לח:
אלו נאמרין פרק שביעי סוטה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כל
מ א מיי' פי"ד מהל' כהן שאינו עולה לדוכן עובר בשלשה עשה.ירושלמיבמסכת
משלהם תהא. אזהרה זו הכהנים יזהירו: ושמו את שמי. תלה הכתוב
א) [מנחות מד.], ב) ברכות
לד., ג) לקמן מה:, ד) ר"ה
נשיאות כפים הל' ח
הדבר בהן להיות ברכה זו שימת שמו על עמו ולא עשאה צורך ישראל
נזיר פרק כהן גדול מהו שיטמא אדם לנשיאת כפים אחוי דר'
לה., ה) פסחים פה:, ו) פרה
סמג עשין כ טוש"ע א"ח
אלא צורך מקום: ואברכה מברכיך. דאילו ואני אברכם אישראל
אבא בר כהן אמר קמיה ר' יוסי בשם ר' אחא מטמא כהן לנשיאת
פרק יב מ"ב, ז) [איוב יח],
סי' קכח סעיף י:
כפים שמע ר' אחא ואמר אנא לא אמרי ליה כלום חזר ואמר או
קאי כר"ע דאמר באלו טריפות (חולין דף מט.) למדנו ברכה לישראל
❖
מא ב מיי' שם פט"ו הל'
ח) [לעיל ע"א], ט) רש"ל,
יב [טור או"ח סי'
דילמא לא שמע מיניה אלא כיון
מפי כהנים מפי הגבורה לא למדנו
קכח] [וברב אלפס פרק
דאמר ר' יהודה בר פזי בשם ר"א
כשהוא אומר ואני אברכם הוי אומר
משלהם תהא והילכתא כוותיה דאביי ולית
א
הקורא את המגילה דף
תורה אור השלם
כל כהן שעמד בבהכ"נ ואינו נושא
הכהנים מברכים את ישראל והקב"ה
רעד. וברא"ש שם סימן
הילכתא כוותיה דרב חסדא: (סימן מתאו"ה
1. וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי
כב]:
מסכים על ידם: לפרקים. בחגים
את כפיו עובר בעשה וסבר למימר
לברכ"ה דוכ"ן בעבוד"ה כו"ס מכי"ר נהנ"ה
מב ג מיי' שם סמג שם
יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם:
ובמועדים: שאינו עולה בעבודה.
שמצות עשה דוחה למצות ל"ת אמר
טוש"ע א"ח סי' קכח
במדבר ו כז
בעגל"ה): אמר ר' יהושע בן לוי מנין
אנא לא אמרית ליה אייתוניה ואנא
קודם שיסיים שליח צבור רצה צריך
2. וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ
סעיף ב:
שהקב"ה מתאוה לברכת כהנים שנאמר
מג ד ה מיי' שם הל' יא
לעלות על הדוכן: וירד מעשות.
וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ
מלקי ליה ט)[ר' אבוה הוי יתיב ומתני
טוש"ע שם סעיף ח:
כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה:
1 ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם
בבי כנישתא דקיסרין והוי תמן מיתנא
אלמא בעוד עבודה בידו בירך ואח"כ
מד ו מיי' שם הל' י סמג
בראשית יב ג
ואמר רבי יהושע בן לוי כל כהן שמברך
ואתא עונתא דנשיאת כפים ולא
וירד מעשות אלמא השתא הוא דגמר:
ב
3. וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו
שם טוש"ע שם סעיף
כ:
אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם וַיֵּרֶד
מעיקרא הוו עקרי כרעייהו. ממקומן
מתברך ושאינו מברך אין מתברך שנאמר
שאלון ליה] אתא עונתא דמיצליא
מה ז מיי' שם פט"ו הל'
מֵעֲשֹׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה
ושאלון ליה אמר להון על נשיאות
בעבודה אבל רחוק היה מקומן מן
ואברכה מברכיך ואמר ר' יהושע בן לוי
ט סמג שם טוש"ע
וְהַשְּׁלָמִים: ויקרא ט כב
2
4. טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ כִּי
שם סעיף כה:
כפים לא שאילתון לי ועל מיצלא אתון
הדוכן ולא מטו עד דגמרה ברכת
כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בשלשה
א) ג
מו ח ט מיי' שם הל' ח
נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל:
העבודה: ותנן נמי. בברכות אם
שאלון כד שמעון כן הוה כל חד וחד
עשה כה תברכו אמור להם ושמו את שמי
טוש"ע שם סעי' כד:
משלי כב ט
מנהון משמט גרמיה וערק:
הבטחתו כו'. רישא הכי איתא העובר
מז י מיי' שם הלכה ט
5. כִּי חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת
רב אמר חוששין שמא בן גרושה או בן חלוצה
הא דסליק לפרקים. ה"ה אי לא
טוש"ע שם סעי' כה:
לפני התיבה לא יענה אמן אחר
בְּעֵינֵי כָּל בַּעַל כָּנָף:
מח כ מיי' שם הל' ח
הוא ולא פליגי הא דסליק לפרקים הא דלא
משלי א יז
סליק אלא דמחזיק נפשיה ע"י
הכהנים מפני הטירוף ואם אין שם
6. אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם
טוש"ע שם סעיף כד
סליק לפרקים ואמר ר' יהושע בן לוי כל
ד
כהן אלא הוא לא ישא את כפיו שלא
מתנות כהונה כמו שאמר בפרק הזרוע
וסימן נה סעיף כ:
רַע עָיִן וְאַל תִּתְאָיו
ל [מיי' פ"י מהל' פרה
כהן שאינו עולה בעבודה שוב אינו עולה
(חולין דף קלג.) אמר אביי מריש הוה
תיטרף דעתו בשובו לתפלתו ולא ידע
לְמַטְעַמֹּתָיו: כִּי כְּמוֹ שָׁעַר
❖
אדומה הל' ז]:
בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא אֱכֹל
חטיפנא מתנתא וכו' עד משקל נמי
להתחיל מיד בשים שלום ואם הבטחתו
שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם
3
וּשְׁתֵה יֹאמַר לָךְ וְלִבּוֹ בַּל
לא שקילנא לבר ממעלי יומא דכיפורי
שהוא מלומד בדבר ולא תטרף דעתו
משלי כג ו-ז
ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה
עִמָּךְ:
7. וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא
נושא את כפיו וחוזר לתפלתו: רשאי.
לאחזוקי נפשי בכהני ולפרוס ידיה
תוספות שאנץ
והשלמים מה להלן בעבודה אף כאן בעבודה
אנסי ליה עידניה: הא דאניסי הא
שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה
לישא את כפיו: והא לא עלה בעבודה.
ת"ש דא"ר יהושע בן לוי
איני והא ר' אמי ורבי אסי סלקי רבי אמי ורבי
וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ:
❖
דלא אניסי. בסוף מסכת ר"ה (דף לה.)
אלא דעקר פורתא וש"מ סגי בהכי
אפי' מחיצה של ברזל אינה
דברים כא ז
אסי מעיקרא הוו עקרי כרעייהו ממטא לא
מפסקת בין ישראל
אמרי' דדוקא הני שבשדות אניסי
שעוקר מעט רגליו לילך לצד הדוכן
לאביהם שבשמי' וקשה
הוה מטו התם וכדתני ר' אושעיא ה לא שנו
בעבודה: לברך. בהמ"ז: לטוב עין.
אבל הני דקיימי במתא לא אניסי:
דלענין מה מיירי אי לענין
מוסף רש"י
מחיצה מאי. י"ל דדוקא בדלא
אלא שלא עקר את רגליו אבל עקר את
שונאי בצע וגומלי חסד בממונן:
צירוף קשה מדאמרי' פרק
אם הבטחתו שנושא
כל גגות ציבור בקטנה
מכירין בצרי עין. ואין אוכלים משלהם:
רגליו עולה ותנן נמי אם הבטחתו שנושא
אניסי קמבעיא ליה אבל
ב)
ו
את כפיו וחוזר
ויחיד בגדולה אין
כי חנם מזורה הרשת. לעיל מיניה
בדאניסי פשיטא דמי גרע מאחיהם
את כפיו וחוזר לתפלתו רשאי והוינן בה הא
לתפלתו. כלומר אם בטוח
מצטרפין וא"כ פליג עליה
הוא שאין דעתו מטורפת
שבשדות וא"ת אי לא אניסי אמאי
משתעי בצרי עין נארבה לדם וגו'
דר' יהושע בן לוי ואי לענין
לא עקר אלא דנד פורתא הכא נמי דעקר
מאימת הצבור (ברכות
לצאת בו ידי חובתו א"ר
עדיפי מעם שאחורי הכהנים בלא
כל הון יקר נמצא וגו'. כי חנם מזורה
פורתא ואמר ריב"ל אין נותנין כוס של ברכה
. לא בא לידינו
יהושע בן לוי דאפי'
לד.)
הפסק מחיצה י"ל עם שאחורי הכהנים
הרשת לשון יזורה על נוהו גפרית . כך
ז)
ופטרנוהו בלא מזונות.
מחיצה ברזל וכו' אבל
לברך אלא לטוב עין שנאמר טוב עין הוא
4
והיינו ידינו לא שפכו, לא
לעולם אינו מצטרף וא"כ
דרכם של ציידים לזרות חטים ושעורים
מראין בעצמן כאילו אין הברכה
יבורך כי נתן מלחמו לדל אל תיקרי יבורך
נהרג על ידינו שפטרנוהו
הכי קאמר רב התם וכן
ברשתם כדי שיבואו העופות לאכול
חשובה בעיניהם דכתיב אמור להם
בלא מזונות והוצרך ללסטם
בתפלה פרק אין צולין גבי
אלא יברך ואמר ר' יהושע בן לוי מנין שאפי'
ואלו צרי העין חנם מאבדין מזונות
פנים כנגד פנים והן עומדים אחורי
את הבריות ועל ידי כך
פסח הנאכל בחבורה מן
נהרג (לקמן מה:).
עופות מכירין בצרי העין שנאמר כי חנם
האגף ולפנים כלפנים מן
שזורין ברשתם בעיני כל בעל כנף
עורף אבל בהפסק מחיצה כיון דלא
5
והנחנוהו בלא לוייה.
האגף ולחוץ כלחוץ אגף
שאף הן מכירין בהן ואין נהנין
קיימי אחורי עורף לאו מילתא היא דלא
מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף ואמר רבי
יחידי בלא חבורה, והיינו
היינו משקוף ואמר רב עלה
ממזונותיהן: כי כמו שער בנפשו.
חזינן דקפיד קרא בהכי. מההיא דסוף
ועינינו לא ראו (שם). עם
וכן לתפלה והיכי קאמר רב
יהושע בן לוי כל הנהנה מצרי העין עובר
שאחורי כהנים אינן
שלא יצא ידי חובתו והתנן
שער זה על כרחנו לשון פעל הוא
מס' ר"ה (דף לה.) משמע דה"ה לתפלה
בלאו שנאמר אל תלחם את לחם רע עין
בכלל ברכה. ואע"פ
6
היה עובר אחורי בית
והכי משמע נמי בפרק כיצד צולין
ונקודתו מוכחת עליו שחציו קמץ וחציו
שעם שבשדות בכלל ברכה,
הכנסת ושמע קול שופר או
וגו' כי כמו שער בנפשו כן הוא אכול ושתה
דתנן אבר שיצא מקצתו
פתח וטעמו למטה כאילו זה האוכל
הני דמצו למיתי קמי כהנים
קול מגילה אם כוון לבו
(פסחים דף פה:)
יאמר לך וגו' רב נחמן בר יצחק אמר עובר
ויפנו כהנים אליהם
יצא ופר"י דהתם עובר
לחוץ מן האגף ולפנים כלפנים מן
מירר והשעיר בנפשו של צר עין וכך
ויברכום והם לא באו, אינן
אחורי בית הכנסת ושמע
בשני לאוין אל תלחם ואל תתאו וא"ר יהושע
האגף ולחוץ כלחוץ אמר רב וכן לתפלה
הוא לשון כתאנים השוערים (ירמיה כט).
בכלל ברכה (ר"ה לה.).
קול א) מודה דיצא ידי
בן לוי אין עגלה ערופה באה אלא בשביל
אפילו מחיצה של
ופליגא דר' יהושע בן לוי דאמר רבי
ומנחם בן סרוק פירשו לשון שיעור
חובתו אבל לענין דבר
ברזל אינה מפסקת בין
שבקדושה צריך כגון קדיש
צרי העין שנאמר וענו ואמרו ידינו לא שפכו
יהושע בן לוי אפי' מחיצה וכו' מדקא
תמיד הוא משער כמה יאכל זה ועד
7
ישראל
לאביהם
וברכו וקדושה לדין זה
מתי: ופטרנוהו בלא מזונות. כלומר
פשיט סתמא דגמ' ממילת' דריב"ל ש"מ
את הדם הזה וכי על לבנו עלתה שזקני ב"ד
שבשמים. שאין הפסק
אמר רב דמפסקת:
ג)
לפני המקום, שהכל גלוי
למזונות הוצרך ולא היה לו וראה
דקיימא
שופכי דמים הם אלא לא בא לידינו ופטרנוהו
וידוע לפניו ואין סתימה
א) צ"ל דלא בעי עשרה שפיר
אחד נושא מזונות ובא לחוטפם ממנו
ולא ראינוהו והנחנוהו לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות לא ראינוהו והנחנוהו
לפניו (פסחים פה:)
.
יצא יד"ח אבל לענין דבר
לאונס רעבון ועמד זה עליו והרגו:
שבקדושה דצריך עשרה כגון
בלא לוייה אמר אדא א"ר שמלאי זבית הכנסת שכולה כהנים כולן עולין לדוכן
וכו'.
בלא לוייה. חבורה שילך עמהם:
למי מברכין אמר ר' זירא לאחיהם שבשדות איני ד) והתני אבא בריה דרב
שבשדות. דאניסי במלאכתן ואין יכולין
מנימין בר חייא ח עם שאחורי כהנים אינן בכלל ברכה לא קשיא ט הא
לבא: דלא אניסי. העומדין בבהכ"נ
דאניסי הא דלא אניסי והתני רב שימי מבירתא דשיחורי בית הכנסת שכולה
אחורי הכהנים לא אניסי אלא שאין
הברכה חשובה עליהם לעקור רגליהם
כהנים מקצתן עולין ומקצתן עונין אמן לא קשיא הא דאישתייר בי עשרה הא
י
ולבא לפני הכהנים להיות מתברכים
דלא אישתייר בי עשרה גופא תנא אבא בריה דרב מנימין בר חייא עם
פנים כנגד פנים כדת הלכך אינם בכלל
שאחורי כהנים אינן בכלל ברכה פשיטא אריכי באפי גוצי לא מפסקי
ברכה כדאמרי'ח) כה תברכו פנים כנגד
יהושע בן לוי כ אפילו
תיבה לא מפסקא מחיצה מאי ת"ש ה) דאמר רבי
פנים: מבירתא דשחורי. לשון בירה.
מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים איבעיא להו
שחורי מקום: אישתייר בי עשרה. מקצתן
צדדין מהו אמר אבא מר בר רב אשי ת"ש דתנן
ל נתכוון ו) להזות לפניו
עולין לדוכן והעשרה עונין אמן. לא
והזה
אישתייר בי עשרה לא חשיב לברכה
לחודייהו הילכך כולן עולין ומברכין לאחיהם שבשדות: אריכי באפי גוצי לא מפסקי. בין כהנים מהיות בכלל ברכה דאם כן אין לדבר סוף:
והזה