ה:
המקנא פרק
ראשון סוטה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא
גופא קשיא. תימה לרבי אמאי לא נקט הכא לישנא דריש
ולשאת ולספחת. על ידי שמנשא עצמו בא לידי ספחת שאינו עיקר
כב א מיי' פ"א מהל'
א) [שבועות ו:], ב) סנהדרין
מג: ע"ש, ג) מ"ק ה.,
דעות הלכה ד:
באנשים אלא נספח וטפל: טפילה. דבר שאינו חשוב בעצמו אלא נטפל
מס' מכות (דף ב.) כיצד העדים נעשים זוממין כיצד אין העדים
כג ב מיי' פ"א מהל'
ד) ס"א ל"ג, ה) כפול הוא
באחרים: ספחני נא. אספני נא. (ב) בנבואת בית עלי משתעי קרא
נעשים זוממין מבעי ליה הכא נמי הוה ליה למימר הכי כיצד מקנא לה
במתני', ו) [דברים כד],
סוטה הלכה ד ה
כיצד אין מקנא לה מבעי ליה והתם מתרץ שפיר אבל הכא אפילו לפי
אעמיד כהנים גדולים אחרים שיוציאו את כהני זרעך מגדולתם ויצטרכו
ז) [דף ג:], ח) [ועיין תוס'
סמג עשין נו טוש"ע אה"ע
❖
סי' קעח סעיף ו:
קידושין יג: ד"ה חדא ותוס'
לבקש מהם לאוספם ולקולטם אצלם:
התירוץ הוה ליה למיתני כיצד אין מקנא
כתובות פא. ד"ה יבם],
אל אחתהכהונות. באחת מן המשמרות:
לה ונראה דלהכי לא פריך הכא משום
ולשאת ולספחת ואין שאת אלא לשון גבוה
א)
1
ט) עי' רש"א, י) [דף יב.
❖
שכר עולה בידו. ולא שכר קרבן אחר:
דמצי למימר אל תדברי דרישא פירושו
וכד.],
שנא' 2ועל [כל] ההרים הרמים ועל [כל] הגבעות
תורה אור השלם
זבחי. כל הזבחים במשמע: השם
סתירה דהיינו קינוי גמור ואתי שפיר
הנשאות ואין ספחת אלא טפילה שנאמר
1. וְלַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת
אורחותיו. מחשב הפסד מצוה כנגד
לישנא דכיצד מקנא לה ולא קשיא מידי
וְלַבֶּהָרֶת: ויקרא יד נו
3 ספחני נא אל אחת הכהונות לאכל פת לחם
הגהות הב"ח
שכרה: (אמר לה בפני שנים אל
אלא רישא לסיפא וה"פ הכא אלמא
2. וְעַל כָּל הֶהָרִים
ה)
א"ר יהושע בן לוי בא וראה כמה גדולים
ב)
(א) גמ' אל תקרי ושם. נ"ב
תדברי עם איש פלוני ודברה עמו.
הָרָמִים וְעַל כָּל הַגְּבָעוֹת
פירוש דמתני' דדיבור סתירה הוא
ושם בסי"ן כמו מי שם פה
הַנִּשָּׂאוֹת: ישעיהו ב יד
נמוכי הרוח לפני הקב"ה שבשעה שבית
שלא ביחוד: עדיין מותרת לביתה.
מדקתני כיצד מקנא ולשון נקי הוא
3. וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר
לאדם פירושו ששם דרכו
המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה
לשמש. ביתה לשון תשמיש הוא: אסורה
כדתנן בפרק קמא דכתובות (דף יג.)
בדרכי השם אל תקרי ושם
בְּבֵיתְךָ יָבוֹא לְהִשְׁתַּחֲוֹת
בסי"ן אלא בשי"ן מענין
לוֹ לַאֲגוֹרַת כֶּסֶף וְכִכַּר
לביתה ואסורה לאכול בתרומה. עד
בידו מנחה שכר מנחה בידו אבל מי שדעתו
ראוה מדברת ומפרש בגמ' מאי מדברת
(ב) רש"י ד"ה
שומת ב"ד:
לָחֶם וְאָמַר סְפָחֵנִי נָא אֶל
נסתרה א"כ תיקשי סיפא דקתני דיברה
שתשתה. ולקמן בפ' כשם שהמים בודקין
שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל
ספחני וכו' נא (בנבואת)
אַחַת הַכְּהֻנּוֹת לֶאֱכֹל פַּת
תז"מ ונ"ב ס"א בגזירת:
(דף כח.) יליף מונטמאה ונטמאה שלש
עדיין מותרת לביתה ואי פירוש דדיבור
לָחֶם: שמואל א ב לו
הקרבנות כולם שנאמר זבחי אלהים רוח
4
(ג) תוס' ד"ה לאחר וכו'
4. זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ
דמתניתין סתירה אמאי מותרת אלא
פעמים אחד לבעל ואחד לבועל ואחד
נשברה ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת
דוקא ליבם כדאמרי'
נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה
לתרומה: ואם מת בלא בנים. עד
דיבור ממש הוא ולפי הירושלמי משמע
בשמעתין כצ"ל ותיבות
אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה:
שנאמר לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה
4
משום דרמיא עליה ליבומי
שלא השקה: חולצת ולא מתייבמת.
דבעי לתרוצי דדיבור דרישא סתירה
תהלים נא יט
נמחק: (ד) ד"ה אילו וכו'
5. זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי
ואמר ריב"ל כל השם אורחותיו בעולם הזה
ג)
א
בגמרא מפרש טעמא): הא גופא
אלא דנקט לשון נקי והכי איתא התם
לא דמיא להכא דכיון
וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע
זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה שנאמר
קשיא אמרת כיצד מקנא לה אמר לה
סוף דבר שתדבר עמו הא אם
דטומאה כתיב בה הרי
אֱלֹהִים: תהלים נ כג
6. וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה
היא כערוה גמורה וגזירת
ושם דרך אראנו בישע אלהים אל תקרי
בפני שנים כו'. קס"ד אמר לה כו'
נסתרה עמו ולא דברה אין סתירתה
5
וכו' ואפ"ה אימעוט
וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר:
כלום פירוש בתמיה דבורה אתא
היינו פירושא דכיצד מקנא לה אמר
(א) ושם אלא ושם דרך: [כיצד מקנא לה
❖
בפרשת יבמין מדין:
דברים כד ב
מימר לך אפי' דברה עמו ולא נסתרה
לה בפני שנים כו' ואשמועינן דזהו
כו']: הא גופא קשיא אמרת אמר לה בפני
הקינוי: אלמא דיבור סתירה היא.
עדיין מותרת לביתה לשון נקי הוא
שנים אל תדברי עם איש פלוני זה אלמא
מוסף רש"י
מתני' פי' דיבור דרישא לשון נקי מיהו
אפי' מדברת עמו בשוק סתירה חשיב
דבור סתירה הוא והדר תני דיברה עמו עדיין
דסיפא אית לן למימר על כרחך
לה מדקאמר זה הקינוי דאי לאו
זבחי. לשון רבים משמע
מותרת לביתה ומותרת לאכול בתרומה
(סנהדרין מג:). לא תבזה.
דיבור ממש:
דסתירה הוא ולא מיתסרא בה מאי
אין דרכך לבזותו (שם). כל
לאחר ולא ליבם. אין להקשות
אלמא דבור לא כלום הוא אמר אביי ב הכי
קינוי איכא ולמה לי דמתרה בה:
השם אורחותיו. המחשב
קאמר אל תדברי ודברה אל תדברי ונסתרה
והדר תני. דכי עברה על התראתו
מפרק האשה שנפלו לה
הפסד מצוה כנגד שכרה
ושכר עבירה כנגד
ודברה עמו מותרת לביתה: אמר
(ולא כלום) אל תסתרי ודברה עמו עדיין
נכסים (כתובות דף פא.) בשמעתין
ד)
הפסידה, ושם כמו שמין
אביי הכי קאמר. אמר לה לאו פירושא
דשומרת יבם דפריך התם והא בעינן
מותרת לביתה ומותרת לאכול בתרומה
(מו"ק ה.).
לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב
דכיצד מקנא לה הוא אלא תרתי קתני
נכנסה עמו לבית הסתר ושהתה כדי טומאה
ליכי אמר רב אשי יבם כמו אחר
וה"ק אמר לה אל תדברי ונסתרה או
אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה:
דמי דלענין לשון תנאי ב"ד שוייה
דברה אע"פ שעברה על קינוייו אצל
ואם מת חולצת: אמאי תתייבם נמי יבומי
כאחר אבל באחר דקרא אין האח
דיבור או אם דברה עמו אחר קינוי
אמר רב יוסף אמר קרא 6 ויצאה מביתו
בכלל והכי נמי משמע בפרק אין
גמור דאל תסתרי עדיין באחת משתי
והלכה והיתה לאיש אחר לאיש אחר ולא
מקדישין (ערכין דף כה:) דקתני אם
אלו מותרת לבעלה אבל עברה על
ליבם א"ל אביי אלא מעתה חליצה נמי לא
מכר את השדה לאיש אחר לאחר ולא
קינוייו אצל סתירה כגון שאמר לה
לבן או אינו אלא לאחר ולא לאח
אל תסתרי ונכנסה עמו לבית הסתר
תיבעי א"ל אילו איתיה לבעל מי לא בעיא
כו': ויצאה מביתו. לעיל מיניה כתיב
כשהוא אומר איש הרי אח אמור
גט השתא נמי תיבעי חליצה ואית דאמרי
הא מה אני מקיים לאחר לאחר ולא
כי מצא בה ערות דבר וגו' ויצאה
אמר רב יוסף רחמנא אמר ויצאה מביתו
לבן דמשמע טעמא דכתיב איש
מביתו וגו' לאיש אחר למה לי למכתב
והלכה והיתה לאיש אחר דלא ליסתריה
הא לאו הכי לא הוי אח בכלל אחר
אי למשרייה לאנסובא על ידי גט
לביתיה ואת אמרת תתייבם נמי יבומי
וכ"ש גבי יבם דבא מכח נשואי
כריתות לכתוב ויצאה מביתו והיתה
אמר ליה אביי אלא מעתה לאחר לא
אחיו דלאו אחר הוא והכי אמרינן
לאיש למה לי למכתב לאחר אלא
תינשא דלא תיסתריה לביתיה אמר ליה
נמי בפ"ק דקידושין (דף יג:) אמר
למעוטי יבמה היכא דלא גרשה בעל
מי
קרא פן ימות במלחמה ואיש אחר
אחר שמצא בה ערות דבר והכי
יקחנה מתקיף לה רב שישא בריה
משתמעי קראי כי מצא בה ערות
דרב אידי אימא מאן אחר יבם ומשני דיבם לא מקרי אחר ח)אבל
דבר יגרשנה בספר כריתות ויצאה מביתו כלומר ובכל צד שתצא
קשיא מפרק האומר (קדושין דף סז:) דנפקא לן מהכא בפרק האומר
מביתו בין ע"י גירושין בין ע"י מיתה אם באת לינשא לאיש אחר
דלא תפסי קדושין באחות אשה אימר דאיצטריך קרא דוקא ליבם
תנשא ולא ליבם שאינו אחר אצל נשואין של זו שמכח נשואי ראשון
היא נזקקת לו: אי הכי חליצה נמי לא תיבעי. דהא פטרה רחמנא
(ג)ט)משום דרמיא עליה ליבומי כדאמרי' בשמעתין ואכתי אחות אשה
מנלן ועוד תקשה דהכא אע"ג דכתיב איש אחר ממעטינן יבם ובערכין
ושרייה לאיש אחר בכל ענין שתצא מביתו אחר שנמצא בה ערות
דבר: אילו איתיה לבעל. מי משתריא בלא גט הא כתיב וכתב לה
מרבינן יבם מאיש וממעטינן בן מאחר וא"ת מאיש ממעטינהו בפ'
האומר (ג"ז שם) קרובים ומלאחר יבם סוף סוף ואיש אחר יקחנה מאי
ספר כריתותו) אפי' מצא בה ערות דבר כריתות בעיא השתא נמי בעי'
דרשת ביה: לאחר ולא ליבם. אי קשיא והא האי קרא בסוטה
חליצה דיבם במקום בעל קאי: אית דאמרי. דהכי שני רב יוסף לעיל
ודאי ע"י עדים כתיב דילפינן דבר דבר מממון בסוף מסכת גיטין
רחמנא אמר כו' צוה לבעלה לגרשה מביתו כשמצא בה ערות דבר כי היכי
(דף צ.) וסוטה ודאי אמר בפ"ק דיבמות (דף יא:) דפטורה בלא חליצה
דלא תיסתרי' לביתיה כדאמר לעילז) זנותא בביתא כי קריא לשומשמא:
משום דכתיב בה טומאה כעריות תריץ דלאחר לא איצטריך למיכתב
מי
אלא ליוצאת משום סתירה כיון דנפקא לן סוטה ודאית מטומאה דכתיב בה: אילו איתיה לבעל מי לא בעיא גט. הקשה רבי בשם
ר' אברהם בר מרדכי ז"ל והא סוטה ודאית ואיילונית היכא דהכיר בה ואשת סריס דבעו גט מבעל היכא דאיתיה ואפ"ה פטורות מיבם בלא
חליצה ויש לתרץ סוטה ודאית לא דמיא להכא (ד) כיון דטומאה סתם הרי היא כערוה גמורה דגזירת הכתוב הוא דפטורות ואשת סריס ואיילונית
היכא דאיתיה לבעל שרו ליה ואפ"ה אימעוט בפ"ק דיבמות י)מדין יבום דלא צריך בהו כלל אבל סוטה ספק לא אימעוט אלא גבי איסורא
דבעל וקמשמע לן קרא כיון דבא מכח נשואי אחיו הרי הוא במקום בעל דאסורה לו ליבם אבל חליצה בעיא:
דלא ליסתריה לביתיה ואת אמרת תתייבם נמי יבומי. רבינו חננאל הטעים דבריו ופירש ורחמנא אמר אשר לא יבנה לבנות ולא לסתור:
מי