לז:
אלו נאמרין פרק שביעי סוטה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
שמעון מוציא הר גריזים. הכי מסיים לה בירושלמי וכן היה
ארבעים ושמנה בריתות. לכל אחד מישראל שש עשרה תלתא זימני
כט א מיי' פי"ד מהל'
א) חגיגה ו. זבחים קטו:,
ב) [תוספתא פ"ח ע"ש],
תפלה הל' ג סמג
מ"ח הוי: מוציא הר גריזים. לפי שלא אמר יהושע עליהן כל התורה
ר"ש אומר אין לך כל דבר ודבר מן התורה שאין כרות
ג) תמיד פ"ז מ"ב, ד) רש"ל,
עשין נ טוש"ע א"ח סי'
אלא מצות שבפרשה: ומכניס אהל מועד. שלאחר שהוקם המשכן
קכח סעיף יג: עליה תקע"ו בריתות שתים עשרה בברוך ולא ידענא אמאי י"ב
ה) [לעיל טו:], ו) [לעיל לג.],
ושמא ברית כנגד כל שבט ושבט וי"ב
בארור י"ב בכלל וי"ב בפרט
נדבר הקב"ה עם משה בישוב ולמדו כל התורה כדכתיב וידבר ה'
ל ב מיי' שם הל' ט:
ז) [לקמן מ:], ח) נ"א הב"ד
❖
לא ג מיי' שם הלכה י:
שלמטה. רש"א, ט) קע"ג
הרי מ"ח בריתות ללמוד וללמד לשמור
אליו מאהל מועד לאמר (ויקרא א):
ריבוא ריבואות וה' אלפים
כללות נאמרו בסיני. בסתם נאמרה
ולעשות הרי קצ"ב בריתות וכן בהר
ארבע ארבע וארבע הרי שמונה שמונה
ריבואות ות"ת ריבואות ועוד
סיני וכן בערבות מואב הרי תקע"ו
תורה בסיני ולא נתפרשה לו כגון
שלשים ריבואות וחמשים
ושמונה הרי שש עשרה וכן בסיני וכן בערבות
תוספות שאנץ
אלפים וה' אלפים ומאתים
בריתות:
בסיני נאמר (שמות כ) וזבחת עליו
מואב שנא' אלה דברי הברית אשר צוה ה'
❖
1
ונשתלשו בערבות מואב.
בריתות כו'. רש"ל,
אלא זה הבא על הערוה
את עולותיך ואת שלמיך ולא פירש
אשת איש והוליד ממזר
את משה וגו' וכתיב 2 ושמרתם את דברי
וא"ת מאי איצטריך
מתן דמים כיצד הקטרת אימורים
ומתוך בושתו שאסור לבא
הברית הזאת וגו' נמצא מ"ח בריתות על כל
בקהל ואינו מוצא אשה
למימר שלישי דערבות מואב והא לא
והפשט ונתוח וכליל של עולה ובספר
תורה אור השלם
הולך לבין העמים ועובד
מצוה ומצוה ר"ש מוציא הר גריזים והר עיבל
ויקרא באהל מועד פירשה: ונשתלשו
איירי ר' ישמעאל בערבות מואב כלל
1. אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית
עבודת כוכבים. וארורים
ומכניס אהל מועד שבמדבר ובפלוגתא דהני
בערבות מואב. מפי משה לישראל.
יש לומר משום סיפא נקט לה דבעי
אלו שעשאוהו לעבוד פסל
אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה
ומסכה וכן דורש כלם כל
לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
תנאי דתניא רבי ישמעאל אומר כללות
למימר אין לך כל דבר מצוה ומצוה:
ת"ק סבירא ליה כר' ישמעאל הלכך
א)
אחת לפי פשטה אותן של
בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד
רבי
שמעון בן יהודה אומר.
הר סיני ואהל מועד חדא היא ור'
נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד ר' עקיבא
עריות כגון שוכב עם
הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם
שמעון ס"ל כר"ע הלכך תרי נינהו:
ירושלמי עד כדון דברים
חותנתו ואשת אביו ועם
בְּחֹרֵב: דברים כח סט
אומר כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו
2. וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי
אחותו כלם באשת איש
ר"ש ברבי יהודה אומר ארבעים
שנכללו ונפרטו דברים שנכללו ולא
באהל מועד ונשתלשו בערבות מואב ואין
ולמיקם בתרי ארורי שוכב
ב)
הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם
ושמנה בריתות. לכל אחד של שש
נפרטו [אמר ליה] כן אמר ר' יוחנן
עם כל בהמה זו אשת איש
אֹתָם לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת
לך כל דבר מצוה ומצוה שכתובה בתורה
משום ר' ישמעאל דבר שהיה בכלל
מאות אלף ושלשת אלפים וחמש
שעשתה מעשה בהמה
כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן:
שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות
שמנאפת. מקלל אביו ואמו
דברים כט ח
ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על
מאות וחמשים כמנין שהיו ד)(בסיני)
3. אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר
בא על אשת איש מזלזל
ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו אמר
עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו
[במדבר] שכל אחד נעשה ערב על
באביו ואמו שגידלו
יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה
משום רבי שמעון אין לך מצוה ומצוה
למעשה רעים. משגה עור
יצא אמר לו לא בדבר אחד דילמא בשני
כל אחיו. ה"ג בתוספתא (פ"ח ע"ש) א"ר
תּוֹעֲבַת יְיָ מַעֲשֵׂה יְדֵי
מפתה אשת רעהו שהיא
חָרָשׁ וְשָׂם בַּסָּתֶר וְעָנוּ כָל
דברים בתמיה והכא בשני דברים
לדברי ר"ש בן יהודה אין לנו כל מצוה
שכתובה בתורה שלא נכרתו עליה ארבעים
סומא בדבר ואינה יודעת
הָעָם וְאָמְרוּ אָמֵן:
אנן קיימין אמר ר' תנחומא מכיון
ומצוה שלא נכרתו עליה מ"ח בריתות
העונש כמוהו. משיג גבול
דברים כז טו
ושמנה בריתות של שש מאות אלף ושלשת
4. וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְיָ
רעהו בא על אשת רעהו
דכתיב בסוף אמן כמו שכולו דבר
של שש מאות אלף ושלשת אלפים
אלפים וחמש מאות וחמשים אמר רבי לדברי
הרי הוא מסיג גבול רעהו
אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר
אחד כתיב אשר לא יקים את דברי
וחמש מאות וחמשים ויש בכל אחת
שנאסרה אשתו לו. מכה
רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו שאמר
אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ
התורה וכי יש תורה נופלת רבי
שש מאות אלף ושלשת אלפים חמש
רעהו בסתר א) לוקח שוחד
וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל
משום רבי שמעון אין לך כל מצוה ומצוה
להרוג נפש להיות עוקבת
הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה
מאות וחמשים: מאי בינייהו. מאי
שמעון בן אליקים אומר זה החזן
אחר המנאף ולפתות לו
עַל הַר עֵיבָל:
שבתורה שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה
מוסיף רבי ובמאי פליגי: אמר רב
שהוא עומד רבי
שמעון בן חלפתא
אשת איש וגורם לו מיתה.
דברים יא כט
בריתות של שש מאות אלף ושלשת אלפים
משרשיא ערבא וערבא דערבא.
אמר זה הבית שלמטה דאמר רב
5. אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת
מטה משפט גר יתום פ"ה
ח)
איני יודע לדרשו. ורבינו
הָעָם עַל הַר גְּרִזִים
וחמש מאות וחמשים נמצא לכל אחד ואחד
הונא בר יהודה בשם שמואל דעל
אם נעשה כל אחד ערב על ערבותו
שמשון מקוצי מפרש זה
בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן
הדבר הזה קרע יאשיהו ואמר עלי
של חבירו או לא. רבי שמעון בן
מישראל שש מאות אלף ושלשת אלפים
הבא על אשת איש והוליד
שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה
להקים ר' אחא בשם ר' תנחום בר'
יהודה סבר לא נעשה כל אחד ערב
ממנה בן ממזר ומתוך
וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן:
וחמש מאות וחמשים מאי בינייהו אמר רב
שבנו ממזר הולך לדור
דברים כז יב
חייא למד ולימד שמר ועשה והיתה
על חבירו אלא שישמרו את המצות
משרשיא ערבא וערבא דערבא איכא
6. וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל
בעיר אחרת בארץ מרחק
סיפקו בידו להחזיק ולא החזיק הרי
נמצא כל אחד ואחד ערב על מ"ח
באשר ימצא. ונמצא שהוא
הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל
בינייהו דרש רבי יהודה בן נחמני מתורגמניה
גר ויתום שהוא כגר שאין
זה בכלל ארור ר' ירמיה בשם רבי
בריתות של כל אחד ואחד אבל לא
רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר וּזְבוּלֻן
❖
דרבי שמעון בן לקיש כל הפרשה כולה לא
לו אב שזה שהולידו אינו
דָּן וְנַפְתָּלִי: דברים כז יג
חייא בר' אבא לא למד ולא לימד לא
נעשה כל אחד ואחד ערב על
מודה שהוא בנו וגם אמו
נאמרה אלא בנואף ונואפת ארור האיש
שמר ולא עשה ולא היתה סיפקו
ערבות של חבירו אלא על חובתו
3
אלמנה שנאסרה על בעלה
אשר יעשה פסל ומסכה וגו' בארור סגי ליה
ויושבת עגונה כאלמנות
בידו להחזיק והחזיק הרי זה בכלל
של חבירו. ואתא רבי למימר לדברי
מוסף רש"י
חיות:
ברוך דאמר רבי חנא א"ר ירמיה
ר' שמעון שבא למנות את בריתות
אלא זה הבא על הערוה והוליד בן והלך לבין
כללות נאמרו בסיני.
עתיד הקב"ה לעשות צל לבעלי מצות
הערבות יש לו למנות ארבעים ושמנה
הרבה דברים נאמרו
א) צ"ל מכה רעהו בסתר
עובדי כוכבים ועבד עבודת כוכבים ארורין
סתומים בסיני שלא
גורם לו בלחש סתריו שתמות
בצילן של בעלי תורה שנא' (קהלת ז)
בריתות של ששים ריבוא לכל אחד
אביו ואמו של זה שכך גרמו לו ת"ר ונתת
4
נתפרשו כל צרכן ופירשו לו
בבדיקת מים המרים לוקח
כי בצל החכמה בצל הכסף ואומר עץ
ובכל אחד האלה יש ששים ריבוא
לאחר שהוקם המשכן באהל
שוחד להכות נפש לוקח שוחד
את הברכה על הר גריזים ואת הקללה וגו'
חיים היא למחזיקים בה (משלי ג)
:
שכולם נתערבו זה בזה על חובותם
באהל מועד, שהרי לא
להיות עוקב אחר המנאף וכו'.
מה תלמוד לומר אם ללמד שתהא ברכה
אמר רב משרשיא ערבא וערבא
נתפרשו שם הלכות עבודה
ועל ערבותם נמצא כל אחד מקבל
ככל הצריך אלא מזבח
על הר גריזים וקללה על הר עיבל הרי
דערבא. כמדומה דהכי
עליו ערבות של ששים ריבוא בשביל
אדמה תעשה לי וזבחת
כבר נאמר אלה יעמדו לברך את העם
עליו את עולותיך ואת
בעי למימר דלר"ש בן יהודה קבל
חובות של חבירו וכל אחד מששים
5
שלמיך (שמות כ) ולא פירש
על הר גריזים וכתיב ואלה יעמדו על
עליו כל אחד מישראל לתרי"ג מצות
ריבוא הללו קבל עליו בריתות ששים
6
מתן דמיהן הפשיטן
ט) קצ"ח ריבוא ריבואות וח' אלפים
ריבוא בשביל ערבות שנתערבו אחיו
הקללה בהר עיבל אלא להקדים ברכה
וניתוחן של עולות והקרבת
אימורין של שלמים (חגיגה
ריבואות ותי"ג ריבואות ושבע אלפים
על חביריהם וזה קבל עליו אף ערבות
לקללה יכול יהיו כל הברכות קודמות
ו. וכעי"ז זבחים קטו:).
של ערבים: כל הפרשה. של הר גריזים
ומאתים בריתות לשש מאות אלף
לקללות תלמוד לומר ברכה וקללה ברכה
ופרטות באהל מועד.
לא נאמרה אלא בנואף ונואפת: בארור
ושלשת אלפים וחמשים וחמש מאות
משהוקם המשכן ודיבר
אחת קודמת לקללה ואין כל הברכות
עמו מעל הכפורת, שם
סגי ליה. בתמיה כופר בעיקר הוא
בשביל ערבותן אם יעברו עליהן
פירש לו הכתוב, כדכתיב
קודמות לקללות ולהקיש ברכה לקללה
וסגי ליה בארור: אלא זה הבא על
ולרבי אליבא דרבי שמעון ששים
ויקרא אל משה וידבר ה'
לומר לך מה קללה בלוים אף ברכה בלוים
הערוה. אשת איש והוליד ממזר ומתוך
ריבוא פעמים ושלשת אלפים ותקנ"ה
אליו מאהל מועד לאמר,
ובספר תורת כהנים דהיינו
ומה קללה בקול רם אף ברכה בקול רם
בושתו שאסור לבא בקהל ואינו מוצא
פעמים חשבון זה בריתות קיבלו עליהן:
ברכה אחת קודמת לקללה.
ויקרא נתפרשו כל הלכות
אשה הוא הולך לבין העובדי כוכבים
ומה קללה בלשון הקודש אף ברכה בלה"ק
קרבן, וכן דברים הרבה
ירושלמי יכול משהיו
ועובד עבודת כוכבים ארורים אלה
ומה קללה בכלל ופרט אף ברכה בכלל ופרט
(חגיגה ו. וכעי"ז זבחים
שם). ונשתלשו בערבות
אומרים ברכות היו אומרים קללות
שעשאוהו לעבוד פסל ומסכה. וכן דורש
ומה קללה אלו ואלו עונין ואומרים אמן אף
מואב. מפי משה לישראל
תלמוד לומר הברכה והקללה קללה
את כולן כל אחת לפי פשטה. אותו של
שנאמר (דברים א) בעבר
ברכה אלו ואלו עונין ואומרים אמן:
באחת וברכה באחת:
עריות כגון שוכב עם חותנתו ואשת
הירדן בארץ מואב הואיל
ונאמר מתני' ברכת כהנים כיצד במדינה
ג) א
משה באר את התורה וגו'
אביו ועם אחותו כולם באשת איש
(חגיגה ו:) משנה תורה
אומר אותה שלש ברכות ב ובמקדש ברכה אחת ג במקדש אומר את השם
ולמיקם בתרי ארורי. שוכב עם כל בהמה
שחזר משה ואמרה להם על
ככתבו
הסדר (זבחים קטו:).
אשת איש שעשתה מעשה בהמה
ה)
שמנאפת. מקלל אביו ואמו הבא על אשת איש מזלזל באביו ובאמו שגידלו גידולין רעים בביתם. משגה עור מפתה אשת איש שהיא סומא בדבר ואינה
יודעת עונשו כמוהו. משיג גבול רעהו בא על אשתו הרי הוא השיג גבול. מכה רעהו בסתר גורם לו בלחש סתריו שתמות בבדיקת מים המרים.
לוקח שוחד להכות נפש לוקח שוחד להיות עוקב אחר המנאף ולפתות לו אשת איש וגורם לו מיתה. מטה משפט גר יתום
איני יודע לדורשו: יכול כל הברכות כולן קודמות לקללות. שיגמרו כל הברכות תחילה עד ברוך אשר יקים וגו' ואח"כ יפתחו בקללה:
בלשון הקודש. כדילפינן קול קול ממשהו): מתני' הכי גרסינן במתני' ברכת כהנים כיצד (כו') במדינה אומר אותה שלש ברכות. שמפסיקין
הכהנים בין פסוק לפסוק ועונין הציבור אמן: במקדש ברכה אחת. לפי שאין עונין אמן במקדש ואין צריך כאן שום הפסק והכי מפרש בגמראז):
ככתבו