כל נשמה אין נהרגין ולא

דקרא בחו"ל כתיב כי תצא למלחמהו) מארץ לחוצה לארץ והכי תניא

דעתך [לצאת]: ושבית

בספרי ז) כי תצא למלחמה במלחמת הרשות הכתוב מדבר דכי תצא

נאמר לא תחיה כל נשמה אלא לאחר שהתחיל יהושע במלחמה

שהרי יהושע נ)שלח שלש פרוזטגמאות הרוצה להשלים ישלים להלחם

משמע כשתעלה על דעתך לצאת ושבית שביו לרבות כנענים שבתוכה

ילחם אלמא אותן שהיו רוצין להשלים לא היה הורגן ס)[וצריך לומר]

בא הכתוב להתיר כנענים שבחוצה לארץ ולקיים מהם יפת תואר שלא

אותן שהיו רוצין להשלים קודם שהתחיל במלחמה ראשונה ואף רחב

יהיו בכלל לא תחיה כל נשמה ח) דהאי ושבית קרא

יתירא הוא:

קיבלה עליה קודם שהתחילו במלחמה ולא נחלקו רבי יהודה ורבי

כמאן

שמעון אלא באותן כנענים שחוץ לגבולים אם מקבלים

אותם

לאחר מכאן דרבי שמעון לא איצטריך למימר הא

למדת שאם

חוזרים בתשובה מקבלין אותן אלא אכנענים שבחוצה לארץ

ולאחר

שהתחילו במלחמה שדינם כדין

[שאר] אומות שמקבלין

מהן לעולם:

כמאן