אלו
נאמרין פרק
שביעי סוטה
לח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ונאמר
להלן אלה יעמדו לברך. תימה אדרבה אימא ונאמר
ככתבו. ביו"ד ה"י: בכינויו. באל"ף דל"ת: כנגד כתפותיהם.
לב א מיי' פי"ד מהל'
א) [פירושו תמצא ברש"י
עירובין ה. ד"ה והאמר],
תפלה הלכה ג סמג
מפני שצריך נשיאות כפים כדאמרי' בברייתא בגמרא: ובמקדש.
להלן ואכלת ושבעת וברכת מה להלן בכל לשון כדאמר
ב) [ויקרא ט], ג) [שבת פז:],
עשין נ טוש"ע א"ח סי'
למעלה מראשיהם מפני שמברכין את העם בשם המפורש ושכינה
לעיל (דף לג.) וי"ל דמסתברא ליה טפי למילף ברכת כהנים
❖
ד) [ב"ק סג:], ה) [דף לט.],
קכח סעיף יב [וברב אלפס
למעלה מקשרי אצבעותיהם: שאין
מגביה למעלה מן הציץ את
מברכת הר גריזים דשתיהן
מפורש בתורה דהברכות עצמן נמי
פרק הקורא את המגילה
דף רעד. וברא"ש שם סימן
ידיו. מפני שהשם כתוב עליו:
מפורשות שהיה היפך הקללות
י"ח]:
גמ' בנשיאות כפים. שיגביהו את
תורה אור השלם
המפורשות ארור האיש לברכה אבל
ככתבו ובמדינה בכינויו א במדינה כהנים
לג ב ג מיי' שם הל' ט:
ידיהם: קשיא ליה לרבי יונתן.
לשון ברכת המזון אינה מפורשת
לד ד ה מיי' שם הלכה
1. וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו
נושאים את ידיהן כנגד כתפיהן ב ובמקדש
בתורה: ורבי יהודה אומר הרי
יא וסמג שם טוש"ע
אהך גזירה שוה אי בגז"ש ילפת לה
אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם וַיֵּרֶד
על גבי ראשיהן חוץ מכהן גדול שאינו
ג
שם סעיף יד [וברב אלפס
מֵעֲשֹׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה
הוא אומר כה. אבל לרבנן לא משמע
איכא למיפרך מה למלואים שכן קרבן
שם וברא"ש שם]:
וְהַשְּׁלָמִים: ויקרא ט כב
מגביה את ידיו למעלה מן הציץ ר' יהודה
ציבור כדכתיב (ויקרא ט) וירד מעשות
להו עיכובא כה אלא ככה: לה ו מיי' פ"ה מהל'
2. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל
קשיא ליה לר' יונתן. אינו לשון
אומר אף כהן גדול מגביה ידיו למעלה מן
ביאת מקדש הלכה
בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ
החטאת והעולה והשלמים וכולן של
טז יז:
אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר
הציץ שנאמר 1 וישא אהרן את ידיו אל העם
ציבור כדכתיב קחו שעיר עזים וגו' ב)
הברייתא אלא לשון פי'
לו ז ח מיי' פי"ד מהל'
במדבר ו כג
לָהֶם:
ויברכם: גמ' תנו רבנן כה תברכו בלשון
הגמרא וה"ג לה בסיפרי ר' יונתן
וראש חדש הוה כדכתיב ביום החדש
ד
3. אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת
נשיאות כפים הלכה י
2
אומר אי מה להלן וכו': וכתיב כל
יא [טוש"ע שם סעי' יד]:
הָעָם עַל הַר גְּרִזִים
הקודש אתה אומר בלשון הקודש או אינו
הראשון באחד לחדש תקים וגו' (שמות מ)
לז ט מיי' שם הל' ג [יא]
בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן
הימים. תימה אכתי עבודת יחיד
והוא היה יום שמיני למלואים כדתניאג)
אלא בכל לשון נאמר כאן כה תברכו ונאמר
יב סמג עשין כ טוש"ע
שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה
א"ח סי' קכח סעיף י:
בסדר עולם אותו היום נטל עשר
מהיכא לן דאיתרבי דאיכא נשיאות
וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן:
להלן אלה יעמדו לברך את העם מה להלן
3
לח י מיי' שם הלכה יא
דברים כז יב
עטרות: ר' נתן אומר אינו צריך.
כפים והא בכל הימים איכא נמי
בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש רבי
4. בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל יְיָ
טור ש"ע שם סעיף
משום דפרכא ליה גז"ש מייתי ליה
עבודת צבור כגון תמיד ונראה דודאי
יד:
אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת
יהודה אומר אינו צריך הרי הוא אומר כה
לט כ מיי' שם הלכה ח
בהקישא: אף בניו בנשיאות כפים.
לדברי הכל אימעיט עבודת יחיד
אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְיָ לַעֲמֹד
❖
עד שיאמרו בלשון הזה תניא אידך כה
טוש"ע שם סעיף י:
לִפְנֵי יְיָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ
ולא תיקשי תו שכן כ"ג דאין משיבין
מנשיאות כפים ור' יונתן נמי אגב
בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
תברכו בעמידה אתה אומר בעמידה או
ה
על ההיקש : וכתיב כל הימים. ולא
שיטפיה נקט ליה ולא הוה נשיאות
ד)
דברים י ח
5. כִּי בוֹ בָּחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ
אינו אלא אפי' בישיבה נאמר כאן כה תברכו
תיקשי לך תו ראש חדש ועבודת צבור:
כפים בכל יום אלא בעבודת תמיד
תוספות שאנץ
מִכָּל שְׁבָטֶיךָ לַעֲמֹד
ואיתקש ברכה לשירות. כלומר ואע"ג
כדתנן בפ"ה דסדר תמיד (דף לב:)
ונאמר להלן אלה יעמדו לברך מה להלן
מה משרת בעמידה אף
לְשָׁרֵת בְּשֵׁם יְיָ הוּא וּבָנָיו
דבהאי קראי לאו ברכה כתיבא אלא
דלאחר שנתנו איברים על גבי כבש
מברך בעמידה י"מ דכהן
כָּל הַיָּמִים: דברים יח ה
בעמידה אף כאן בעמידה ר' נתן אומר אינו
6. וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו
בעל תשובה ראוי הוא
שירות לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו
ומלחום ירדו ובאו להן ללשכת הגזית
צריך הרי הוא אומר לשרתו ולברך בשמו
4
לדוכן ולא מקשי' ליה
אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם וַיֵּרֶד
כל הימים איתקוש ברכה ושירות
אמר להן הממונה ברכו ברכה אחת
לפסול עבודה דכהן
מה ו משרת בעמידה אף מברך בעמידה
מֵעֲשֹׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה
בקרא אחרינא כדאמרי' לעיל לשרתו
והם ברכו קראו עשרת הדברות שמע
שנשתמד דכתיב לא יקרב
ויקרא ט כב
וְהַשְּׁלָמִים:
ומשרת גופיה מנלן $ דכתיב לעמוד לשרת
7. וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי
5
אלי לשרתני ותנן בפ'
ולברך בשמו: (א) בשם המיוחד.
והיה אם שמוע ויאמר וברכו את העם
בתרא דמנחו' כהנים
יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם:
תניא אידך כה תברכו בנשיאות כפים אתה
ככתבו: בכל המקום ס"ד. וכי בכל
ג' ברכות אמת ויציב ועבודה וברכת
ששימשו בבית חוניו לא
במדבר ו כז
אומר בנשיאות כפים או אינו אלא שלא
כהנים והוא הדין במוספין ובתמיד
8. כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם
מקום שם המיוחד נזכר הכתיב (שמות ג)
ישמשו בירושלם הא בנוב
וגבעון מותרין וכ"ש בזמן
אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֵיכֶם
בנשיאות כפים נאמר כאן כה תברכו ונאמר
זה שמי וזה זכרי לא כשאני נכתב
של בין הערבים:
הזה לדוכן ואמרי' נמי התם
מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת
ואיתקש
ברכה לשירות. לעיל
אני נקרא (פסחים דף נ.) ועוד וכי
להלן וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם
הרי אלו כבעלי מומין ולא
6
שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ
בכל מקום שכינה באה ושורה דכתיב
קאי דקאמר מקיש
מצינו בשום מקום שבעל
וּבָאתָ שָׁמָּה:
מה להלן בנשיאות כפים אף כאן בנשיאות
ז
מום שפסול לדוכן אלא
דברים יב ה
אבא אליך והוא לא יחד מקום להזכרת
בניו לו אימא לענין שירות דוקא
כפים קשיא ליה לר' יונתן אי מה להלן כהן
9. מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה
א"כ היו מומין שבגלוי
השם: מסורס הוא. מהופך. בכל
איתקוש להכי קאמר כיון דאיתקוש
שהעולם מסתכלין בו. אף
לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת
גדול וראש חודש ועבודת צבור אף כאן
בניו בנשיאות כפים ולא
המקום אשר אבא אליך באהל מועד
לשירות הוא הדין לברכה דהא איתקוש
עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת
כהן גדול וראש חודש ועבודת ציבור ר' נתן
תקשי תו שכן כהן גדול
או
צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ בְּכָל
ברכה לשירות: אינו אלא בכינוי.
שבמדבר ובשילה ובבית עולמים: או
דאין משיבין על ההיקש
הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת
אומר אינו צריך הרי הוא אומר הוא ובניו
אינו אלא אפילו פנים כנגד עורף.
רבינו הלל פי' בספרי בכינוי כגון אל
5
וכתיב כל הימים ואל תקשי
שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ
❖
כל הימים מקיש בניו לו מה הוא בנשיאות
לך תו ראש חדש ועבודת
וּבֵרַכְתִּיךָ: שמות כ כ
שאין הציבור צריכין להסב פניהם
אלהים צבאות ולא מסתבר דהיכי תיסק
צבור ל"ה: לשנים קורא
לצד הכהנים: לשנים קורא כהנים.
אדעתא לשבושי קרא למימר יברכך
כפים אף בניו בנשיאות כפים וכתיב כל
כהנים פ"ה כשיש שם שני
כשיש שם שני כהנים לברך שליח צבור
אלהים במקום שם בן ארבע אותיות
כהנים לברך שליח צבור
הימים ואיתקש ברכה לשירות ותניא אידך
הגהות הב"ח
כשגמר ברכת הודאה (עד
כשגמר ברכת הודאה קורא אותן
אלא בכינוי יש לומר כקריאתו באל"ף
כה תברכו את בני ישראל בשם המפורש
ח
(א) רש"י ד"ה ואיתקש
דל"ת:הרי הוא אומר בכל המקום
חוץ מבית הכנסת) ל"ה:
כהנים והן הופכין פניהן שהיו הפוכין
וכו' בשמו הס"ד ואח"כ
אתה אומר בשם המפורש או אינו אלא
אשר אבא אליך וברכתיך. הכי תני
לצד התיבה להתפלל (ב) דהא אמרינן
מ"ה בשם המפורש
בכינוי ת"ל ושמו את שמי שמי המיוחד לי
בשם המיוחד: (ב) ד"ה
7
לקמןה) יהי רצון מלפניך שתהא ברכה
בספרי בכל מקום אשר אני נגלה
לשנים וכו' להתפלל הא
יכול אף בגבולין כן נאמר כאן ושמו את
זו כו': אמור להם. מקרא דלהם
שם תהא מזכיר את שמי והיינו
דאמרי' וכו' זו כו'. נ"ב
שמי ונאמר להלן לשום את שמו שם מה
ס"א ואינו בכלל ברכה
נפקא לן ששליח צבור מזהיר אותן
דקמתמה הכא בכל מקום ס"ד וכי
8
הא דאמרינן כה תברכו
פנים בפנים: לברך: כהן קורא כהנים. אם שליח
להלן בית הבחירה אף כאן בבית הבחירה
בכל מקום אשר אני מצוה שמי להזכיר
❖
צבור כהן הוא קורא ומזהיר את
דהיינו אפילו בגבולין תברכו דבכל
רבי יאשיה אומר אינו צריך הרי הוא אומר
חביריו העומדים לפניו להחזיר
מקום אשר אבא אליך משמע אני
בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא
9
גליון הש"ס
פניהם ולברך את ישראל ואם
בעצמי שיהא שם גילוי שכינה אלא
אליך בכל מקום ס"ד אלא מקרא זה מסורס
ישראל הוא אינו קורא כהנים:
מקרא מסורס הוא בכל מקום אשר
גמ' דכתיב לעמוד
הוא בכל מקום אשר אבוא אליך וברכתיך
לשרת. מה דקשה הא
אבא אליך שאני נגלה שם שם אני
משלהם
באותו קרא עצמו בפ' עקב
שם אזכיר את שמי והיכן אבוא אליך וברכתיך בבית הבחירה שם אזכיר את
מצוך להזכיר שמי המיוחד לי והיינו
כתיב לעמוד לפני ה'
שמי בבית הבחירה תניא אידך כה תברכו את בני ישראל אין לי אלא בני
דוקא בבית הבחירה והיינו דקתני
לשרתו ולברך בשמו. עי'
בספר זית רענן פ' עקב
ישראל גרים נשים ועבדים משוחררים מנין ת"ל אמור להם לכולהו תניא אידך
בספרי בכל מקום אשר אני נגלה שם
2
ובתשובת שבות יעקב ח"ב
תהא מזכיר את שמי ונראה דמזה
כה תברכו פנים כנגד פנים אתה אומר פנים כנגד פנים או אינו אלא פנים כנגד
ט
סי' א'. ובסמ"ג מ"ע מצוה
הטעם נמנעו כהנים לברך בשם
כ' כתב להיתר ור' נתן
עורף ת"ל אמור להם כאדם האומר לחבירו תניא אידך כה תברכו יבקול רם
נפקא ליה עמידה מדכתי'
המיוחד משמת שמעון הצדיק כדאמרי'
או אינו אלא בלחש ת"ל אמור להם כאדם שאומר לחבירו אמר אביי נקטינן
א) כ
לעמוד לשרתו ולברך בשמו
בפרק טרף בקלפי (יומא דף לט:) לפי
עכ"ל וצ"ע ועי' תוספות
לשנים קורא כהנים ולא' אינו קורא כהן שנא' אמור להם לשנים ואמר רב חסדא
שלא זכו שוב לגילוי שכינה ונראה
מנחות דף קט ע"א ד"ה
❖
נקטינן כהן קורא כהנים ואין ישראל קורא כהנים שנאמר אמור להם אמירה
לא:
לר"י כהן שבירך ברכת כהנים בישיבה
משלהם
לא עשה ולא כלום הואיל ואיתקוש
מוסף רש"י ברכה לשירות וגבי שירות אמר בפ"ב דזבחים (דף כג:) דיושב מחלל עבודה הילכך אף כאן צריך לחזור ולברך מעומד: או אינו אלא בלחש.
תימה לר"י אמאי לא נפקא לן מיניה מג"ש דברכה ברכה מהר גריזים מה להלן בקול רם אף כאן בקול רם ומצינו למימר דלא איצטריך אלא לר"י
נקטינן. מסורת מאבותינו,
לשנים
קורא כהנים. בירושלמי פרק אין עומדין אמר רב חסדא צריך שיהא החזן ישראל רב נחמן
דלא יליף ליה מגזירה שוה אלא מכה:
מנהג מרבותינו (ערובין
ה.).
בר יצחק אומר אם היה כהן א' אומר כהן שנים אומר כהנים אמר רב חסדא אפי' כהן קורא כהנים שאין קורא כהנים אלא לאותו השבט:
כל