אלו נאמרין פרק שביעי סוטה
לו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כמאן
כר"ש. וא"ת דלמא ביפת תואר אפילו ר' יהודה מודה
כמאן כר' שמעון. דאמר שכתב להם שיחזרו בתשובה ויקבלום אלמא
כז א מיי' פ"ט מהל' כלי
א) [תוספתא פ"ח],
ב) סנהדרין צח: ברכות ד.,
המקדש הל' ט וע"ש
לא היו העומדין חוץ לגבולין בכלל לא תחיה כל נשמה אבל לר' יהודה
דהא לא דברה תורה אלא כנגד היצר והואיל והותרו שאר
ג)
❖
ג) [דברים כ], ד) [וגו'.
בכ"מ:
כולן בכלל לא תחיה: נתרז. מתקלקל מרעי: והמותי. לשון מהומה
נכריות דהלכה למשה מסיני דקנאין פוגעין בו כדאיתא בפרק שני
רש"ל], ה) [ע"ב], ו) אימא
ועירבוב הגוף ומה שבתוכו: ביאה
ראשונה. בימי יהושע: ביאה
דע"ז (דף לו:) הותרו אפילו כנענים שבחוצה לארץ במקום
דר' יהודה איצטריך דוקא
וגזה"כ גבי יפ"ת כו' כ"ה
שניה. בימי עזרא: ליעשות להם נס.
שהותרה יפת תואר דאמר בפ"ק
מוסף רש"י
בס"י, ז) שייך לע"ב,
לעלות בזרוע ולא יהיו משתעבדים
דקידושין (דף כא:) איבעיא להו כהן
כמאן כר' שמעון בא וראה כמה נסים נעשו
א)
ח) רש"ל, ט) רש"ל ועי'
זו ביאה ראשונה. שבאו
למלכות אלא שגרם חטאם של ישראל
מהו ביפת תואר רב אמר מותר
רש"א, י) היו כ"ג ועל
לארץ בימי יהושע (ברכות
באותו היום עברו ישראל את הירדן ובאו
ד.). זו ביאה שניה.
הראשונה. רש"ל ובמהרש"א
בימי בית ראשון ונגזר עליהם שלא
ושמואל אמר אסור בביאה ראשונה
להר גריזים ולהר עיבל יתר מששים מיל ואין
כשעלו מגלות בבל בימי
הגיה של הר גריזים היו כ"ז
יעלו אלא ברשות כדכתיב מי בכם
כ"ע לא פליגי דשרי שלא דברה תורה
❖
עזרא (שם). ליעשות
ועל השניה כ"ג וזבולן כו',
כל בריה יכולה לעמוד בפניהם וכל העומד
מכל עמו (עזרא א): פריו ממעל.
אלא כנגד היצר הרע ועוד אפילו ר"ש
להם נס. לבוא ביד רמה
בפניהם מיד נתרז שנאמר את אימתי אשלח
1
(שם) לעלות בזרוע על
עיניו: ושרשיו מתחת. סירוס:
מה הוצרך להתירה מאי שנא מכהן
כרחם של מלכי פרס
לפניך והמותי את כל העם אשר תבא בהם
תורה אור השלם
(א) והעלו עולות ושלמים. שכך נצטוו
אע"ג דזונה היא לא איצטריך קרא
(סנהדרין צח:). בביאה
וגו' ואומר תפול עליהם אימתה ופחד עד
למשרייה הואיל ולא דברה תורה אלא
באותה פרשה אבנים שלמות תבנה
1. אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח
שניה. בימי עזרא,
2
כביאה ראשונה. בימי
לְפָנֶיךָ וְהַמֹּתִי אֶת כָּל
וגו' וזבחת שלמים וגו': מאי והחציו.
יעבר עמך ה' זו ביאה ראשונה עד יעבר עם
כנגד היצר הרע וי"ל כיון דלא התיר
ב)
יהושע, מדהקישן הכתוב
הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם
יפת תואר אלא במלחמות הרשות
ביהושע הכי כתיב בהאי קרא
זו קנית זו ביאה שניה אמור מעתה ראויין
(שם). אלא שגרם
וְנָתַתִּי אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ
החטא. ולא הלכו אלא
שבו הכתוב מדבר שמע מינה דגבי
דמתני' וכל ישראל וגו' חציו אל מול
אֵלֶיךָ עֹרֶף: שמות כג כז
היו ישראל לעשות להם נס בביאה שניה
2. תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה
ברשות כורש וכל ימי מלכי
כנענים לא אמרינן לא דברה תורה
הר גריזים והחציו אל מול הר עיבל
כביאה ראשונה אלא שגרם החטא ואחר כך
פרס נשתעבדו להם לכורש
וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ
אלא כנגד היצה"ר דאע"ג דאיכא יצר
למה לי למיכתב והחציו דמשמע או
ולאחשורוש
ולדריוש
כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְיָ
הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו
האחרון (ברכות ד.).
אמר לא תחיה אפילו במקום יפת
חציו המיוחד או חציו הנזכר במקום
עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ:
בסיד וכתבו עליהם את כל דברי התורה
וקיפלו. כמו וקילפו
שמות טו טז
אחר: כדרך שחלוקין. השבטים
תואר הלכך לרבי יהודה דאית ליה
❖
3. וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים
(חולין מד. עי"ש).
בשבעים לשון שנאמר באר היטב והעלו
כנענים שבחוצה לה נמי בכלל לא
בהר גריזים והר עיבל כדכתיב
3
אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה
עולות ושלמים ואכלו ושתו ושמחו וברכו
תחיה ואין מקבלין אותן לא היה
(דברים כז) אלה יעמדו לברך את
הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב:
דברים כז ח
תוספות שאנץ
מתיר במקום יפת תואר מיהו איכא
העם וגו' ואלה יעמדו על הקללה ד)
וקללו $ וקיפלו את האבנים ובאו ולנו בגלגל
4. וְצַוּוּ אוֹתָם לֵאמֹר
למיתמה לר"ש דאמר מקבלים אותם
כך חלוקים באבני אפוד שאמור בהן
שביו לרבות כנענים
שנאמר והעברתם אותם עמכם והנחתם
שְׂאוּ לָכֶם מִזֶּה מִתּוֹךְ
4
שבתוכם. בא הכתוב
ואינם בכלל לא תחיה למה לי קרא
ששה משמותם וגו' הנך ששה דהר
הַיַּרְדֵּן מִמַּצַּב רַגְלֵי
אותם במלון יכול בכל מלון ומלון ת"ל אשר
להתיר כנענים שבחוצה
הַכֹּהֲנִים הָכִין שְׁתֵּים
ושבית שביו לרבות יפת תואר ואכתי
גריזים כתובים על האחת וששה דהר
לארץ ולקיים מהם יפת
תלינו בו הלילה וכתיב 5 ואת שתים עשרה
עֶשְׂרֵה אֲבָנִים וְהַעֲבַרְתֶּם
עיבל כתובין על השנית והיינו דכתיב
נימא איפכא דדוקא לרבי יהודה
ו)
תואר שלא יהא בכלל לא
אוֹתָם עִמָּכֶם וְהִנַּחְתֶּם
האבנים האלה אשר לקחו וגו' תנא צרעה לא
תחיה כל נשמה: כמאן כר'
אוֹתָם בַּמָּלוֹן אֲשֶׁר תָּלִינוּ
והחציו אותו חציו החקוק באחת מן
איצטריך וגזירת הכתוב הוא גבי יפת
שמעון שכתב להם שיחזרו
בוֹ הַלָּיְלָה: יהושע ד ג
עברה עמהם ולא והא כתיב 6 ושלחתי את
האבנים: כתולדותם. כסדר לידתן
תואר שבחוצה לה אע"פ שכנענים
5. וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה
בתשובה ודוקא אותם
הצרעה לפניך אמר ר' שמעון בן לקיש על
ששה האחרונים כסדרן גד ואשר
אחרים שבחוצה לה הם בכלל לא
העומדין בגבולין אבל
הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר
העומדין חוץ לגבולין לא
לָקְחוּ מִן הַיַּרְדֵּן הֵקִים
שפת ירדן עמדה וזרקה בהן מרה וסימתה
יששכר וזבולן יוסף ובנימין זהו סדר
תחיה וי"ל דעיקר טעמא דר"ש אקרא
היו בכלל לא תחיה כל
יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל:
לידתן וששה ראשונים נכתבו בה
ושבית שביו סמיך דאי מההיא קרא
עיניהן מלמעלה וסירסתן מלמטה שנאמר
נשמה. שאם היו רוצים
יהושע ד כ
6. וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה
יהודה ראובן שמעון ולוי דן ונפתלי
למען אשר לא ילמדו איכא למימר
לפנות את ארצם והולכין
ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר
7
להם לא נצטוו להחרימם
לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי
כסדר לידתן חוץ מיהודה: ועשרים
כר' יהודה דאתא למשרייה או שאר
כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים
כמו שפינה הגרגשי והלך
אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי
וחמשה על אבן זו. לקמן פריך ששה
אומות או כנענים קודם שהתחילו
ה)
לו. (אלא) [אבל] לר'
מִלְּפָנֶיךָ: שמות כג כח
ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת וגו' רב
במלחמה: ואחר כך הביאו את
7. וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת
יהודה כולם בכלל דלא
אחרונים עשרים וארבע הוא דהוו:
פפא אמר שתי צרעות הואי חדא דמשה
תחיה וא"ת לר' יהודה
הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם אֲשֶׁר
האבנים. ה"ג בתוספתא (פ"ח) והביאו
לא
דאמר דנצטוו להחרימם
כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ וְחָסֹן
וחדא דיהושע דמשה לא עבר דיהושע עבר:
את האבנים שהעלו מן הירדן ובנו את
כל הכנענים שבחוצה
הוּא כָּאַלּוֹנִים וָאַשְׁמִיד
כו': מאי והחציו אמר רב כהנא
ששה שבטים עלו לראש הר גריזים
לארץ למה לי קרא דלא
המזבח והעלו עולות ושלמים ולא
פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו
8
תתחתן בם תיפוק לי' מלא
עמוס ב ט
מִתָּחַת:
גרסינן וכתבו עליו את התורה:
כדרך שחלוקין כאן כך חלוקין באבני אפוד מיתיבי שתי אבנים טובות
א
8. וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו
תחיה כל נשמה. וי"ל
מאי והחציו חציו של מול הר
ז)
דאיצטריך כגון אותן שלא
היו לו לכהן גדול על כתיפיו אחת מכאן ואחת מכאן ושמות שנים
וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים
יוכלו להחרימם כדאי'
גריזים מרובה מחציו של
מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד
עשר שבטים כתוב עליהם ששה על אבן זו וששה על אבן זו שנאמר
בספר שופטים וכגון
הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי
הר עיבל. לשון הירושלמי מיושב
הגרגשי שפינה והלך לו:
אֲרוֹן בְּרִית יְיָ כַּגֵּר כָּאֶזְרָח
9 ששה משמותם על האבן האחת וגו' שניה כתולדותם ולא ראשונה
יותר דגרסינן התם מה תלמוד לומר
דמשה לא עבר דיהושע
חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים
כתולדותם מפני שיהודה מוקדם וחמשים אותיות היו עשרים וחמש
עבר. תי' פשיטא דשל
וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר
והחציו מלמד שמעוטין בהר גריזים
משה לא עבר דלמה היתה
עֵיבָל כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה
על אבן זו ועשרים וחמש על אבן זו רבי חנינא בן גמליאל אומר
ומרובין בהר עיבל למה שאין שבטו
עוברת הירדן והלא לא
עֶבֶד יְיָ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם
לא
של לוי כולו שם שאם היה כל שבט
כבשו אז אלא ארץ סיחון
יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה:
יהושע ח לג
ועוג ושמא אותן שנמלטו
לוי שם היו שוין ר' שמואל בר נחמני
9. שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹתָם עַל
מארץ סיחון ועוג לעבר
בשם ר' יונתן אמר אילו היה כל שבטו של לוי שם לא היו שוין למה שכבר נפלו משבטו של שמעון עשרים וארבעה אלף בשטים א"ר יוסי בר בון
הירדן של ארץ כנען לא
הָאֶבֶן הָאֶחָת וְאֶת שְׁמוֹת
אילו היה שם כל שבטו של לוי היו שוין למה שלא בא משבט ראובן וגד אלא מ' אלף חלוצי צבא והשתא אתי שפיר והחציו אל מול הר עיבל
הזיקה הצרעה עד יהושע:
הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים עַל
הָאֶבֶן
הַשֵּׁנִית
חציו המבורר שהוא הרוב דהוי חציו בשבטים ורובא בגברי ומיהו כשתדקדק במנין אחרון שנאמר בו לאלה תחלק הארץ (במדבר כו) לאחר
❖
כְּתוֹלְדֹתָם: שמות כח י
שמתו מרגלים כדכתיב ובאלה לא היה איש וגו' והיה בשנת הארבעים לאחר פטירת אהרן דכתיב ביה ויעל אהרן הכהן וגו' וימת שם בשנת
הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים בחדש החמישי (שם לג) והכי מוכח בסדר עולם תמצא במנין שבטים שעמדו על הר גריזים עודף על
הגהות הב"ח
אותן שעמדו בהר עיבל תשע אלף חסר ק"ל ואפילו אם עמדו לוים למטה שמנה אלף עדיין היו מרובין של הר גריזים קרוב לאלף שהרי אתה
מוצא בפרטן של אותן שבטים שעמדו על הר עיבל שלש מאות ושבעת אלפים ותתק"ל ובפרטן של הר גריזים ג' מאות וששה עשר אלף ות"ת
(א) רש"י ד"ה והעלו צ"ל
❖
קודם ד"ה פריו:
וי"ל הא דאמרינן בירושלמי שאם היה שם כל שבט לוי היו שוין לאו דוקא שוין שהרי מרובין היו אלא כלומר לא היו של הר גריזים פחותין ח)[והשתא
שלא היו כל שבט לוי שם צריך לומר] שעמדו לוים למטה תשע אלף או יותר אבל הא דאמר רבי שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן אילו היה שם
כל שבטו של לוי לא היו שוין למה שכבר נפלו משבטו של שמעון עשרים וארבעה אלף קשיא שהרי המנין היה אחרי כן כדכתיב ויהי אחרי המגפה
גליון הש"ס
וגו' (שם כה) ומה שחלק עליו ר' יוסי בר בון לפי שלא בא משבט ראובן וגד אלא מ' אלף חלוצי צבא א"כ לא נשארו משבט ראובן אלא ג' אלף
גמ' וקיפלו את האבנים.
ותש"ל שהרי כל פקודי שבט [ראובן] לא היו כי אם מ"ג אלף ותש"ל והיאך היו אותן ג' אלף ותש"ל של ראובן שנשארו מעבר לירדן ממלאין לכ"ד
כמו וקלפו רש"י חולין מד
אלף שנפלו משמעון שהיה בשנת הארבעים מיהו הא לא קשיא דאיכא למימר דהכי קאמר מחמת חסרון משבט שמעון שנפלו במגפה אפילו היה
ע"א ד"ה דאקפל:
שם שבטו של לוי לא היו שוין דמתוך כך היו של הר גריזים מועטין ולא שיחסרו מהן עשרים וארבעה אלף משמעון ט)[אלא ג' אלפים או פחות] ועלה
קאי רבי יוסי בר בון אפילו לדבריך כשאתה מחסר כנגדו ג' אלף ותש"ל משבט ראובן שנשארו מעבר לירדן והיו שוין שמחמת חסרון משבט
שמעון אין חסר יותר מג' אלף ותש"ל אבל ההיא דר' שמואל בר נחמני תיקשי כדפרישית שהמגפה היתה קודם למנין: עשרים וחמש על אבן
זו ועשרים וחמש על אבן זו. ירושלמי והלא אינן אלא כ"ג מכאן וכ"ז מכאן פי' לתנא דתני התם כשם שחלוקים כאן כך חלוקין באבני אפוד מקשה א"כ
על אותה אבן שהיו עליה של הר גריזים י)היו כ"ג ועל השניה כ"ז וזבולון מלא ומשני א"ר יוחנן בנימין היה חצי מכן וצ"ל דעל השניה שכתובין עליה
אותו של הר עיבל היה כתוב ב"נ ועל הראשונה ימ"ן א"ר זבידא ויאות מי כתיב ששה שמותם לא כתיב אלא ששה משמותם משמותם ולא כל שמותם:
לעשות