אלו נאמרין פרק
שביעי סוטה
לט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והזה לאחריו. ואף שם היו כלים הצריכין הזאה: הזאתו פסולה.
דקיימא לן כוותיה וכמדומה דהכי פסק רבינו
חננאל דבכל דוכתא
מט א מיי' פ"י מהל'
א) מגילה כז:, ב) [ועי' תוס'
ברכות ח. ד"ה רב ששת],
פרה אדומה הל' ז:
קי"ל כר' יהושע בן לוי ומקשה מפ' כל גגות (עירובין דף צב.) דיתיב
דבעינן כוונה לטהרה כדכתיב (במדבר יט) והזה הטהור על הטמא
נ ב מיי' פי"ב מהל' תפלה
ג) [דף טו.], ד) בס"א: כהן
שיהא מתכוין לו: על הצדדין שבפניו. צדדין שיש ממנו ולהלן ולא צדדין
ר' זירא ורבה בר רב חנן ויתיב אביי גבייהו ויתבי וקאמרי שמע מינה
שהשתמד, ה) בס"א נוסף:
הל' ט סמג עשין כה
שישנו ממנו ולאחור. והכי נמי העומדין בצדדין של כהן הימנו ולהלן
ממתני' דיורי גדולה בקטנה ואין דיורי קטנה בגדולה וכו' עד צבור
בשמדותן, ו) [סנהדרין קג.],
טוש"ע א"ח סימן קמו
ז) [קדושין כ:], ח) בס"א:
סעיף ב:
בכלל ברכה הן דכלפניו דמי אבל של
בגדולה ושליח צבור בקטנה יוצאין
❖
נא ג מיי' פט"ו מהל' נ"כ
כומר,
אחר הימנו אע"פ שאינן אחריהן
ידי חובתן צבור בקטנה וש"צ בגדולה
והזה לאחריו לאחריו והזה לפניו הזאתו
א
הל' ה סמג עשין כ
ממש כלאחריו דמי: ובפתחו.
אין יוצאין ידי חובתן תשעה בגדולה
טוש"ע א"ח סימן קכח
פסולה לפניו והזה על צדדין שבפניו הזאתו
סעיף ו:
וכשהתחיל. ובעזרא כתיב: עמדו.
וא' בקטנה מצטרפין תשעה בקטנה
תורה אור השלם
כשרה אמר רבא בר רב הונא כיון שנפתח
נב ד מיי' שם פי"ד הלכה
ב
שתקו: שלא נטל ידיו. לפני עלותו
וא' בגדולה אין מצטרפין וה"ה גדולה
1. וַיִּפְתַּח עֶזְרָא הַסֵּפֶר
יב סמג שם טוש"ע
ספר תורה אסור לספר אפילו בדבר הלכה
לדוכן: במה הארכת ימים. איזה
בגדולה דליכא למימר דיורי גדולה
שם סעיף יא:
לְעֵינֵי כָל הָעָם כִּי מֵעַל
שנאמר ובפתחו עמדו כל העם ואין עמידה
נג ה מיי' שם טוש"ע שם
1
זכות בידך שהארכת ימים: קפנדריא.
כָּל הָעָם הָיָה וּכְפִתְחוֹ
בגדולה אלמא לענין תפלה לא אמר
סעיף ט:
עָמְדוּ כָל הָעָם:
אלא שתיקה שנא' 2 והוחלתי כי לא ידברו
אפילו מחיצה של ברזל אין מפסקת
לקצר דרכו דרך בהכ"נ ליכנס בפתח
נד ו מיי' שם טוש"ע שם
נחמיה ח ה
❖
כי עמדו לא ענו עוד ר' זירא אמר רב חסדא
ונראה דלא דמי דהיכא דאיכא עשרה
זה ולצאת כנגדו. ולשון קפנדריא
2. וְהוֹחַלְתִּי כִּי לֹא יְדַבֵּרוּ
סעיף טו:
כִּי עָמְדוּ לֹא עָנוּ עוֹד:
מהכא ואזני כל העם אל ספר התורה ואמר
בגדולה ושליח צבור עמהן ואחד
מפרש בברכות (דף סב:) אדמקיפנא
3
איוב לב טז
בגדולה כיוצא בה מתוך שמוציא בני
אדרי איעול בהא עד שאני מקיף
ר' יהושע בן לוי כל כהן שלא נטל ידיו לא
3. וַיִּקְרָא בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב
ג
תוספות שאנץ
הגדולה יוצא גם זה שבאחרת כה"ג
סביב השורות הללו אכנס בזה
אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמַּיִם מִן
ישא את כפיו שנאמר שאו ידיכם קדש
4
כיון דנפתח ספר תורה
הָאוֹר עַד מַחֲצִית הַיּוֹם
ואקצר דרכי ודרי שורות בתים: ולא
אמרינן דוקא אפילו מחיצה וכו' שהרי
וברכו את ה' שאלו תלמידיו את ר' אלעזר
אסור לדבר אפי' בדברי
א)
נֶגֶד הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים
פסעתי על ראשי עם קודש. שהיו
מוציא אפילו אחיו שבשדות כדאיתא
תורה. פי' רשב"ם אבל אי
וְהַמְּבִינִים וְאָזְנֵי כָל הָעָם
בן שמוע במה הארכת ימים אמר להן מימי
במסכת ראש השנה (דף לה.) אבל
יושבים התלמידין בבית המדרש על
מהדר אפיה לית לן בה
אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה:
לא עשיתי בית הכנסת קפנדריא ולא פסעתי
דאמר פ"ק דברכות רב
נחמיה ח ג
גבי קרקע והמהלך ביניהם כשהן
היכא דצריך לצרופינהו ודאי לא
4. שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ
ששת מהדר אפיה וגריס.
על ראשי עם קודש ולא נשאתי כפי בלא
יושבין ונכנס לישב במקומו מרחיב
מצטרפי וההיא דפ' אין עומדין (ברכות
ואינו נראה לר"ת דא"כ
וּבָרֲכוּ אֶת יְיָ:
❖
ברכה מאי מברך אמר רבי זירא אמר רב
היה ליה לתלמודא לאיתויי
תהלים קלד ב
פסיעותיו בעל כרחו והוא לשון
דף לב:) דא"ר אלעזר מיום שחרב בית
הא דרב ששת ולומר
מפסע (א) ונראה כמפסע על ראשיהם
המקדש נפסקה חומת ברזל בין
חסדא אשר קדשנו בקדושתו של אהרן
ד
שמותר בזה הענין. על כן
לפיכך צריך להקדים או ישב לו
ישראל לאביהן שבשמים לא שייכא
נראה לי דרב ששת א) לא
וצונו לברך את עמו ישראל באהבה כי
הגהות הב"ח
פליג דבדבר הלכה שרי:
מבחוץ: ולא נשאתי כפי לברך. שכהן
להכא דההיא אמר לגבי הא שאין
עקר כרעיה מאי אמר יהי רצון מלפניך ה'
ה
(א) רש"י ד"ה ולא פסעתי
היה: בלא ברכה. ברכה דמפרש ואזיל
תפלתן מקובלת כמו בזמן שבהמ"ק
וכו' לשון מפסע ואזיל
א) צ"ל דרב ששת פליג וס"ל
אלהינו שתהא ברכה זו שצויתנו לברך
מאי מברך: וכי עקר כרעיה. בעבודה
קיים מיהו לענין זה אין מפסקת אם
ונראה. נ"ב עי' פ' מצות
דלדבר הלכה שרי.
את עמך ישראל לא יהא בה מכשול ועון
❖
חליצה דף קה ע"ב:
למיסק והוא מחזיר פניו כלפי
יתברכו הצבור ע"י ברכת כהנים
וכי מהדר אפיה מציבורא מאי אמר אדבריה
תיבה מאי אמר: וכי מהדר אפיה
שעמהן בבית הכנסת או יוציא ש"צ
רב חסדא לרב עוקבא
ודרש רבונו של
מציבורא. כשגומר ברכותיו מחזיר
ידי חובתן גם זה יתברך ויוצא ידי
ו
מוסף רש"י
עולם עשינו מה שגזרת עלינו עשה עמנו
פניו לצד התיבה עד שיגמור שליח
חובתו עמהן דכלפי אבינו שבשמים
קפנדריא. מקצר הילוכו
צבור המברך את עמו ישראל בשלום:
לא תלי בהפסק מחיצה:
מה
דרך בית הכנסת (מגילה
והזה על הצדדין שבפניו הזאתו
כז:). ולא פסעתי על
מה
כשרה. בירושלמי בפרק אין עומדין אמרי' הדא אמרה העומדין מן הצדדין בכלל ברכה: כיון שנפתח ספר תורה אסור לספר אפי'
ראשי עם קודש. כשהיו
התלמידין בבית המדרש על
בדבר הלכה. מקשינן מפרק קמא דברכות (דף ח.) דאמר רב ששת הוה מהדר אפיה וגריס אמר אינהו בדידהו ואנן בדידן ומצינו למימר
גבי קרקע, ההולך על גבי
מסיבתן לישב למקומו,
דמהדר אפיה שאני אי נמי רב ששת שאני משום דהוה מאור עינים והוה פטור מקריאה משום דהוה דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן
נראה כפוסע על ראשי
על פה וכיון דפטור מקריאה אפילו בשעת שמיעה היה יכול לעסוק בדבר הלכה והיינו דקאמר אנן בדידן כגון דברי הלכה (כגון) דברים
. ולא נשאתי
העם (שם)
דעל פה ואינהו בדידהו דברים שבכתב מיהו מסתברא כפירוש ר"ח דפי' התם דוקא רב ששת וכיוצא בו דתורתו אומנתו אבל האידנא
כפי. לדוכן לברכת כהנים,
לפי שהכהנים צריכין לברך
כרבא סבירא לן דאמר רבא כיון שנפתח ס"ת וכו' והאי דהוה מהדר אפי' י"ל דלא הויא אורחא דמילתא לאיעסוקי בדבר הלכה באנפי
ברוך אתה ה' אלהינו מלך
ציבורא בעוד שהן עסוקין בשמיעת התורה ב):
העולם אשר קדשנו
כל
כהן שלא נטל ידיו. פירש רש"י אמר לי רבי אם נטל ידיו שחרית ונטהר כהן אינו צריך ליטול ידיו כשעולה לדוכן וכמדומה שהועתק
(במצותיו וצונו) בקדושתו
של אהרן (שם).
מהגהת תלמיד שהרי אין לשונו משמע כך דפירש שלא נטל ידיו לפני עלותו לדוכן משמע ממש סמוך ועוד דמייתי גמרא קרא שאו
ידיכם קדש וברכו משמע תיכף לנטילת ידים ברכת כהנים דמשמע ליה השתא דבברכת כהנים משתעי קרא דהיא בנשיאות ידים ומשמע
בירושלמי פ"ח דברכות דבברכה דמשתעי קרא בעינן נטילת ידים סמוך לה דמייתי לה התם אברכת המזון והכי איתא שלשה תכיפות
הן תיכף לסמיכה שחיטה שנאמר וסמך ושחט תיכף לנטילת ידים ברכה שנא' שאו ידיכם וברכו תיכף לגאולה תפלה שנא' יהיו לרצון אמרי
פי וגו' וכתיב בתריה יענך ה' ביום צרה ובפ' כיצד מברכין (ברכות מב.) משמע דההיא ברכה איירי בברכת המזון מיהו שמעינן מינה דבעינן
תיכף נטילת ידים בברכה דמשתעי ביה קרא והכא מייתי לה אברכת כהנים ועוד אי מיירי הכא בשלא נטל ידיו בשחרית אמאי נקט
כהן לנשיאות כפים תיפוק ליה משום דברי תורה שצריך ליטול ידיו כדאמרי' בפ"ק דברכות (דף יא:) ובפ"ב (שם יד:) אמר רבי חייא בר רב
אשי זימנין סגיאין הוה קאימנן קמיה דרב לתנויי לן פירקא בסיפרא דבי רב ומקדים וקאי ומשי ידיה ומברך ומנח תפילין והדר אמר לן
ואמר נמי התם ג) דבעי לאהדורי בתר מיא לנט"י לק"ש מיל ומה לי ק"ש ומה לי ברכת כהנים אי משום דצריך ברכה לפניה הכא נמי
צריך ברכה לפניה כדאמר לקמן להכי מסתבר דהכא בנטילת ידים תיכף לברכה מיירי ושיעור תכיפה איכא למישמע מתכיפת סמיכה לשחיטה
דאמרי' בפ' כל הפסולין (זבחים לג.) כל הסמיכות שהיו שם קורא אני בהם תיכף לסמיכה שחיטה חוץ מזו שהיתה בשער נקנור שאין
מצורע יכול ליכנס שם אלמא כדי מהלך משער נקנור עד בית המטבחים לא חשיבה תכיפה ובמסכת מדות (פ"ה מ"א) משמע דלא הוי
טפי מעשרים ושתים אמה מקום דריסת רגלי ישראל ומקום דריסת רגלי הכהנים שכל אחד היו י"א אמה:
וכי מהדר אפיה מצבורא מאי אמר. סדר נשיאת כפים מפי' רבינו שלמה עוקר רגליו בעבודה ממקומו ובא לפני התיבה ומתפלל יהי רצון
שתהא ברכה זו וכו' ומאריך בה עד שיאמרו אמן של הודאה מפי הצבור וקורא כהנים אם שנים הם ואם אחד אינו קורא ש"צ והוא
מחזיר פניו מאליו כדאביי דאמר לעיל לאחד אינו קורא וכשכלה דבור מהקורא מברכין אשר קדשנו כו' ואחר כך מתחילין בברכה וכשכלה
אמן אחרון מפי צבור הן מחזירין וכופפין קשרי אצבעותיהן אם רוצין ושליח צבור מתחיל שים שלום והכהנים יתפללו רבונו של עולם עשינו
מה שגזרת וכו' ומאריכין בה עד שתכלה ברכה מפי שליח צבור עוקרין רגליהן והולכין להן: בשאלתות פרשת ויקח קרח כהן שעבד עבודת
כוכביםד) לא ישא את כפיו דגרע מהורג את הנפש דאמרינן בפ' אין עומדין (ברכות לב:) כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו ורבינו גרשום
מאור הגולה השיב בתשובותיו דנושא כפיו וקורא ראשון בתורה דכיון דחזר בתשובה חוזר לקדושתו דתנן בסוף מסכת מנחות (דף קט.) אך
לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ה' בירושלים כי אם אכלו מצות בתוך אחיהם והרי הן כבעלי מומין שחולקין ואוכלין וכשם שבעלי מומין
נושאין את כפיהם וקורא ראשון בתורה ואף זה שאם לא תאמר כן נמצאת מרפה ידיהן של בעלי תשובה שיאמרוה) אוי לאותה בושה אוי לאותה
כלימה וימנעו מעשות תשובה ואמר ר' יוחנןו) כל האומר מנשה אין לו חלק לעולם הבא מרפה ידיהן של בעלי תשובה ותנא דבי רבי ישמעאלז)
הואיל והלך זה ונעשה כהן ח) לאלילים אדחה אבן אחר הנופל
וכו':
לא ישמשו ותוס' תענית כז. ד"ה אי מה]:
[וע"ע תוס' מנחות קט. ד"ה
עד