17/69

לו:

אלו נאמרין פרק שביעי סוטה

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

לעשות

צרכיו. נראה משום דהוציאו בלשון ביאה ויבא הביתה

לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים. כלומר לא כדרך שסדורים

כח א ב מיי' פ"ט מהל'

א) ב"ב קיח: ב"מ פד.

קא דייק נמי דלעשות צרכיו נכנס: באותה שעה

ברכות כ. נה:, ב) [לעיל י:],

כלי המקדש הל' ט

בחומש הפקודים הוא ספר וידבר שנסדרו בראשו אלה שמות האנשים

❖

ג) שבת מט:, ד) [ע' מה

וע"ש בכ"מ:

באתה דיוקנו של אביו. כתב רבינו משה הדרשן ואין איש מאנשי הבית

אשר יעמדו וגו' (במדבר א): בחומש שני. בתחילת ואלה שמות. ראובן

שכתבו תוס' גיטין סח. ד"ה

שמעון לוי ויהודה ויששכר וזבולון באחת מהן בשניה בנימין דן ונפתלי

ל)[שם בבית דמשמע דוקא מאנשי הבית] לא היה שם מכלל דאיש אחר

וכתיב], ה) [שבת קיח:],

ו) רש"ל מ"ז, ז) [יהושע ח],

גד ואשר ויוסף: א"כ מה ת"ל

שלא מאנשי הבית כלומר חלוק ומופלג

מוסף רש"י

ח) עי' פרש"י בע"י, ט) [דף

כתולדותם. הואיל ולא כדרך לידתן

מתורת אנשי הבית היה שם וזהו דמות

לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים חלוקין

לז.], י) [דף לז.], כ) [עי' ב"ר

אלא עולי עין. מסולקין

נסדרו: תיובתא דרב כהנא. דלכולי

דיוקנו של אביו ותימה קצת מנלן דנראית

צד ח], ל) רש"ל, מ) [נ"א

מן העין שאינה שולטת בהן

באבני אפוד אלא כדרך שחלוקין בחומש

אבל בחלון היה], נ) [בנדרים

(ברכות כ.) שליטין על

עלמא אין זה סדר הר גריזים והר

לו בחלון ושמא מדכתיב בבית דמשמע

שני כיצד בני לאה כסידרן בני רחל אחד

❖

סה.], ס) [צ"ל דהאי],

העין ולא העין עולה בהן

נמי

עיבל דאילו סדר הר גריזים שמעון

בבית לא מ):

(שם נה:) עולין למעלה מן

מכאן ואחד מכאן ובני שפחות באמצע ואלא

אדידך ואע"ג אדליאתשנייחלא ליה.

ולוי ויהודה יששכר ויוסף ובנימין ודהר

העין והיא מלמטה שהיא

מאי אני מקיים כתולדותם כשמותן שקרא

אינה יכולה לשלוט בהן

ותימה הלא לא היה יכול לישאל על

עיבל ראובן גד ואשר וזבולון דן

תורה אור השלם

להן אביהן ולא כשמות שקרא להן משה

(ב"מ סד. וכעי"ז רשב"ם

ונפתלי: מרובה מחציו כו'. והיינו

נדרו כי אם מדעתו של פרעה כמו

❖

1. וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף אֶת

ב"ב קיח:).

ראובן ולא ראובני שמעון ולא שמעוני דן

ההוא מעשה דצדקיהו ונבוכדנצר

דקאמר והחציו אל מול הר עיבל

ז)

יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר מַדּוּעַ

נָתַתָּה לִּי נַחֲלָה גּוֹרָל

החציו ממועט שבחציו ח): מפני שלוי

ולא הדני גד ולא הגדי תיובתא דרב כהנא

דמייתי התם נ) מיהו מהכא משמע

אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד וַאֲנִי עַם

תוספות שאנץ

למטה. זקני כהונה ולויה היו עם

דהוה בפניו דאמר בפ' ר' אליעזר

ס)

תיובתא ואלא מאי והחציו תנא חציו של מול

רָב עַד אֲשֶׁר עַד כֹּה

הארון בין שני ההרים כדלקמן : כל

בנדרים (דף סה.) המודר הנאה

ואין איש מאנשי הבית

בֵּרְכַנִי יְיָ: יהושע יז יד

ט)

הר גריזים מרובה מחציו של הר עיבל מפני

2. בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת

יש במדרש שבדק יוסף

שכן דבצרי להו. חציו של הר גריזים

מחברו אין מתירין לו אלא בפניו

שלוי למטה אדרבה מפני שלוי למטה בצרי

עצמו ולא מצא מעשה

עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי

שהרי שבט לוי מהן היה: אלא הכי

פי' בפניו ואפילו בעל כרחו ומיהו

של איש שלא היה

שׁוּר: בראשית מט כב

להו הכי קאמר אף על פי שלוי למטה בני

3. הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי

קאמר אע"פ ששבט לוי למטה. אפ"ה

תימה לומר דהנודר על דעת חבירו

לו מילה שמצא עצמו

יוסף עמהם שנאמר 1 וידברו בני יוסף את

טומטום: שגר באכסניות

מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת

מתירים לו שלא מדעת חבירו ושמא

חציו של הר גריזים מרובה מפני

בארץ נכריה: מופים מפרש

הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי

יהושע לאמר מדוע נתתה לי נחלה גורל

שיוסף עמהן ומרובין היו: וידברו

אוקמיה במלתא דגיזום בעלמא

בתנחומא שהיה פיו כשל

וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם

אחד וחבל אחד ואני עם רב ויאמר אליהם

אביו בהלכות שקבל משם

בני יוסף וגו'. סופו דקרא ואני עם

שגיזמו כך מיהו לא היה יכול לישאל

וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב

ועבר: אשתעי איהו בלשון

הָאָרֶץ: בראשית מח טז

רב אשר עד כה ברכני ה': עולי

עליו אי לא ניחא ליה לפרעה:

יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה אמר

4. עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ

הקדש. צ"ע אי הוו

עין. עולין על העין ואין העין עולה

והיו

ע' לשון חוץ מלשון

להן לכו והחבאו עצמכם ביערים שלא

בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם

הקדש דהא הכא לא הוה

עליהם: וידגו לרוב. כן ברכן יעקב

שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע:

תשלוט בכם עין הרע אמרו ליה זרעיה דיוסף לא שלטא ביה עינא בישא

א)

ידע ליה ואמר בסוכה

תהלים פא ו

למנשה ואפרים: בציר חדא הוו.

5. וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי

שע' פרים שמקריבין בחג

דכתיב 2 בן פורת יוסף בן פורת עלי עין ואמר ר' אבהו אל תהי קורא עלי

אאבן השניה קאי: כתולדותם בעינן.

הסוכות כנגד ע' אומות

מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן

עין אלא עולי עין רבי יוסי בר' חנינא אמר מהכא וידגו לרוב בקרב הארץ

חוץ מישראל ואמר נמי

אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ

כשמות אשר קרא להם אביהם:

בסדר פנחס דמונה ס"ה

בִנְיָמִין: בראשית לה יח

מה דגים שבים מים מכסין עליהן ואין העין שולטת בהן אף זרעו של יוסף

בסתר. שנתייחד עם הערוה והעמיד

6. וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא

משפחות בישראל וע'

אין העין שולטת בהן הני חמשים אותיות חמשים נכי חדא הויין א"ר יצחק

על עצמו וכבש את יצרו: יהודה

באומות היינו דכתיב כי

הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ

אתם המעט ה' משפחות

וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת

שקידש שם שמים בפרהסיא. על

יוסף הוסיפו לו אות אחת שנאמר עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ

מעט מכל העמים:

שָׁם בַּבָּיִת:

הים כדלקמן י): נקרא כולו. שם בן

מצרים מתקיף לה רב נחמן בר יצחק כתולדותם בעינן אלא כל התורה כולה

בראשית לט יא

7. וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ

ארבעה אותיות כלול בשמו של יהודה:

בנימן כתיב והכא בנימין שלם כדכתיב ואביו קרא לו בנימין אמר רב חנא

ב)

לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב

לדבר עבירה. והאי מלאכתו תשמיש:

בר ביזנא א"ר שמעון חסידא יוסף שקידש שם שמים בסתר הוסיפו עליו אות

בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא

מלאכתו ממש. מלאכה: צרכיו.

הַחוּצָה: בראשית לט יב

אחת משמו של הקב"ה (א) יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא נקרא כולו על

8. אִישׁ אֹהֵב חָכְמָה

תשמיש: יאבד הון. שם טוב שהוא

שמו של הקב"ה יוסף מאי היא דכתיב 6 ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות

יְשַׂמַּח אָבִיו וְרֹעֶה זוֹנוֹת

יקר מכל הון: קשתו. שכבת זרעו

יְאַבֶּד הוֹן: משלי כט ג

מלאכתו א"ר יוחנן מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו ויבא הביתה לעשות

על שם שיורה כחץ: ויפוזו. לשון

9. וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ

מלאכתו רב ושמואל חד אמר לעשות מלאכתו ממש וחד אמר לעשות

ויפוצו שהזיי"ן והצד"י מתחלפין כמו

וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי

ג)

אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה

זעקת צעקת: שנעץ אצבעותיו

צרכיו נכנס ואין איש מאנשי הבית וגו' אפשר בית גדול כביתו של אותו

אֶבֶן יִשְׂרָאֵל:

בקרקע. ונסמך עליהן כדי שיתייסר

בראשית מט כד

רשע לא היה בו איש תנא דבי ר' ישמעאל אותו היום יום חגם היה והלכו

01. רֹעֵה יִשְׂרָאֵל

ויטרד בצערו ויעבור תוקף יצרו:

כולן לבית עבודת כוכבים שלהם והיא אמרה להן חולה היא אמרה אין לי

הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף

מידי אבירותיו של יעקב. משם זכה

יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה:

יום שניזקק לי יוסף כיום הזה 7 ותתפשהו בבגדו לאמר וגו' באותה שעה

להיות רועה ומשם זכה להיות באבן

תהלים פ ב

באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון אמר לו יוסף עתידין אחיך שיכתבו

11. אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב

מאבני ישראל: רועה ישראל האזינה.

יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה

על אבני אפוד ואתה ביניהם רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות

כלפי שכינה נאמר: נוהג כצאן יוסף.

הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן

דכתיב ורועה זונות יאבד הון מיד ותשב באיתן קשתו א"ר יוחנן משום ר'

קרי כצאן יוסף המנהיגים כצאנו של

ד)

וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה

וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו

מאיר ששבה קשתו לאיתנו ויפוזו זרועי ידיו נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת

יוסף. אלמא מיקרו ישראל צאנו של

וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם

יוסף והוא הרועה: אלה תולדות

זרעו מבין ציפורני ידיו מידי אביר יעקב מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד

רָעָה אֶל אֲבִיהֶם:

יעקב יוסף. תולדות שיצאו מיעקב

בראשית לז ב

אלא אביר יעקב משם רועה אבן ישראל משם זכה ונעשה רועה שנאמר

21. וּבְנֵי בִנְיָמִן בֶּלַע

כנגדן ראוי לצאת מיוסף: ואף על

רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף תניא היה ראוי יוסף לצאת ממנו י"ב

וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל גֵּרָא וְנַעֲמָן

פי כן יצאו מבנימין אחיו. אותן

אֵחִי וָרֹאשׁ מֻפִּים וְחֻפִּים

שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף אלא

וָאָרְדְּ: בראשית מו כא

עשרה שפיחתו מיוסף בעשר אצבעותיו:

31. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל

שיצא שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו ואעפ"כ יצאו מבנימין אחיו וכולן נקראו

שגר באכסניא. בארץ נכריה:

יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ

על שמו שנאמר ובני בנימין בלע ובכר ואשבל וגו' בלע שנבלע בין האומות

מופים. מפורש במדרש רבי תנחומא

כ)

לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ

ובכר בכור לאמו היה ואשבל ששבאו אל גרא שגר באכסניות ונעמן שנעים

שהיה פיו כפי יעקב אבינו בהלכות

וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ

מִצְרָיִם:

שקיבל משם ועבר: אצטגנינות.

ביותר אחי וראש אחי הוא וראשי הוא מופים וחופים הוא לא ראה בחופתי

בראשית מא מד

חכמים וחוזים בכוכבים ויודעים

41. אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר

ואני לא ראיתי בחופתו וארד שירד לבין אומות העולם א"ד וארד שפניו

ה)

הִנֵּה אָנֹכִי מֵת בְּקִבְרִי

בחכמת המזלות: גנוני מלכות. גווני

דומין לוורד א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן בשעה שאמר לו פרעה

אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ

מלכות בחכמה גבורה ויופי: עדות

כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי

ליוסף 31 ובלעדיך לא ירים איש את ידו וגו' אמרו איצטגניני פרעה עבד שלקחו

ביהוסף שמו. סיפיה דקרא שפת לא

וְעַתָּה אֶעֱלֶה נָּא וְאֶקְבְּרָה

רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו אמר להן גנוני מלכות אני רואה בו אמרו

אֶת אָבִי וְאָשׁוּבָה:

ידעתי אשמע: איתשיל אשבועתך.

❖

בראשית נ ה

לו א"כ יהא יודע בשבעים לשון בא גבריאל ולימדו שבעים לשון לא הוה

השאל לחכמים שיתירוה לך:

קגמר הוסיף לו אות אחת משמו של הקב"ה ולמד שנאמר עדות ביהוסף

אושפיזכן

הגהות הב"ח

שמו בצאתו על ארץ מצרים (שפת לא ידעתי אשמע) ולמחר כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה

ו)

(א) גמ' יהודה שקידש. נ"ב

אישתעי איהו בלשון הקדש לא הוה קא ידע מאי הוה אמר א"ל אגמרי אגמריה ולא גמר אמר ליה אישתבע לי

ע"ל בפ"ק דף י ע"ב:

דלא מגלית אישתבע לו כי א"ל 41אבי השביעני לאמור א"ל זיל איתשיל אשבועתך אמר ליה ואיתשלי נמי אדידך

ואע"ג דלא ניחא ליה א"ל עלה וקבור את אביך כאשר השביעך יהודה מאי היא דתניא היה ר"מ אומר כשעמדו

ישראל על הים היו שבטים מנצחים זה עם זה זה אומר אני יורד תחלה לים וזה אומר אני יורד תחלה לים קפץ

שבטו